ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גוש מאמינים ;">

דף הבית בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה חבל קטיף בעקבות הגירוש בירורי אמונה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

גוש מאמינים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

ראש השנה לאילנות מבטא את הזיקה העמוקה של עם ישראל לארצו. זיקה זו היא תורנית ביסודה, וט"ו בשבט, כיום שבו חלות המצוות התלויות בארץ, הוא היום שבו נבחנת כל שנה מחדש זיקה זו - האם התחזקה או התרופפה חלילה. השנה חשבון הנפש של יום זה גדול במיוחד. מכיוון שהשוו את ראש השנה לאילנות לראש השנה לשנים, שחל בא' בתשרי, נשתמש בפיוט "וכל מאמינים" הנהוג בעדות אשכנז של ימי הדין וניישמו על ראש השנה לארץ-ישראל.

נושא האמונה תפס מקום מרכזי בגוש-קטיף ערב חורבנו. רבים מתושבי הגוש לא ארזו את חפציהם, לא התארגנו ולא חיפשו חלופות. היו חקלאים שזרעו עד השבוע האחרון. הציבור שהלווה לקרן "מאמין וזורע", מתוך הכרה שייתכן שהחוב לא ייפרע, אומנם סייע להם, אולם רק במחצית האשראי, את היתר הם נטלו על עצמם. התגלו כאן כוחות נפש נעלים, ועוד יסופר על כך לדורות.

שאלות רבות נשאלו: האם אמונה תמימה מחייבת לא לחשוב כלל על אפשרות של עקירה וחורבן, אפילו ברגע האחרון? האם אמונה תמימה היא הזיה המנותקת מהמציאות? האם אמונה משמעותה שאנו יודעים בדיוק מה ה' רוצה ויכולים לסמוך על הנס, שאם ה' הבטיח לנו הבטחה מסוימת לא תהיה שום נסיגה מהבטחה זו?

וכל מאמינים שהוא אל אמונה
שורש המילה אמונה הוא אמת. אדם מאמין משוכנע במלוא הכרתו באמת. אמונה בא לוהים פירושה שהיא האמת היחידה בעולם. ה' א לוהים אמת. הכרה זו יכולה להיות רציונאלית, אמוציונאלית, או שילוב של שתיהן.

עולם החומר שאותו אנו חשים בחושינו הוא עולם ארעי וחולף, ורק א לוהים הוא נצחי ומוחלט. וממילא עולם החושים, יחסית לאמת הא לוהית הצרופה, אינו מוחלט, וממילא גם אינו אמיתי. אמונה אינה הזיה המתעלמת מן המציאות. אמונה אמיתית מכירה את המציאות המוחשית, אלא שהיא מתמודדת עמה ומנסה לנצחה. אדרבה, ככל שהיא מכירה בכוחה של המציאות האלטרנטיבית כך היא יודעת שעליה לגייס כוחות נפש גדולים יותר כדי להתגבר עליה.

אדם מאמין הוא אדם רוחני המכיר בצלם הא לוהים שבקרבו. צלם זה הוא עיקר מהותו וייחודו, וממילא כל שאיפותיו, הכרתו והתנהגותו מונעים על-ידי העוצמה הרוחנית שבו. הוא אידיאליסט, הוא בעל ערכים, הוא בעל עקרונות, הוא בעל שאיפות גדולות. הוא מאמין שבכוחו לנצח את העומדים על דרכו ומעכבים את יישום רעיונותיו. ואכן, ככל שאמונתו חזקה יותר כך סיכוייו להתגבר על המכשולים הנערמים על דרכו גדולים יותר.

הוא מאמין שה', מקור העוצמה הרוחנית בעולם, יסייע בידו. ה' תכנן עולם טוב, לכן הוא בוודאי מוביל אותו לקראת מטרתו הטובה. אלא שהנהגתו סמויה. אין סומכים על הנס, אולם גם אין מתכחשים לאפשרות קיומו. מביאים גם אפשרות זו בחשבון.

הודאי שמו כן תהלתו

אמונה היא הכרה באמת מוחלטת. היא אינה יכולה לכלול בתפיסתה ספקות או אי-ודאות. אין בלתה. כשאדם מפקפק ביכולתו לנצח במאבק בין הרוח לחומר, הוא מאבד את המוטיבציה להיאבק. הוא חייב להיות בטוח בניצחונו.

אולם המסקנה המתבקשת אינה שלילת כל אפשרות אחרת. תיתכן גם אפשרות של כישלון. אולם גם אם המאמין ייכשל, הכישלון אינו של האמונה עצמה, אלא בגלל כוחות אדירים שֹשׁגבו ממנה, לפי שעה.

מבחנה האמיתי של האמונה הוא דווקא כאשר היא אינה מצליחה להשיג את מטרתה. "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות". בבוקר, כשהכל בהיר, נהיר וצהיר, ואין שום ספקות, מתגלה חסד ה' במלוא טובו. אולם בלילה החשוך והאפל, בו תרמוש כל חייתו יער, כשהדרך מלאה חתחתים ומהמורות וההולך בה נופל ונחבט ובכל זאת הוא לא מתייאש אלא ממשיך הלאה, זוהי אמונה תמימה. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי".

"ויירא יעקב וייצר לו" למרות ההבטחה הא לוהית "ושמרתיך בכל אשר תלך". הוא חשש ממה שיגרום החטא. חטא הוא גם מושג יחסי, של חסרון לעומת השלמות המוחלטת. ייתכן שמעמדו הרוחני של יעקב, עם כל עוצמתו, לא יוכל להתגבר על הכוח השלילי העומד נגדו.

האמונה באמת המוחלטת אינה כופרת בהימצאותה של מציאות אחרת, שבגלל הבחירה החופשית בעולם קיימת אף היא במלוא תוקפה. התחשבות בעובדה זו כשהצלחתה מתבררת מעל לכל ספק אינה פגם באמונת האמת. ההלכה לא חייבה את האדם - ואף לא התירה לו - למסור את נפשו ואת רכושו למען מאבקו על האמת אלא במקרים חריגים. המאמין אינו מכה את ראשו בקיר האטום, אלא מנסה לבדוק אם הוא קיר מציאותי, או אינו אלא טיח תפל.

הנוהג בחסדו כל דור
הכל מאמינים שהוא מלך עולם ומנהיג אותו. עולם חסד ייבנה. כיצד עלינו לפרש בכל זאת את קיומו של הרוע בעולם, ופעמים גם את הצלחתו - הרי הכל מאמינים שהוא טוב לכל?

אומנם הוא הממליך מלכים ולו המלוכה, אך האומנם אין למנהיגי ציבור בחירה חופשית כלל? האם יש מקום לומר שכיוון שלב מלך ושרים ביד ה', היתה זו גזרה עליונה והם מלאו את רצון ה'?
הם לא אומרים זאת ולא לנו לשים זאת בפיהם.

שאלות כבדות אלו אינן חדשות. שאלה דומה ביחס למצרים שאלו קדמונינו: אם נגזרה הגזרה של "ועבדום ועינו אותם", מה ההצדקה לעונש "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי?"

ידועות שלוש תשובות לשאלה זו. תשובה אחת היא זו של הרמב"ם, שסובר שהגזרה היתה כללית, אך לכל פרט ופרט היתה בחירה חופשית. שתי התשובות האחרות הן של הראב"ד, ושתיהן מבוססות על פסוקים בתנ"ך: א. "הוי אשור שבט אפי", כלומר ה' משתמש ברע שקיים מכבר, בבחירתו החופשית, לביצוע תוכניותיו. ב. "אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה".

אין לדמות, חלילה, את ממשלת ישראל למצרים ואשור, אולם קשה להתעלם מהאנלוגיה לשיטתו השנייה של הראב"ד. נניח שהיה הכרח אובייקטיבי בעקירת חבל ארץ פורח ממקומו (דבר שעד היום לא ניתן לו הסבר משכנע), אולם הדרך בה הדבר נעשה, על-ידי השלכת אנשים מבתיהם בכוח הזרוע ובפזיזות כזאת, ללא כל הכנה נאותה ליישובם על קהילותיהם במקום אחר, האם גם אטימות זו היתה רצון ה'?! אין לפטור את מקבלי ההחלטות ומבצעיהן מאחריות מוסרית.

הטוב ומיטיב לרעים ולטובים
הרמח"ל (בדעת תבונות) לימדנו רובד נוסף ומעמיק יותר. ה' אכן מנהיג את העולם וביכולתו לעצור את הרע ולהגביר את הטוב. אולם ה' ברא את האדם כיצור חופשי לחלוטין, ולכן הוא מצמצם כביכול את התערבותו הישירה בנעשה בעולם. הוא נותן לרע יד חופשית להגיע עד הדיוטה התחתונה, כדי שהוא יגיע מעצמו, בבחירתו החופשית והמלאה, למסקנה שהרע לא משתלם ושהצדק חייב לשלוט בעולם. הסובל, ומעלים עין מסוררים. הצופה לרשע וחפץ בהצדקו.

הגרסה המדויקת של תפילת הימים הנוראים היא: וכל הרשעה כולה כעשן תכלה בעשן. כלומר, לא אש חיצונית תעשה זאת, אלא בערה פנימית. הרשעה תכלה את עצמה מעצמה ובעצמה. זוהי המלכת ה' האמיתית. מתוך הימלכות והתייעצות והסכמה, ללא כפייה חיצונית, יהיה ה' למלך על כל הארץ.

הלן בסתר בצל, ש-די
רק ה' בחוכמתו העמוקה מחליט מתי להתערב בנעשה בעולם. לנו אין שום יכולת להבין חכמה עמוקה זו, המנהיגה ומניעה את כל התהליכים ההיסטוריים בעולם. ה' מנהיג את העולם בדרך נסתרת ונפתלת, בגלל רצונו להניח לבחירה לפעול מתוך חופש מלא. לכן הוא מתערב ישירות רק לעתים רחוקות, כשכלו כל הקיצים. "אכן אתה א-ל מסתתר".

האמת המוחלטת סופה להתגלות, אלא שהתגלות זו אינה בהכרח חיצונית, כי אז האמונה עלולה להיות כפויה ולא מתוך בחירה. עם זאת, המאמין מצפה שה', המנהיג בחסדו כל דור, יסייע בדרכיו העקיפות למקבלי ההחלטות לפקוח את עיניהם, לבחור בחירה נכונה ולתקנם בעצה טובה מלפניו. לכן לענ"ד אין להפסיק את התפילה לשלום המדינה, אלא אדרבה, יש להתפלל אותה ביתר כוונה, שההנהגה תעשה את המוטל עליה להיות שלוחה נאמנה לעם, לתורה ולארץ. וכבר הצעתי להדגיש משמעות זאת במילים מפורשות על-ידי תוספת משפט: "לעשות רצונך בלבב שלם".

עם זאת, אנו מאמינים בצדקת הדרך שה' מנהיג בחסדו ובכך שהוא בוודאי רוצה בטוב, ולכן אנו חייבים לעשות הכל מצדנו שהטוב ישלוט בעולם. אנו מודרכים על-ידי מצוות והלכות ועקרונות אמונה ומפעילים את השכל הישר שלנו על-מנת ליישמם. גם כשיש קשיים, האמונה בכוחה הרוחני העודף עושה כל מאמץ להתגבר עליהם.

התם ומתמם עם תמימים
אמונתם התמימה של תושבי גוש-קטיף ומסירותם לערך יישוב הארץ, למרות הגזרה הנוראה שנגזרה עליהם, ראויה ללימוד לדורות. גם כשהחרב הונחה על צווארם הם לא הפסיקו לזרוע, לבנות, לקלוט, ללמוד וללמד ולקוות שהגזרה תבוטל. לא היתה כאן אשליה או הזיה. תמימות אינה נאיביות. הם היו ריאליסטים, אך עם זאת אידיאליסטים, שאינם משלימים עם הגזרה ואינם משתפים עמה פעולה. הם לא זזו ממקומם עד שבאו ועקרום בכוח. בדרכם זו הם ביטאו את הדמוקרטיה במיטבה, לעומת השלטון שהשתמש בכוח במקום לגלות סובלנות דמוקרטית אמיתית. הם לא ישבו בחיבוק ידיים וציפו לנס. אדרבה, במקום להתייאש, לזעום ולהתכתש, הם המשיכו בפעילותם היום-יומית, כאילו לא ארע דבר. לא מתוך הכחשה, אלא כמחאה אדירה של אנושיות מול קשיחות; של נאמנות לאמת אל מול העוול. זה עצמו היה נס גדול. אין לשער את העוצמה הרוחנית של אנשים אלו, שבמשך שנים ארוכות לא נרתעו מפני אלפי הפצצות שהושלכו עליהם, ובמשך חודשים רבים לא נעתרו להצעות המפתות והמאיימות לצאת ממקומם. הם לא חסו על רכושם ועל נוחיותם, למרות שלפי ההלכה יכלו לעשות זאת, ונשארו עד שלקחום שלא ברצונם ממקומם. אי העט שתתאר גבורת רוח זאת? אי הלשון שתוכל להביע במלים כוחות נפש אלו? כאן התגלתה האמונה בכוחה האדיר.

יש בכוחה של הרוח להכניע את החומר. אולם לפעמים היא אינה מצליחה בכך לא בגלל חולשתה, אלא בגלל עוצמת החומר וכמות המחזקים אותו.

זה לעומת זה עשה הא לוהים, כדי שהבחירה החופשית תהיה מאוזנת. ככל שהאמונה גדולה יותר בכמות מאמיניה וככל שהיא חזקה יותר בעוצמת איכותה, היא מצליחה יותר. אך פעמים שהכוחות החומריים רבים יותר ואלימים יותר והם גוברים, ואזי האמת הרוחנית עם כל עוצמתה אינה מצליחה להבקיע את חומות המציאות החומרית.

ואף-על-פי-כן מאמין אמיתי לא נחלש, לא נשבר ולא מתייאש. אדרבה, הוא יגביר חיילים, הוא ימשיך לנסות ולהבקיע את החומות. הוא יסתער עליהם במשנה מרץ ובשילוש כוח. ואין הכוונה חלילה לכוח הזרוע, כאשר מדובר במאבק פנימי, אלא לכוח מוסרי ואמוני. החומות ייפלו, אם לא בדור זה אזי בדורות הבאים. השאלה המרכזית היא, מה המניע להימצאותנו כאן בארץ-ישראל, האם צרכים קיומיים עכשוויים, או ערכי נצח? ההשלכות לכך מקיפות את כל תחומי החיים האישיים והציבוריים - השבת, התרבות, האומנות, החינוך, המשפט ועוד. הוויכוח לא תם, הוא רק מתחיל. עם הנצח ינצח בו בזכות כוח האמונה של בניו האמיצים והנחושים שנקטפו מקטיף - הם וכל הציבור העצום השותף לכאבם.

"המאמין לא יחיש", הוא יודע שהדרך ארוכה ומפותלת. יש לו סבלנות וממילא גם סובלנות. הוא לא יפעל בכוח פיזי ובוודאי שלא באלימות. הוא לא ינפץ את ראשו אל קיר החומה. הוא יחפש בה סדקים ויחשל את אמונתו על-מנת להבקיע אותה בהזדמנות נאותה. הוא יקיש וישוב ויקיש בעוצמה רבה יותר על שער הברזל הנעול עד שייבקע. הפותח שער לדופקי בתשובה.

וכל מאמינים שהוא ואין בלתו
המאמין האמיתי אינו מכופף את רצון ה' לרצונו האישי, גם אם הוא משוכנע שרצונו האישי הוא גם רצון ה', כי הוא פועל בשליחותו ובמצוותו ליישב את הארץ. עם זאת הוא יודע שה' הטוב בעיניו יעשה כשתעלה עת רצון מלפניו. עליו להתאים את רצונו לרצונו, ולא להיפך. קבלת עול מלכות שמים אמיתית משמעותה קבלת רצונו של ה', ולא שעבוד רצונו לרצוננו. בטל רצונך מפני רצונו.

וכן היחס לתפילה. אין להתייחס לתפילה כאל לחץ על מקבל ההחלטות להיעתר לדרישתנו. אין להעלות על הדעת שהלחץ יבטיח את ההיענות. על חוני המעגל, שנקט סגנון כזה, אמר שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי. לתפילה יש תפקיד אחד: להתקרב אל ה'. הצרות והייסורים גורמים לאדם להתפלל. התפילה היא המטרה, היא לא אמצעי. אומנם ככל שהאדם מתקרב אל ה' כך גם גדלים הסיכויים שה' מתקרב אליו וגדל הסיכוי שה' ייעתר לבקשתו, אולם זהו רק סיכוי ולא ודאות. תפילה תמה היא עבודה המוטלת עלינו לשם שמים ולא לשם עצמנו. תמימות אינה היתממות הזויה, אלא חתירה והשלמה עם האמת הא לוהית השלמה. וכל מאמינים שהוא תמים פעלו.

------------------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il