בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה

הפתק הסודי וקפיצת הדרך!

undefined

חשוון תשפ"ב
3 דק' קריאה
ידוע ומפורסם, שלרבנו ישראל בעל שם טוב הייתה, לעיתים, קפיצת הדרך. הוא היה זוכה להגיע למחוז חפצו במהירות מסחררת. את המושג קפיצת הדרך מצאנו כבר אצל אליעזר עבד אברהם, שמעיד על עצמו שיצא מארץ ישראל והגיע לארם נהרים בתוך יום אחד, כי קפצה לו הדרך (רש"י בראשית כד, מב).
אך מהיכן למד הבעש"ט את סוד קפיצת הדרך?
על כך שמעתי פעם סיפור נפלא. מספרים, שפעם שלח הבעש"ט את אחד מתלמידיו למקום מסוים. הפליג התלמיד לאותו מקום, אך דרכו השתבשה מסיבה מסוימת, והוא נקלע לבדו לאי בודד ומרוחק. שרד התלמיד באותו אי במשך כל ימות החול, והנה, להפתעתו, רגע לפני שבת, מגיעים לאי קבוצת אשים לובשי לבן, וכל צורכי השבת בידיהם. הצטרף התלמיד לאותה קבוצה, ושבת עימהם, והשבת הייתה נפלאה ומרוממת.
והנה, במוצאי שבת, נעלמה הקבוצה כלעומת שבאה. התלמיד נותר בודד, ושוב שרד כל ימי השבוע. לקראת השבת הבאה, שוב הופיעה הקבוצה המופלאה, אך הפעם שאל אותם התלמיד – מי אתם? ומה מעשיכם באי זה?
ענו לו האנשים – אנחנו מפרשת לך לך. אנחנו – הנפש אשר עשה אברהם בחרן. אנחנו תלמידיו הגויים של אברהם אבינו, אלו שהוא לימד אותם את סוד האמונה בא-ל אחד, ובאו עימו לארץ ישראל. כעת, אנו בעולם הבא, עולם הנשמות, וכמובן, אנו נמצאים כל ימות השבוע בהיכלו של אברהם.
אך, השבת במחיצתו של אברהם היא גבוהה מידי בשבילנו, (בכל זאת, איננו יהודים, בני אברהם יצחק ויעקב), לכן אנו באים לשבות באי הזה.
הבין תלמיד הבעש"ט, שזו ההזדמנות שלו, וביקש מהם, שישאלו את אברהם אבינו, כיצד הוא יוכל לצאת מהאי הבודד, ולשוב לארץ המיושבת. הבטיחו לו האנשים, שבפעם הבאה הם ישיבו לו תשובה.
ואכן, בהגיעם בשבת השלישית למקום, הם הבטיחו לו שמיד בצאת השבת, הם יגלו לו את הסוד. כשיצאה השבת, הם אמרו לו שאברהם אבינו כתב כמה מילים על פתק. הם ישימו את הפתק בידו, והוא יעצום עיניים וידמיין היכן ברצונו להיות. כשהוא יפתח את העיניים, הוא יהיה במקום שעלה בדמיונו.
אך הם הוסיפו ואמרו, שאברהם את העניין בתנאי אחד. ברגע שהתלמיד ימצא את עצמו במחוז חפצו, עליו להשמיד מיד את הפתק הסודי. הסכים התלמיד לתנאי, אחז בפתק, ודמיין שברצונו להגיע ל... מורו ורבו הבעש"ט הקדוש.
כשפתח את עיניו, מצא את עצמו מול הבעש"ט. לפני שהתלמיד הספיק להתאושש מקפיצת הדרך המדהימה, תפס הבעש"ט את יד התלמיד, שלף את הפתק, עיין בו, ואמר – את זה רציתי להשיג!
סיפור נפלא, וככל הסיפורים ודאי בא לבטא מסר העולה מפרשתנו.
הנפש אשר עשה אברהם בחייו, והפצת האמונה בקרב הגויים, זו אכן אחת ממשימות חייו החשובות של אברהם. אך בפרשתנו, מגלה לו ה' שיש מטרה נשגבת מזו - עליו ללכת לארץ ישראל, להוליד שם זרע, ולרשת את הארץ.
מול מחשבותיו של אברהם, שתלמידיו ובראשם אליעזר, תלמידו הנאמן, יירש אותו, מלמד אותו ה' שממשיכו העיקרי והאמיתי יהיה דווקא אשר יצא מזרעו. מרכז הפצת ה' בעולם זה עם ישראל שבארץ ישראל, ומתוך זה באים המעגלים שמסביב, בדמות הגויים המתקרבים לאמונת הייחוד, אך הכל מתחיל מהנקודה המרכזית –עם ישראל בארץ ישראל.
הגויים הם 'הנפש', ואנו יודעים שמבין חלקי הנשמה, הנפש זה החלק הבסיסי והנמוך יותר. הם נמצאים עם אברהם רק בימי המעשה, ימי השבוע, אך בשבת הם לא מסוגלים להיות עם אברהם. הם שייכים לדרך, אך אברהם מלמד כיצד לקפוץ על מגבלות הדרך, ולהגיע למטרה – לפסגה.
ואכן, בפועל, עינינו הרואות, שלנפש אשר עשו בחרן לא הייתה המשכיות בעולם, ודווקא מיצחק יצא הזרע המבורך שהמשיך את דרכו של אברהם וגילה את שם ה' בעולם. רק בהמשך, לאחר שנים רבות, למדו הגויים מעם ישראל את סוד אמונת הייחוד.
לכן, כשאברהם מצטווה על ברית המילה, ומכוחה ה' מבטיח לו שיצחק יוולד לו וזרעו יירש את הארץ, ה' גם מבטיח לו שהתורתו תופץ בעולם כולו, "והיית לאב המון גויים". כי דווקא כשאברהם אבינו בונה את המרכז הפנימי של עם ישראל, בכוחו להשפיע גם על הגויים.
לכן דווקא עם ברית המילה, שמו של אברם משתנה לאברהם, ב המון גויים. ושמה של שרי, משתנה לשרה, ללמדך שעד עכשיו הייתה רק שרי לאומתה ועכשיו היא שרה לעולם כולו, כי דווקא מתוך המרכז הפנימי, אנו משפיעים על כולם.
ומכאן למדנו, שעלינו לבסס עולם פנימי קדוש וטהור, ומכוחו להשפיע על כולם!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il