ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

משמעות חטא קורח | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר קרח Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשמ"ט-נ"ד

משמעות חטא קורח

על אחדות ומחלוקות בעם



נערך מחדש על ידי
הרב ירון אונגר

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

קורח טוען כלפי משה ואהרן: "כל העדה כלם קדשים, ומדוע תתנשאו על קהל ה'" 1 . מדוע לא יהיו כולם במדרגת הכהונה? מדוע חייב להיות עם ישראל מחולק למדרגות שונות, האם לא טוב יותר שיהיה שוויון, שכולם יהיו במדרגה העליונה של הכהן הגדול? הרי לכאורה, ראינו כבר שהעדפת יוסף על פני אחיו גרמה לצרה צרורה, מחלוקת והוצאת דיבה. לכן, עולה ביתר שאת השאלה, האם לא טוב יותר שיהיה שוויון בעם ישראל?

דרישתו של קורח מובנת ביותר בדורנו, שבו הולכת ומתגברת הדרישה לדמוקרטיה, הדרישה שאף אחד לא ישלוט על חברו, כל אחד יחיה את חייו הפרטיים בחופש מוחלט, ותפקידו של השלטון יהיה רק לשמור על כך שאיש לא יפגע בחופש של זולתו, כי "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו" 2 . בדמוקרטיה, תפקיד השלטון מצטמצם למניעת השלילה, ואין לו עסק בבניה ובחיוב 3 . תביעת השוויון הייתה קיימת גם בשיטת השלטון הקומוניסטית, שגרסה שאין אדם שערכו רב משל חברו. לאחרונה, זכינו לראות את קריסתו של רעיון זה.
האינדיבידואליזם, חופש הפרט, כשאף אחד אינו מתערב בחיי חברו, עלול לגרום לאדישות בין אנשים הגרים בשכנות, חוסר אכפתיות מן הזולת. זו ההשקפה המעוותת של הדמוקרטיה, השקפה הנובעת מן השאיפה לשלום, שלווה, שבה אין איש מפריע לחייו התקינים ולשלומו של זולתו.

אולם, השקפתה של התורה אינה כזו, דמוקרטיה אינה מביאה שלום. המילה "שלום", נגזרת מן השלמות. פירושה של שלמות היא איחוד של חלקים שונים, שכל אחד מהם אינו שלם בפני עצמו, על ידי מרכז אחד המאחד ומקשר אותם, ויחד עם כולם יוצר את השלמות, את השלום. על עיקרון זה חלק קורח. קורח טעה כשלא הבין את הצורך במרכז אחד, שיאחד את כל חלקי העם. מרכז העומד מעל כולם, כחוט השדרה, המאחד את כל האברים שבגוף. תפקידו של אותו מרכז הוא לאחד את הגוונים השונים, את הדעות השונות בעם. זה היה תפקידו של הכהן הגדול, העובד את עבודת הקודש למען כלל ישראל 4 .
הלל הדריך אותנו להיות מתלמידיו של אהרן, שהיה "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" 5 . אהרן רודף את השלום לא רק משום שהעולם הזה הוא "עלמא דפירודא" ומצווים אנו לכוף את יצרנו ולעשות שלום, אלא בעיקר, מבאר המהר"ל 6 , משום שהוא מבין שהשלום הוא מצבו הטבעי, האידיאלי של העולם. הוא מבין שכל הזרמים והדעות, שייכים למגמה אחת, ומתוך השקפה זו הוא נעשה רודף שלום. על כן, לא הדריך הלל להיות רודף שלום, אלא להיות "מתלמידיו של אהרן".
כאשר תופיע אחדות כזו בכל איבריה של האומה, ממילא יכירו הכל ברעיון אחדות ה', לא יהיה צורך לומר או לפרסם זאת. עצם הופעת עם ישראל כ"גוי אחד בארץ", תגלה את "אתה אחד ושמך אחד".

חז"ל לימדו ש"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" 7 . לעיתים, שואלים אנו: האמנם? די לקרוא את המודעות המתפרסמות, ובהן גינויים של תלמידי חכמים, המופנים כלפי מי שאינו הולך בדיוק בדרכם, כדי להביא אותנו לתמוה ולשאול, האם אמנם תלמידי החכמים הם שמרבים שלום? אולם במבט מעמיק, מכירים אנו שאכן, דווקא תלמידי החכמים הם שמרבים שלום בעולם. כל תלמיד חכם מוסיף את חלקו לשלמות התורה, מוסיף את הגוון המיוחד לו, ובכך, מרבה את השלמות בעולם ומקרב את השלום האמיתי. אמנם, לכשנזכה לכינונה של הסנהדרין, יוכרעו כל המחלוקות, אבל נראה שגם לעת הזאת, עדיין יהיה מקום לגיווני הדעות, בכוונות המלוות למעשים ובמנהגים, שהרי לא לחינם נתחלק עם ישראל לי"ב שבטים ובהם משפחות רבות. כל אחד יתרום את חלקו בבניין שלמותה של האומה.

כאמור, חטאו של קורח נבע מחוסר הבנה שיש מרכז שכל הפרטים מתחברים אליו, שיש גזע, שכל הענפים יוצאים ממנו. זה היה גם יסוד רשעת המינות, הנצרות, כפי שמבאר מרן הרב זצ"ל 8 . מי שמכיר במדרגתו המיוחדת של הכהן הגדול, בקדושתו, מבין ממציאות הקדושה שיש בכלל ישראל, שרק מתוך עם ישראל יכולה להתפתח קדושה כזו.
אם נותנים את הדעת לכך, מגלים שבארץ יש יותר ויכוחים ומחלוקות בין יהודים מאשר בחוץ לארץ. ובתוך הארץ, יש יותר מחלוקות בירושלים, מאשר באזור המרכז. בירושלים יש לעתים חילופי דברים קשים בין יהודים, ונראה שזו עיר של מריבה.

אולם מבט מעמיק מגלה שיסודו של הויכוח בחיכוך. חיכוך קיים דווקא בין שני דברים קרובים, ואילו בין דברים הרחוקים אלו מאלו אין חיכוך ואין ויכוח, ולעתים יש גם חוסר אכפתיות. הויכוחים מעידים על דאגה לגורלו של הזולת, רצון לתקן את הזולת. אדרבה, ככל שקרובים יותר הויכוח חריף יותר, משום שההבדלים בין הצדדים הם מזעריים, וכשההבדל קטן יש צורך לחדד אותו, כי אם לא ייעשה כן, עלולה נקודת ההבדל להיטשטש. לכן, יכולים אנו לשמוע משפטים חריפים כגון: "בדברי פלוני יש נקודת כפירה". כששומעים אנו משפט כזה, יודעים אנו שברוב הנושאים קיימת זהות בין הצדדים, והחריפות נועדה להדגיש את השונה.

ירושלים היא מרכזו של עולם, בה אמורה להתבטא שלמותה של האומה, ולכן דווקא בה, צריכה כל דעה להתברר ולבלוט בצביונה המיוחד. רק כך, תשתתף כל דעה בבניין שלמות האומה בירושלים, ו"מיניה ומיניה יתקלס עילאה".
דרכם של תלמידי חכמים היא שבתחילה הם מתווכחים ביניהם בחריפות רבה, מגדילים את להט אש הויכוח, אך בסופו של דבר - "את והב בסופה" 9 , נעשים אוהבים זה לזה. גם אם לעיתים נראה במבט חיצוני שיש מחלוקות ומריבות ביניהם, באמת, יש ביניהם אחדות פנימית, ומגמת כולם אחת היא, לברר את האמת.

השקפה זו היא בריאה ונכונה. כך קורה גם בתוך משפחה. קיימים ויכוחים בין אחים, ולעיתים תכופות עולים הויכוחים לטונים גבוהים. לעומת זאת, בין אנשים שאינם קרובים זה לזה, אין ויכוחים רבים כל כך, וכשיש ויכוחים, אין הם רגילים לעלות לטונים גבוהים. הסיבה לכך היא, שכלפי אדם רחוק, אין אכפתיות גדולה כמו כלפי אח, וממילא, אין עניין להוכיחו או להתווכח אתו. האח, הדן עם אחיו בנושא מסוים, נעשה חסר סבלנות כלפיו, משום שמחמת הקרבה ביניהם הוא מצפה שאחיו יבין ללבו, ומשלא כך קורה, הוא כועס. זו צריכה להיות השורה התחתונה. בכל המודעות המתפרסמות אלו כנגד אלו, ישנה שורה אחרונה ריקה, ובה כביכול כתוב: "אנו מתווכחים, אבל אנו אחים".

אמנם, יש לטפל גם בצד החיצוני, למנוע קיומן של מחלוקות ומריבות, כדי שתהיה אחדות גמורה בין כל חלקי האומה. בעל ספר חרדים כותב שאהבת ישראל היא ענף ממצוות יחוד ה' 10 . פגם באהבת ישראל הוא פגם באחדות ה', בהופעת שם ה' בעולם. זהו תפקידם של תלמידי החכמים, לאחד את האומה, להיות מתלמידיו של אהרן. זו עבודה קשה, משום שמחד, תלמיד חכם צריך לעמוד על צדקת דרכו, ומאידך, חובה עליו לא להיות מחזיק במחלוקת. יש ללמוד מדרכיו של משה רבנו, שלא החזיק במחלוקת, ושלח לפייס את דתן ואבירם 11 .


^ 1 במדבר ט"ז, ג.
^ 2 עבודה זרה, ד ע"א.
^ 3 אמנם, כאשר הרוב מעוניין שהשלטון יפעל בדרך מסוימת, השלטון עושה את רצון הרוב, אך אז, אין השלטון יוזם את העשייה החיובית, אלא הציבור. השלטון מצד עצמו, אינו מוביל מהלכים חיוביים, אלא אם נתבקש לעשות זאת על ידי רוב הציבור.
^ 4 ראה גם: אורות, אורות התחיה, סימן ד (עמ' נ"ד)
^ 5 משנה, אבות א, י"ב.
^ 6 מהר"ל, דרך החיים, על המשנה שם, ד"ה אבל.
^ 7 ברכות, סד ע"א.
^ 8 ראה: אורות, ישראל ותחייתו, סימן ט"ו (עמ' לב – לג).
^ 9 ע"פ קידושין, ל ע"ב.
^ 10 ספר חרדים, פרק ז: "המצוות שבין אדם לחברו כיון יתברך לעשותם ייחוד אחד, כדי שיהיו דוגמא של עולמות..., שכולם מאוחדים... ועוד, כי נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד, וכולן יחד שם אחד כו', ובהיות פירוד ביניהן למטה, מראין פירוד בכסא הכבוד..."
^ 11 ע"פ סנהדרין, ק"י ע"א; תנחומא קורח, יח, י; ילקוט שמעוני, קורח, רמז תשנ"א.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il