ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מנהגי ראש השנה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה נושאים נוספים ימים נוראים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול ה'תשס"א

מנהגי ראש השנה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל


ראש השנה


1 - הסימנים
דבר מעניין אומרת הגמרא במסכת כריתות (ו, א), וכך אמר אביי שם: "סימן מילתא הוא", כלומר יש משמעות לסימנים, ואם ישנו סימן של ברכה בהתחלת השנה, יש לקוות שכך תמשך הברכה במשך כל השנה. במלים אחרות, מאחר וראש השנה הוא היום הראשון בשנה שבו הקב"ה בורא את השנה החדשה, ממילא כל מה שקורה ביום הראשון יש לו השלכות משמעותיות לגבי כל השנה.

ועל פי זה ממשיכה הגמרא וממליצה לאכול בסעודת ראש השנה מאכלים אשר יש בהם סימן טוב לכל השנה. כמו למשל שאוכלים בליל ראש השנה כרתי, על שם יכרתו שונאינו, או רוביא לסימן שירבו זכויותינו, ותמרים לסימן שיתמו שונאינו וחטאינו, סלק מלשון יסתלקו שונאינו. ויש מאכלים שאנו אוכלים אותם לא מפני שמם אלא מפני טעמם, כמו התפוח בדבש הרומז לשנה טובה ומתוקה. או ראש של כבש או דג לסימן שנהיה לראש ולא לזנב. ועל פי העקרון הזה, נתרבו מנהגים שונים בכל עדות ישראל לאכול מיני מאכלים שונים, שרומזים בשמם או צורתם או טעמם על השנה החדשה.

וראוי להוסיף כאן את הסברו של השל"ה הקדוש לסימנים, שלדעתו אין מספיק שהאדם יאכל את המינים הללו, אלא העיקר הוא, שהאדם יתעורר בליבו ויתפלל לפני הש"י שכל התפילות של ראש השנה יש להם השפעה רבה על מה שיהיה בכל השנה, ועל כן אפילו בשעת האוכל מצאו חכמים לנכון, להזכיר לנו להתפלל על השנה הבאה, שתהיה שנה טובה ומתוקה.

2 - מצב הרוח בראש השנה

עם כל האימה והחרדה של יום הדין, על פי ההלכה הננו מצווים בימי ראש השנה לשמוח.
(מבין ההלכות שמבטאות את החרדה ביום הדין, היא ההלכה שלמרות שראש השנה הוא יום טוב וגם ראש חודש, אין אומרים בו הלל כפי שאומרים בכל יום טוב וראש חודש. "ואמר רבי אבהו: שאלו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים, אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה?" (ראש השנה לב, ב).

וכך כתב השולחן ערוך (או"ח תקפא, ד), שרוחצים ומסתפרים ומכבסים את הבגדים לקראת ראש השנה, כדי להראות שאנו בטוחים שהקב"ה יוציא לצדק דיננו. וכתב הטור שמובא במדרש "רבי חנינא ורבי יהושע אומרים: איזו אומה כאומה זו, שיודעת אופייה של אלוקיה. שמנהגו של עולם, אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף בשחורים, ומגדל זקנו ואינו חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינם כן, לובשים לבנים, ומתעטפים בלבנים, ומגלחין זקנים ומחתכין צפורניהם, ואוכלים ושותים בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס".

ושאל על זה השל"ה הקדוש (מסכת ראש השנה תורה אור), וכי היאך אנחנו יכולים להיות בטוחים שיעשה לנו נס ונזכה במשפט, הרי בעינינו אנו רואים איך שבכל שנה מתים כמה וכמה אנשים, ואחרים ניזוקים ונחלים, ומשמע שלא נעשה להם נס, ואם כן מדוע נהיה בטוחים שדוקא לנו יעשה הקב"ה נס בדין של ראש השנה?

והשיב, שכל מי שעומד לפני הקב"ה בתפילה וחוזר בתשובה במהלך ראש השנה, מובטח לו שהקב"ה ידון אותו לטוב, אלא שלפעמים מפני חסרון העולם וחטאיו, רואה הקב"ה שטוב לו מאוד שימות, ואם כן גם לו ראוי לשמוח ביום ראש השנה, שהרי בזכות תפילתו ותשובתו ידון אותו הקב"ה בצורה הטובה והמתאימה לו ביותר.

ואף שברור, שאנו מעוניינים שהטוב האלוקי יתגלה בחיים שלנו כאן בעולם הזה, וכל זמן שהמצב לא כך, אנו כואבים ומצטערים (משום שזהו האידאל העולמי, לגלות בעולמנו הזה את כל ערכי הטוב והאמת. אבל בכל זאת, גם אם עדיין לא זכינו לשלמות, לפחות הננו יודעים שהכל לטובה, ועל כן ראוי שנהיה בראש השנה בשמחה.
וכך אמר נחמיה (ח, י) לעם לאחר תפילת ראש השנה "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו', כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו, כי חדות ה' היא מעוזכם".

וכן פסק השולחן ערוך (תקצז, א): שאוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, ואסור להתענות בו. אמנם, לא ימלא אדם את כרסו ויגיע לשביעה גמורה, כדי שלא להקל ראש וכדי שתהיה יראת ה' על פניו. וכך לגבי הבגדים, אף שצריך ללבוש בגדים לבנים וחגיגיים, כתב הט"ז בשם הרש"ל שאין ללבוש בראש השנה בגדי משי ורקמה מפוארים כדרך שלובשים בשאר החגים כדי שיהא מורא הדין עלינו (מ"ב תקפא, כה).

3 - עוד על הסימנים של ראש השנה
כבר דברנו באחת הפעמים הקודמות על כך שכל מה שאנו עושים בראש השנה יש לו משמעות מיוחדת לכל השנה, שמאחר שזהו היום הראשון שבו נחתכים חיים לכל חי, כל מעשה או דיבור או מחשבה של אדם במהלך ראש השנה משפיע על כל השנה.

ולכן נהגו ישראל לאכול בליל ראש השנה סימנים שמרמזים רמזים טובים לשנה החדשה, למשל אוכלים תפוח בדבש לרמז שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, ואוכלים כרתי לסימן שיכרתו שונאינו, וסלק לסימן שיסתלקו אויבנו, ורימון לסימן שירבו זכויותינו כרמון, וכן כל כיוצא בזה.
ואין מסתפקים רק באכילה, אלא אף אומרים תפילה על אכילת כל סימן וסימן, למשל על התמר אומרים: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיתמו שונאינו.

וכולם מסכימים שיש לאכול את הסימנים בלילה הראשון של ראש השנה, אולם לגבי הלילה השני של ראש השנה, יש מנהגים שונים. למשל בספר בני יששכר (תשרי מאמר ד') כתב שלא ראה שזקני החכמים נוהגים לאכול הסימנים בלילה השני של ראש השנה. אבל בפועל רבים נוהגים לאכול הסימנים גם בלילה השני של ראש השנה (וכ"כ בבא"ח נצבים ש"א). ומכל מקום ניתן ללמוד מכאן שהלילה הראשון של ראש השנה הוא החשוב יותר, ולכן אם יש לו מסימן אחד כמות שתספיק רק ללילה אחד, יאכלנו בלילה הראשון של ראש השנה.

ויש נוהגים לאכול את הסימנים עוד לפני אכילת הלחם, אבל המנהג הנכון יותר הוא, לאחר הקידוש ליטול ידיים ולבצוע על הפת, ולאכול ממנה מעט, ולאחר מכן לאכול מהסימנים. והטעם לכך הוא שהלחם מפני חשיבותו קודם לכל, ויש עוד טעמים שלא כאן המקום לפרטם.

ולאחר שיאכל את הלחם, על הסימנים של פירות העץ יצטרך לברך, משום שבברכת המוציא פוטרת רק את הדברים שנחשבים חלק מהסעודה, אבל על אכילת פירות שאינן חלק מהסעודה עצמה צריך לברך. ולכן לפני שיאכל את הפרי הראשון שבסימנים - יברך תחילה 'בורא פרי העץ', יאכל מעט, ולאחר מכן יאמר את יהי רצון. וראוי לברך על התמר, משום שהוא משבעת המינים והוא הפרי החשוב ביותר שבין הסימנים שאנו אוכלים (מ"א תקפג, ב).

4 - הלכות בתפילת ראש השנה והימים הנוראים
היום נעסוק בשתי הלכות הקשורות לתפילת ראש השנה והימים הנוראים.
במשך התפילה, פעמים רבות נוהגים לפתוח את ארון הקודש, ולומר לפני הארון הפתוח את התפילה, בדרך כלל פותחים את הארון לקראת תפילות חשובות ומרכזיות. וכשפותחים את ארון הקודש נוהגים הכל לעמוד מפני כבודה של התורה, והשאלה האם חובה לעמוד באותו הזמן. שאלה זו נוגעת בעיקר לאנשים חלשים שקשה עליהם העמידה.

בעל הטורי זהב, (שהיה אחד מגדולי המפרשים החשובים של השולחן ערוך) כתב (בחלק יו"ד רמב, יג) שמצד הדין אין חיוב לעמוד, מפני שהחובה לעמוד היא רק כאשר החזן נוטל בידיו את ספר התורה והולך לתיבה או עומד, אבל בזמן שהתורה מונחת בארון הקודש, והארון גבוה יותר מעשרה טפחים, נמצא שהתורה ברשות אחרת, ולכן כשפותחים את הארון אין הציבור חייב לעמוד. עשרה טפחים הם לדעת רוב הפוסקים שמונים סנטימטר. ולדעת הפרי מגדים (מ"ז קמח, ג) אפילו אם הארון אינו גבוה עשרה טפחים, כיוון שהתורה מונחת במקומה המכובד, אין הציבור חייב לעמוד לכבודה.

נמצא אם כן, שמצד הדין אין חובה לעמוד בשעה שארון הקודש פתוח, ולפנים משורת הדין נהגו לעמוד ולכבד בזה את התורה. אבל אדם שקשה עליו העמידה, אינו מחויב לעמוד בכל עת שפותחים את הארון בשעת התפילה.

ועוד הלכה נזכיר, באופן כללי ישנו איסור לומר את התפילה שבלחש בקול כזה שהנמצאים ליד המתפלל יוכלו לשמוע אותו. אבל בראש השנה ויום הכיפורים כתב השולחן ערוך שמותר לומר את התפילה בקול, משום שאין חשש שהדבר יבלבל את אלו שמתפללים לידו, מאחר שבתפילות ראש השנה ויום הכיפורים יש לכולם סידורים ומחזורים.

ואף על פי כן כתב המגן אברהם (או"ח קא, ד) שעדיף להתפלל בלחש, משום שמבואר בזוהר שתפילת עמידה לגודל קדושתה ועמקותה צריכה להאמר בלחש, ואדרבה דוקא בימים הנוראים שהתפילה יותר חשובה ויותר עליונה, יש להקפיד יותר שלא לומר בקול את התפילה שבלחש. ורק אם קשה לו לכוון בלחש, מותר בראש השנה ויום כיפור לומר את התפילה שבלחש בקול.

5 - החזן בראש השנה ובימים הנוראים
תפקיד מרכזי ביותר ישנו לשליח הציבור בתפילות ראש השנה והימים הנוראים, ולכן יש להשתדל עד כמה שאפשר לבחור בשליח הציבור ההגון והמתאים ביותר לתפקיד. וכתב בספר חסידים, שמי שמסייע למנות שליח ציבור שאינו הגון, גוזל טוב מן הקהל ועתיד ליתן על כך את הדין.

וכתב הרמ"א בסימן תקפ"א סעיף א' שלכתחילה יש למנות כשליח הציבור בימים הנוראים את "היותר הגון ויותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא..." והגון פירושו שיהא נקי מעבירות, למשל אדם שחשוד כשקרן או גנב או מחלל שבת או שעובר על עבירות אחרות - אין למנותו לחזן. וכן יש לדקדק שיהא עניו ואהוב על הקהל, וכמובן שיהא בעל קול ערב, ושיהא בקיא בתפילות ובמנגינות. ואם לא מוצאים אדם כזה, יבחרו את הטוב ביותר. ובדיעבד אם בחרו באדם שאינו מתאים, ראוי שלא לעורר מחלוקת על כך, ראשית משום שעוון המחלוקת חמור יותר. ושנית, שעיקר ההקפדה על החזן היתה כאשר רבים לא ידעו את התפילה בעל פה, והחזן היה מוציאם ידי חובתם. אבל היום שלכולם מחזורים, וכולם מתפללים בעצמם, למעשה החזן אינו מוציא את הרבים ידי חובתם, אלא תפקידו הוא רק לנהל את התפילה, ולכן אין ראוי לעורר מחלוקת כנגד מינוי של החזן שאינו מתאים כל כך.

אבל לכתחילה כמובן שראוי גם היום לדקדק למצוא את החזן המתאים ביותר, ובמיוחד הדברים אמורים לגבי תפילת המוסף של ראש השנה, שבה תלויות התקיעות דמעומד, וביום הכיפורים החזן מזכיר את כל סדר עבודת הכהן הגדול.
עוד כתב הרמ"א, שיש למנות לכתחילה חזן נשוי שעבר את גיל השלושים. ואם יש בפני הקהל שתי אפשרויות, או נשוי שאינו בן שלושים, או בן שלושים רווק, עדיף למנות את הנשוי (שבט הלוי ח"ה סו, ב).

וצריך החזן להשתדל להתפלל במנגינה יפה ובקול ערב, ובלבד שיכוון לשם שמיים, אבל אם החזן מסלסל בקולו, כדי להתגאות בפני השומעים, עליו נאמר הפסוק (ירמיה יב, ח): "נתנה עלי בקולה, על כן שנאיתיה". אבל אם שר לשם שמיים ואינו מאריך יותר מדי, מעלתו גדולה מאוד. ואמרו חכמים על נבות שחננו ה' בקול יפה במיוחד, והיה תמיד עולה לרגל לירושלים והיה שר ומזמר לפני כל ישראל. שנה אחת התרשל ולא עלה. ובאותה שנה חמד אחאב המלך את כרמו, ובעצת אשתו איזבל רצחו וגזל את כרמו. וכל זה משום שמנע מישראל לשמוע את קולו היפה. ומכאן ניתן ללמוד עד כמה גדולה מעלתם של החזנים שמתוך כוונה מזמרים ומשבחים ומתפללים לפני אבינו שבשמיים.

6 - שני ימים של ראש השנה
על
פי התורה ראש השנה הוא יום אחד בלבד, שנאמר (ויקרא כג, כג): "וידבר ה' אל משה לאמור. דבר אל בני ישראל לאמור, בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש". וכן נאמר בספר במדבר (כט, א): "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם".

אולם בפועל אנו מקיימים את מצוות ראש השנה במשך יומיים. וכדי להסביר את הטעם לכך, יש לבאר תחילה את יסודות הלוח העברי, וכיצד נקבע ראש החודש, ועל פי זה נוכל להבין מדוע בחוץ לארץ עורכים את כל החגים במשך יומיים, כשהיום השני נקרא יום טוב שני של גלויות, וכן מדוע גם בארץ ישראל ראש השנה נמשך יומיים. ומלכתחילה אני מתנצל על כך שאצטרך להאריך מעט, אבל בכל זאת כדי להקשיב כי הדברים יסודיים וחשובים.

כידוע על פי התורה החודש העברי נקבע על פי מראה הלבנה, שכל שלושים יום לערך, הלבנה מסיימת מחזור. בתחילת החודש הלבנה נראית לעינינו קטנה מאוד, כקו דק, ובאמצע החודש הלבנה נראית במילואה ושוב חוזרת ומתקטנת, עד שבסוף החודש היא נעלמת מעינינו לחלוטין למשך כעשרים וארבע שעות, ולאחר מכן היא חוזרת וניראת, ואז מתחיל החודש החדש וזהו מה שנקרא בפינו 'מולד הלבנה'. ועל פי התורה צריכים לבוא שני עדים לפני בית הדין הגדול, ולהעיד בפניו שראו את הלבנה החדשה, ורק על פי זה בית הדין היה מקדש את החודש החדש.

ולעדים היה תפקיד נכבד ביותר, משום שמחזור הלבנה אורך מעט יותר מעשרים ותשעה וחצי ימים, נמצא שלפעמים החודש חסר בן עשרים ותשעה ימים ולפעמים מלא בן שלושים יום. והכל היה תלוי בעדות העדים, שאם היו רואים את המולד עוד ביום השלושים, והיו מספיקים לבוא לפני בית הדין באותו יום ולהעיד, היה בית הדין מספיק לקדש את החודש החדש ביום השלושים, ומיד היו מקריבים את קורבנות ראש חודש, ואותו היום היה הופך ליום ראשון של החודש החדש. ואם לא באו עדים באותו יום, ממילא החודש היה מתקדש למחרת.

לסיכום, ראש החודש יכול להקבע או לאחר עשרים ותשעה ימים מהחודש הישן או לאחר שלושים. ולקביעת החודש ישנה, כמובן, חשיבות עצומה, שהרי כל החגים שלנו תלויים בתאריך החודשי, ראש השנה בא' בתשרי, חג הפסח בט"ו בניסן, יום כיפור בי' תשרי, סוכות בט"ו תשרי. ולכן מותר היה לעדים אפילו לחלל שבת כדי ללכת לירושלים ולהעיד בפני בית הדין הגדול על המולד.

ומאחר שבאותם ימים לא היו אמצעי תקשורת, מיד לאחר קידוש החודש היו יוצאים שליחים לכל רחבי הארץ כדי להודיע מתי נקבע ראש חודש, ועל פי זה היו יודעים את תאריכי החגים. אבל לחוץ לארץ לא יכלו השליחים להגיע לפני מועד החגים, ולכן קבעו חכמים שכדי לצאת מן הספק יקיימו בחוץ לארץ את כל החגים במשך יומיים. ובארץ ישראל היו מקיימים את החגים במשך יום אחד, כפי שנאמר בתורה, חוץ מאשר ראש השנה, משום שראש השנה חל בראש חודש עצמו, כך שמחוץ לירושלים שום אדם בארץ ישראל לא יכל לדעת מתי בית הדין שבירושלים יקדש את החודש. ולכן גם בארץ ישראל נקבע שיקיימו את ראש השנה במשך יומיים. ואף שלאחר חורבן הארץ הננו קובעים את החודשים על פי החשבון ולא על פי העדים, בכל זאת תקנה הראשונה נשארה בתוקפה, ובחוץ לארץ מקיימים את כל החגים במשך יומים, ובארץ ישראל רק ראש השנה מתקיים במשך יומיים.

7 - טעם ליומיים ראש השנה
בהלכה הקודמת הסברנו את הסיבה ההלכתית לקיום ראש השנה במשך יומיים, שבזמן שראש החודש היה נקבע על פי העדים, פעמים היה נקבע ביום השלושים ופעמים ביום השלושים ואחד לחודש הישן, והכל היה תלוי בעדים שהיו באים לפני בית הדין. ולפיכך בכל רחבי הארץ לא יכלו לדעת מתי נתקדש החודש, וממילא לא יכלו לדעת מתי חל ראש השנה, ולכן מספק היו מקיימים את ראש השנה במשך יומיים. ואף שמאז שבטל בית הדין הגדול שבירושלים הננו קובעים את החודש על חשבון הלוח העברי, מכל מקום מאחר שבאופן עקרוני, היה צריך לקדש את החודש על פי העדים, ממשיכים כיום את התקנה שהיתה נהוגה אז, ומקיימים את ראש השנה במשך יומיים. אבל בירושלים, גם באותם הימים, היו יודעים מתי בית הדין קידש את החודש, ולכן היו פוסקים שסברו (רבנו אפרים והרז"ה), שאף שבכל ארץ ישראל צריך לקיים את ראש השנה במשך יומיים, בירושלים מספיק יום אחד. אבל למעשה רוב רובם של הפוסקים סוברים שגם בירושלים יש לקיים את ראש השנה במשך יומיים. והטעם לכך, שגם בירושלים היו מקרים שראש השנה היה מן הדין צריך להיות יומיים, למשל אם העדים היו מגיעים לקראת ערב, למרות שמן הדין ניתן היה לקבלם ולקדש את החודש, קבעו חכמים שלא לקבל את העדים עד למחרת, וזאת מפני שלא נותר מספיק זמן לסדר את הקרבנות השייכים לראש השנה, ולומר את שירו המיוחד של ראש השנה שהלוויים היו אומרים בבית המקדש. ואם כן יוצא, שבאותם מקרים שהעדים הגיעו רק לפנות ערב, אף שלמעשה היו מקדשים את החודש למחרת, מכל מקום מאחר שמן הדין ניתן היה לקדשו כבר באותו יום, קבעו חכמים שכל איסורי ראש השנה ימשכו עד לסוף היום הראשון. נמצא שגם בירושלים היו מקרים שראש השנה היה נמשך יומיים, ולכן גם היום מקיימים את ראש השנה במשך יומיים (רא"ש ביצה פ"א ד', שו"ע תר, א).
זהו הטעם ההלכתי, אבל מבחינה רעיונית, ראוי להזכיר כאן את דברי הצמח צדק שהסביר, שבחוץ לארץ הקדושה אינה ניכרת כל כך, ודומה הדבר לפנס שמאיר למקום רחוק, שאורו חלש ומפוזר, ולכן ראש השנה שבארץ ישראל מרוכז ביום אחד מתפזר בחוץ לארץ על פני יומיים (דרך מצוותיך קיד, א). ועל פי זה ניתן להבין שמאחר וראש השנה הוא חג עמוק ועליון, שבו נבראת השנה החדשה, אף שמן התורה הוא יום אחד, כדי לקולטו אנו צריכים ליומיים.

ובהקשר לכך חשוב לציין כאן, שמאחר והיום הראשון של ראש השנה הוא המקודש מן התורה והוא העליון יותר, ראוי להתפלל בו על ענייני הכלל, ואילו ביום השני של ראש השנה שנקבע על פי חכמים, שמדרגתו נמוכה יותר והוא קרוב יותר לחיים היום יומיים שלנו, מתאים יותר להתפלל על ענייני הפרט.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il