בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות ראש השנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

מתוך "קול צופייך" גיליון 372

סעודת ליל ראש השנה

סעודת ליל ר"ה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאד לערוך את הסעודה הזאת בשמחה ובדברי תורה; טוב להתחיל את הסעודה באמירת "פתח אליהו הנביא זכור לטוב" ובפסוקי ברכה; קידוש; אכילת הסימנים; תשליך; לימוד מסכת ראש השנה.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אלול תשס"ו
5 דק' קריאה
בשמחה
סעודת ליל ר"ה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאד לערוך את הסעודה הזאת בשמחה ובדברי תורה, ויהיה לו לסימן טוב לשנה החדשה. ויזהר מאוד שלא להקפיד בביתו כלל בכל השנה, ובפרט בראש השנה. וכשיבא לביתו מבית הכנסת יברך את אשתו במאור פנים בשנה טובה ובברכת "תכתבי ותחתמי לחיים טובים ולשלום" (בא"ח שם אות ו').

אמירת "פתח אליהו"
עד "קם רבי שמעון" (במחזור 'קול יעקב' הוספנו גם את ההמשך "קם רבי שמעון" עד "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", וטוב לומר את כולו)

ובאמירה זו יש סגולה נפלאה שמכניס את אליהו הנביא לביתו, וגם יש בזה דברי תורה (עיין בא"ח שם אות ז').

פסוקי ברכה כשנכנס לביתו
טוב לומר כמה פסוקי ברכה המובאים במחזור 'קול יעקב' (בעמודים רכג - רכז):
"ונח מצא חן בעיני ה'" - י"ב פעמים. וידע האדם שהעיקר הוא למצוא חן בעיני אלוקים, ורק אחר כך בעיני אדם.

"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' " - י"ב פעמים. אומרים חז"ל שהיתה השנה קשה והארץ קשה ובכל זאת נתברך ב"מאה שערים" מאת הקב"ה. ולכאורה, הרי אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ומדוע יצחק עושה חשבונות כמה תבואה תצמח לו? אלא אמרו חז"ל שיצחק אבינו תיקן את דיני המעשרות (עיין לרמב"ם פ"ט מהל' מלכים ה"א). והוא נתן את המעשרות על חשבון מה שיצמח לו, ולכן זכה לברכה מיוחדת "ויברכהו ה"'.

"כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" - עשר פעמים. גם בפסוק זה ישנה חשיבות שיזכה האדם לחיוּת ואור.

"אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" - י"ז פעמים. וסופי התיבות יוצא: עקיבה.

"ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום" - עשר פעמים. ויכוון שיהיה לו שלום עם עצמו, "וביתך שלום" - שלום בית עם אשתו, שהרי ביתו זו אשתו, וכדברי הגמרא בשבת (דף קי"ח ע"ב): "אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי, ולשורי שדי". וכן יכוין שיהיה לו שלום עם ילדיו, ויהיה שלום על כלל ישראל, ואמרו חז"ל (ב"ק צ"ב ע"א): "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה". ומ"מ כשמברך את בני ביתו לא יחשוב שעושה כן כדי שהוא יתברך, אלא יברכם, ומסתמא המברך יתברך.

אמירת "שלום עליכם" ו"אשת חיל"
אנו נוהגים לומר "שלום עליכם" ו"אשת חיל" כמו בכל שבת לפני אמירת הפסוקים.

קידוש
שהחיינו - יש נוהגים ללבוש בגד חדש או להביא פרי חדש על השולחן בעת הקידוש בלילה השני, ומברכים "שהחיינו" בעוד הפרי מונח על השולחן. ואם אין לו פרי חדש, יברך שהחיינו" בלילה השני גם ללא פרי חדש, ואין צריך להקפיד לחזור על זה (בא"ח נצבים אות ח').

ויש נשים שנוהגות בכל לילה שמברכים "שהחיינו" בקידוש, לברך "שהחיינו" כשמדליקות נרות.

אמירת "לשם יחוד" לפני הקידוש - בסידור 'קול אליהו' (לימות החול) הבאנו נוסח 'לשם יחוד' קודם הקידוש בערב שבת, ובו כתוב "הנה אנחנו באים לקיים מצוות עשה דאורייתא לקדש את השבת (בדברים), ולקיים מצוות עשה דרבנן לקדש על היין" וכו' (עיין בסידור 'קול אליהו' עמוד 410). שהרי מדאורייתא אין מצוה לקדש על היין בשבת, אלא המצוה היא לקדש את השבת בדברים, וסגי שיאמר "ברוך מקדש השבת", ורק חכמים תקנו לקדש על היין. ומי שלא אומר כן, או שאומר להפך, נמצא מוסיף או גורע על מה שכתוב בתורה - נוסח זה אומרים גם כשראש השנה חל בשבת.

ונחלקו הפוסקים אם הקידוש בליל ראש השנה הוא מדאורייתא או מדרבנן, ועל כן כשראש השנה לא חל בשבת, כתבנו בנוסח "לשם יחוד" שלפני הקידוש (מובא במחזור 'קול יעקב' בעמוד רכ"ח) : "הנה אנכי מוכן ומזומן לקיים מצות קידוש ראש השנה" וכו' - ולא פרטנו אם מצוה זו מדאורייתא או מדרבנן, והקב"ה כבר יודע לפרש כך או כך.

מעומד - יש שנוהגים לומר "שלום עליכם" ו"ויכולו" בעמידה, ואת הקידוש - בישיבה. אך מנהג רוב הספרדים וחלק מהנוהגים לפי הזהר, לומר "שלום עליכם" וכו' וכן את הקידוש בעמידה. וכל אחד יעשה כמנהגו.

"סימנים" - מאכלים מיוחדים
נוהגים להביא מאכלים מיוחדים שהם "סימנא טבא" - לסימן טוב לכל השנה.

מקדימים לברך על התמר
יש המקדימים לברך על תפוח בדבש, כסימן לשנה טובה ומתוקה, כי הוא חביב בלילה זה. אך ראוי לברך תחילה על התמר, וכן אנו נוהגים, וזאת מכמה סיבות: הוא משבעת המינים, הוא מתוק, וכמו כן עץ התמר הוא גבוה - לסימנא טבא, והמעלה האחרונה היא - "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צב, יג). וכשמברך "העץ" על התמר יכוון לפטור את כל פרי העץ שיאכל.

כיום מוכרים בשוק תמרים שנשמרו בהקפאה והם אינם חדשים אלא משנה שעברה, ואם הוא יודע שהתמרים שקנה הם חדשים, מה טוב ויברך "שהחיינו". ואם מסופק - יקדים ברכת שהחיינו בהרהור (ויזהר שלא יהיה על השולחן כשמקדש).

ואסור להפריד את התמרים מהאשכול ביו"ט או בשבת משום תולש, ועל כן מערב שבת או מערב יו"ט יפריד את התמרים מהאשכול.

שנה טובה ומתוקה
יש הטובלים את התפוח בדבש ויש טובלים אותו בסוכר, ושניהם לסימנא של שנה טובה ומתוקה.
ואלו ואלו לא יאמרו חדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש או כסוכר, כי כתוב "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו" (משלי כה, טז). אם אוכל הרבה דבש או למשל כוס תה עם כמה כפות סוכר כבר א"א לשתותו והדבר נמאס, לכן לא יאמר 'כדבש' או 'כסוכר', אלא רק 'חדש עלינו שנה טובה ומתוקה'.

לימוד מסכת ראש השנה
בשני הלילות של ראש השנה טוב ללמוד משנה מסכת ראש השנה כולה. במסכת זו יש ארבעה פרקים - ויכוין שהם כנגד ארבע אותיות שם אדנו"ת. ואם קשה לו ללמוד את כולה בליל א', ילמד בכל סעודה פרק אחד ואז יסיים את כל המסכת בשתי הסעודות של שני ימי ראש השנה.

תשליך
א. לאחר תפלת מנחה, הולכין לעשות "תשליך" ליד מקור מים. והוא רמז להשלכת החטאים למצולות ים על פי הפסוק (מיכה ז, יט) "ותשליך במצולות ים כל חטאתם".

ב. עושים תשליך גם ביום שבת, אך יזהרו שלא לטלטל סידור או חפצים אחרים במקום שאין עירוב (בא"ח נצבים אות יב). ועל כן, אלו שהולכים לעשות "תשליך" למשל בליפתא, יזהרו מטלטול, כי שם ודאי אין עירוב.

ג. מי שעושה תשליך ליד בור מים, יזהר להרים את המכסה מערב יו"ט, כי לעיתים יש עפר הדבוק בחזקה מסביב למכסה, וכשמרים את המכסה גורם להפרדה ויש בזה משום סותר.
וכן יזהרו שלא יעמדו ילדים מסביב לבור או בקרבתו משום חשש סכנה.

ד. כשעושים תשליך מנערים שולי הבגדים בשעה שאומרים "מי אל כמוך", והוא בא לרמז ליתן לב להשליך את החטאים שהם חיצונים לאדם כמו הבגדים.

מסופר על רבי יצחק ישראל זצ"ל שהיה חכם ופיקח גדול, אך עני מרוד, ומרוב עוניו היה רגיל להתבדח. יום אחד הוא ראה רב אחד שכנראה אכל עגבניה, ובשולי מעילו נדבקו כמה חתיכות עגבניה. אמר לו רבי יצחק: "טומאתה בשוליה" (איכה א, ט) ?! אמר לו הרב: מה אתה אומר? אמר לו רבי יצחק: אמרתי "טומטס" בשוליה (טומטוס בלשון לעז פירושו עגבניה).

פעם אחת חלה הרה"ג יעקב מאיר זצ"ל - הראשון לציון והרב הראשי לישראל, והלך הרב יצחק ישראל לבקרו. כשראה שהוא בשלבי החלמתו, בירך אותו ואמר "בריך רחמנא דיהבך על עפרא ולא יהבך עלן". שמע זאת הרה"ג יעקב מאיר שהוא אומר את היפך דברי הגמרא (עיין ברכות דף נ"ד ע"ב ששם כתוב 'בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא'), וכעס מאד, כי לכאורה זה נשמע כקללה. אמר לו רבי יצחק ישראל, מדוע הינך כועס הרי התכוונתי לברך אותך ולא חלילה להיפך, ובאמת הרי אמרתי ברוך ה' שהעמידך על רגליך, על הארץ (על עפרא) ולא נתן לנו לשאת אותך על כתפינו במיטת מתים. נרגע הראשל"צ ואמר לו: בחכמה עשית.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il