יום ו' כ"ז תמוז ה'תשע"ד
מבצע הפרסים הסתיים, אנו עדיין זקוקים לתמיכתכם
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו התשס"ו

שאלת רב

שאלות ותשובות



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

שאלה: האם היינו צריכים לוותר על אהבת ישראל בשביל ארץ-ישראל, כגון לחסום כבישים ולסרב פקודה, או שאהבת ישראל חשובה יותר?
תשובה: אהבת ישראל? במה זה בא על חשבון אהבה? אני חושב שזה חלק מה"סטרא אחרא", שמנסה לטשטש את כושר העמידה שלנו מול הרשעות. ראשית אנחנו צריכים להגדיר האם המעשה הזה של המדינה הוא נגד תורתנו הקדושה או לא נגד תורתנו הקדושה. הרמב"ן כותב "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". וגם הרב חרל"פ כותב שבדור שלנו הנקודה של ארץ-ישראל היא נקודה עיקרית. כשהמדינה רוצה לקרוע חלקים מארץ-ישראל ולהגלות יהודים מבתיהם, היא עושה עבירה. אם יש לאל ידינו למנוע את זה, אנחנו חייבים למנוע. אמנם אנחנו מוגבלים בכושר עמידתנו נגד הדבר הזה, אנחנו לא יכולים לעשות מלחמה בתוך עם ישראל, זה יהיה הרס עצמי לגמרי, אבל לפחות לא להשלים עם זה. האם נשלים עם המהלך הזה כדי שיאהבו אותנו? שניתן לגיטימציה לדבר של רשעות?! זה כמו שנגיד - ואני מקצין לצורך העניין - שלמען אהבת ישראל, כדי שיאהבו אותנו ונהיה מקובלים, נשתתף בשבתות בכל מיני משחקי ספורט ונצא לבילויים עם השכנים שאינם שומרי שבת, כדי להרבות אהבה. איפה נשמע דבר כזה שיגידו שמישהו יעבור עבירה בפועל בשביל להשיג איזו שהיא מטרה? מאיפה לקחו בכלל את העיקרון הזה? אמנם יש לנו כלל בתלמוד, שלפעמים מצוות עשה דוחה לא תעשה, אבל גם זה מוגבל. באופן כללי אסור לנו לעשות עבירה או לתת לזה יד, וגם אם אנחנו לא עושים, אסור לתת לגיטימציה לאלה שעושים זאת.

לצערנו היו כאלה שאמרו שלמען אחדות ישראל, למען אחדות צבא ישראל, שגם חיילים דתיים ישתתפו ברשעות הזאת של הוצאת היהודים והגלייתם והחרבת השטח. מאיפה לקחו את היסוד ההלכתי לדבר כזה? זאת המצאה, זה לא יסוד הלכתי כלל. זה טוב בשביל פורום שבו כל אחד אומר סברות כרס, אך אין לזה שום בסיס הלכתי. בעניין זה יש איחוד רבנים, בנשיאותם של גדולי הרבנים הרב שפירא שליט"א והרב אליהו שליט"א, שקבעו שזה נגד תורתנו הקדושה, כמו שהרמב"ן כותב, "לא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה", ולכן אסור לנו להסגיר את ארץ-ישראל. ושתהיה שממה - גם זה אסור, להשאיר אותה בשממותה גם זה אסור. וכל מי שנותן יד בזה, הוא עובר עבירה. האם בגלל שיש בזה תועלת כלשהי מותר לעבור עבירה? מנין לקחו את הבסיס ההלכתי הזה? ודאי שזו המצאה, זאת לא דעת תורה בכלל.

לגבי העובדה שחסמנו כבישים, הרי מקובל במדינה שלנו שכאשר ציבור נאבק בעבור משהו הוא חוסם כבישים, אפילו בשביל כסף. נהגי המוניות, למשל, חסמו את הכביש רק בשביל כסף, כדי להבליט את שוועתם ואת זעקתם נגד הממשלה, ולא בשביל למנוע ממישהו להגיע לביתו. בצורה כזאת הציבור רוצה להביע את כאבו, להביע את צערו. אם בחברה הדבר לא היה מקובל, אפשר היה לומר שאין לעשות דבר חריג, אבל אם זה מקובל בחברה, אם בשביל כסף מותר, כל שכן בעניין זה, שהרי מדובר כאן על החרבת הארץ, על הגליית היהודים, על הריסת היישובים ועל הסגרת השטח לידי האויב. יש כאלה שלא אכפת להם, זה משהו אחר.

שאלה: לגבי המחליטים על הפינוי והמפנים. כתוב שעוברי עבירה - מצווה לשנאם, אבל זה מותנה בזה שמוכיחים אותם קודם. האם בעניין זה היתה תוכחה או לא היתה תוכחה?
תשובה: הודיעו להם שאסור לעשות את זה, פרסמו את הדבר.

שאלה: יש להם אולי גדר של תינוקות שנשבו?
תשובה: הם לא ידעו שיש בזה איסור?! הייתי אומר שיש להבחין בין אותם הגופים שהחליטו על זה ובין אלה שביצעו בפועל. מישהו הראה לי חוברת שבה כתב אחד הרבנים שאין לצרף למניין את אלה שהשתתפו בפינוי, והם פסולים לעדות וכדומה. לעניות דעתי זו החלטה מאוד גורפת. הרמב"ן כותב בפרשת קורח על הפסוק: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" - מה היה העונש של העדה? ומסביר הרמב"ן שהם היו מהרהרים אחרי רבם, וכל המהרהר אחרי רבו כאילו מהרהר אחרי השכינה, ולכן הם נענשו. דרך מבקשי רחמים תמיד למקד את העונש על אלה החוטאים בזדון בלאו הכי, לכן מיקדו את זה על קורח ועל עדתו ולא על כל כלל ישראל. כך מסביר הרמב"ן. האם אפשר לומר שאלה שיזמו ותכננו את המהלך הזה - ראש הממשלה, הממשלה, הכנסת, מערכת המשפט והאלופים הגדולים - האם אפשר לומר שהם לא ידעו שהציבור הדתי נגד? הרי הם משכילים, עיתונים הם כן קוראים, נכון? כל אחד מהם יודע לקרוא עיתון, הם אנשים משכילים. מי שקורא "ידיעות אחרונות" נחשב לאדם משכיל... אז ודאי שהם פושעים. ומלבד זה, האם הם גם לא מבינים שהפעולה הזאת היא נגד האקט הציוני?! נניח שהם לא בקיאים בדברי הרמב"ן, אבל הם יודעים שכל שיבת ציון זה לחזור לארץ, לגאול אותה וליישב עליה יהודים. אלא שהם עשו זאת בגלל נוחיות זמנית, בגלל כל מיני חשבונות שהם דימו בנפשם שירוויחו משהו או בעקבות נגיעות אחרות. ברור שלא עשו את זה לשם שמים, ודאי שעשו מעשה רשעות והם פושעים נגד התורה. פושעים אלה יש לשונאם. הרי גם אנשים בכנסת, אנשים לא דתיים אמרו מפורשות שזו פקודה בלתי חוקית בעליל. אז אף אחד לא ידע?

רוב החיילים המפנים - לא הייתי דן אותם, לא כמזידים ולא כאנוסים, אלא כשוגגים, מוטעים. אני אומר רוב, כי ודאי שהיו ביניהם גם פושעים שעשו את זה מתוך רשעות, יש כל מיני סיפורים כאלה. אך הרוב לא. אז לא לצרף אותו למניין? אני חושב שזה רק ירבה שנאה בעם ישראל. נוסף לזה, לגופו של עניין, הוא קיבל פקודה והוא יודע שיש גם רבנים עם זקן ארוך וקצר שאמרו: כן, למען אחדות צבא ישראל צריכים לעשות את זה. מה כי נלין על החייל, או אפילו על הקצינים הזוטרים? אני לא אומר שהוא אנוס, אנוס הוא לא, הוא ידע שיש מתנגדים. הוא היה יכול להתחמק. אני חושב שהם שוגגים. כלפי שמיא ודאי שיש בזה עבירה, אך להגיד שהם מזידים? והוא פסול לעדות? היו כאלה שבאו למערת המכפלה ולא נתנו להם להתפלל, ולי נראה שהמערה היא מקום תפילה לכל בית ישראל. יהודי שבא להתפלל - בסדר, נפגין נגדו, נצעק נגדו, אבל לא נכון לא לתת לו להתפלל. יש גם כאלה שהרחיבו את הדבר ואמרו שהם לא יסיעו חיילים כטרמפיסטים. אני חושב שזה לא נכון, זה רק ירבה שנאה ושום תועלת לא תצמח מזה. לכן אני אומר שצריך למקד את הביקורת על היוזמים ועל המחליטים, אבל את רוב הציבור, ואני מדגיש ואומר "רוב", צריך לדון לזכות, "כי לכל העם בשגגה".

שאלה: מה מטרת השנאה?
תשובה: המטרה היא קודם כל להוקיע את המעשה. גם בעניין "נשיא בעמך לא תאור", דרשו "בעושה מעשה עמך". מדובר במעשה שנעשה בזדון - נגד עם ישראל, באלימות, ברשעות. מישהו אמר לי שהאמריקנים הבטיחו לתת מיליארדים לסייע, עכשיו הם צריכים את הכסף לטיפול בנזקי השיטפונות ולא מסתמן באופק פתרון. זרקו אותם בלי פרנסה, אני לא רואה שאחרי שלושה חודשים מסתמן משהו באופק. איך אפשר לתת לגיטימציה לדבר כזה? העוול הזה, הרשעות הזאת, הם ודאי עבירה וצריכים להוקיע את זה.

שאלה: האם להתגייס לצבא?
תשובה: כן. למילואים היום ודאי, לא שייך שאדם לא יתגייס. אנחנו נמצאים במצב של מלחמה עם כל האוכלוסייה הערבית שנמצאת פה, עם המחבלים בעיקר. מוכרחים לשמור על היישובים ועל המדינה. זה לא שלום פסטורלי, לא מדובר באמריקה שיש לה מלחמה במרחק של כמה אלפי קילומטרים ממנה והדבר אינו נוגע לביטחון תושביה. פה זה משהו אחר. כמובן שאם חייל יתגייס ויגידו לו לעשות עבירה - אסור לו לעשות. עיקר השירות בצבא זה לדבר מצווה, לשמור על היהודים שיושבים בארץ ולהגן עליהם מפני המחבלים. ואם הציבור שלנו לא יתגייס, אז מי יתגייס? על מי אנחנו סומכים? אלה שעושים מילואים ב"תיקוני חצות" ודוקרים זה את זה, הם הנוער שיכול לשמור על המדינה!? אנחנו צריכים שהנוער שלנו, שיש לו מוטיבציה, שמבין מה זה להציל נפש אחת מישראל, מה זה ארץ-ישראל, הוא זה שישמור. אני חושב שעיקרו של הצבא זה לשמור. הם לקחו בזדון את הצבא והסבו אותו למטרות אחרות. פינוי זה לא התפקיד של הצבא בכלל. אדם מתגייס לצבא בשביל לשמור על המדינה ולהגן על תושביה, ובמקום זה לקחו אותו לעקור יהודים. אם יחזור הדבר, חלילה, ודאי מי ששומר תורה ומצוות ויש בו יראת שמיים - אסור לו להשתתף בזה, כמו שגם עכשיו היו ששמעו לקול גדולי הרבנים. זה כמו שיגידו לחייל להתגלח בשבת, כי במוצאי-שבת יש מסדר מפקד. הוא הלך לשרת בצבא, אבל זה בעליל נגד התורה, זה לא שייך לביטחון. וגם פה, הרי אף אחד לא אמר שאם יפנו את היישובים זה יביא שלום. סתם, נכנס להם ג'וק שאנחנו לא מבינים את פשרו, ואמרו להרוס את חבל הארץ. האם מישהו אמר שאחרי זה לא יפגיזו משם? הרי ממשיכים גם עכשיו. אם אתם חיים במציאות, אתם יודעים שממשיכים את הרשעות העלובה. מי יודע אם זה לא יגבר עוד, חלילה.

לא האמנתי גם בשלום שעשו אז, כשהסגירו את סיני, אבל אז לפחות אמרו שאם אנחנו נעשה שלום עם המדינה הערבית הגדולה ונסגיר להם את סיני, יהיה שקט. היום גם את זה לא אומרים, זה סתם. אנשים התנתקו ממורשת ישראל, וזה הביא בסופו של דבר להתנתקות בעם ישראל והתנתקות מארץ-ישראל, כפי שכותב מרן הרב קוק באיגרת קמ"ד: "של האלה... זה רק גרגירים של היסטוריה ושפה עברית בסופו של דבר יביא לשנאת חינם ולשנאת ארץ-ישראל". כך הוא כתב לפני תשעים שנה, וזה מה שאנחנו רואים שמתרחש פה - ההתנתקות ממורשת ישראל הביאה בכנפיה את ההתנתקות שראינו עכשיו. הם לא מבינים למה אנחנו צריכים את ארץ-ישראל, מה היסוד של עם ישראל. אומר הרב סעדיה גאון: אין אומתנו אומה אלא בתורתיה, ואם מנתקים את זה מן התורה - אז יש כל מיני התנהגויות עקומות, לא לפי תורת ישראל.

ודאי שאי-אפשר להגיד באופן גורף שאין להתגייס לצבא. היום שאלו אותי על מילואים, האם לבצע תורנויות שמירה. בינתיים היום לא אומרים לחייל המילואים שהוא הולך לעשות איזו רשעות או לשחרר כוחות בשביל לעשות רשעות, ולכן מדובר בשמירה על המדינה. האם משום שאילצו את הצבא לעשות דבר עבירה, הבחורים שלנו לא יתגייסו לשמור על המדינה!? מה זה שייך!?

שאלה: הרב יכול בבקשה לומר כמה דברי חיזוק לתחילת זמן חורף?
תשובה: עלינו לדעת שבייחוד בתקופה קשה זו עם ישראל נתון במבוכה גדולה, ולצערנו הרב גם בעולם התורה אין לנו אחדות. כל אחד חושב שהוא בלע את כל החכמה בכפית אחת. לצערנו הרב בציבור שלנו גם אין היררכיה של תורה. כל אחד חושב, כל אחד קופץ בראש, כל אחד מורה וחושב שמה שהוא אומר זו אמיתה של תורה. זו בעיה גדולה. לכן חשוב שגם לבני תורה תהיה הבחנה מיהו באמת איש תורה אמיתי ומי קורא לעצמו רב או שהעיתונים קוראים לו רב. צריך לדעת להבחין איפה יש תורת אמת ואיפה לא, ובשביל זה צריכים חוש אמיתי.

שאלה: מאיפה קונים את החוש הזה?
תשובה: תלמידים צריכים לבדוק אצל הרבנים שלהם, אצל המורים שלהם, אצל אנשים שיש להם אמון בהם, שלפי זה יידעו באיזו דרך ישכון אור. נכון, אצל הציבור החרדי יש יותר הבחנה מי באמת תלמיד חכם בן תורה אמיתי ומי נקרא רב רק בעיתון. לצערנו הרב בציבור שלנו אין עדיין המודעות הזו. לפני כשבועיים היה כנס בבנייני האומה ונתבקשתי לומר כמה מילים. העליתי את הנושא הזה של היררכיה של תורה, וזה חשוב בייחוד אצל בני הנוער. בקיץ הרב שפירא, זקן הרבנים בציונות הדתית, והרב אליהו ועוד איחוד הרבנים אמרו דבר הלכה למעשה בתחום ההתייחסות שלנו לרשעות הזו, וקמו רבנים אחרים והעיזו לחלוק. אז אם היו חולקים והיו מבססים, ואם היה מדובר באנשי תורה - אז אפשר היה להבין את זה. אבל סתם מתוך סברות כרס, למען אחדות צבא ישראל, הם עושים שיקולים לא לגופו של עניין? איפה יש דבר כזה בתורה, שעושים שיקולים אחרים חוץ משיקולים לגופו של עניין כדי לעשות עבירה בידיים בשביל מטרה כלשהי?

המפרשים אומרים שאבותינו הקדושים קיימו את התורה עוד בטרם ניתנה. אם כך, איך זה שיעקב אבינו נשא שתי נשים? יש לכך כמה תירוצים: הרמב"ן אומר שזה בחו"ל ולא בארץ, ולכן רחל מתה כשנכנסה לארץ. הנצי"ב אומר שיעקב נהג לפי התורה, כי הוא ידע מהי התורה האמורה להינתן. אבל מכיוון שהוא ראה שמזה תצמח תועלת גדולה, כי הוא ראה ששתי האחיות הללו מתאימות לבניין בית ישראל, הוא אמר שדבר כזה מכריע. אך לאחר שניתנה תורה לא שייך שאדם יגיד שלמען המטרה הזאת הוא יישא שתי אחיות. נכון ששתי האחיות האלה מתאימות ביותר לבניין כנסת ישראל, אבל לאחר שניתנה התורה אסור לשאת שתי אחיות - אצלנו המטרה איננה מקדשת את האמצעים. זו ההדרכה של התורה ויש סיבות פנימיות לכך שהיום לא ייתכן שאדם יישא שתי אחיות.

אחדות ישראל ואחדות צבא ישראל הן מצוות יפות, אבל מי אומר שמותר לדחות בידיים את האיסור של "לא נעזבנה", ובכך לבטל מצוות עשה שהיא אחת המצוות ששקולות כנגד כל התורה? אם היו מבססים את זה על בסיס הלכתי - שימצאו לי שמישהו מגדולי הפוסקים השתמש בסברא כזו שלמען אחדות עם ישאל ולמען אחדות צבא ישאל מותר לעבור על איסור בידים. אני אומר שזו יוהרה, אין לי הסבר אחר.

--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.

חזרה למעלה