בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויגש
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

אחווה והנהגה

כיצד מתקשרות פרשיות הכתנת וההכרזה "הוציאו כל איש מעלי"?

undefined

הרב יוסף כרמל

כסלו תשס"ו
3 דק' קריאה
לפני התגלותו של יוסף אל אחיו והכרזתו הכפולה:
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף ... אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם " (בראשית מ"ה ג-ד), מצווה הוא על כל עבדיו "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" (שם, א).

בדיקה קצרה מעלה כי ביטוי זה מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד. הפעם השנייה היא דברי אמנון לפני שפגע באחותו תמר, וז"ל הכתוב:
"וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי" (שמואל ב י"ג ט).

רפרוף בפרק זה מגלה במהירות ביטוי נוסף יחידאי לשתי פרשיות אלה והוא: כתנת הפסים.
אצל יוסף נאמר:
"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (שם, ל"ז ג)

ואצל תמר נאמר:
" וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה" (שם,שם יח).

שני רמזים מיוחדים אלה מספיקים כדי לקשור את שתי הפרשיות 1 .

ננסה להבין את פשר העניין. המאבק על "כתונת הפסים" איננו רק במישור האישי כמאמר חז"ל:
"לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל ב' סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (אוצר המדרשים עמוד 273).

אלא בעיקר במישור ההנהגתי - לאומי. יעקב בוחר ביוסף כמנהיג הבא של עם ישראל העתידי ויוסף מיד מגיב בסדרת חלומות נבואיים המבטאים זאת. האחים לא מיהרו לקבל על עצמם את עולו של האח הצעיר והמאבק נגרר למעשים קשים מאוד.

נסיכים בכל מקום, לאורך כל ההיסטוריה, ניסו להוכיח קבל עם, את מנהיגותם בשתי דרכים. בשלטון על חייהם או בשלטון על נשותיהם או בנותיהם של אחרים. ראובן מבטא את טענתו למנהיגות ב"מעשה בלהה" שבזכותו "זכה" לכינוי "פַּחַז כַּמַּיִם" (שם מ"ט, ד). שמעון ולוי ניסו להפגין מנהיגות בהצעה "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (שם ל"ז, כ). בכך "זכו" ל"וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (שם, שם ו).

גם בביתו של דוד המלך, עלתה על הפרק שאלת המנהיג הבא. הבכורות של דוד מנויים בפסוקים הבאים:
"וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת: וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לאביגל לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר: וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל: וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד..." (שמואל ב ג' ב-ה).

שלשה מתוכם ראו עצמם כיורשי עצר (הפעם נדון רק בשניים מהם). אמנון בנו הראשון של דוד, הבכור של אחינועם, במקביל לראובן, ביטא את מעמדו, בענייני עריות, בפגיעה נוראה בתמר. אבשלום במקביל לשמעון ולוי, מביא לידי ביטוי את שאיפותיו למלכות בעניני נפשות, ברצח אמנון. (בשלב שני ביטא זאת גם בענייני עריות, במקביל לראובן, עם פלגשי אביו).

ראובן שמעון ולוי הפסידו את ההנהגה אבל לא נדחו מן המשפחה. ראובן חזר בתשובה וישב בשקו ובתעניתו כמובא במדרש:
"וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, ... רבי אליעזר אומר בשקו ובתעניתו (על שבלבל יצועי אביו-רש"י), ... אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה...(בראשית רבה פרשה פד ד"ה וישב ראובן).

ראובן לא פגע באחוה שהרי מנע את הפגיעה בנפשו של יוסף, לא השתתף במכירה ורצה להשיבו אל אביו, כעדות הכתוב:
"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (שם ל"ז כא-כב).

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (נשארו) אַחִים" (שם מ"ט ה), כיון שסוף סוף לא פגעו בנפשו של יוסף וחזרו והתחרטו על מכירתו. כעדות הכתוב:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו (שמעון ולוי ע"פ רש"י מ"ט ה) אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (שם מ"ב כא).

בניו של דוד לא חזרו בתשובה, פגעו באחווה ללא תיקון וממילא נדחו לא רק מעמדת ההנהגה אלא גם נכרתו ועזבו את העולם ללא צאצאים (שמו"ב י"ח יח, סנהדרין כא ע"א).

הבה נתפלל כי נפיק את הלקח ונגביר את האחווה בין בניו של יעקב וממילא נזכה לחזרת מלכות בית דויד.


^ 1 1 עיון מעמיק יותר מגלה עוד ביטויים רבים שוים, מקבילים ומנוגדים בשתי הפרשיות. עיינו במאמרי "מלכות בית דוד" בתוך "ספר חגי" ספר הזכרון לנרצחי בית הדסה -חברון ה' תשמ.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il