בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

ביאור דעת המחמירים בגיור

האזכור הראשון לביטול גיור במקרה של אי־הקפדה במצוות מופיע בשו"ת בית יצחק לפני כמאה שנים , התחייבות לקיום מוחלט ומתמיד של כל פרטי המצוות אינה ריאלית, ולכן יש לפרש שכוונת המחמירים להתחייבות לאורח חיים דתי באופן כללי , בדעת המחמירים היה היגיון רב בתקופות שבהן ההקפדה הדתית הגדירה גם את הזהות הלאומית.

undefined

הרב אליעזר מלמד

סיון תשפ"ב
6 דק' קריאה
בטורים הקודמים לא נכנסתי לביאור דעת המחמירים והמקילים בגיור, רק פרכתי את הטעות הנפוצה כאילו "כל הרבנים" סוברים שבלא התחייבות לקיים את כל המצוות, הגיור בטל. והבאתי ראיה מהוראתם למעשה של גדולי הרבנים, שעודדו את גיורם של בני משפחות יהודים שהתכוונו לקיים אורח חיים מסורתי ולא דתי.
כיוון שהסוגיה חשובה וגורלית, ולכל הלומדים השפעה על הכרעתה, נמשיך להעמיק בסברות. אתחיל בביאור דעת המחמירים.
את דעת המחמירים ביאר לראשונה רבי יצחק שמלקיש (תקפ"ז-תרס"ה, 1905-1827) בשו"ת בית יצחק (ח"ב ק). הרב יצחק שמלקיש היה מגדולי הפוסקים בדורו. שימש ברבנות בכמה קהילות, ובשנת תרנ"ד (1894) התמנה לרבה של לבוב בירת גליציה. בתשובותיו התייחס גם לבעיות חדשות, דוגמת החשמל בשבת, ועמדתו שחשמל בלא חוט להט אסור מדרבנן משום שבות התקבלה על דעת רבים. הוא תמך בחובבי ציון והסתייג מהתנועה הציונית, אם כי תלמידיו ובני משפחתו היו פעילים ב'מזרחי' ולא מיחה בהם.
תשובתו בדבר הגיור נכתבה בשנת תרל"ו ונדפסה בשנת תרנ"ה. שנים ספורות אחר כך כבר החלו לצטטה. עשרים שנה אחר כך כבר היו גדולים שממש הלכו בשיטתו עם הוספות משלהם, דוגמת הרב גרודזנסקי בעל שו"ת אחיעזר. הציבור החרדי ככלל אימץ אותה באופן מלא, עד כדי כך שבספרים לא מעטים לא נזכרה שיטת רוב הפוסקים שלפניו ובימיו. בדור האחרון כמעט נשכח שרוב הרבנים שקדמו לו סברו אחרת.

שיטת הבית יצחק
השאלה הגדולה עלתה בעת החדשה, כאשר רבים מישראל הפסיקו לשמור מצוות, וחלקם אף נישאו לנוכרים אבל ביקשו לשמור על זהותם היהודית ולגייר את בנות או בני זוגם.
עד הבית יצחק, השאלה הייתה אם מותר לגייר נוכרייה או נוכרי לשם אישות, והאם מותר להם להינשא לאחר הגיור, מדין 'נטען על הנוכרית' שלכתחילה לא יישא את הגיורת, ובדיעבד אם נשאה אינו צריך לגרשה (יבמות כד, ב). כמו כן דנו בשאלה האם זו זכות לנוכרי להתגייר למרות שלא ישמור מצוות ויתחייב בעונש על כל עבירה שיעשה. אולם לא טענו שבלא התחייבות כנה לקיים את כל המצוות - הגיור בטל.
גם הבית יצחק (ח"ב ק) אינו מתחיל בכך. במשך רוב תשובתו הוא דן בשאלות הקודמות. אולם בסעיף ט' הוא מטיל לראשונה למערכה את הסברה שאם הגר לא התכוון בכנות לקיים את כל המצוות, גיורו בטל. בתחילה הוא מתלבט, אבל לבסוף מכריע שכך הדין. ועל כן כתב: "לפי זה גרי דידן (הגרים דהיום), אשר בעוונותינו הרבים מגיירים במדינת אשכנז (גרמניה) ויודעים שגם אחר כך לא יתנהגו כמנהג ישראל הכשרים, אך יהיו בועלי נידה ואוכלי טרפות... לא הוי (אינו נחשב) גר".

המקור לכך
סברתו הייתה: כשם שישראל נעשו לעם על ידי הברית שכרת ה' עמהם במעמד הר סיני והסכמתם לקבל את התורה כולה באמירת "נעשה ונשמע", כך הגר נכנס לברית עם ה' ולעם ישראל על ידי קבלת כל המצוות. ואם לא קיבל - גיורו בטל. ולמד זאת ממה שאמרו חכמים (בכורות ל, ב): "נוכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלים אותו". ורבי יוסי ברבי יהודה אומר: "אפילו לא הסכים לקבל דקדוק אחד מדברי סופרים" (ההסבר המקובל לגמרא הוא שמדובר בקבלה עקרונית של כל המצוות בלא לכפור באחת מהן, אבל בלא התחייבות אישית לקיימן).

התשובות לשאלות על המחמירים
הקשו על שיטתו, שהרי למדנו בגמרא (שבת סח, א-ב) על גרים שלא ידעו מאיסור עבודה זרה ושבת, ולכן חיללו שבתות הרבה ועבדו עבודה זרה, והשאלה כמה קורבנות חטאת עליהם להקריב. ואם הגיור בטל בלא כוונה כנה לקיים מצוות – הרי גיורם בטל ואינם חייבים בחטאת!
משיבים, שהגרים הללו הסכימו לקיים את כל המצוות, אך לא ידעו עליהן, שכן הלכה היא שלפני הגיור מלמדים את הגר רק מקצת מצוות, כדי שלא יירתע ויפרוש, כי גם גר צדיק אינו יכול בבת אחת ללמוד ולקיים את כל המצוות (שו"ע רסח, ב). אולם מלמדים אותו שיש לנו תרי"ג מצוות, ובקבלתו את המצוות הוא מתחייב להמשיך ללומדן עד שיקיים את כולן (יבמות מז, ב). וכך התכוונו לעשות, אלא שאירע מה שאירע ולא הספיקו ללמדו, וכך המשיך לעבוד עבודה זרה ולחלל שבת.
עוד שאלו על הלל, שגייר גר שלא התכוון לקיים תורה שבעל פה, וגר שרצה לקיים רק את מה שילמדו אותו על רגל אחת, וגר שמטרת גיורו הייתה לשמש ככהן גדול בניגוד לתורה (שבת לא, א). ותירצו על פי מה שביארו התוספות (יבמות קט, ב, 'רעה'): "יודע היה הלל בהן שסופם להיות גרים גמורים".

הגיור בטל בלא כוונה לקיים את כל המצוות
עוד הוסיף בבית יצחק, שגם אם הגר אמר בעת הטבילה שהוא מתכוון לקיים את כל המצוות, אם בליבו לא התכוון לכך, גיורו בטל, משום שכוונת הלב היא הקובעת בגיור. ואומנם בענייני משא ומתן שבין אדם לחברו ישנו כלל שהולכים אחר מה שאדם אמר בפיו, ודברים שבלב אינם דברים, שאם לא כן, שום התחייבות שבין אדם לחברו לא תחייב, כי תמיד יטען שהתכוון בליבו לדבר אחר; אולם הגיור הוא עניין שבין אדם לה', בוחן כליות ולב, ואם הנוכרי לא התחייב בכנות לשמור את כל המצוות, אינו גר. ולא זו בלבד, אלא גם אם הגר טוען שהתכוון ברצינות לקיים את המצוות - כל זמן שניתן להסיק מתוך תנאי חייו שקרוב לוודאי ("אומדנא דמוכח") שלא יקיים את כל המצוות, או שבפועל לאחר הגיור לא קיים את המצוות - גיורו בטל.

הקושיות על קבלת "כל המצוות"
דעת המחמירים צריכה בירור. איך הגר יכול להתחייב בכנות לקיים את כל המצוות? האם יוכל להתחייב בכנות שלעולם לא יצער את חברו? ולעולם לא ידבר לשון הרע? ולעולם לא יתפתה לרמות או להעלים מס? ולעולם לא יבטל את עצמו מללמוד תורה בזמנים הראויים לכך? ותמיד כשיוכל, יעזור לחבר?
אומנם אפשר להשיב, שהוא מתחייב להשתדל לקיים את כל המצוות. ועדיין נשאל, מה משמעותה של ההשתדלות? הרי ברור שאם יתאמץ בכל כוחו, יצליח לקיים יותר מצוות, ואם יתאמץ פחות - יחטא יותר. השאלה מה מידת המאמץ שעליה הוא צריך להתחייב כדי שהגיור יחול.

זמן קיום ההתחייבות
שאלה חשובה נוספת - למדנו שאין מלמדים את הגר לפני הגיור את כל המצוות, אלא רק "מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות... ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו" (שו"ע יו"ד רסח, ב). כלומר אין אפשרות שמיד לאחר הגיור יקיים את המצוות, כי הוא עדיין לא יודע כיצד לקיימן. לדוגמה, בלא ללמוד היטב את הלכות שבת, מסתבר שיחטא בחילול שבת, ומוסכם שאין מלמדים אותו לפני הגיור את כל פרטי הלכות שבת.
אלא שלדעת המחמירים, הגר מתחייב ללמוד לאחר הגיור את כל המצוות ולקיימן. אולם השאלה היא בתוך כמה זמן הוא חייב ללמוד את כל המצוות ולקיימן. אם במהירות המרבית - אזי בית הדין צריך לקבוע לכל גר מסלול לימוד מותאם לפי כישרונו, ואם הגר לא יתחייב לעמוד בכך בכנות, הגיור בטל. אך מאחר שאין קוצבים זמן, האם הגיור תקף גם כאשר הגר מתכוון להתקדם במשך מאה שנה עד קיום כל המצוות, ועד אז מצוות רבות לא יקיים?

המצוות שחוגים שונים אינם מקיימים
בנוסף, יש מצוות שחוגים שלמים מתרשלים בהן: יש חוגים שמתרשלים במצוות יישוב הארץ והשירות בצבא, שהן מצוות ששקולות כנגד כל התורה. ויש חוגים שמתרשלים בקביעת עיתים לתורה ותפילות במניין, ושמירת דיני צניעות שמדברי חכמים. ויש חוגים שנוטים לחטוא בעשיית מחלוקת ושנאת חינם.
אם לדעת המחמירים צריך להתחייב לקיים בפועל את כל המצוות, יצא שכל מתגייר שיצטרף לאחד החוגים, וינהג כמקובל אצלם, לדעת בני חוגים אחרים - גיורו פסול.

מוכרחים לבאר שהכוונה לאורח חיים דתי
אלא מוכרחים לבאר שלדעת המחמירים, הגר צריך להתחייב לקיים אורח חיים דתי כמקובל באחד החוגים הדתיים או החרדיים, כשהמצוות המאפיינות ביותר את אורח החיים הדתי הן: שבת, כשרות, טהרת המשפחה, תפילה וברכות, חבישת כיפה לגברים, ובגדים המקובלים אצל דתיות לנשים. ואף שבתחילה לא יצליח לקיים מצוות אלו ונוספות על כל פרטיהן, כיוון שהתחייב בכנות לקיים אורח חיים דתי - גיורו תקף.

ההיגיון שבדעת המחמירים
למרות שאין לדעת המחמירים בסיס איתן בגמרא ובמסורת הפסיקה, יש בה היגיון רב. בעבר הזהות הדתית של האדם הייתה מאוד מוגדרת. היה הבדל עצום בין יהודי לגוי, ואף שהיו יהודים שעברו עבירות רבות - כל עוד לא המירו את דתם, היה ברור שהם יהודים. הדבר בא לידי ביטוי במעמדם החוקי, במקומות מגוריהם, בלבושם ובשפתם, וכמובן גם במנהגיהם הדתיים. בעת החדשה, בעקבות הענקת זכויות חוקיות לכל אדם, ובעקבות גלי הגירה עצומים, הזהות הלאומית טושטשה, עד שקשה לומר שבזה שאדם קיבל על עצמו להיות יהודי ולהתחייב במצוות, הוא אכן משנה את זהותו. שכן אם לא ישמור מצוות בפועל, הוא נשאר כפי שהיה בלא שום שינוי.
ובכך "קבלת המצוות", שפירושה בעבר היה קבלה עקרונית של הדת היהודית, התפרשה כהתחייבות גמורה לקיים את כל המצוות. ובזכות ההיגיון שבעמדה זו רבנים רבים קיבלו אותה. והיו מהם שהוסיפו (אחיעזר ג, כו) שגם אם הגר חושב בעת הגיור להפר מצווה מסוימת, אפילו כחילול שבת לצורך פרנסה - כל עוד הוא מתחייב ככלל לקיים אורח חיים דתי, גיורו תקף.
בפעם הבאה אציג את עמדת המקילים ואנסה להעמיק בביאור עמדתם.

מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il