ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות תקיעת שופר | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה נושאים נוספים ימים נוראים Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
אלול ה'תשס"א

הלכות תקיעת שופר


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

1 - סדר התקיעות
על פי המבואר בתורה שבכתב, אנו מצווים לתקוע בראש השנה תשע תקיעות, שמורכבות משלוש סדרות שכל סדרה מונה שלוש תקיעות. הראשונה תקיעה השנייה תרועה, והשלישית שוב תקיעה. אלא שהתעורר ספק מהי התרועה. ברור שהתרועה באה לבטא קול של צער וכאב הרומז למשבר ולחטא. אבל השאלה איך צריכים לבטא זאת, האם בקולות בינוניים של שברים הדומים לאנחות, או בקולות קצרים של תרועה המזכירים בכי קטוע. או אולי יש לבטא את התרועה בשני הסוגים הללו, כלומר, להתחיל בקול של שברים ולהמשיך בתרועה, כמו אדם שמתחיל להאנח ופורץ לאחר מכן בבכי.

ולכן התקין רבי אבהו לתקוע ככל אחת מהאפשרויות הנזכרות, וכך עושים: מתחילים בשלוש סדרות שבהם התרועה מורכבת משברים ומתרועה ביחד, ולאחר מכן שלוש סדרות שבהם התרועה מתבטאת בקולות הדומים לאנחה שנקראים בפינו 'שברים', ומסיימים בשלוש סדרות שבהם יתקעו קולות קצרים בלבד, הנקראים בפינו 'תרועה'. אם כן במקום תשע התקיעות שכתובות בתורה אנו תוקעים כיום שלושים תקיעות (ר"ה לד, א).

ולדעת הרמב"ם אכן מצד האמת היה מספיק לתקוע רק תשע תקיעות, אלא שבעקבות הצרות והגלויות נתעורר לנו ספק מהי התרועה האמיתית, ומאחר שאין בכוחנו להכריע בדבר, חובה עלינו לתקוע בראש השנה את כל שלושת סוגי התרועה, שאם נשמיט סוג אחד, יתכן והוא התרועה האמיתית, ונמצא שלא יצאנו ידי חובה.

אלא שלפי זה יוצא שלפני שהתקין רבי אבהו לתקוע כפי שלושת הנוסחאות של התרועה, היו קהילות רבות שלא יצאו ידי חובת תקיעת שופר, וקשה להעלות על הדעת דבר שכזה. ואכן כתב רב האי גאון, ששלושת הסוגים של התרועה כשרים מן התורה, ולכן מצד הדין היה אפשר שכל אחד יבחר לעצמו איזה סוג של תרועה הוא רוצה לתקוע, ויתקע תשע תקיעות בלבד, ויקיים בזה את המצווה. אלא שרצה רבי אבהו שכל ישראל יהיו תוקעים בנוסח אחד, שלא יראה הדבר כמחלוקת, ומאחר שבכל סוג של תרועה יש יחוד וגוון משלו, התקין רבי אבהו שיהיו תוקעין ככל שלושת סוגי התרועה, ועל ידי כך יתנו מקום לכל המנהגים והנוסחים שהיו אז. נמצא אם כן, שגם היום מן התורה ניתן לצאת ידי חובה בתשע תקיעות, ומדברי חכמים יש לתקוע שלושים תקיעות.

2 - עוד על התקיעות
נאמר בתורה (במדבר כט, א): "יום תרועה יהיה לכם", ומכאן שצריכים לתקוע בשופר ביום ראש השנה ולא בלילו (מגילה כ, ב). והוסיפו חכמים ותיקנו את תקיעת השופר בעת אמירת הברכות המיוחדות של ראש השנה, שהן: מלכויות זכרונות ושופרות, שעל ידי כך תתקבל תפילתנו ברצון (ר"ה טז, א).

ומתחילה כפי הנראה היו מברכים את הברכות המיוחדות של ראש השנה בעת תפילת שחרית, ואז גם היו תוקעים בשופר, שזריזים מקדימים למצוות. ולאחר מכן, בתקופת השמד, גזרה המלכות שלא יתקעו בשופר, והיו חיילי האויב אורבים לישראל כל שש השעות הראשונות של היום, לשמוע אם יעברו על הגזרה ויתקעו בשופר. ואז קבעו לתקוע בשופר בתפילת המוסף, שזמנה נמשך עד לאחר חצות היום, וכמו כן תקנו לומר את סדר מלכויות זכרונות ושופרות בתפילת המוסף. וגם לאחר שנתבטלה הגזרה, לא החזירו את התקיעות לתפילת שחרית מחשש שמא הגזרה תחזור, וכך נקבע הדבר שתוקעים בשופר בתפילת המוסף.

ובירושלמי מסופר שפעם שמעו האויבים את ישראל תוקעים בשופר בתפילת שחרית, וחשבו שזוהי קריאה למלחמה, ויצאו כנגד המתפללים והרגו בהם. ולפיכך התקינו שיהו תוקעים בתפילת המוסף, שכאשר יראו האויבים שאנו מתפללים וקוראים בתורה ושוב מתפללים ותוקעים בשופר - יבינו שאנו עוסקים בתפילה ובמצוות ולא בהכרזת מלחמה. מה שאין כן אם התקיעות יהיו בתחילת היום, בשחרית, לא יהיה ניכר שזה חלק מהתפילה.

ולאחר מכן הוסיפו עוד תקנה, לתקוע בנוסף לתקיעות שעל סדר התפילה, תקיעות לפני תפילת מוסף, ואותם התקיעות נקראות 'תקיעות מיושב', מפני שהם אינם התקיעות החשובות ביותר, ולכן מצד הדין מותר לשבת בהם. ובתלמוד (ר"ה טז, א) מובאת שאלתו של רבי יצחק, "מפני מה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין"? והשיב "כדי לערבב את השטן". ופרש רש"י: שכשישמע איך שישראל מחבבין את המצוות, ומוסיפים ותוקעים יותר ממה שציוותה אותם התורה, על ידי כך יסתתמו טענותיו. והר"ן פרש שהשטן הוא יצר הרע, ועל ידי שאנו מרבים בתקיעות, והשופר כידוע מעורר לתשובה, על ידי כך נכנע לבבינו, והננו יכולים לכוון יותר בתפילה.

ואם כן יוצא שכבר על פי התלמוד נוהגים לתקוע ששים תקיעות. ולאחר מכן מקובלי צפת החלו לנהוג על פי האר"י הקדוש לתקוע מאה תקיעות. וכיום נתפשט המנהג בכל ישראל, שתוקעים בראש השנה מאה תקיעות.

3 - כוונת התקיעות

טעמים וכוונות רבות נזכרו בדברי חכמינו למצוות תקיעת השופר, מהטעם הפשוט שהשופר מעורר את הלב, וכן אנו תוקעים בשופר של איל כדי להזכיר את עקדת יצחק, ועד הכוונות הנסתרות על פי הקבלה.

אולם ברצוני להזכיר כאן את אחת הכוונת שמצד אחד יש בה עומק גדול ומצד שני פשטות נפלאה. וכך מסביר הרמ"ק, התקיעה הראשונה שבכל סידרה מבטאת את הישרות הטבעית של הנשמה, היא מבטאת את הילד הרך שעוד לא טעם טעם של חטא והוא נקי וטהור מעוונות. לאחר מכן, כשהילד גדל הוא נפגש עם סיבוכי ונפתולי העולם הזה, נאבק ומתנסה, וגם נופל וחוטא, ואת זה מבטאת התרועה, פעם כאנחה ופעם כבכי, על הפגמים שנאחזו במידותינו, ועל החטאים שנכשלנו בהם. ולאחר מכן מסתיימת הסדרה בתקיעה פשוטה נוספת, אשר שוב חוזרת ומבטאת את הישרות ואת הטוב, אך הפעם זה לאחר החזרה בתשובה, לאחר בקשת הסליחה.

ולבסוף, בסיום כל התקיעות, תוקעים אנו תקיעה אחת גדולה וארוכה, המבטאת את סיום כל המאבקים והיסורים, את התיקון הגמור. את המעלה של הבעל תשובה, שדוקא לאחר החטא והכשלון, הוא מגיע אל השלמות כאדם עשיר בנסיונות, ואשר למרות הכל הצליח להתגבר על כל הקשיים ולתקן את נפשו. ועל זה אמרו: במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד (ברכות לד, ב).

4 - הלכות קצרות
במצוות תקיעת שופר מצווים הגברים, וזאת מפני שהיא מצווה שהזמן גרמא, אבל הנשים, אף שמן הדין פטורות ממצוות השופר, מכל מקום כמעט כולן נוהגות להתנדב ולקיים מצווה זו.
דבר נוסף שראוי לזכור הוא, שכדי לקיים את המצווה לא די בשמיעת התקיעה בלבד, אלא צריך גם לכוון שבשמיעת התקיעות האלו אנו מקיימים את מצוות התורה. וזאת מפני שאנו פוסקים שמצוות צריכות כוונה.
וצריך שלא לדבר משעת הברכה ועד לסיום התקיעות, כדי שהדיבור לא יצור הפסק בין הברכה לבין המצווה.

מעניין להזכיר כאן, שנפסק להלכה, שאם אדם מתלבט לאיזה בית כנסת לילך להתפלל בראש השנה, במקום אחד ישנו חזן טוב אך בעל התקיעה גרוע וספק אם תקיעותיו כשרות, ואילו במקום השני התוקע יודע לתקוע היטב אבל החזן גרוע, עדיף לילך למקום שבו מתקיימות תקיעות שבודאי יוצא בהם ידי חובת המצווה, מאשר לילך למקום שבו החזן הטוב.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il