בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • שכנים ושותפים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

בנה מרפסת לסוכה ללא רשות

בנה מרפסת לסוכה ללא רשות, לעניין זכותו בה, ולעניין ברכת הסוכה שעליה.

undefined

שאול זיסמן

תשפ"ג
7 דק' קריאה
שאלה:
ראובן ושמעון שכנים בבניין משותף. ששמעון גר מעל ראובן. פנה שמעון לראובן שירשה לו לבנות " מרפסת לסוכה " מעליו. ראובן הסכים ושמעון למחרת בנה מרפסת יצוקה כדי לבנות עליו את סוכתו. ראובן שראה זאת בא לשמעון וטוען כי הסכים למרפסת סוכה לשבעה ימים שתהיה על רלסים או בכל צורה אחרת, ולא לבניה קבועה שתסתיר לו אור ואויר, ולשבעה ימים הוא מוכן להתרצת לנזק זה ולא באופן קבוע. ושמעון טוען כי ההסכמה למרפסת סוכה היא כמשמעותה מרפסת כמו כל מרפסת קבועה, שהיא ללא גג ומיועדת לסוכה, ובשאר השנה למרפסת שמש.

השאלות העומדות לדיון:
1. האפלה על חלון חברו.
2. תפס ובנה כבר.
3. זכות מחאה.
4. ברכת הסוכה.
5. מסקנא דדינא.

תשובה:
בשו"ע חו"מ בנזקי שכנים סי קנ"ד ס' כ"א כ' וז"ל: " היתה חלון למעלה בכותל ובנה חברו כותל החלון מלמטה, אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ד' אמות או יותר אינו יכול למונעו, אע"פ שלא הרחיק מהכותל כלום, שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו. אבל אם נשאר גובה מראש הכותל עד החלון פחות מד' אמות, כופהו למעט הכותל וכו'". כלומר שההרחקה בגין נזק היא ד' אמות, גם מול חלון. ובעם הקביעה שד' אמות ויותר כבר אינו מזיק ורק בפחות מד' אמות כן, כ' הבאר הגולה שם בסעיף ב' בשם שו"ת הרשב"א " ששיעור מוחלט הוא שכך שיערו חכמים וכו', וכל ששיערו חכמים כך הוא, במ' סאה הוא טובל, במ' חסר קורטוב אינו טובל "
ויש לדון בזה, דהרי השו"ע כאן מדבר על נזק שמגיע מול החלון, אך אם הנזק הוא באותו כותל עצמו, האם גם יש מרחק ד"א שיחשב שבפחות מזה הוא מזיק וביותר לא. וכ' הכסף הקדשים שם על סעיף כ"ג וז"ל: " מפורש שתקרה ע"ג חלונות צריכה הרחקה ד"א מכנגד החלון כולו ", ולעומתו נחלק עליו בשו"ת אולם המשפט קנ"ד ט"ז, דלא מצינו כן בכותל חצר, שאם יש חלון בכותל צריך להגביה ד"א מול החלון, ובמנחת יצחק ח"ו ק"ע י"ז כ' שדבר זה אינו ברור מחמת שנחלקו בזה הפוסקים. ובמקום שיש בזה מח', בדרך כלל המוציא הוא המפסיד ומעמידים בחזקת מה שקיים עתה, ותמיד קודם שעשה יכול לעכב, ואחר שעשה אין יכול לסלקו, וכן פ' הבית יוסף בסי' קנ"ד בשם תשובת הרשב"א ועוד. אך למרות זאת כ' הרמ"א בסי' קנ"ד סוף סעיף י' וז"ל: " ובעניין איזה חלון עשוי לאורה, תלוי בעיני הדיין ולפי עניין החלון " (ונשאלתי מא' משומעי הדברים, הרי הדיין יבוא רק אחר שכבר יש מרפסת, וכבר יש הסתרה של אור ואויר, ולא ראה מה היה קודם, ועניתי שבדרך כלל ניתן לראות ע"י בית של שכן, או שיש מספיק אור שההסתרה אינה משמעותית, ויש בזה בד"כ נסיון לדיינים). והנה יש לדון מהו רשות שניתן לשכן ע"י שכנו שמרשה לו לבנות, או דהוי סילוק מזכות תביעה שיש לו שלא ינזק משכנו, או דהוי מחילה על הנזק שיגרם בהאפלה מחמת החלון, או דהוי מחילה על זכות תביעת ממון שיש לניזק, מחמת ההאפלה שתהיה מהמזיק, או נימא דהוי הקנאת חלקו בחלק המשותף במקום שיבנה המרפסת שמעליו, ולכל סברא יש פוסקים שהביאו אותה כפס"ד, ובאמת יש הגדרה נפלאה בקצוה"ח סי' קנ"ה ס"ק ט"ז שכ' שם "דבניזק לא שייך סילוק ולא מחילה כי בנזק תמיד יכול לחזור בו, אלא הנראה לי בזה דחזקת נזיקין אינו משום מחילת הנזק אלא משום דהכי דינא דנזקי שכנים, כיון שאינו מזיק ממש בידים, דכל שעמד בהיתר מהני, וצריך הניזק להרחיק את עצמו וכמו באילן קדם וכו' עי"ש ".
1. ויש לדון עוד, דהרי כאן הבונה שמעון עשה תפיסה בשטח ע"י שבנה כבר מרפסת, ולדבריו הבין כי שכנו מסכים למרפסת זו, ולא חשב שהבנת השכן היתה על מרפסת זמנית לשבעה ימים בלבד, ובתפיסה לאחר שנולד הספק נחלקו הפוסקים אם התפיסה מועילה או לא, תוס' בב"מ ו' ע"ב דה' פוטר, והגר"א שם כתבו, דאין מועיל להוציא מידו. ולעומתם הרמב"ם בכורות פ"ב ה"ג והרמב"ן ושאר ראשונים סוברים דמועיל. אך בתפיסה קודם שנולד הספק, וכמו בנידו"ד שרק אחרי שכבר בנה נודע כי הבנת השכן התחתון, ראובן, היתה שונה, לרוב הראשונים מועילה תפיסה. יעויין בזה גם בתקפו כהן סי' ו' אות ל"ד ועוד... וע"כ במקום שיש בכלל ספק אם עשה כדין או לא, בזה שבכותל משותף לא הרחיק ד"א, וכמו שכתבנו לעיל סעיף 1, ושמעון תפס ובנה, וטוען ברי שהזכות שלו לבנות שם, וזה מועיל גם עתה שנולד הספק, אף אם נסכים לדברי התחתון ראובן שלא הסכים לזה מראש.
אך יש עוד צד לומר, שתמיד מועיל תפיסה רק כשהשני שותק, אך אם הוא צועק מיד, אינו כתפוס כלל, כי יש מחאה מיידית, וכאן הרי הוא מחה באותו יום ששמעון יצק את המרפסת, ויש צד גדול לומר שצעקתו תועיל. והנה בשו"ת המבי"ט ח"ג סי' קכ"ה , יש ממש שאלה זו, מלפני 500 שנה, והדבר נראה שחוזר ממש, ונעתיקה כאן: "שאלה, כתוב בשאלה ששאלת שבנה שמעון אצטב' בזוית גנו שבחצר שמעון בריחוק מקום, וראובן שתק ולא מיחה ולא ערער כלל, ואח"כ מתוך מריבה ערערו זה על זה, ובכלל הערעורים מיחה ראובן על בנין האצטבא, ובאו לידי פשרה על הכל, וכתוב בשטר הפשר, גם טען ראובן שסוכה א' של קיימא שעשה נגד חלונו שלא כדת שיהרוס אותה, וכתוב אח"כ בשטר הפשרה, ועל ענין הסוכ' של קיימא שעשה שמעון, נתפשרו שהואיל שהחזיק בה והוא לא מיחה הוי חזקה ואינש לא ימחה בידיה ע"כ, אח"כ מכר ראובן ביתו ללוי וכשראה שטר הפשרה שהאצטבא נקראת בשם סוכה, טען כי החזקה לא היתה אלא לעשות שם סוכה לשם החג, ובשאר ימות השנה אין לו וכו', יורינו רבינו הדין עם מי. תשובה: ..... ואם על איצטבא זו עשה שמעון סוכת החג שסכך עליה קומת אדם ועשה לה דפנות תוך ד' אמות מן החלון והאפיל יותר, ושתק ראובן מחל, ואינו יכול למחות בו שלא ישב בסוכה זו בחג, כיון שראה שעשה ולא מיחה, אבל אחר החג יוכל למחות שיאמר לא שתקתי אלא על סוכת החג שהיא של מצוה והיא סוכת עראי וניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה וכו', ואם הניח שמעון הסוכה שעל האצטבא עשויה בדפנותיה כמה ימים לאחר החג כשרוב העיר סתרו את סוכותיה' של חג, ושמעון זה לא סתרה אלא שהיה משתמש בה, מחל, שהיה לו למחות אז לומר לו אם שתקתי לא מחלתי אלא לסוכת החג שהיא עראי ועל מצו', ולא מחלתי שתאפיל לי כל השנה. וכפי זה באיצטבא שהיא בנין קבע בין מאבנים בין מלוחות מוסמרות, אפי' היא גבוה ותוך ד' אמות מחל כיון שלא מיחה בשעת עשיתם, והסוכ' שעל האיצטבא אם לא מיחה כשעשאה תוך השנה, או שעשאה לחג ועבר החג ולא מיחה כמו שכתבתי, יש לו לשמעון חזקה , והראב"ד ז"ל כתב המאפיל שלושים יום, כל זה הוא קודם הפשרה, אבל אחר שכתוב בשטר הפשרה על ענין הסוכה של קיימא נתפשרו כו', הוי חזקה וכו', נראה בפי' שמחל על סוכ' כל השנים, כיון שכתב של קיימא, הוא למעט סוכת החג שהיא דרך עראי, ובפרט שאם נכתבה הפשרה בימות השנה והיתה אז עשויה סוכה על האיצטבא, פשיטא שהו' על סוכת קבע לכל זמן, ולוי שקנה מראובן אינו יכול לערער שאין לו זכות יותר מראובן שמכר לו." המבי"ט. חזינן דכל מה שהושאר הכל בחזקת הבונה הוא מחמת שלא היה מחאה בזמן, כלומר שאם יהיה מחאה בזמן יהיה ברור שיש זכות מחאה, ולכן בנידו"ד שהייתה מחאה מיידית, לא ברור שהתפיסה נחשבת כתפיסה המועילה. ולכן נצטרך לחזור לרמ"א דלעיל בקנ"ד י' שתלוי בעיני הדיין מה הנזק ומה הרווח ורק עפ"י זה יוכלו להחליט האם ישאירו ביד התופס הבונה או לא.
מכיון שבינתיים שמעון בנה שם את סוכתו ויושב שם, יש לדון האם יכול לברך על סוכה זו. דהנה השו"ע באוה"ח סי' תרל"ז סעיף ג' כ' וז"ל: "סוכה גזולה כשרה, כיצד, אם תקף על חבירו והוציאו מסוכתו וישב בה יצא, שאין קרקע נגזלת, הג"ה, ומיהו לכתחילה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו וכל שכן אם בדעתו לגזלה, וכן לא יעשה סוכה לכתחילה בקרקע של חבירו שלא מדעתו וגו '" ובמ"ב שם בס"ק ט' מבאר שלא יעשה סוכה בקרקע חברו לכתחילה שמא בעל הסוכה מקפיד, וממילא אין נכון לברך עליהו וכו' ובאליה ו רבא הוסיף, דאין להשתמש כלל, ולא אומרים ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה בכניסה לרשות של השני. אך יש לחלק, דהרי במ"ב הנ"ל ובאליהו רבא מדובר בסוכה שבחצר, שיש בעיה שיכולים לראות ולהיכנס כשבע"ב שם, ולראות במה שאינו רוצה, אבל בנידו"ד שמדובר למעלה, שזה בסה"כ לקיחת זכות אויר ואור של השני, אולי כו"ע יודו שמותר, ואם מותר ודאי דיכול גם לברך. וביותר היה נראה לומר דהרי התחתון ראובן הסכים לשבעה ימים גם לדבריו, אלא שלא הסכים לבניה של מרפסת יצוקה שהיא קבועה, א"כ לגבי שבעה ימים אלו אין שום גזל בזכויות שלו, וכשהסכים לזה הוי כאילו שעתה זה ממש של הבונה, והויכוח הוא עתידי לאחר הסוכות אם צריך להרוס שם או לא, ומה שכבר היום צועק ורצה שיהרסו, אולי בזה נאמר שכופין עליו לפחות לשבעה ימים, שכבר הסכים לזה ול"ה גזול כלל, גם לדבריו. ומצאתי שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כ' בסי' אשרי האיש ח"ג פכ"ד אות י"ב שאסור לבנות סוכה על מרפסת שנבנתה ללא רשות מהשכנים, במקום שזכותם לעכב עפ"י מנהג המדינה, ואין לברך על הישיבה בה. אא"כ יש בידו אישור בניה מהעיריה, למרות שהשכנים מתנגדים. והוסיף שם, שאם השכנים מתנגדים גם לרלסים ומעמידם בקביעות, ולא רק לז' ימים, אסור הדבר משום גזל, ואין מברכין על הישיבה בה. אך נראה כפי שכתבנו לעיל, שמאחר וגם ראובן התחתון הסכים לשבעה ימים, אזי בנידו"ד יכול שמעון לברך, ולגבי ימים אלו לא נחשב כגזול.
2. מסקנא דדינא, מכיון דנחלקו הפוסקים אם דין הרחקה מחלון קיים גם באותו כותל עצמו, ואף אי נימא שחייב להרחיק, הרי שמעון תפוס כבר כי בנה, אך מנגד המחאה של ראובן היא מיידית ולא לאחר זמן, נראה דבזה חוזרין לרמ"א, דהכל עפ"י ראות עיני הדיין. מהו החלון ומהו הנזק שם, ואם יתרשם שיש נזק מהותי, יצטרך שמעון להרוס, ואם לאו אין כופין. ולעניין בינתיים הישיבה בסוכה וברכתה, נראה, כי כיון שלשבעה ימים ראובן הסכים, אין כל חשש סוכה גזולה לזה, ולשנה זו יכול לברך, אך צריך לידע, שאם לא היתה הסכמה זו ברורה, יהיה סוכה שאינו יכול לברך עליה מכל הנ"ל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il