ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בני מרון | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים ראש השנה ענינו של ראש השנה Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול

בני מרון


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא זצ"ל

"בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון? הכא תרגימו - כבני אמרנא, ר"ל אמר כמעלות בית מרון. רב יהודא אמר שמואל כחיילות של בית דוד (ראש השנה יח, א).

יתכן לומר שזה מכוון כנגד שלש תקופות בחי האדם. כשהוא צעיר, כשהעולם עוד לפניו, הוא צועד בבטחה, לבו מלא גאוה, הוא מבטל את שלפניו, נדמה לו שהוא מבין יותר, שהוא יצליח יותר, שישנה סדרי עולם, שיבנה חברה חדשה - כחיילות של בית דוד.

גדל האיש - אט אט נמוגות האילוסיות. במקום חלומות על מהפכה בסדרי העולם, במקום רעיונות על בנית חברה חדשה, בא הרצון לכבוש לו לעצמו עמדה בטוחה תחת השמש בעולם זה, הקיים. אז, הרי הוא חותר להצלחתו האישית והמשפחתית, הוא עולה במעלות ונדמה לו שצר המקום לעוד מישהו, שאסור שאחר יתקדם בצדו, "הדרך קצר ואין שנים יכולים לילך זה בצד זה שהעמק עמוק משני צדי הדרך" (רש"י שם), והוא דוחף ודוחק, המרפקים פועלים והשרירים מתוחים, כי חותר האדם לפסגת בני מרון.

אך זה גם זה עובר, ואחרי ימי העליה והעמידה באים ימי הירידה. מתכופפת הקומה ומכסיפה השערה וכהה העין, מתנמכת הגאוה ופוסקת השאיפה. הופך האדם לבעל חי חלש, אשר דואג רק לקצת בריאות, לפת לחמו ופנה שקטה - הכא תרגמו כבני אימרנא.

אכן, אנו אומרים: "היום הרת עולם" וכו' "אם כבנים אם כעבדים". דרך שלישית אין - אם לא כבנים, אז כעבדים. הצועד בבטחה בצעירותו כחיילות של בי"ד, הנאבק בכל כח מרפקו על קנית מקום תחת השמש בימי עמדתו, והעובר בטל בזקנותו, לא רצון עצמו הוא עושה, אלא לחוק הטבע הוא נכנע. "כעבדים" - העבד בהפקרא ניחא ליה, נדמה לו שחיים אלה הם ללא מרות, בו בזמן שהיא היא ההגדרה של עבדות.

אולם, יש אפשרות להיות "כבנים" ואז יש להפוך את הסדר. אז "כבני אימרנא" יחיה האדם בראשיתו - נוח לקלוט, נוח ללמוד, בעל דרך ארץ חיצוני ופנימי, נרתע בפני גדולים ונרתע בפני העבר הגדול של עמו. ומכאן ל"מעלות בית מריון" - יודע לחתור לעליה, ומתוך כך מוריד מעליו מטען המפריע לעליה, משתדל להתגבר על חולשות נפשיות, על מדות מקולקלות, יודע ומבין, שמה שיצליח יותר להתגבר על חולשות אלה הצלחתו מובטחת. ומכאן ל"חיילות של בי"ד" - עם שמצד אחד יש צורך להשתדל להשתחרר ממטען מיותר, הרי מאידך יש גם מטען הכרחי שיש צורך להזדיין בו. ואלה הם כלי המלחמה - ידיעות ומעשים, כמהות היהדות. מתוך כך אין הזקנה אף היא ימים שאין בהם חפץ - אלא "כל מה שמזקינים דעתם מתוספת עליהם", ועם החלשת כוחות הגוף, עולים ומתפתחים כוחות הנפש, כפי שמפרשים על מה שנאמר באברהם "בא בימים" שבא עם הימים (בראשית רבה נט), שלא היו אלה בדומה ללוח השנתי שעל הקיר.

(מכת"י)

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il