ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות חנוכה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו תשס"ו

הלכות חנוכה

"קול צופייך" – גיליון 338



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

הפצת התורה והדלקת נרות חנוכה
האדמו"ר מחב"ד זצ"ל ביקש מחסידיו שיפיצו את התורה בכל מקום בעולם. יום אחד החליט להפיץ את מצות הדלקת נרות חנוכה בכל מקום בעולם.

פעם אחת הזדמנתי להיות בחנוכה בחו"ל והוזמנתי על ידי נציגי חב"ד לברך ולהדליק את החנוכיה שהוצבה בכיכר המרכזית. אך לא רציתי לברך על החנוכיה ברחובה של עיר, וכי מאיפה מצאנו הלכה שכזו? אמרתי לאחראים שנתפלל מנחה ואחר כך ערבית מדין ביכ"נ עראי, ואז נוכל להדליק. אדהכי והכי אני רואה מצד שמאלי עץ אשוח מקושט ומואר בשלל אורות, כמנהג הגויים. כשראיתי כך, לא ידעתי כיצד אדליק ואזכיר שם שמים צמוד למקום כל כך טמא שריח ע"ז נודף ממנו, וחשבתי בליבי שאעמוד כשגבי פונה לעץ. והנה בעוד אני מסתובב היתה הפסקת חשמל בכל האזור וכל האורות כבו, והודיתי לקב"ה על כך וניצלתי את ההזדמנות וברכתי מהר לפני שיתחדש זרם החשמל.

קושיית הב"י
ידועה ומפורסמת קושייתו של הבית יוסף מדוע עושים חנוכה שמונה ימים והלוא היום הראשון לא היה בגדר של נס, ורק מהיום השני הורגש הנס? ואמר הרה"ג יוסף זוין שעל קושיה זו תורצו אלפי תירוצים, והוא התכוון לכתוב אותם בספרו בהגיעו לאות ח' של חנוכה, ואמר שעד שיספיק לכתוב ולשלוח את ספרו לדפוס כבר יספיקו לתרץ עוד אלפי תירוצים על קושייה זו. אחד התירוצים המפורסמים הוא על פי מה שהרמב"ם כותב שהיה בפך כמות שמן שתספיק ליום אחד בלבד ולגביע אחד, ונתברך השמן כך שהיה מספיק למלאות בו את כל שבעת הגביעים של המנורה, וכבר באותה הדלקה הורגש הנס.

שמונה ימים למנורה בת שמונה קנים
ומעשה היה לפני כמה שנים בחנות גדולה בבעלות חרדית שמכרו בה פמוטים בני שבעה קנים. וכשאמרו לי זאת, אמרתי לבעלי החנות שאסור למכור זאת, כי מאז שנחרב בית המקדש אסור להחזיק מנורה בת שבעה קנים כמו המנורה שהיתה במקדש. כששמעו את דברי, אמרו שאני מחמיר, ולא רצו להתייחס. רב אחד בעדה החרדית שנמצא אתי בקשר ומתייעץ עמי בכל עניין מסובך, שאל אותי מדוע אני מחמיר. אמרתי לו הרי בפירוש כתוב כך בהלכה שאסור, וחוץ מזה פעם עשו כדבר הזה בבית כנסת רבי יוחנן בן זכאי, והחיד"א אסר להם. אמר לי, אולי אפשר לשבור קנה אחד מכל פמוט ובזה לפתור את הבעיה. אמרתי לו אבל הרי כתוב "לא תעשון כן לה' אלקיכם" ומלאכת הניתוץ מוטלת רק על עבודה זרה בלבד. לפי זה אפשר לתרץ שמה שעושים חג חנוכה שמונה ימים ולא שבעה הוא בכדי שנוכל להדליק במנורה בת שמונה קנים וללא בעיות בהלכה. כי אם נדליק שבעה ימים נעשה חנוכיה בת שבעה קנים וזה אסור (עיין לשו"ע יו"ד קיא סעי' ח' ולפ"ת ס"ק י"ד).

התנערי מעפר קומי

על הפסוק (ישעיה נב, ב) "התנערי מעפר קומי", אומר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח, מעשה באדם אחד שהלך ברחוב וראה תרנגולת מתפלשת בעפר ובחול, ואמר רחמנות עליה, והביא מים ושפך עליה. הוא חשב להועיל, אך כל הנוצות נדבקו אחת לשניה והעפר הפך לבוץ וזה הציק לתרנגולת. הלכה התרנגולת ועמדה מול השמש לייבש עצמה, וכשהתייבשו הנוצות ניערה עצמה מכל העפר.

אומר בעל הבא"ח, מי שרוצה לחזור בתשובה, עליו לקום בעצמו ולעשות מעשה כמו אותה תרנגולת שניערה עצמה מהעפר. ואמנם ישנה מעלה בשמיעת מוסר, ויש גם ענין של זכות אבות וכו' אבל האדם צריך לעשות את המעשה בעצמו. ובכל אדם יש ניצוץ המעורר אותו לעבודת ה', ורק צריכים להתנער מכל האבק המונע זאת מאתנו.

מוסיף והולך כבית הלל
ידועה המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל כמה נרות מדליקים בכל יום, שלדעת ב"ש יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך. ולדעת ב"ה יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. ואמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין (שבת כ"א ע"ב).
והלכה נפסקה כב"ה שמוסיף והולך. ואומר הר"ן בדרך רמז, "חנוכה" - ר"ת ח ' נ רות ו הלכה כ בית ה לל.

גובה החנוכיה
הגמרא אומרת (שבת כ"ב ע"א):
"אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום, נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי".

יניח את החנוכיה למעלה משלשה טפחים ומצוה להניחה למטה מעשרה טפחים (שו"ע תרעו סעי' ו' וכה"ח ומש"ב שם) ואם הניחה למעלה מעשרה טפחים יצא. ועל פי הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה טפחים עד עשרה טפחים, ולכן לכתחילה יניח החנוכיה באופן שהלהבות תהיינה בגובה ז' טפחים (בא"ח וישב ה').

מקום הנחת נרות חנוכה
מצוה להניח הנרות בטפח הסמוך לפתח מבחוץ, וכשיש מזוזה בפתח יניח את החנוכיה משמאל הנכנס (ואז הוא יהיה מוקף במצוות - לבוש ציצית, מזוזה מימינו, נר חנוכה משמאלו - בא"ח וישב ד').

אנחנו גרים בקומה שניה, ויש לי שכן טוב שנוהג כגר"א והוא מדליק חנוכיה בשקיעת החמה בכניסה הראשית לבנין. ואני מדליק נרות חנוכה בצד שמאל של הכניסה לדירתי. ובשביל לקיים פרסומי ניסא אנחנו מדליקים חנוכיה גם בחלון הפונה לכביש, ובה אני שם כמות שמן גדולה כדי שתדלק יותר ויהיה פרסומי ניסא לזמן רב, וכך אנו יוצאים יד"ח אליבא דכו"ע.

זמן ההדלקה
זמן הדלקת נרות חנוכה הוא מיד בצאת הכוכבים (כ 18 - 20 דקות אחרי השקיעה. שו"ע סי' תרע"ב סעי' א'). ויש נוהגים להדליק עם שקיעת החמה, כשיטת הרמב"ם והגר"א (עיין לרמב"ם פ"ד מהל' חנוכה הל' ה' ובמ"מ שם, ולגר"א סי' תרע"ב ס"ק ד').

עבר זמן ההדלקה
כתב הרמב"ם (שם):
"שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק. וכמה הוא זמן זה? כמו חצי שעה או יתר. עבר זמן זה אינו מדליק".

לדעת הרמב"ם אין להדליק אחר חצי שעה. ולדעת הגר"א ידליק בלי ברכה.
וכתב בעל הבא"ח שאם הגיע לביתו בשעה מאוחרת ואחד מבני הבית ער - ידליק בברכה (בא"ח וישב אות ז'), וכן נוהגים. ויש לבאר בדבריו שלא חשש לסב"ל כיון שכך היה המנהג, כי בזמנם כדי להאיר את הבית בשעת הלילה היו שמים שמן ופתילה בכוס ומדליקים, ואם היו רוצים אור יותר גדול היו שמים שתי כוסות. אבל אם מדליק ומברך ניכר שזה לנר חנוכה, ולא סתם לשם אור. ונגד מנהג לא אומרים סב"ל, ובלבד שהמנהג יבוסס על פי ההלכה.

אמנם אם מדליק בפתח ביתו או בחלון הסמוך לרחוב, ויש שם עוברים ושבים גם בשעות הלילה המאוחרות יכול להדליק בברכה עד עמוד השחר.

פרסומי ניסא של הרב מבריסק
הרב מבריסק היה ידוע כמחמיר בכל החומרות שבעולם, והוא היה גר ברחוב ישעיהו בירושלים על יד קולנוע 'אדיסון'. אני הייתי בידידות עם בנו והוא אמר לי שאביו מדליק כדעת הרמב"ם עם שקיעת החמה והוא שם כמות שמן גדולה כדי שתדלק החנוכיה חצי שעה עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים. אמרתי לו, אבא שלך לא יודע לקיים מצוות עם כל החומרות. שאל אותי הבן, מדוע? ואמרתי לו 'אביך צריך להדליק גם בחצות לילה, כי בשעה זו יש אנשים רבים ברחוב'. אמר לי הבן, זה לא יכול להיות. והוא אמר לאביו את דברי. והנה, הגיע חצות לילה והסתיימה הצגה שניה בקולנוע 'אדיסון' ויצאו מהבנין כאלף איש, משראה זאת הרב מבריסק מיד רץ לביתו והביא חנוכיה כדי להדליק בה את הנרות. עבר שם אחד האנשים ושאל את הרב, מדוע כבודו מדליק לנו נרות הרי יש תאורה ברחוב? ענה לו הרב, היום זה חנוכה. שאל אותו אדם, מה זה 'חנוכה'? והתחיל הרב להסביר לו את הנסים שעשה ה'. אמר אותו אדם, גם אני יכול להדליק? אמר לו הרב כן, קח ותדליק אתה. אמר הרב מבריסק אם מהחומרא שהחמרתי זיכיתי עוד יהודי שידליק נרות חנוכה, דיינו.

בזמנם היו מדליקים חנוכיה על ידי הצבת כוסות אחת ליד חברתה, ובהם שמן ופתילות. ואומר הרב פרי חדש, אם החזיק בידו כוס ובה שמן והדליק בתוכה פתילה לשם נר חנוכה - לא יצא ידי חובה כי נראה כאילו הדליק לצורכו. והוסיף הפר"ח, שגם כיום שיש חנוכיות מהודרות, ואם ידליק את החנוכיה ויחזיקנה בידו אין חשש שהרואה יאמר שהדליקהּ לצורכו, מ"מ לא יצא יד"ח.

עד שתכלה רגל מן השוק
הגמרא אומרת (שבת כ"א ע"ב): "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק".
ובדרך רמז אמרו, בשוק ישנם דוכנים רבים של פירות, וכלים ובגדים וכו' ונפשו של אדם חפצה לקנות מכל הבא ליד, ולכן אומרים לו "תכלה רגל מן השוק" - אל תלך למקומות אלו כדי שלא תחמוד, ואם לא תקנה יהא לך צער.

שמן זית מצוה מן המובחר
מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, כי הנס נעשה בשמן. ואם אין לו ידליק בשמן אחר, ואם אין לו שמן אחר, ידליק בנרות של שעווה או פרפין (עיין שו"ע ורמ"א בסי' תרע"ג סעי' א', וכה"ח שם ס"ק ח"י).

טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא "בשמן זית למאור" משום "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך" (מלאכי א, ח), שהרי אם יבא אורח לביתו וירצה לתת לו משמן זה, לא ירצה האורח לאכול ממנו שהרי כתוב עליו 'למאור ולא לאכילה'.

כיום מוכרים "שמן זית למאור" והסוחרים אומרים שכתבו כך כדי לשלם פחות מס. ויש רבנים שפרסמו שמותר להדליק בשמן זה, עכ"ז "הקריבהו נא לפחתך".

היה רב אחד אומר שהוא מדליק רק בנרות, מכיון שהעשן מהנרות עושה סימן על הקיר, וכל השנה כולה יש סימן של הנרות על הקיר, ולדעתו זה פרסומי ניסא כל השנה.

זה אלי ואנוהו
הגמרא אומרת (שבת קל"ג ע"ב):
"זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה".

וטוב שכל אחד יטרח לעשות חנוכיה יפה כפי כוחו. וכיום יש סוגים שונים של חנוכיות עד חנוכיה מזהב. ואע"פ שמדליקים בכוסיות זכוכית המונחים על החנוכיה מכסף או זהב זה נקרא הידור.

מסופר על רב אחד שהביאו לו חנוכיה גדולה ויפה עשויה מזהב, אך לא רצה לקבלה (לפי הקבלה זהב מסמל דין). אמרו לו, שהחנוכיה רק מצופה בזהב, ואמר להם כ"ש שזה לא טוב מכיון שיש בזה רמאות, כי הרואה יחשוב שהיא מזהב. ועכ"ז לשם "זה קלי ואנוהו" מותר, והעיקר שתהיה חנוכיה נאה.

אם כותב דברי תורה ויש לו שני עטים, האחד פשוט, וחברו משובח, יכתוב בעט המשובח - משום "זה אלי ואנוהו", וכדברי הגמרא (שם) "דיו נאה קולמוס נאה".

ואם סופר סת"ם כתב בקולמוס והוא כבר לא טוב ורוצה לזורקו, יעטפנו בשתי עטיפות ואז יזרקנו לאשפה. ומעין זה כתב בעל הבא"ח (וזאת הברכה יא) כשמפרקים את הסוכה אחרי החג, לא ידרוך על הסכך דתשמישי קדושה הם.

הנרות הללו קדש הם
לאחר הדלקת כל הנרות אנו אומרים "הנרות הללו קדש הם" וכו'. רמז יש כאן ללומדי התורה שאין לנו רשות להשתמש בהם.
ואם למשל האבא רוצה לצאת לנופש ולקחת עימו את בניו, לא יבטל אותם מלימוד תורה, ורק אם המלמד שלהם יאמר שטוב לבן אם יצא יום או יומיים לפוש קמעא, יקח את בנו עימו.

חנוכה - מלשון חינוך. האדם צריך לשים לב לחינוך ילדיו כבר מקטנותם, ולא יאמר כשיגדילו אני אחנך אותם.

בן הגר בבית אביו
הרמ"א פוסק שכל בן שהגיע לחינוך - מדליק בברכה, וכן נהגו האשכנזים.
וכתב הבא"ח (וישב אות ח"י):
טוב ליתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם את ה"שמש" כדי לחנכם במצוות, כי גם בשמש יש קצת מצוה, אבל לא יתן להן להדליק נרות של חיוב.

סדר ההדלקה
צריך להדליק את החנוכיה במקום הנחתה (שו"ע תרע"ה סעי' א'), ולא ידליקנה במקום אחד, ויניחנה במקום אחר כי לא ניכר שהדליקה לשם מצוה, אע"פ שכיום יש מבנה מיוחד לחנוכיה.

חביבות המצוה
כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה הל' י"ב):
"מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק" (כוונתו שמן או נרות).

נר שבת קודם לנר חנוכה - גדול השלום
ועוד כתב הרמב"ם:
"היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

ומכאן קריאה לכל המפלגות הדתיות שיעשו שלום ביניהם ויתאחדו כולם, ואז יהיה להם "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז), ואם יש שלום יש ברכה, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום.

הרואה את הנרות
ישנו דין מיוחד בחנוכה, שמי שלא הדליק, ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, ואין מדליקין עליו בתוך ביתו - מברך כשרואה נרות חנוכה. אמנם לא יברך "להדליק" כיון שאינו מדליק, אלא רק "שעשה נסים", ובלילה הראשון יברך גם "שהחיינו" (עיין שו"ע סי' תרע"ו סעי' ג', ועיין לכה"ח ס"ק י"ד, ומש"ב שם ס"ק ג' בשעה"צ).

ומובא בתשובות הרמב"ם (סי' רכ"ב), שהרואה נרות חנוכה יברך אפילו מאה פעמים, וכגון: ההולך ברחוב ורואה חנוכיה דולקת ואין לו בית משלו כי הוא תושב חו"ל, מברך 'שעשה נסים', וביום הראשון גם 'שהחיינו'. ואם אח"כ הלך ברחוב אחר, ושוב ראה חנוכיה תוך חצי שעה מזמן הדלקת הנרות, שוב יברך, וכן אם ראה ברחוב שלישי עוד פעם נרות חנוכה, שוב יברך, וכן הלאה אפילו מאה פעמים.

יש המבארים שכוונת הרמב"ם היא במקרה שראה פעם ראשונה שמדליקים נרות חנוכה, וחשב שכל בני העיר גויים ואין בשום מקום אחר נרות חנוכה, אז מברך פעם שניה. אבל לא נוהגין כן מדין סב"ל.

מוֹתר השמן
כשקונה שמן לחנוכה לא יאמר "שמן זה לחנוכה", כי יש אומרים שבכך הקדיש את כל השמן, גם את מה שנותר בבקבוק לאחר חנוכה ואסור לו להשתמש בו לצרכיו האחרים. ולכן טוב שיאמר שהשמן שקנה גם לחנוכה, ואז אם ירצה להשתמש בו לדבר אחר, רשאי. ואעפ"כ אם לא אמר, השמן שבבקבוק מותר, כי זה רק חומרא.

אם קנה כיסוי במיוחד לטלית או לתפילין, אסור לו להניח בהם דברים אחרים, כגון מעות לצדקה וכדו'. ולכן טוב שיתנה במחשבתו בשעה שקנה את הכיסוי שאינו מקצֵה את הכיסוי לטלית או לתפילין בלבד, אלא דעתו גם להניח בו דברים אחרים.

טוב שיהא לאדם טלית לשבת וטלית לחול, ויקנה טלית נאה משום "זה אלי ואנוהו - התנאה לפניו במצוות", כדברי חז"ל (בשבת קל"ג) "ציצית נאה" (גם הבגד וגם החוטים).

כניסה עם ציצית או ספר קדש לבית הקברות
וכאן המקום להזכיר שוב את ההלכה הכתובה בשו"ע (או"ח סי' כ"ג סעי' א'):
"מותר ליכנס בבית הקברות והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקברות, אבל אם הוא נגרר על הקברות, אסור משום לועג לרש (משלי יז, ה) בד"א, בימיהם, שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם, אבל אנו שאין מכוונים בהם אלא לשם מצוה, אסור אפילו אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הם מכוסים, מותר".

כלומר, אסור לאדם להכנס לבית הקברות כשהטלית הקטן מחוץ לבגדו או חוטי הציצית בחוץ, משום לועג לרש. וכן אסור לאדם להכנס לבית הקברות או ללכת בהלוויה קרוב לד' אמות של מת, כשגמרא או חומש בידו, דגם בזה יש משום לועג לרש, כיון שהמת אינו יכול ללמוד, והמתים מרגישים בזה. וכן אסור להתפלל מנחה בבית הקברות - משום שזה 'לועג לרש', שהרי הוא מתפלל כדי שיצא ידי חובה.

אבל ללמוד תורה לעילוי נשמת המנוח על קברו - מותר (עיין מסכת ב"ק דף ט"ז ע"ב ותוד"ה שהושיבו).

ובלאו הכי, לדעת האר"י הקדוש יש להכניס את חוטי הציצית מתחת לבגד, ואמנם כתוב (במדבר טו, לט) "וראיתם אותו", אבל הכוונה היא שהלב יראה (ועיין לשו"ע סי' כ"ד סעי' א' ולכה"ח שם ס"ק ד' ולעיל סי' ח' ס"ק מ"ג).

אמירת 'לשם יחוד'
מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, והקב"ה יודע מחשבות אדם, ואם חשב לקיים מצוה ולא קיים אותה, מעלה עליו כאילו עשאה. מכאן רואים מה המעלה והחשיבות של המחשבה. ועל כן טוב לומר לפני קיום כל מצוה 'לשם יחוד', וכן יאמר לפני הדלקת נר חנוכה.
בברכה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר חנוכה" - ישנם י"ג תיבות, וטוב לכוון שהם כנגד י"ג מידות.

וטמאו כל השמנים
אור הוא דבר רוחני, כי רואים אור אבל אי אפשר להחזיק אותו.
הרומאים באו להרוס, אבל היונים כשנכנסו להיכל לא שברו או הרסו אלא טמאו את כל השמנים, הם רצו להכניס טומאה בתוך עם ישראל, וכל מטרתם היתה להשכיח את התורה מעם ישראל ולהעבירם מחוקי רצונך, ולכן בחנוכה יש ענין להרבות בתורה.

והגמרא אומרת (שם):
"מאי חנוכה"? דת"ר בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל" וכו'.

אמר רב אחד "מאי חנוכה? דת"ר" - מאי חנוכה? לימוד תורה. ובחנוכה אנו נשב ונלמד תורה ההיפך ממה שביקשו היוונים לעשות.

לימוד על הנס - הלל והודאה
מהדין יכול להדליק נר חנוכה וללכת, אבל טוב אם ישב וילמד הלכות חנוכה, או יקרא את סיפור הנס בגמרא, בספר יוסיפון, או בספר המכבים וכדו' כדי לדעת ולהודיע את ניסי הקב"ה יותר ויותר, וככל שאדם מודה לקב"ה על ניסיו, כן מעורר רצון עליון להמשיך ניסים ונפלאות בכל דור ודור.

וידוע שהמלחמה עם היוונים נמשכה זמן רב. וכשבא יהודה המכבי לביהמ"ק וראה שכולו מלא בעבודה זרה (והם "פינו את היכלך וטהרו את מקדשך"), התחיל לבכות. אמרו לו, יהודה המכבי הגיבור, על מה הבכי? והוא ענה להם, אני בוכה כי אין מנורה, אנו רוצים טהרה וקדושה מהקב"ה, ואין. וכשמצאו את פך השמן היה להם שמחה גדולה, וסימן כי הניצחון הוא בקדושה ולא בגבורה.

ועיקר העיקרים הוא "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" (זכריה ד, ו). וצריכים ראשי הצבא לדעת שאמנם צריך צבא ונשק, אבל אין לבטוח לא בחיל ולא בכוח אלא בבורא יתברך שמו, "והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהלים לב, י).

ואומרים חכמי המוסר, אם אדם בוטח בכוחו, אז הקב"ה עוזב אותו שיתמודד לבד, אבל מי שבוטח בקב"ה, הקב"ה פורס סוכת שלומו עליו ונותן לו ביטחון מלא.

וההודאה שאנו מודים בחנוכה היא גם על ניצחון המעטים את המרובים, דבר שהוא מעל לכל כחות הטבע ומעבר לכל הגיון. הן ידוע שבאותו הדור לא נשארו נאמנים לתורת ישראל שלא נפגעו מתורת יוון אלא י"ב כהנים בלבד, מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו ואלעזר (עיין רש"י דברים לג, יא על הפסוק "מחץ מתנים קמיו"), וכל שאר עם ישראל שבדור נסחפו אחרי תורת יוון. לאחר הנצחון ולאחר שהדליקו את המנורה באותו הפך שמצאו, לקחו את כל הכהנים ה"נגועים" בתורת יוון, ואמרו להם באו ותראו שאין אמיתית כתורת ישראל, וכך ליבו והלהיבו את חום ליבם לחזור ולדבוק בתורת ישראל. מכאן שיש בכוחו של חנוכה להדליק את הניצוץ הטבעי בליבו של כל יהודי ויהודי באשר הוא, וגם עם עמי הארץ הנמצאים בחצרות הראו להם הנס כדי לקרבם לעבודת ה'.

לשנה אחרת קבעום
הגמרא אומרת (שבת דף כ"א ע"ב):
"מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

שואל הרב בעל הבא"ח, מה הכוונה "לשנה אחרת קבעום", מדוע לא קבעו מיד באותה שנה? ועונה הרב: חכמי אותו הדור חשבו שהנס שנעשה בשנה הראשונה הוא נס חד פעמי, רִגְעִי, אבל כשראו בשנה הבאה שיש הארה של חנוכה בשמים, לכן לשנה אחרת קבעום להדלקה בכל שנה ושנה (עיין בן יהוידע על שבת כ"א ע"א).

הלל
יזהר ב"הלל" של חנוכה לאומרו בכוונה ובשמחה, כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל שלם, וכאן אומרים הלל שלם שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכוונה ובשמחה רבה (בא"ח וישב כח).

על הנסים
אומרים "על הנסים" בעמידה לפני "ועל כולם", ובברכת המזון בברכה שניה לפני "ועל הכל" (שו"ע תרפ"ב).

ונודה לשמך הגדול סלה
בסוף "על הנסים" אומרים הספרדים: "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה ועשית עמהם נסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול סלה", והאשכנזים אומרים "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". ובכל מקרה לא יאמרו: כשם שעשית ניסים ונפלאות לאבותינו בימים ההם בזמן הזה כן תעשה לנו וכו' כי כאן הוא מקום הודאה ולא מקום בקשה. ויש אומרים שמותר (עיין לשו"ע שם סעי' ג' ולמש"ב וכה"ח שם).

וידע האדם שעל כל מה שהוא מרוויח, עליו להודות לה'. וההודאה צריכה להיות על הטובה וגם על מה שנדמה לאדם שאין זה לטובה. ואומרת הגמרא בברכות (דף ז' ע"ב):
"ואמר ר"י משום ר"ש בן יוחי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתה שנאמר הפעם אודה את ה'".

חזקיה הפסיד את מלוכה מיוחדת מכיוון שלא הודה לקב"ה (עיין סנהדרין צ"ד ע"א). ובודאי שאין הקב"ה צריך את ההודאה שלנו, אלא זה כדי לחנך את האדם שלא יהיה כפוי טובה.

בכניסה לביתו של הרה"ג ר' יוסף שלוש זצ"ל היה שלט ובו כתוב "כל הבא ברוך הבא, חוץ מכפוי טובה". ומספרים על הרה"ג יצחק נסים זצ"ל - הראשון לציון והרב הראשי לישראל, שהיה עושה טובות לאדם אחד, והביא לו כוס מלאה אבני חצץ, וכששאל אותו לשם מה זה? ענה לו הרב, אל תהיה כפוי טובה, ואם תהיה תזרוק חצץ ולא אבן גדולה.

אנו מודים לקב"ה על כל הנסים והנפלאות שעשה ועושה לנו - "ונודה לשמך הגדול סלה", ויהי רצון שיעשה עמנו עוד נסים ונפלאות בביאת הגואל ובבנין אריאל, במהרה בימינו אמן.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il