בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניינו של יום
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

חיוב ההודאה על עצמאות ישראל

חיוב מהתורה הוא להודות לקב"ה על כל טובה וטובה שהוא נותן לנו. ביום העצמאות אנו מודים על שלשה דברים: ביטול הגלות, עצמאות ישראל, והיכולת לקיים את מצוות ישוב ארץ ישראל.

undefined

הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל

תשס"ו
15 דק' קריאה
א. חיוב הכרת הטובה והשפעתה הרוחנית
חיוב הכרת הטובה נלמד ממקרא ביכורים
יש חיוב מן התורה להודות לקדוש ברוך הוא על כל טובה וטובה שהוא נותן לנו. המקור לכך הוא בפרשת מקרא ביכורים 1 :
וּבָאתָ אֶל הַכּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אלוקיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: וְלָקַח הַכּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אלוקיךָ: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אלוקיךָ אֲרַמִּי אבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אלוקי אֲבתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה וּבְמרָא גָּדל וּבְאתוֹת וּבְמפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

זהו המקור לחיוב הכרת הטובה, כפי שכותב רש"י בפירושו: "'ואמרת אליו' - שאינך כפוי טובה", ויסוד דבריו הוא ב"ספרי" 2 . והאלשיך 3 מבאר, כי טעם המצוה הוא:
שנחזיק לו יתברך טובה, ונכיר כי הוא אדון הכל, והוא הטוב והמטיב לנו תמיד, ונברך ונהלל לו יתב'... ועל כן צוה יתברך עשות את כל הכבוד האמור במשנה, למען יורו כי אינם כפוי טובה... כי הלא כל העולם אשר ברא בעבור האדם, לא היה כי אם למען יחזיק לו טובה ויהללנו, ולא יהיה כפוי טובה, ובזה תלוי קיום כל התורה... כי עיקר כונתו יתברך להרחיקנו ממדת כפוי טובה, ולהביאנו אל גדר החזיק טובה כראוי, כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל ענייני ועיקרי הדת, כי בו תלוי כל עבודת אלהים...

הסמ"ק 4 אף מוסיף ומחדש, שההודאה וההלל לקדוש ברוך הוא על מעשיו היא מצוות עשה 5 .

בסיום מזמור קו בתהלים, המזמור הקודם למזמור הנאמר ביום העצמאות, אנו מתפללים: "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אלוקינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". אנו מבקשים מריבונו של עולם שיושיענו, ומוסיפים ואומרים שלא נהיה כפויי טובה, ונודה לו על כך. זהו דבר גדול - לא להיות כפויי טובה, ולהכיר טובה לריבונו של עולם - והכרת הטובה עצמה גורמת לקיום הישועה ולחיזוקה לנו ולכל ישראל. זהו ערכה הרב של הכרת הטובה.

לדיבורים של קדושה יש השפעה רוחנית
לכאורה ניתן היה לחשוב שאלו הם דיבורים בעלמא, אבל צריך לדעת שדרכם וכוחם של דברי אמת, שהם מתפשטים בעולם בדרך רוחנית כל שהיא. הגמרא במסכת ברכות 6 אומרת, ש"כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים 'עד העולם'; משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים 'מן העולם ועד העולם'" וכו'; ולכאורה אין זה מובן כיצד יכולה הברכה שבמקדש להוציא מליבם של הצדוקים? הרי הצדוקים אינם נמצאים שם, ואינם שומעים אותה כלל. אלא מכאן נלמד, שלדיבור שנאמר במקדש יש כוח, והוא מתפשט בחוץ, ופועל להוציא מליבם של הצדוקים. דיבורים של קדושה, שנאמרים במקום קדוש, אינם הולכים לבטלה, אלא יש להם כוח לפעול. וכך גם לגבי הכרת הטובה לריבונו של עולם - זהו כוח של דיבור שפועל.

התפילה בציבור - מכח הכרת הטוב
מחיוב הכרת הטובה נובע גם החיוב של התפילה בציבור. הרמב"ן 7 כותב, ש"אין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפילות, וכוונת בתי הכנסיות, וזכות תפילת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו" וכו', וגם כאן היסוד הוא בחיוב הכרת הטובה. החיוב של הכרת הטובה וההודאה הוא, שאינני כפוי טובה, ואני מכיר בניסים שהקדוש ברוך הוא עושה, ומברך עליהם. יש חיוב של הכרת טובה; והחיוב הזה קיים תמיד, אפילו כשמדובר בדברים קטנים. המקור לכך הוא בפרשת ביכורים. משם אנו למדים שהכרת הטובה צריכה להיות לא רק לגבי דברים גדולים, אלא גם לגבי דברים קטנים, ולכן מן הדין אפילו חיטה אחת חייבת בביכורים, ולכן אם לאדם גדלה חיטה אחת, הוא חייב להביא את החיטה הזאת לירושלים כביכורים, ולהגיד את כל הפרשה.

גם הגנות היא חלק מהמהלך האלוקי
ההודאה לקב"ה על מעשיו כלולה גם בסדר ההגדה של פסח. זהו חלק ממצוות סיפור יציאת מצרים, שהיא מצוה מדאורייתא, לספר וללמוד את חסדי ה' המתגלים בגאולתנו, ולכן בהגדה של פסח דורשים התנאים את חסדי ה' באופנים שונים. יש חיוב של הכרת טובה על חסדי ה' בכל המהלך כולו. אמנם אנו מתחילים בגנות, ואומרים "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", ו"עבדים היינו לפרעה במצרים", ורק לבסוף אנו מגיעים לשבח, ש"עכשיו קרבנו המקום לעבודתו", אולם חיוב הכרת הטובה הוא על המהלך כולו, וגם על הגנות. עלינו להכיר שגם הגנות היא חלק מן המהלך האלוקי של הגאולה והקץ, ולהודות ולהלל לקדוש ברוך הוא גם על כך. עלינו להכיר טובה גם על כך.

ו"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - זהו הסיום. בכל דור ודור חוזר על עצמו חיוב הכרת הטובה על מעשיו של הקדוש ברוך הוא, ובמיוחד על תהליך הגאולה, וגם על הגנות שבו. בכל דור ודור חוזרת ההכרה שגם הגנות היא חלק מן המהלך האלוקי, וגם עליה יש להודות כחלק מן ההודאה הכללית. ומכיוון שהמקור לחיוב ההודאה הזה הוא בפרשת מקרא ביכורים, שבה אנו מודים לקדוש ברוך הוא על שנתן לנו את ארץ-ישראל, הרי שבכל דור ודור צריכה לחזור על עצמה הכרת הטובה לקדוש ברוך הוא שנתן לנו את ארץ-ישראל. אסור שנחזור על חטאו של אדם הראשון, שהיה כפוי טובה, ואמר: "האשה אשר נתתה עמדי" וגו' 8 , ובכך כפר בטובתו של הקדוש ברוך הוא, וממילא נהפך להיות מין, כפי שאומרת הגמרא בסנהדרין 9 , אלא עלינו לדעת שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, ולהכיר לו טובה על כך.

ב. ההודאה על ביטול הגלות
ביום העצמאות אנו חייבים להודות לקדוש ברוך הוא על שלושה דברים: על ביטול הגלות, על עצמאות ישראל, ועל היכולת לקיים את מצוות יישוב ארץ-ישראל.

גלות ושעבוד - סילוף החיים היהודיים
החיוב הראשון הוא להודות לקדוש ברוך הוא על ביטול הגלות של עם ישראל מארץ-ישראל. הגלות היא דבר חמור ביותר. הגמרא במסכת סוכה 10 אומרת, שהגלות היא אחד מהדברים שהקדוש ברוך הוא מתחרט עליהם שבראם, שכן היא גרמה להיסתאבות בכלל ישראל, ולשינוי בצורתו. בגלות עם ישראל אינו כפי שהוא צריך להיות, וקל וחומר שכשיש שעבוד, אין עם ישראל חי כפי שהוא צריך לחיות. יחד עם כל הזכויות של כלל ישראל, אי אפשר לחיות חיים יהודיים בחוץ לארץ. זהו סילוף של החיים היהודיים. וזהו סילוף בכל מקום בגלות - גם בגלות המתוקה ביותר, שנראית היום כחסרת עול. כל מקום בגלות נכלל במה שכתוב בתורה: "ואבדתם בגוים, ואכלה אתכם ארץ איביכם" 11 , וגם הגלות המתוקה ביותר שקיימת בדורנו, הולכים בה לאיבוד באיזו דרך שהיא. שהיית ישראל בין הגויים - סופה כלייה, וגלות מתוקה גורמת לכלייה עוד יותר גדולה של התבוללות; היא גורמת עוד יותר ל"ואבדתם בגוים".

טבעיותה של ארץ ישראל
הגלות היא מום; היא נגד היצירה הטבעית של עם ישראל 12 . יהודים על פי טבעם שייכים לארץ-ישראל, ויהודים שאכן חיים על פי יצירתם הטבעית צריכים לגור רק בארץ-ישראל. העם היהודי צריך להיות בארץ היהודים, כך הוא נברא מלכתחילה. הברית עם אברהם אבינו היתה על זרעו ועל ארץ-ישראל ביחד. רק ארץ-ישראל היא המקום הטבעי של היהודים. זהו הבסיס לחיוב במצוות העשה מדאורייתא לשבת בארץ-ישראל, שכן זהו המקום הטבעי לנו. ועד כדי כך טבעי הוא לנו מקום זה, שהגמרא במסכת נדרים 13 אומרת, שיהודי יכול לפחד רק בחוץ לארץ, ולא בארץ-ישראל. הגמרא שם מספרת ש"עולא, במיסקיה לארעא דישראל, איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה, אמר ליה לעולא: יאות עבדי? אמר ליה: אין, ופרע ליה בית השחיטה; כי אתא לקמיה דר' יוחנן... קא תמה רבי יוחנן: מכדי כתיב 'ונתן ה' לך שם לב רגז' - בבבל כתיב; א"ל (עולא): ההוא שעתא לא עברינן ירדנא" וכו', וביאר שם הרא"ש בפירושו, וכן ביארו שאר הראשונים, שתמיהתו של רבי יוחנן היתה כיצד יתכן שבארץ ישראל היה לאותו יהודי לב רגז לשחוט את חבירו? אולם ב"שיטה מקובצת" שם כתב, ש"היה תמיה ר' יוחנן עליו דעולא, איך היה מפחד ממנו, מאחר שנכנס בגבול ארץ-ישראל" וכו'. ה"שיטה מקובצת" מסביר, שרבי יוחנן סבר, שיהודי אינו יכול לפחד בארץ-ישראל, שכן זהו מקומו הטבעי, ובמקומו הטבעי אין האדם מפחד. ארץ-ישראל היא מקומו הטבעי של עם ישראל. כלל ישראל יכול להיות רק בארץ-ישראל, ולא בחוץ לארץ, וזוהי פגיעה בחיים כפי שהם צריכים להיות אם עם ישראל נמצא בגלות.

אי אפשר להיות בגלות. הגלות היא חילול השם, ובגלות היהודי הוא אינו אותו יהודי. לכן כביכול הקדוש ברוך הוא מתחרט על שיצר יצור כזה של גלות. כביכול זה לא היה מתוכנן. הגלות - כפי שאומרים חז"ל, והמהר"ל מאריך בכך בספרו "נצח ישראל" - היא אסון טבע; קטסטרופה. מצבו של עם ישראל השתנה, והעולמות נחרבו. הגלות היא חורבן העולמות. כל העולמות השתנו וירדו. כל הרמות הרוחניות נהיו יותר נמוכות. בגלות אין חיים כפי שהם צריכים להיות, ואין תורה כפי שהיא צריכה להיות. זו לא אותה תורה. "כיון שגלו ישראל ממקומן, אין לך ביטול תורה גדול מזה" 14 . אין ביטול תורה כמו הגלות. בגלות אין את אותה התורה. כלל ישראל אינו שלם, והתורה אינה שלמה.

ארץ ישראל - יחוד כבוד הבורא
הרמב"ן מאריך לבאר במקומות רבים 15 , ש"הקב"ה יקרא אלהי ארץ-ישראל", וכביכול רק בארץ-ישראל יש יחס בינו לבין עמו ישראל. ארץ-ישראל היא הייחוד של כבוד הבורא. הגמרא במסכת ברכות 16 אומרת, ש"מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון, עד שבא אברהם (אבינו) וקראו אדון" וכו', ומקשה על כך המבי"ט בספרו "בית אלהים" 17 : "ויש לספק בזה, שהרי אמרו במדרש: 'אני ה' הוא שמי' - שקרא לי אדם הראשון... ואם כן הרי שאדם הראשון הוא שקראו אדון הכל, ואיך אמרו: 'לא היה אדם שקראו אדון אלא אברהם'?", ומתרץ: "ויש לישב... כי בזמנו כבר נשכח מפי העולם שהוא יתברך ברא את העולם, ולא היו מכירים שהיה אדון על כל העולם מצד הבריאה, ולזה קראו הוא אדון בפירוש בענין ירושת הארץ, לומר כי כשיירשו בניו את הארץ, שיעשה להם הוא יתברך נסים ונפלאות ביציאת מצרים ובכניסתם לארץ, יכירו כל העולם כי הוא יתברך אדון על כל העולם" וכו'. אדנותו של הקדוש ברוך הוא מתבטאת באופן מיוחד בארץ-ישראל, כשארץ-ישראל שייכת לנו. יש הבדל בין מה שהאדם הראשון קראו אדון, לבין מה שאברהם אבינו הכתיר את הקדוש ברוך הוא כאדון על הארץ, שכן רק בארץ-ישראל באה לידי ביטוי אדנותו של הקדוש ברוך הוא. זהו עניינה של ארץ-ישראל. ועל חזרתנו לארץ-ישראל, וביטול הגלות, צריכים אנו להודות לה' 18 .

ג. ההודאה על עצמאות ישראל
בנוסף לעצם החזרה של עם ישראל לארצו וביטול הגלות, צריכים אנו להודות לריבונו של עולם גם על ביטול שעבודו של עם ישראל לגויים, עצמאותו, חירותו ושלטונו בארץ-ישראל, שנוצרו עם הקמת מדינת ישראל. צריך לדעת להעריך שבוטל עול הגלות מעלינו, ונוצרה מלכות לישראל, ולהודות לה' על כך.

משמעות העצמאות והשחרור מעול גוים
כל העניין של מלכות ישראל, ושל שחרור עם ישראל מעול הגויים, הוא עניין של דין. הרמב"ם, בתחילת הלכות חנוכה 19 , מאריך לבאר את גודלו של נס חנוכה, וכותב ששיאו של הנס היה ש"חזרה מלכות לישראל" וכו'. וכך גם בהלכות מגילה, עומד הרמב"ם על חשיבותה של מלכות ישראל. הגמרא במסכת מגילה 20 דנה לגבי קריאת המגילה בכפרים שלא בזמנה, ואומרת: "אימתי? בזמן שהשנים כתיקנן, וישראל שרויין על אדמתן, אבל בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה, אין קורין אותה אלא בזמנה", ואילו כשהרמב"ם מביא דין זה בהלכות מגילה 21 , הוא כותב: "במה דברים אמורים, שמקדימין וקוראין ביום הכניסה? בזמן שיש להם לישראל מלכות, אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה, שהוא יום ארבעה עשר ויום חמשה עשר" וכו', ואם כן הוא אינו מסתפק בכך שישראל יהיו שרויים על אדמתם, וסובר שכדי שהשנים תהיינה מוגדרות כשנים כתיקנן יש צורך במלכות ישראל. כשאין מלכות ישראל - גם אם נמצאים בארץ-ישראל, אלו הן שנים שלא כתיקנן, שכן תפארתם של ישראל אינה קיימת אלא בשעה שהם משוחררים. עם ישראל צריך לחיות בלי עול של גויים, ורק אז הוא יכול לחיות כפי שהוא צריך לחיות. החיים הרוחניים, כפי שהם צריכים להיות, אינם יכולים להיווצר בלא שנהיה משוחררים מעול הגויים; ובשל כך, הקמת המדינה היא צורך חיוני ביותר לחיים הרוחניים של עם ישראל. ועל כן, החיוב של השמחה הוא קודם כל על עצם זה שקיימת מדינה לעם היהודי, והוא עצמאי וריבוני בה.

בחירת עם ישראל אינה שלמה ללא הארץ והתורה
הקמת המדינה היא הרי תפילת כל הדורות. אלפיים שנה היינו בגלות, והתפללנו בכל יום: "ושבור עול הגוים מעל צוארנו, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו". זהו חלק מברכת "אהבה רבה". ברכת "אהבה רבה", היא ברכה העוסקת בבחירת עם ישראל, כפי שאנו חותמים: "הבוחר בעמו ישראל באהבה"; אך נתוספו בה עוד שני עניינים נוספים: התורה, והארץ, שכן שני יסודות אלו קשורים לבחירת עם ישראל. זאת היא הבחירה של עם ישראל, ובלעדיהם הבחירה אינה מושלמת. בחירת עם ישראל ללא תורה זהו פגם בבחירה 22 , ובחירת עם ישראל בגלות, ללא ארץ-ישראל, זהו פגם בבחירה 23 . ואף מציאות של תורה ללא הארץ, או הארץ ללא התורה, היא פגם 24 . לכן בברכה זו אנו מבקשים גם על התורה - על נתינת התורה, והענקתה לנו, וגם על ארץ-ישראל וביטול השעבוד לגויים.

כך ביקשנו במשך אלפיים שנה, ועתה, לאחר אלפיים שנה, קיבלנו זאת חזרה. בטלה הגלות והשעבוד שבה, וניתנה לנו ארץ-ישראל. עתה, בבת אחת, הוסר מעלינו עול הגויים, שהוא טומאת העולם, וזכינו בעצמאות. אנחנו ראינו ישועה. ראינו בעינינו את ישועת ה'. ראינו שהתרחשו דברים שאלפיים שנה לא היו. בבת אחת, אחרי אלפיים שנה, הוסר מעלינו העול של הגויים, ובכך התקיימו כל תפלותיהם של כל מיליוני היהודים במשך כל הדורות. אין זה דבר פשוט. כיצד ניתן להיות שווה נפש לכך? צריך לדעת להעריך את הנס והפלא הזה שעשו לנו מן השמים בביטול עול הגלות. צריך להכיר בנס, שבבת אחת שוחררנו מעול הגויים, ושוחררנו מהגלות, ואחרי אלפיים שנה זכינו לשלטון יהודי.

מציאות זו שאלפיים שנה לא היה שחרור, והיום אנו משוחררים - היא עצמה, בלי חישובים נוספים, צריכה להיות יסוד לחג. אין אנו מתעלמים מהשינוי שחל לאחר אלפיים שנה, שהשעבוד לגויים בטל, וחורבן העולמות שוב אינו קיים. כמובן שיש קושיות. אחרי הכול, כשאנשים אינם שלמים באמונה, יש קושיות על הכול. אבל צריך להבין דבר פשוט, שאם אלפיים שנה לא היתה לנו עצמאות, ועכשיו יש לנו עצמאות, אין הדבר יכול להתרחש בלי יד ה'. חייבת להיות אמונה בכך. ועל מה שהתרחש לעינינו - שעצמאות ישראל, שניטלה מאתנו במשך אלפיים שנה, שבה אלינו עתה בחסדי ה' - צריכים אנו להודות ביום זה.

ד. ההודאה על היכולת לקיים את מצוות יישוב ארץ-ישראל
מצוות ישוב ארץ ישראל
חיוב ההודאה השלישי ביום זה הוא על כך, שעתה אנו יכולים לקיים את מצוות יישוב ארץ-ישראל בשלמותה. יש לנו מצוה חדשה, שלקחו אותה מאתנו במשך אלפיים שנה 25 , והיא היתה כעין מצוה יתומה. עם הקמת מדינת ישראל, התחדשה היכולת לקיים את המצוה הזו. החזירו לנו את מצוות העשה מדאורייתא של יישוב ארץ-ישראל, שנלקחה מאתנו במשך כל שנות הגלות.

לפי דברי הרמב"ן, בהוספותיו ל"ספר המצוות" 26 , יש מצוות עשה מדאורייתא של יישוב ארץ-ישראל. המקור למצוה זו הוא בפסוק: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" 27 , ובפסוקים נוספים העוסקים בכיבוש הארץ על ידי יהושע. לכאורה, היה ניתן לחשוב שזוהי מצוה חד-פעמית, שאינה נוהגת לדורות, אולם הרמב"ן מחדש שזוהי מצוה הקבועה לדורות. לפי הרמב"ן, הציווי: "עלה רש" 28 לא נאמר ליהושע בלבד, אלא זוהי מצוה לדורות, לעלות לארץ-ישראל, להחזיק בה, ולא למוסרה לאומות. תמיד התורה אומרת לנו: "עלה רש", והמצוה אינה תלויה באורים ותומים או בבת קול. על סמך דברי הרמב"ן הללו עלה עם ישראל לארץ-ישראל במשך כל אלפיים שנות גלותו. עם ישראל חי מפי פסקו של הרמב"ן ב"ספר המצוות". שורות מעטות אלו של הרמב"ן הובילו את כל היהודים שעלו לארץ-ישראל מזמנו של הרמב"ן ועד היום הזה, כולל תלמידי הגר"א והבעש"ט. הרמב"ן כותב שם, שלגבי מצוה זו נאמר ב"ספרי" 29 ש"ישיבת ארץ-ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה", ועל סמך זה עלו אליה היהודים במשך כל הדורות.

הישיבה והכיבוש
ברם, לפי הרמב"ן, מצוות העשה של יישוב ארץ-ישראל אינה רק לשבת בארץ, כפי שעשינו במשך כל אלפיים שנות הגלות, כשעם ישראל עלה לארץ וישב בה, אלא היא כוללת גם כיבוש. לפי הרמב"ן, הכול כלול במצוות העשה: העלייה לארץ, ההתיישבות בארץ, וכיבוש הארץ. ירושת הארץ, שעליה מדבר הרמב"ן, כוללת בתוכה את כיבושה של הארץ, ההתיישבות בה, ההחזקה בה, והחיוב שלא למוסרה לזולתנו מן האומות. ולפי הרמב"ן, הכיבוש של הארץ וההחזקה בארץ, הם עיקר מצוות "עלה רש" 30 . לפי הרמב"ן, הכיבוש הוא עיקר המצוה במצוות יישוב ארץ-ישראל, וזוהי מצוה כמו כל המצוות. וכך אנו צריכים להרגיש: שזוהי מצוה ככל שאר המצוות, ושזוהי מצוה לדורות, ואנו חייבים בה בכל הדורות 31 . אלא שבמשך כל הדורות לא היינו יכולים לקיים את המצוה הזו. הרמב"ן עצמו עלה לארץ, ואף על פי כן לא כבש אותה, מכיוון שלא היה יכול לעשות זאת. כדי לכבוש את הארץ צריך שיאפשרו זאת מן השמים, ובמשך שנות הגלות לא איפשרו לנו מן השמים לכבשה. אבל כשמאפשרים זאת מן השמים, זוהי מצוה.

כלל ישראל מצווה לכבוש את הארץ כשהוא יכול לעשות זאת, וכשנותנים לו מן השמים. ועכשיו הוא יכול, מן השמים נותנים לנו. עתה, עם הקמת מדינת ישראל חזרה אלינו האפשרות לקיים מצוה זו, ואפשר לכבוש את הארץ. קודם חלקית, ואחר כך את כל הארץ. זהו גילוי מן השמים. קודם הפתח לכך היה סגור, ועכשיו - עם הקמת המדינה, והחזרת השלטון היהודי למקומו - הוא נפתח. יש לנו ישועה שפתחה את הדלת לקיום המצוה הזו, ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה. זהו: "זכר עשה לנפלאתיו" 32 - שאפשר לכבוש את הארץ, ולהחזיק בה. יחד עם עצמאות ישראל, חזרה אלינו מצוות עשה מן התורה: מצוות העשה של יישוב ארץ-ישראל. יש לנו חידוש של מצוות עשה מן התורה.

כולם ראו זאת, אבל אף על פי כן צריך את חסדי ה' כדי להבין זאת, וגם אנו צריכים חיזוק ולימוד. לכאורה הדבר צריך להיות מובן לכל. כולם ראו שאחרי אלפיים שנה החזירו לנו את מצוות יישוב ארץ-ישראל. כולם ראו שבטל עול הגלות מעלינו, ושזכינו מחדש במצוות עשה מדאורייתא. אבל אף על פי כן הדבר צריך לימוד. ייתכן שרואים, אבל אין מתבוננים בחסדי ה'. צריך ללמוד את חסדי ה', וצריך חכם שיבין אותם, ורק אז ניתן להודות ולהלל לריבונו של עולם על עצמאותנו.

ה. ההודאה על מציאותנו בארץ
המחלוקת הוכרעה
אנו חייבים להכיר טובה לקדוש ברוך הוא על כל המתנות הטובות שנתן לנו. עצם זה שזכינו היום בארץ-ישראל, ויש לנו מדינה משוחררת מעול של גויים, ואנו מקיימים את מצוות יישוב ארץ-ישראל - זה כשלעצמו מספיק כדי לחייב אותנו בהכרת טובה. היום אין בכלל אפשרות לצייר את קיומו של עם ישראל בלי ארץ-ישראל. העם היהודי קיים רק בגלל שיש לנו את ארץ-ישראל. ארץ-ישראל היא המרכז של העם היהודי, ובלעדיה הוא אינו יכול להתקיים. בזמנו היתה מחלוקת גדולה שפילגה את עולם התורה: היו כאלו שאמרו שהם יעלו לארץ-ישראל רק עם ביאת המשיח, והיו שאמרו שצריך לעלות לארץ-ישראל כבר עתה, וזה נבע מתוך ההשקפה שצריך לצפות לישועה בפועל 33 . ואז לא היה מי שיכול היה להכריע בין ההשקפות השונות. אבל היום אנו כבר רואים מה הכריעו בשמים. אנו רואים שהתקיים הפסוק: "ואבדתם בגוים, ואכלה אתכם ארץ איביכם" 34 , וכל הגולה היתה לשרפת אש, ואילו ארץ-ישראל נהיתה לאבן פינה ולבסיס לקיום עם ישראל 35 .

ארץ ישראל של היום - מרכז התורה ומרכז עבודת ה'
עם כל מה שמדברים על המצב בארץ - על ה"שועלים הקטנים" 36 , ועל שינאת עמי הארצות לתלמידי חכמים - הרי היום כאן בארץ יש את הריבוי הגדול ביותר של תורה. עם כל הצרות שיש לנו, ועם כל הבעיות, זהו מקום התורה הגדול ביותר. מעולם לא היה, בין בארץ-ישראל ובין בחוץ לארץ, ריבוי גדול כל כך של תורה כפי שיש היום בארץ, וגם היום אין עוד מקום שיש בו כל כך הרבה תורה כפי שיש בארץ, בין בכמות ובין באיכות. וגם אין עוד מקום שיש בו עבודת ה' כמו שיש בארץ. זהו המקום של עובדי ה' הגדולים ביותר 37 . פה נמצאים גם בעלי התשובה הגדולים ביותר, ואין עוד בשום מקום אחר בעלי תשובה כמו שיש בארץ הזאת. וכל זה נובע מכך שזכינו בארץ-ישראל, וזכינו אף לעצמאות, והארץ הזאת נהיתה משוחררת מעול הגויים. כל זה גורם לכך שתהיה כאן יותר סייעתא דשמיא למי שרוצה להיות מוכן לעבודת ה' מאשר בחוץ לארץ.

נס העליה מרוסיה
על הפלאים האלו אנו חייבים להודות ולהלל. עליהם בלבד חייב להיות חג ויום טוב. ובפרט בימינו אלו, כשראינו את הישועה, שה' עזר לנו מהעניינים האלו של הרשע מבבל 38 . ראינו בעינינו ניסים. ועוד יותר מכך, כשראינו את הפלא הגדול האחרון של קיבוץ הגלויות של העלייה מרוסיה. פה ממש היינו כחולמים. לא חשבנו על כך, ולא עלה על דעתנו, ולא על דעת אף אחד בעולם. זה ממש פלא פלאים. ממש היינו כחולמים. פה רואים בחוש כיצד הקדוש ברוך הוא מנהיג את כלל ישראל. הגלות הזאת הרי היתה הגלות המרה ביותר. לא היתה גלות מרה כזאת, כמו ברוסיה, שלא ידעו שום דבר מיהדות. ביהדות הירודה ביותר ידעו לפחות יסודות, ואילו פה לא יודעים אפילו מה זה "שמע ישראל". אבל אף על פי כן הם עולים לארץ. אנחנו ראינו בעינינו כיצד החומות הללו נשברו, ואיך הגלויות הללו נוהרות לארץ. הנביא ישעיה אומר: "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם" 39 . זהו תיאור שיבתם של בני ישראל לארץ-ישראל. יש כאלו שבאים לארץ-ישראל מתוך כוונה ורצון לחזור למקומם הטבעי, ויש כאלו שבאים לכאן רק מכיוון שאין להם מקום אחר; אך בסופו של דבר כולם באים, וזהו פלא פלאים.

האחריות והחובה
כל הדברים הללו מחייבים אותנו. הם מחייבים אותנו באחריות לבנות יחד עם כל עם ישראל את הארץ, והם מחייבים אותנו להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא על הנס והפלא הגדול שעשה עמנו, והם מחייבים אותנו גם לצפות לישועה. אין לעמוד ולומר שכך זה טוב, אלא צריך לצפות להמשך התהליך. אנו צריכים להתפלל לריבונו של עולם, שכשם שזכינו לראות בתחילתה של הגאולה, כך גם נזכה לראות בהמשכה ובסיומה, וכפי שבהגדה של פסח אנו מסיימים בברכה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו הגיענו למועדים ולרגלים אחרים... ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ברוך אתה ה' גאל ישראל" 40 . עלינו להתפלל לקדוש ברוך הוא: "הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך" 41 , וכשם שזכינו להודות להלל ולשבח את ריבונו של עולם בעבר, כן נזכה לכך ביתר שאת גם בעתיד.

----------------------
במהדורה ראשונית ובלעדית מתוך הספר 'שיחות מרן הגר"א שפירא למועדי ישראל', בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א (מכת"י).


^ 1 דברים כו, ג-ט.
^ 2 פסקה רצט.
^ 3 שם, א.
^ 4 במצוה קמד.
^ 5 ועיין גם בדברי רבנו יונה, "שערי תשובה", חלק ג, אות יז.
^ 6 בדף נד ע"א.
^ 7 בפירושו לשמות יג, טז.
^ 8 בראשית ג, יב.
^ 9 בדף לח ע"ב.
^ 10 נב ע"ב.
^ 11 ויקרא כו, לח.
^ 12 ראה ב"נצח ישראל", למהר"ל, פרק א.
^ 13 כב ע"א.
^ 14 חגיגה ה ע"ב.
^ 15 ראה בראשית כד, ג, ועוד.
^ 16 בדף ז ע"ב.
^ 17 בשער התפילה, פרק ב.
^ 18 וראה ב"מסילת ישרים", פרק יט.
^ 19 פרק ג, הלכה א.
^ 20 ב ע"א.
^ 21 פרק א, הלכה ט.
^ 22 ראה זוהר, חלק ב דף פו ע"א, וחלק ג דף קכה ע"א, ו"באר הגולה", למהר"ל, באר ז; ועיין עוד ב"אור החיים" לבמדבר יג, כו, ד"ה ועוד כשנעמיק, ויט, ב, ד"ה ויתבאר.
^ 23 ראה בספר ה"כוזרי", מאמר ב, אות יב.
^ 24 ראה בסידור היעב"ץ, סולם בית אל, דף יג ע"א.
^ 25 ראה ב"פאת השלחן", סימן א, סעיף ג.
^ 26 במצוה ד.
^ 27 במדבר לג, נג.
^ 28 דברים א, כא.
^ 29 ראה, פסקה פ.
^ 30 ראה ב"משנה ברורה", סימן תקסא, ס"ק ב, וב"ישועות מלכו", לר' ישראל יהושע מקוטנא, שו"ת, סימן סו; ועיין עוד בשו"ת הריב"ש, סימן קא, ובספר "לנתיבות ישראל", חלק ב, עמוד קנח.
^ 31 וראה בספר "להלכות צבור", סימן קנד.
^ 32 תהלים קיא, ד.
^ 33 וראה בספר "אם הבנים שמחה", עמוד שד, מהדורת ירושלים תשמ"ג.
^ 34 ויקרא כו, לח.
^ 35 ראה בספר "אם הבנים שמחה", עמוד רסו, מהדורת ירושלים תשמ"ג.
^ 36 על פי שיר השירים ב, ב "אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁעָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר".
^ 37 ועיין עוד ב"אגרות הראי"ה", חלק א, אגרת לט, עמוד לו.
^ 38 הכוונה היא למפלתו של שליט עיראק, שאיים להשמיד את מדינת ישראל בטילים.
^ 39 ישעיה ס, ח.
^ 40 וראה בפירוש התפילות והברכות לרבנו יהודה ב"ר יקר, רבו של הרמב"ן, חלק ב, עמוד עז.
^ 41 תהלים קו, מז.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il