בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תולדות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' יוסף בן יעקב ז"ל

לפרשת תולדות

כוח התפילה המיוחד של יצחק

מידתו של יצחק אבינו היא מידת הדין, ומכוחה באות תפילותיו. יש דברים שאי אפשר להתפלל עליהם מכח מידת החסד אלא דוקא מכח מידת הדין.

undefined

הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל

5 דק' קריאה
תפילה של חסד ותפילה של דין
ליצחק היה כוח גדול של תפילה: "ויעתר יצחק לה'" 1 – ש"הרבה והפציר בתפילה" (רש"י). את המילה 'ויעתר' מפרשים חז"ל 2 בשני פירושים: א. מלשון עושר, שהרבה בתפילות בלי סוף. ב. מלשון חפירה – זה חופר בפנים, וזה חופר בחוץ. זהו כוח מחודש של תפילה, שצריך לחפור ולחדש אותו.
את כוחה של התפילה מצאנו גם קודם לכן, אצל אברהם אבינו. לגבי נח מצאנו רק שהוא הוכיח את בני דורו 3 ובכה, אך לא מצאנו שהוא התפלל. ואילו אצל אברהם אבינו מצינו שהוא התפלל, וכך גם אצל יצחק.
ישנו הבדל בין סוג התפילה של אברהם אבינו, לבין סוג התפילה של יצחק. אברהם אבינו התפלל על הכלל, ואילו יצחק התפלל על עצמו, על כך שהיה עקר.

והבדל נוסף קיים בין תפילותיהם של שני האבות. מידתו של אברהם אבינו היא מידת החסד, ואילו מידתו של יצחק אבינו היא מידת הדין, וכל אחד מהם התפלל את תפילתו מכח מידתו. יצחק ביקש מריבונו של עולם שמידת הדין תהא פרוסה עליו. "יסורין ממרקין" אמרו חז"ל 4 , ויצחק ביקש זאת, והתנהג כך. הוא רצה להיות במתח של יראת שמים, ולכן רצה שיהיו עליו יסורים.
משום כך התפלל יצחק תפילה ששייכת דווקא אליו. ישנה תפילה שהיא בקשות של חסד ורחמים, כמו שמצאנו אצל אברהם אבינו, אולם מי ששולט במידת הדין - הרי הוא מתפלל מכוחה של מידת הדין, ואינו צריך לבקש רחמים ותחנונים. מן הדין צריך שכך יהיה, שיוליד.

לתפילה של דין יש כוח גדול יותר מתפילה של רחמים, ותפילתו נשמעת יותר מתפילה של בקשת חסד. כשמתפללים תפילה של חסד, אפשר רק לבקש תחנונים, ואילו כאן זוהי תביעה, כמו: "ויעמוד פנחס ויפלל" 5 – זוהי תביעה שלא יתכן שבגלל מספר אנשים חוטאים יאבדו עשרים וארבע אלף מישראל. כוח הדין הוא כוח החתירה למיצוי האמת עד תום, כמו בדין. בחסד אפשר לטעות, אולם דין הוא כוח של מחשבה. עומק הדין הוא מיצוי עד תום של כוח המחשבה. וזהו כוחו המיוחד של יצחק, כפי שכותב המהר"ל בספרו גבורות ה' 6 .

התפילה מתוך הרצון לעשות רצון ה'
בירושלמי 7 מובא: "אין אוהב שונא... ואין ירא מבעט". אוהב יכול לבעוט באהבה ולומר "לא רוצה", ואילו לירא יש אחריות: מי שירא אינו בועט. מה שצדיקים רוצים, הם רוצים כי הם יודעים שזהו רצון ה', והם רוצים למלא את רצון ה'. שמשון חטא בעינו 8 , מכיוון שהעין שלו היתה קדושה, ולכן הוא ידע שמה שהעין שלו רוצה, גם משמים רוצים. הוריו לא רצו, מכיוון שהם לא ידעו שזהו רצון ה' 9 , אך הוא ידע. גם רבקה הלכה לדרוש את ה': "למה זה אנוכי?!" 10 – למה אני רוצה ילדים?! – כי זהו רצון ה', ואם כן כיצד יתכן שהילד רוצה ללכת גם לבתי כנסיות וגם לבתי עבודה זרה 11 ? כוח מידת הדין הוא כוח גדול בתפילה. משה התפלל לאחר חטא העגל 12 ולאחר חטא המרגלים 13 ומצא חידוש של 'מה יאמרו הגויים' – שעלול לצאת מזה חילול השם. הוא לא ביקש חסד, אלא דין. ותשובת ה' היא: "סלחתי כדבריך" 14 – לא למה שאתה מבקש, אלא למה שאתה אומר, שיש חשש שיצא מזה חילל השם. חז"ל אומרים שמשה רבינו התפלל תפילות כמניין 'ואתחנן', ואם היה מוסיף עוד תפילה אחת היה נענה, אלא שה' הפסיקו באומרו לו: "רב לך" 15 .

הגאולה – מתוך מידת הדין
גם המחשבה של התפילה, והסברה שצריך בכלל להתפלל, הן מה'. כל הרוחניות של האדם היא משמים. יצחק אבינו ומשה רבינו גילו את כוח מידת הדין שבתפילה, שכך צריך להיות. הוא חופר, וה' חופר. משמים רוצים "אך טוב לישראל" 16 , אך בשביל כך צריך לב ושכל להתפלל. הגמרא במסכת שבת 17 מספרת, שלעתיד לבוא לא תהיה לישראל עזרה מאברהם ויעקב, אלא רק מיצחק, שהוא מידת הדין 18 :
לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם - ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. - אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. - אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. - אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם - שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו - פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא - פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא - פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם - מוטב, ואם לאו - פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי - הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו: כי אתה אבינו.

במבט ראשון היה ניתן לחשוב שהגאולה מתאימה יותר למידת החסד, והנה מדרש זה מלמדנו שדוקא מידת הדין תביא את הגאולה. דוקא יצחק הוא זה שמושיע את ישראל. ב'הושענות' אנו אומרים "הושענא שלוש שעות", וניתן להסביר שהכוונה היא לשלוש השעות של ה"פלגא עלי ופלגא עליך". מכאן רואים את כוח תפילתו של יצחק, כוח עומק הדין.

דיני עגונות ותפילה
המקצוע הקשה ביותר של הרבנים איננו יורה דעה או שבת, אלא עגונות, ובו סומכים רק על 'רבן של כל בני הגולה'. נושא זה הוא נעלם גדול. הבעיות הן כל כך מסובכות, וישנם רק שלוש דפים בסוף מסכת יבמות, שעליהם חובר הסימן הגדול ביותר בליקוט 'אוצר הפוסקים'. כמעט שאין נתונים ותקדימים, וחייבים לחדש כאן סברות, ואף אחד אינו סומך על עצמו. כדי להכריע בדיני עגונות יש צורך במיצוי עומק הדין, עומק המחשבה והסברה, וזהו אותו כח של מידת הדין של יצחק אבינו, שחידש את המדרגה המיוחדת של התפילה הבאה מכח מידה זו.

(c) כל הזכויות שמורות לרב בנימין רקובר, ירושלים תשס"ו.


^ 1 בראשית כה, כא.
^ 2 בראשית רבה, פרשה סג, אות ה.
^ 3 ראה רש"י לבראשית ו, יד.
^ 4 ברכות דף ה ע"א.
^ 5 תהילים קו,ל.
^ 6 עיין בפרק ס"ו ובפרק ס"ט.
^ 7 ברכות פרק ט, הלכה ה.
^ 8 ראה סוטה ט ע"ב.
^ 9 ראה בספר שופטים פרק יד פסוק ד: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כּי מה' היא" וגו'
^ 10 בראשית כב, כה.
^ 11 כלשון רש"י בראשית כה, כב, בשם מדרש רבה פרשה סג, או ו.
^ 12 ראה דברים ט, כח.
^ 13 ראה במדבר יג, יד-טז.
^ 14 במדבר יד, כ.
^ 15 ראה רש"י לדברים ג, כו.
^ 16 תהלים עג, א.
^ 17 פט ע"ב.
^ 18 לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם - ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו (תרגום: אמור לו ליעקב שהיה לו צער גידול בנים, אולי יסכים לבקש עליהם רחמים). אמר ליה: בניך חטאו. - אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. - אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה (תרגום: לא בזקנים טעם, ולא בצעירים עצה). אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. - אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם - שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו - פשו להו חמשין (הורד עשרים שאתה לא מעניש עליהם- בי"ד של מעלה לא עונשים על עבירות שנעשו לפני גיל עשרים – נשארו חמישים). דל עשרין וחמשה דלילותא - פשו להו עשרין וחמשה (הורד עשרים וחמש שנים מתוך החמישים שהם לילה – נשארו עשרים וחמש). דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא - פשו להו תרתי סרי ופלגא (הורד שלוש עשרה וחצי שנים של תפילה, אכילה ובית הכיסא – נשארו שלוש עשרה וחצי). אם אתה סובל את כולם - מוטב, ואם לאו - פלגא עלי ופלגא עליך (ואם לא – חציים עלי וחציים עליך). ואם תמצא לומר כולם עלי - הא קריבית נפשי קמך (הרי הקרבתי את נפשי לפניך). פתחו ואמרו: כי אתה אבינו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il