ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מחנוכה עד הפקק בשער יפו ;">

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים חנוכה עניינו של חג Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (21 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (21 ד')

תשס"ו

מחנוכה עד הפקק בשער יפו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב ישראל בן שמואל זאב זצ"ל

מה הקשר בין סוכות לחנוכה?
בסיומה של פרשת המועדות שבפרשת אמור עוסקת התורה בחג הסוכות, ומיד לאחר מכן היא עוברת לדיני הדלקת המנורה במקדש 1 :
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד : מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד:

רבי אליעזר מגרמייזא, בעל ה'רוקח', למד מהסמיכות בין חג הסוכות לבין הדלקת המנורה שקיים קשר ענייני ביניהם:
ויקחו אליך - סמך שמן זית לסוכות רמז לחנוכה, מה סוכות שמונה ימים שגומרים את ההלל אף חנוכה שמונה ימים שגומרים את ההלל... להעלות נר ואחר כך יערוך את הנרות, מכאן ואילך מוסיף והולך.

דינים נוספים מצביעים על דמיון בין סוכות לחנוכה: בסוכות יוצאים מהבית החוצה, ואף בחנוכה מדליקים את הנר על פתח הבית בחוץ. סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ואף נר חנוכה שהדליקו למעלה מעשרים אמה פסול. הרי לנו מספר הלכות שוות בין חנוכה לסוכות.

שאלתנו הראשונה היא - מהו הקשר הפנימי שקיים בין סוכות לחנוכה, אותו מבקשים רבותנו הקדמונים ללמד אותנו?

כיצד הדליקו נרות לפני מחלוקת בית שמאי ובית הלל?
מפורסמת היא מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביחס להדלקת נרות החנוכה, האם מתחילים בנר אחד ומסיימים בשמונה נרות או להיפך. והנה, מחלוקת זו התחילה רק כמאה שנים לאחר שחזרו החשמונאים למקדש. מעתה נשאלת השאלה, מה קרה במאה השנים הראשונות שבהן חזרו ישראל למקדש? האם אז לא הדליקו נרות בחנוכה?

שלש האמונות ושלש הרגלים
כדי לענות על השאלות הללו, נפתח בדברי המהר"ל בספרו גבורות ה' 2 . המהר"ל מסב את תשומת ליבנו לשלש מקומות בתנ"ך בהם נאמר בתורה שבני ישראל האמינו. הפעם הראשונה היא כאשר שמשה רבנו בא לבשר על הגאולה המתקרבת: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" 3 . פעם נוספת היא בקריעת ים סוף "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" 4 , והפעם השלישית היא בקבלת התורה: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" 5 . מבאר זאת המהר"ל:
דע כי ג' אמונות הם יסוד הדת, וכאשר חס ושלום תפול אחת מהם תפול הדת בכללה. האחת הוא ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים , ולא כמו שאומרים המינים עזב ה' את הארץ שאם כן למה נעבוד אותו אחר שאין משגיח בתחתונים לפקוד את מעשיהם. האמונה השנית שהכל הוא ביד ה' ואין דבר חוץ ממנו , וזהו אמונת מציאות השם יתברך, כי בודאי הכל מודים במציאות השם יתברך רק שלא יאמר שאינו הכל חס ושלום ויוכל לצאת מרשותו, לכך אמונת מציאות השם יתברך שהוא הכל ואין דבר חוץ ממנו יתברך. האמונה השלישית שידבר השם יתברך את האדם ויתן לו תורה וזהו אמונת תורה מן השמים .
ולכך כאשר בא משה לגאול אותם וראה ה' ענים ולא עזב אותם נאמר ויאמינו כי פקד ה' את עמו וכי ראה את ענים וזהו אמונת ההשגחה, ובקריעת ים סוף נודע להם אמיתת מציאות השם יתברך שאין דבר יוצא ממנו יתברך והכל הוא ברשותו וביכלתו אחר שהיה הוא משנה הים ליבשה כמו שהתבאר ולכך נאמר ויאמינו בה', ובמתן תורה כתיב וגם בך יאמינו לעולם הרי אמונה שלישית, והרי ביציאת מצרים רצה השם יתברך להקנות להם כל אמונות אמיתיות, שזהו עיקר המופתים שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים כדי שיאמינו כל אמונות אמיתיות.

המהר"ל כותב כאן שביציאת מצרים התבררו שלש אמונות. אמונה אחת היא שתורה מן השמים - "וגם בך יאמינו לעולם", השניה היא שאין עוד מלבדו, והשלישית - השגחה פרטית. האמונות הללו באות לידי ביטוי בחגים: חג הפסח, אותו אנו חוגגים לזכרון יציאת מצרים וקריעת ים סוף, מבטא בצורה ברורה שאין עוד מלבדו, הכל בידו של ה'. חג השבועות מבטא את האמונה בתורה מן השמים, וחג הסוכות - את האמונה בהשגחה פרטית, כדברי הפסוק "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה" 6 . עם ישראל הולך עם הקב"ה במדבר, וכל אחד הרגיש זאת באופן פרטי.

כמה נפלא, אומר המהר"ל, ששלש החגים הללו נקראים 'רגלים' - שהרי הם רגלי הדת, עליהם עומדת כל היהדות. כאשר בלעם רוכב על האתון במטרה לקלל את ישראל, היא רובצת ובלעם מכה אותה, ואז היא פותחת את פיה ואומרת "מה עשיתי כי היכיתני זה שלש רגלים". מדוע לא נאמר 'שלש פעמים'? אומר הילקוט שמעוני במקום, שבכך היא רמזה לו: אתה מבקש לעקור אומה שחוגגת שלש רגלים בשנה? אתה 'מתחיל' עִם עַם ישראל, שמאמין שאין עוד מלבדו, שיש השגחה פרטית ושתורה מן השמים? הרי אין לך סיכוי!'

שלשה פתחים לגיהנום

על פי שלשת היסודות הללו, מבאר המהר"ל את דברי הגמרא 7 :
אמר רבי ירמיה בן אלעזר: שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים. במדבר, דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה, בים דכתיב מבטן שאול שועתי שמעת קולי, בירושלים דכתיב נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.
במדבר קיבלנו את התורה. קורח עומד במקום שבו קיבלנו את התורה, ומערער על האמונה שמשה רבנו הוא נותן התורה וממילא על כך שהתורה היא מן השמים, ולכן הוא מוצא את עצמו על פתח גיהנום. פרעה מערער אל האמונה שאין עוד מלבדו, אחרי כל הניסים שראה והמכות שקיבל הוא ממשיך לרדוף את עם ישראל, ולכן הוא רץ לפתחו של גיהנום שנמצא בים. הים מבטא את העוצמה, אף כח אינו יכול לעמוד בפני הים שמסתער על היבשה. לירושלים עולים מליוני עולי רגל, מגיע יהודי והוא עלול לחשוב לעצמו - מה אני כבר חשוב? מה המשמעות של עוד עבירה או עוד מצוה בתוך כל כך הרבה אנשים? כך הוא ממעיט מהערך של העבירות או המצוות, כשהוא רואה את ההמון הגדול. לכן דוקא בירושלים יש חשש שהאדם יאבד את האמונה בהשגחה פרטית, וזוהי המשמעות של דברי חז"ל שפתח של גיהנום נמצא בירושלים.

חנוכה ופורים
במקביל לשלשת הרגלים ישנם עוד שני חגים מדברי סופרים, פורים וחנוכה. בפורים התברר לכלל ישראל שאין עוד מלבדו, לפי הטבע לא היה סיכוי להינצל "כי כתב אשר נכתב בטבעת המלך אין להשיב", ובכל זאת ה' הפך את הכל. דבר נוסף שהיה בפורים הוא שאז כלל ישראל קיבל על עצמו את התורה מחדש, כדברי חז"ל "הדור קיבלוה בימי אחשורוש", ונמצא שבפורים התגלתה האמונה שאין עוד מלבדו והאמונה בתורה מן השמים. בחנוכה התגלתה האמונה בהשגחה פרטית, "מסרת רבים ביד מעטים", וזהו הקשר הפנימי בין סוכות לחנוכה.

מה עשה הורדוס?
כידוע, כאשר הורדוס מלך בירושלים הוא ביקש לעצמו גם את הכהונה כי היה נשוי למרים החשמונאית, ולכן כצעד ראשון הוא הורג את כל משפחת החשמונאים, מלבד גיסו אריסטובלוס, אותו הוא ממנה כהן גדול. בשעת העבודה ביום הכיפורים הציבור רואה אותו ונזכר בסבא שלו, הוא אינו יכול לעצור את רגשותיו ומגלה כלפיו חיבה בלתי רגילה. אלא שהציבור שכח שבמקדש מסתובבים אנשי הורדוס, אשר חוזרים אליו ואומרים - אין סיכוי שתוכל לשלוט בכהונה אם לא תהרוג את אריסטובלוס, הציבור נמשך אחריו ולא אחריך. הורדוס מזמין את אריסטובלוס אחרי סוכות לארוע באחד הארמונות, שם יש בריכה גדולה ובה הציבור טובל מידי פעם כדי להצטנן מהחום. הורדוס מציע לו לרדת לבריכה, אריסטובלוס קופץ למים ושם מחכים לו שליחי הורדוס ומטביעים אותו. הציבור מבין היטב מה קרה, ובכך הסתיימה כל החגיגה של חנוכה. אחרי שהורדוס חיסל לגמרי את משפחת החשמונאים הוא הודיע למעשה שאין עוד חנוכה.

בשלב זה הודיעו הלל ושמאי - חנוכה עוברת מבית המקדש לבית הפרטי של כל אחד. במאה השנים הראשונות חגיגות חנוכה היו בירושלים ובמקדש, ועכשיו מעבירים את החגיגות הציבוריות לסוכות, ואילו את חג החנוכה חוגגים בבית, כל אחד עם הנר שלו. על רשב"ג נאמר בגמרא שכאשר היה שמח בשמחת בית השואבה הוא היה זורק שמונה אבוקות של אור והן היו נוגעות זו בזו 8 , בדיוק כמו מספר הנרות של חנוכה, וזאת כדי ללמד את העם שהחגיגות של סוכות יכולות להשתלב עם החגיגות של חנוכה. שתיהן עניין של השגחה פרטית.

האור הגדול והנר הקטן
בהרבה מן השנים, בתקופת חג החנוכה חוגגים גם הגוים את החגים שלהם. מי שמסתובב בגלות רואה שהרחובות מלאים במנורות בצבעים שונים בעצים ובבתים, ורק בקומה שבע עשרה דולק נר קטן של חנוכה, שנראה מסכן מול כל האורות הנוצצים... אבל דבר אחד חשוב לזכור, כשיש הפסקת חשמל - רק נר חנוכה נשאר להאיר. כל הפנסים והאורות מבטאים את הכוח, והכוח היום אינו הכוח של מחר. לעומת זאת, מסירות הנפש נשארת לנצח. האר"י אומר שנוסח הברכה הוא 'להדליק נר חנוכה' כי כך נוצרים ראשי תיבות נחל - נ פשנו ח כתה ל ה'. כש"נפשנו חכתה לה' " זוכים גם ל"נוצר חסד לאלפים", וזוהי העוצמה של חנוכה.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, משווה את הנשמה שלנו לנר: "נר ה' נשמת אדם" 9 . אם היו שואלים אותנו היינו משוים את הנשמה לאור, שהוא נעלה יותר מהנר, ומדוע משוה שלמה את הנשמה לנר? אכן, לאור יש מעלה גדולה. הוא מאיר את החדר, אפשר להיכנס אליו וללכת בו בלי להיתקל בכיסאות, ואפשר לעשות הכל. אולם, האור לא יאיר את הפינות והמקומות מתחת לארונות. הנר מבטא את היכולת לבדוק גם את המקומות שיתכן שהאור הגדול לא הגיע אליהם, את הפרטים הקטנים, וזוהי גם מעלתה של הנשמה - להגיע לכל מקום, גם למקומות שנראים נמוכים וקטנים. הגוף מסמל את האור, כאשר הקב"ה מגרש את האדם מגן עדן הוא עושה לו כתנות אור, ואומרים חז"ל שבתורתו של רבי מאיר כתוב "כתנות אור" 10 - הקב"ה אומר לאדם: תחזור למקוריות שלך, אתה לא צריך בגד שיכסה את הגוף, שהרי הגוף עצמו כבר מכסה את הנשמה. הגוף מבטא את האור, והנשמה מבטאת את הנר, את הפרטים הקטנים וה'ניו-אנסים'.

לראות את דבר ה' שבכל מקום
במדינת ישראל יש חוק בלתי כתוב, שאומר שלא מזמינים ראשי ממשלות של מדינות אחרות בחול המועד, כי ביקור כזה משבש את סדרי התנועה, ובחול המועד כל המשפחות רוצות לטייל ולעלות לרגל. השנה הזמינו בטעות את נשיא ברית המועצות לחול המועד, ובמהלך הביקור הוא נסע לכנסיה הרוסית שבמזרח ירושלים. לצורך זאת חסמו את העיר העתיקה, אין יוצא ואין בא. גם אני עמדתי ליד שער יפו יחד עם עוד מאות אנשים, שכולם צועקים ומתלוננים איך קורה דבר כזה. אמרתי בליבי: ריבונו של עולם, הרי אתה מדבר איתנו, מה הביקור הזה בא ללמד אותנו? וחשבתי כך: הרי אותו נשיא היה מראשי הקג"ב, הוא נלחם מלחמת חרמה ביהודי ברית המועצות, ואחד מהסמלים שביטאו את המלחמה מול הרוסים היה המצה בפסח. אנשי חב"ד מסרו את נפשם על אפיית המצות. אומר לו הקב"ה: לא רק שאצלך במדינה יאכלו מצות, אלא אתה עוד תבוא לירושלים בחול המועד פסח, תקבל את האוכל בהכשר הבד"ץ, וגם אם תרצה לאכול לחם יאמרו לך - סליחה, יש רק מצות. אחרי ששיתפתי את האנשים שסביבי במחשבה הזו, לכולם היתה סבלנות לחכות... היהודים מסרו את נפשם, והנה עוד ביטוי לניצחון הגדול. לכן גם השנה ידליקו נרות חנוכה מול הקרמלין (בניין הממשל ברוסיה), כי הנר הקטן הזה עומד מול סטאלין, מול טרוצקי, מול לנין ומנצח. כל האורות הנוצצים מסביב הם פנסים שנדלקים ונכבים, רק הנר נשאר לנצח.

אם נדע להעמיד את עצמנו על היסוד של ההשגחה הפרטית, שנחוש יותר מתמיד איך הכל מושגח ואיך הכל נעשה בהשגחת הקב"ה - נזכה מכח זאת לראות את הכהן שמדליק את המנורה ב"הר מרום הרים", בהר הקודש בירושלים.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il