בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • פקודות הסותרות דין תורה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

מלחמתו של רבנו למען שלמות הארץ ושלמות השלטון היהודי בה

דרכי הפעולה להמשיך את דרכו של רבנו; יהיו מכשולים - אנחנו נתגבר עליהם; העם יהיה אתנו; מדינה לחוד וממשלה לחוד; ממשלת מיעוט; על יהודה ושומרון תהיה מלחמה; פרוד בעם - אסון, מלחמה בתוך העם על שלמות הארץ – כן; איפה חברון שלנו.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

8 דק' קריאה
איפה חברון שלנו
שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים עמד מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל במסיבת ליל יום העצמאות ופתח את דבריו בתיאור הצער הנורא שחש ביום ההחלטה של עצרת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל, והקמת מדינה יהודית בחלק מהארץ. אמר הרב: באותה שעה שכל העם חגג את השמחה, לא יכולתי לשמוח, והרב הרים את קולו בזעקה: את ארצי חלקו, איפה חברון שלנו, אנחנו שוכחים את זה, ואיפה שכם שלנו, אנחנו שוכחים את זה, ואיפה יריחו שלנו, אנחנו שוכחים את זה?

ואנחנו התלמידים השומעים הופתענו. מה פתאום הרב זועק וכואב בליל יום העצמאות שלא כמנהגו. הרי ביום העצמאות דרכו של הרב לשמוח שמחה גדולה, וזוהר מיוחד מאיר על פניו, וכולו אומר שבח והודיה לרבונו של עולם על תקומת המדינה שהיא יותר מראשית צמיחת גאולתינו, ומדוע הרב מזכיר הפעם את הצער על חלוקת הארץ?! והנה כעין נבואה נזרקה מפיו וכעבור שלושה שבועות פרצה מלחמת ששת הימים וחברון ויריחו ושכם שבו אלינו. זעקת מורנו ורבנו נשמעה במרומים.

כאשר שוחרר הר הבית והכותל, באותו יום אמר הרב על יד הכותל: לא נזוז מכאן, באנו לכאן לתמיד.
הרב ראה את שחרור ירושלים וחבלי ארץ ישראל - יהודה ושומרון עזה והגולן, כמתבקשים מאליהם. הוא לא שכח אותם לרגע וציפה כל הימים לשחרורם מידי נכרים והשבתם לבעלות ישראל.

על כן מיד עם שחרורם הוא קרא להחזיק בהם לתמיד. ובשום פנים ואופן לא לעלות על הדעת כל הרהור של אפשרות לוותר על משהו מארץ ישראל נחלת אבותינו. ומאז עד מותו הוא קרא בכתב ובע"פ לעמוד איתן מול הלחצים מבחוץ ומבפנים ולא לוותר ולא ליסוג מאף שעל מארץ ישראל, ארץ ד', נחלת אבותינו.

פרוד בעם - אסון, מלחמה בתוך העם על שלמות הארץ - כן
רבנו ראה בכל פרוד בעם ישראל אסון נורא, והיה מזכיר את תשובת הנצי"ב נגד מי שהציע להפרד זה מזה, להפריד שומרי תורה מעוזבי תורה כמו שנפרד אברהם מלוט. ועל זה השיב הנצי"ב בשו"ת משיב-דבר סימן מד: עצה זו קשה כחרבות לאומה ולקיומה. רבנו הדגיש את הצד הסגולי שבישראל שהוא שורש הכל. וע"כ אהבת ישראל ואחדות ישראל הם יסוד כל. הם כלל גדול בתורה. ואולם בענין ארץ ישראל, בענין ויתור על חלקים מארץ ישראל - על זה אמר הרב: תהיה מלחמה בתוך ישראל. על ארץ ישראל אי אפשר לוותר בשום פנים, שכן רק בארץ ועל ידה האומה באמת מאוחדת. ואם נדמה לרגע שהאמירה שתהיה מלחמה בתוך העם על שלמות הארץ, עושה פרוד וקרע, - זה דמיון מוטעה. להפך הוא הנכון, ואדרבה, דוקא מתוך השאיפה לאחדות בעם הנובעת מהכרת סגולת ישראל וערך הכלל בישראל, דוקא מתוך כך יש לעמוד על שלמות הארץ בכל תוקף. כי כלל ישראל באמת נמצא רק בארץ ישראל. בחו"ל אין מציאות של עם, של כלל, רק בארץ ישראל. כדברי הגמ' בהוריות דף ג, שבארץ ישראל ישראל נקראים קהל. וכדברי הרמב"ם בספר-המצוות במצות קידוש החודש, מצוה קנ"ב, שמציאות האומה בארץ ישראל דוקא. ארץ ישראל היא עושה את עם ישראל לעם אחד. כדברי הזוהר על הפסוק - מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. בארץ נקראים גוי אחד. הנסיון להגדיר את המצב כאילו עומדת לפנינו השאלה: מה להעדיף, את שלמות העם או את שלמות הארץ, קרע בעם או קרע בארץ, - הנסיון הזה הוא מוטעה מעיקרו. דומה הדבר לשאלה על אלו מהאיברים מגוף האדם ניתן לוותר, על הלב או על המוח?!

על כן, מתוך אהבה עמוקה לאומה, אהבה שבאה מהכרה בערכם של ישראל, נבעה העמדה הנחושה על שלמות הארץ. כי אין יכולת לממש את היעוד הישראלי אלא בארץ ישראל, ארץ ד', וכל נסיגה מאיזה חלק מארץ ישראל יש בה קריעת האומה ממקור חייה, והריסתה, ועל זה נלחם הרב, ולכן התבטא בצורה כל כך חריפה כלפי מי שמעלה בדעתו לסגת ח"ו מארץ ישראל, ואמר עליו: הוא יהיה לדראון עולם.

על יהודה ושומרון תהיה מלחמה
לאיזו מלחמה התכוון הרב כשאמר - "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה"? כאשר הרב נשאל האם הוא מתכוון למלחמת אחים, הוא אמר שאינו נכנס לטרמינולוגיה, אבל על יהודה ושומרון תהיה מלחמה. לאיזו מלחמה התכוון? הרב דיבר במישור העקרוני הרעיוני האידיאי. וכאשר הוא נשאל האם כשאמר שתהיה מלחמה התכוון למלחמת אחים, הוא לא רצה לתת פרוש לדבריו. אולם לענ"ד, מתוך הכרת דרכו הכללית של הרב, נראה לי שהוא לא התכוון לומר שעל יהודה ושומרון תהיה ממש מלחמה בתוכנו שיש בה שפיכות דמים ח"ו, וכאשר הוא אמר שעל יהודה ושומרון צריך למסור את הנפש והדין הוא יהרג ואל יעבור, אין הכוונה לשפוך דם. אבל הוא כן התכוון שאסור בשום פנים ואופן לסייע לנסיגה ולטול בה חלק. וכל פקודה להסוג או לפנות ישובים היא פקודה בלתי חוקית בעליל, בהיותה מנוגדת לתורה, למוסר ולצדק ואסור לקיים אותה. וצריך להאבק בכל הדרכים הצבוריות עד להכרזת מרי אזרחי לא אלים. את כל זה נראה לע"ד, שאפשר כן להסיק למעשה, מעקרונותיו של רבנו.

שמא תאמר: דרך זו מהווה סכנה לקיומו של צה"ל, סכנה לקיומו של המשטר התקין בישראל שהוא בבת עינינו?! לא כן, יש להבחין הבחנה ברורה בין פקודה להגן על ישראל ועל ארץ ישראל, ובין פקודה הפוכה להפקיר את ארץ ישראל ואת הישובים. וכל אחד מבין את ההבדל. על פקודה בלתי חוקית בעליל לא רק שרשאים לעבור, אלא חייבים לעבור. סירוב פקודה, כאשר זו מנוגדת לתורה, לערכים, למצפון וליושר, שומר שהצבא לא יסתאב, ולא יהפך למסגרת בעלת משמעת עיוורת, חסרת תוכן וערכים. המשמעת שומרת על המסגרת, ועמידה על ערכים שומרת על התוכן; המשמעת שומרת על הגוף, ועמידה על ערכים שומרת על הנשמה, ואי אפשר בלי שניהם. אדרבא, מי שארץ ישראל יקרה לו ועל כן יסרב לסייע לנסיגה ויאבק נגדה, הוא חייל נאמן לרוחו האמיתית של צה"ל ושל עם ישראל, הוא חייל בעל מוטיבציה יהודית ציונית שורשית, וחיילים כאלה הם חוט השדרה של העם ושל הצבא.

ממשלת מיעוט
הרב הכיר בהכרה עמוקה בערכה האלקי של מדינת ישראל ובגודל קידוש ד' שנעשה בעצם הקמת המדינה; קידוש ד' בשחרור עול גוים מעל צוארינו; קידוש ד' בשחרור ארץ ישראל מידי נכרים. הרב האמין שהממלכתיות הישראלית הקמה במדינה, היא גילוי הופעת עם ישראל כעם. כלל ישראל החל להופיע. ודוקא מתוך הכרות אלו, נזעק הרב לנוכח הקמת ממשלת מיעוט הנשענת על נכרים. הוא ראה בזה חילול ד' שאין כמוהו. ממשלת מיעוט אינה ממשלה.

ישנם אלו שאינם רואים במדינת ישראל ענין אלקי, אינם רואים בתקומתה קידוש ד', אלא רואים בה מסגרת מדינית חילונית שאין לה שום ערך דתי. הם אינם רואים בתקומת מדינת ישראל וקבוץ גלויות שנעשה מתוך כך - קידוש ד', אינם רואים בזה התחלה של התקיימות חזון הנביאים, הם אינם רואים בשלטון ישראל בארץ ישראל התקיימות מצות ישוב ארץ ישראל, מצוה ששקולה כנגד כל המצוות, מפני שהשלטון הוא חילוני. ולפיכך הם אינם רואים איסור תורה וחילול ד' בנסיגה ובויתור על חלקים מארץ ישראל. הם רואים בשאלת החזקת חבלי יש"ע, או ויתור עליהם, שאלה פוליטית-מדינית-בטחונית ולא שאלה דתית.

לעומת אלו, רבנו ראה בתקומת מדינת ישראל את יד ד' אלוקי ישראל המקבץ את בניו בחיריו בני אברהם יצחק ויעקב, אליו, לארצו, לביתו. רבנו ראה כי יד ד' היא השוברת עול גויים מעל צווארינו, ויד ד' היא זו ששוברת שלטון גויים בארץ נחלתנו ומשיבה את הארץ לבניה; לפיכך תקומת מדינת ישראל היא קידוש ד'. וקידוש ד' הזה הוא גדול ועצום יותר מהרבה מעשים פרטיים של מצוות, כי זה קידוש ד' כללי, כלל ישראלי, קידוש ד' המתפשט ומופיע על כל העולם כולו. ומתוך מבט זה, כל ויתור על שלטון יהודי באיזה חלק מארץ ישראל, כל נסיגה ח"ו מנחלת ד', יש בה נסיגה מקידוש ד', יש בה חילול ד' נורא.

ומתוך מבט זה, ממשלת מיעוט ששולטת בעזרת נכרים, מבטלת את קידוש ד' שיש בשלטון יהודי בארץ ישראל, ויש בזה חילול ד' נורא. זה לא חילול שם שמים פרטי של יחיד, אלא חילול שם שמים כללי, וזה נורא מכל, ואין מקיפין בחילול ד', ולרקבון אין תקון בהצטרפות אליו, אלא בביטולו ובהתחדשות בריאותית יסודית.

מדינה לחוד וממשלה לחוד
היחס למדינה כמדינה בעלת משמעות דתית מחייב כבוד אליה ומחייב כבוד לנבחריה ולראשיה, שהם מייצגים את המדינה וכבודם כבוד המדינה. ולכן בכל ליל יום העצמאות היה הרב רוקד עם הישיבה עד לביתו של נשיא המדינה. כך היה נוהג שנים רבות עד לשחרור הר הבית והכותל. ואם כן, הכיצד יתכן שיצאו מפיו ביטויים כה חריפים כנגד הממשלה, גם אם היא שוגה באיזה דבר? הרי פגיעה בממשלה היא פגיעה במדינה והיא פגיעה בכבוד ישראל והיא פגיעה בכבוד שמים!? אכן כל עוד שגיאותיה של הממשלה היו במישור הפרטי, היו ההערות והבקורת בדרך של כבוד ואיפוק מצד שמירת כבוד המדינה. אבל כאשר הממשלה נכשלת בשורש ענינה, כאשר בעצם דרך הקמתה של הממשלה יש חילול ד', בזה חל הכלל, שבמקום שיש חילול ד' אין חולקים כבוד לממשלה. במקום שכבוד שמים עומד מול כבוד הממשלה, כבוד שמים עדיף. במקום שכבוד הממשלה מביא לכבוד שמים יש לכבד את הממשלה. מדינה לחוד וממשלה לחוד, המדינה קודש, המדינה קידוש ד', אבל הממשלה נמדדת לפי מעשיה, חבריה הם שלוחי צבור ולתקוני נשלחו ולא לעוותי.

העם יהיה אתנו
הרב ידע שדעותיו ועמדותיו הנחרצות בענין שלמות הארץ, לפי שעה הם נחלת מעטים בלבד, והרוב הגדול אינו מבין אותם ואינו מסכים להם ולדעת הרוב יש מקום לאיזו פשרה מסוימת עבור שלו'. אבל הרב לא התאים את עצמו לדעת הרוב אלא עמד בראש המחנה. הרב האמין שבעומק הנפש של ישראל קיימת האמונה בגאולת ישראל, אלא שהיא מכוסה וצריך לגלות אותה. הוא האמין שהעם מלא כחות נסתרים, המחכים לכח שיעורר אותם, וילבה את האש הפנימית הגנוזה בו. החולשה הקיימת בחלקים רבים של עם ישראל, ההסכמה לוותר על חלקים מארץ ישראל למען השלו', נראו בעיניו כחולשה חולפת, כאיזו רוח שטות, שטחית, שאין להכנע לה. הוא האמין שניתן להתגבר ולחזור לבריאות האיתנה של האומה, לשאיפות הגדולות של כל הדורות, ואסור להחלש דוקא עתה, כשאנו קרובים להתגשמותן. ככל שתִרבה ההסברה, וככל שנמשיך ללחום על אמיתת דרכינו, יִרבו המצטרפים למחנה האמונה. בתחילה יעמדו יחידים במערכה, חלוצים, ראשונים, ההולכים לפני המחנה, ההולכים לבדם נגד הזרם, אבל כאשר הם כובשים את הדרך, באים הרבים בעקבותיהם. הרוב בציבור בהווה אינו מבין ואינו מסכים, אבל כל דורות העבר הם הרוב, והם נותנים לנו את הכח ואת הזכות והסמכות לתבוע את שלמות ארצנו.

הרב חזר על עמדותיו שוב ושוב כל השנים. דבריו נבעו מעומק דעתו והכרתו, ונאמרו בישוב הדעת ובנחישות, - לא מתוך התפרצות חולפת. גם על הקריאה החריפה ביותר, שעל יהודה ושומרון תהיה מלחמה, העם ילחם בממשלה, ושהוא יהיה בצד העם, - גם על ביטוי חריף זה חזר פעמים הרבה. וכל זה מתוך הכרתו כי יש להכין את הציבור לימי הכרעה קשים ולהיות מוכנים ואיתנים למנוע בכל דרך אפשרות של נסיגה ח"ו מאיזה חלק מארץ ישראל, ולמנוע כל נדנוד וחולשה במאבק על שלמות הארץ.

יהיו מכשולים - אנחנו נתגבר עליהם
כל דברי הרב נבעו מעומק אמונה, שכל המעצורים והמכשולים העומדים בדרכה של הגאולה, לא יוכלו לעצרה, ומהלכי הגאולה, ימשכו ויתגברו. כך דרכה של גאולה, שעומדים מכשולים עליה, והמאבק במכשולים מעמיק את דרך הגאולה ומגדל אותה. על כן גם אם נפגשים במעצורים גדולים, קשים ומכאיבים, אמונתינו איננה נחלשת. אנו שמים מבטחינו בד' אלקינו אשר דיבר טוב על ישראל ובטוחים שנתגבר על הכל. ומתוך עומק אמונה ובטחון, הננו מסתערים על הקשיים לבטלם ולהסירם.

תלמידי הרב ההולכים בדרכו, האוהבים את עמם אהבה ללא גבול, הנושאים בעול עם הצבור, השותפים בנשיאה בעול המדינה בכל דבר, האוהבים את המדינה ורואים בה, בעצם קיומה, קידוש ד', הפודה את עמו ואת ארצו, - עליהם להמשיך את דרכו של רבנו להדריך ולחנך להכרת ערכה האלקי של המדינה, לשמור על כבודה שהוא כבוד שמים, ולהאבק בכל העוצמה נגד פגיעה בה, בין שזו תהיה מבחוץ ובין שזו תהיה מבפנים. וגם אם הממשלה בעצמה פוגעת במהותה של המדינה, גם בה יש להאבק. הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה.

דרכי הפעולה להמשיך את דרכו של רבנו
חנוך והתיישבות שניהם חשובים ומשלימים זה את זה.
כל מי שבידו, נקרא להצטרף לישובי יש"ע לחזקם ולהרחיבם.
כל מי שבידו, נקרא להסביר ולחנך להכרת ערכה של ארץ ישראל ואי האפשרות לוותר על אף שעל ממנה.

כל מי שבידו, נקרא להפגין ולמחות לעצירת החולשות, ולפעול על דעת הקהל לסלק את החולשה ולהתמלא בגבורה ובבריאות ישראלית שלמה. ועל אחת כמה וכמה להמנע מלסייע לפנות ישובים ח"ו, או לבצע נסיגה ח"ו. כל זה יש לעשות בעוצמה הפנימית המנשבת מרוח דבריו של מו"ר זצ"ל, עם המון אהבה והמון נחישות. לא שנאה ח"ו אלא אהבת ישראל גדולה, עם עוצמה של פעולות אמיצות לאחיזה בכל הר ובכל בקעה.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il