ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דיני ערב תשעה באב שחל בשבת | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה זמנים צומות החורבן Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תמוז התשס"א

דיני ערב תשעה באב שחל בשבת


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד

1 - שבת חזון
הכלל הוא שאין אבלות בשבת, ולכן נוהגים לענג את שבת חזון ככל שבת. ואפילו אם שבת חזון בערב תשעה באב או שתשעה באב עצמו חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון, בשבת שלפני הצום אוכלים בשר ושותים יין ומעלים על השולחן אפילו כסעודת שלמה בשעתו, וכן שרים שירי שבת כרגיל, שאין אבלות בשבת.
וכן כששבת בר-מצווה נופלת בשבת חזון, חתן בר המצווה עולה לתורה ועושים לו קידוש ושמחה כמקובל בכל השבתות. וכן כשנולד בן זכר עורכים מסיבת "שלום זכר" כרגיל.
ואף שככלל אין נוהגים אבלות בשבת, מכל מקום היו באשכנז שנהגו מקצת מנהגי אבלות, בעניין הלבוש והרחצה לקראת שבת חזון. וזאת מפני שכל מנהגי האבלות על החורבן מתחילים לפי מנהג אשכנז מראש חודש אב, וממילא יוצא ששבת חזון נופלת בתוך ימי האבלות. אבל למנהג הספרדים רוב מנהגי האבלות נוהגים רק בשבוע שחל בו תשעה באב, וממילא יוצא שלמנהג ספרדים שבת חזון אינה בשבוע שחל בו תשעה באב ואין בה שום מנהגי אבלות.

לבושי השבת : רבים באשכנז נהגו להשאר בשבת חזון עם בגדי החול, וכן כתב הרמ"א (תקנא, א). אבל כמה מגדולי אשכנז חלקו על מנהג זה, משום שאין להראות סימני אבלות בשבת. וכיום המנהג הרווח בקרב יוצאי אשכנז ללבוש לכבוד שבת חזון בגדי שבת מכובסים כבכל שבת. ויש שאין לובשים בגד אחד מבגדי השבת, כמו למשל את העניבה, כדי לבטא את הצער שבתקופה זו (מ"ב תקנא, ו). ולמנהג הספרדים נהגו תמיד ללבוש בשבת חזון בגדי שבת כרגיל.

רחצה : לכבוד שבת מתרחצים כרגיל בסבון ושמפו, אלא שהאשכנזים שנמנעים מרחיצה של תענוג כבר מראש חודש, מתרחצים לכבוד שבת במים פושרים. ולמנהג ספרדים שנמנעים מרחיצה של תענוג רק בשבוע שחל בו תשעה באב, אפשר להתרחץ לקראת שבת חזון במים חמים כרגיל.

גילוח : רבים מיוצאי אשכנז נוהגים שלא להתגלח בכל שלושת השבועות, ואף למקילים להתגלח לקראת שבתות שבשלושת השבועות, לקראת שבת חזון אסור להתגלח. ולמנהג ספרדים, מותר להתגלח לקראת שבת חזון. וגם כששבת חזון סמוכה לתשעה באב מצד הדין מותר לפי מנהג ספרדים להתגלח לקראת שבת, והמחמיר שלא להתגלח תבוא עליו ברכה.
בהפטרה נוהגים האשכנזים לקרוא מקצת פסוקים מההפטרה, ופסוק אחד מפרשת דברים במנגינת איכה. והספרדים נמנעים מזה, כדי שלא לבטא אבלות בשבת.

2 - המעבר משבת לצום

בין השבת לכניסת הצום ישנו זמן ביניים, שבו עדיין לא יצאה השבת ומנגד כבר חלים איסורי צום תשעה באב. וזאת מפני שספק בידינו אימתי נגמר היום, בשקיעת החמה או בשעה שיוצאים הכוכבים, ואם כן הזמן שבין שקיעה החמה, הוא ספק יום ספק לילה, ונקרא "בין השמשות". ולכן השבת נמשכת עד אחר צאת הכוכבים, ועוד כמה דקות, כדי לקיים מצוות תוספת שבת. ובאותו הזמן אסור לעשות דבר שייראה כמנהג אבלות, שאין אבלות בשבת. ומנגד, משעת שקיעת החמה נמנעים מדברים שאינם הכרחיים מצד השבת, כגון אכילה, שתייה, רחיצה וסיכה. ומי שהתפנה בבין השמשות, כשיצא יטול ידיו כרגיל.

ונפרט יותר: בסעודה שלישית אוכלים כבכל שבת, וכן מזמרים שירי שבת כבכל שבת (עיין מ"ב תקנב, כג). אולם מפסיקים לאכול ולשתות לפני שקיעת החמה. ואף שהשבת יוצאת רק מעט אחר צאת הכוכבים, ואין להראות שום סימן אבלות בשבת, מכל מקום כיוון שאכל ושתה כל השבת, אין נראה מכך שמפסיק לאכול לפני שקיעת החמה שהוא מתענה בשבת. וכן ראוי שלא לשיר שירי שמחה אחר שקיעת החמה, ואין בזה סימן אבלות הואיל וממילא אין רגילים לשיר בכל שעה משעות השבת שירי שמחה.

אבל נשארים לבושים בבגדי השבת ובנעליים עד צאת השבת. כלומר עד שיצאו שלושה כוכבים בינוניים ויעברו עוד כמה דקות לתוספת שבת, ואז יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ובזה יצאו משבת, ויסירו את הנעליים ויפשטו את בגדי השבת וילבשו בגדי החול. וילבשו בגדים שכבר לבשום בשבוע שעבר, שאין ללבוש בגדים מכובסים בתשעה באב. ויש נוהגים להסיר את הנעליים כבר בשקיעת החמה, ובתנאי שיעשו זאת בלא שירגישו שהסרת הנעליים נעשית לשם אבלות. אולם כאמור, המנהג הרווח להסיר את הנעליים אחר צאת השבת. 1
וכן המנהג שלא לשבת על הכסא ולא לומר שלום, מתחיל רק לאחר צאת השבת.

ונוהגים לאחר את תפילת ערבית שבצאת השבת בכרבע שעה אחר צאת השבת, כדי שכל המתפללים יספיקו לצאת מן השבת בביתם ולחלוץ את מנעליהם ולהחליף את בגדיהם ולבוא לבית הכנסת בבגדי חול לתפילת ערבית וקריאת איכה.

3 - הבדלה
כיוון שיצאה השבת החל הצום ואי אפשר להבדיל על היין, לפיכך ההבדלה על הכוס נדחית עד לאחר סיום צום תשעה באב. אבל את ההבדלה שבתפילת ערבית - "אתה חוננתנו" כמובן שאומרים. ויש אומרים שטוב שנשים יתפללו ערבית במוצאי שבת זה כדי שיבדילו ב"אתה חוננתנו", ומי שאינה מתפללת תאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ואז תוכל לעשות מלאכות (מ"ב תקנו, ב).

בנוסף לכך מברכים על הנר במוצאי שבת, מפני שברכת הנר אינה תלויה בכוס היין, אלא היא הודאה על בריאת האש שנתגלה לאדם במוצאי שבת. ונוהגים לברך עליו אחר סיום תפילה ערבית לפני קריאת איכה שאז מדליקים נרות. וגם נשים מברכות על הנר. מי שהשתהה ולא ברך על הנר בתחילת הלילה יכול לברך כל הלילה, שכל הלילה של מוצאי שבת הוא זמן ברכת הנר.
בסיום הצום, לפני שאוכלים ושותים, צריך להבדיל על הכוס, ומברכים שתי ברכות, על הגפן והמבדיל. אבל אין מברכים על הבשמים ועל הנר.

כאן המקום להרחיב ולבאר כי בכל מוצאי שבת, למרות שכבר יצאו הכוכבים, תקנו חכמים שלא לעשות מלאכה עד שיאמרו נוסח מסוים של הבדלה, כגון על ידי אמירת "אתה חוננתנו", ושלא לאכול עד שיאמרו את ההבדלה על הכוס. לפיכך במוצאי שבת זה אפשר להסתפק בהבדלה שבדיבור שעל ידה מותר לעשות מלאכה. ובמוצאי תשעה באב, שאז צריכים לאכול, יש לומר הבדלה על הכוס.

לפיכך חולה שצריך לאכול בתשעה באב, לפני שיאכל צריך להבדיל על הכוס. ואם יש שם קטן שהגיע לחינוך, מוטב שהקטן שעדיין אינו מבין את משמעות החורבן ישתה מהיין ולא החולה. ואם אין שם שם קטן, ישתה החולה מהיין כמלא לוגמיו (בערך 40 מ"ל). ועדיף להבדיל אז על מיץ ענבים שאינו משמח.
וקטן שאוכל בתענית, אינו צריך להבדיל לפני אכילתו.


^ 1 עיין בהלכות ומנהגי בין המצרים פ"ח הערות 2 ו7, שמבאר עפ"י הגר"א שאין עינוי בשבת, ולפי"ז מותר לרחוץ ולסוך עד צאת השבת. אבל למנהג המקובל כל שאינו ניכר כאבלות או עינוי יש להמנע ממנו. ולכן לכתחילה אין לרחוץ ולסוך, אבל היוצא משירותים ירחץ ידיו כרגיל, היינו כל ידו, ולא רק אצבעותיו כפי שנוטלים בתשעה באב.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il