בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני מועדים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

מערכות המועדים ומלכות ה'

סוכות חותם שתי מערכות מועדים; חגי תשרי ושלושת הרגלים; דרך המערכות השונות על השווה והשונה בהן עד לשיאן בסוכות.

undefined

תשרי תשס"ז
6 דק' קריאה
מערכת שלושת הרגלים
שתי מערכות של חגים בישראל. האחת היא מערכת שלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות. האחרת היא מערכת הימים הנוראים שבחודש תשרי - ראש-השנה, יום הכיפורים וסוכות. סוכות מסכם את שתי המערכות, אך מה לסוכות, שהוא זכר לענני הכבוד שביציאת מצרים, עם ראש-השנה ויום הכיפורים, ימים של תשובה וסליחה?

"ההוויות מתגלות בתור ירידה מאלוקיות לעולמיות, שהיא כמו השפלה ומיתה נוראה וכו', אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה" (אורות התשובה פי"א ד').

כל רעיון ואידיאל מתחיל בעולם המופשט, הטהור, וכאשר הוא יורד לעולם העשייה הרי הוא נופל מגדולתו, אך מגמת הירידה היא העלאת המציאות חזרה אל האידיאל.

גם תינוק מתחיל בלימוד כל התורה במעי אמו, אך כשיוצא לעולם המעשה בא המלאך ומשכיח ממנו הכול, כדי שאחר כך יחזור לזה מתוך בחירתו החופשית וכתוצאה מעמלו.

כך פירש הרב קוק זצ"ל עניין התקיעות בראש-השנה. התקיעה היא המחשבה המופשטת, האידיאל. כשהוא יורד אל המציאות הוא מתפרט למידות, המידות הן פרטיות ביחס למחשבה, אך עדיין כלליות ביחס למעשים, ואלו הם השברים. לאחר ירידה נוספת מתפרטות המידות למעשים, וזו התרועה, אך לאחר הירידה הגדולה חוזרים כל המעשים אל האידיאל, ובכך רווח גדול, שהפכו המעשים לאידיאלים, וזו התקיעה הגדולה.

וכך גם מלכות ה'. "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא", זה שלב האידיאל. "לעת נעשה בחפצו כל - אזי מלך שמו נקרא", זהו שלב הירידה של עולם המעשה. ושלב ג' "אחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא", שלב החזרה אל האידיאל המופשט, של מלכות ה' הנשגבה כפי שהיתה במקורה. אלא שאם כן, לשם מה היה צורך בכל גלגולי העשייה, אם בסופו של דבר חזרנו לאותה נקודת מוצא, שהכול כלה ונשגב ה' לבדו? וכאן מצאנו חידוש בדברי הרב זצ"ל: "אחרי ככלות הכל", אין הכוונה שהכול יכלה וייעדר, אלא מלשון "כלתה נפשי", היינו שאחרי שכל הבריאה תכלה נפשה לה', אז ימלוך ה' לבדו, שהבריאה כולה תתאחד ותקבל מלכות ה', וזה נשגב יותר מאשר מלכות ה' שהיתה בתחילה במופשט בלבד.

שלושה שלבים במלכות ה':
א. קבלת המלכות והשליחות;
ב. קיום השליחות;
ג. חזרת השליח אל המשלח לומר לו "עשיתי שליחותך" וקבלת השכר.

שלושה שלבים אלו באים לידי ביטוי במערכת שלושת הרגלים (עי' גבורות למהר"ל פרק מ"ו ופחד יצחק ר"ה מאמר ט' ועוד). פסח הוא חג האביב, ראשית הפעולה והיציאה לדרך - "יחד כולם המליכו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד". חג השבועות, חג הקציר, הפעולה וקיום השליחות, כמ"ש חז"ל: קודם קבלו עול מלכות שמים ואחר כך עול מצוות. חג הסוכות, חג האסיף, כשחוזרים ואומרים לקב"ה "עשינו שליחותך", ומקבלים שכר כשנאספים תחת ענני הכבוד בצלא דמהמנותא.

מערכת החגים שבירח האיתנים
מערכת זו חוזרת על עצמה בחודש תשרי. ראש-השנה הוא יום קבלת המלכות. "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". ובמה? בשופר, שהוא ביטוי להמלכה כדברי ר' סעדיה גאון. יום הכיפורים איננו רק יום של סליחה, אלא יום מתן תורה, "יום חתונתו - יום הכיפורים שנתנו בו לוחות אחרונות" (רש"י סוף תענית). הרי שראש-השנה ויום הכיפורים מקבילים לפסח ושבועות, אלא שבפסח ושבועות קיבלו מלכות ואחר כך תורה בכפייה ובהתערותא דלעילא שהיו ערומים מן המצוות וכפה עליהם הר כגיגית, ובראש-השנה ויום הכיפורים אנו מקבלים מלכותו ותורתו ברצון ובהתערותא דלתתא. "אמרו לפני מלכויות", וכן בתורה של יום הכיפורים "פסול לך". ומכאן להבנה מחודשת בעניינו של חג הסוכות. אמנם סוכות הוא חג האסיף, קבלת השכר וההסתופפות תחת ענני הכבוד, אך יש להם משמעות מיוחדת אחר ראש-השנה ויום הכיפורים. עמד על סוד זה הגר"א בפירושו לשיר השירים, שפירש ארבעה פסוקים הראשונים כנגד ארבעת הרגלים.

"שיר השירים אשר לשלמה", כנגד יציאת מצרים "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג"."ישקני מנשיקות פיהו", כנגד מתן תורה שהיתה אז נשיקה, פנים אל פנים. "לריח שמניך טובים", כנגד בניין בית המקדש שהיו בו ג' שמנים: המאור, המשחה והמנחות.

"משכני אחריך נרוצה", כנגד לעתיד לבא, כמ"ש "אקים את סוכת דוד הנופלת". ע"ש שהאריך מאד וסיים: והם נגד ארבעת הרגלים א. נגד פסח שאמרו שירה. ב. נגד שבועות מתן תורה. ג. נגד סוכות שהוא זכר לענני הכבוד, שהיה תלוי בבניין בית המקדש כידוע. ד. הוא כנגד שמיני עצרת שהוא לישראל לבדו. ובזה יתורץ מה שהקשו (ע' טור או"ח סי' תרכ"ה) מדוע אנחנו עושים סוכות בתשרי, שהרי כיוון שהוא נגד ענני הכבוד היה ראוי לעשותו בניסן. אבל נראה שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ולא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן. ומשה ירד ביום הכיפורים, ולמחרת "ויקהל משה", וציווה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א תשרי. וכתיב והעם הביא נדבה "בבקר בבקר", הרי י"ג תשרי. ובי"ד נטל כל חכם לב ממשה זהב וכו', ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו ענני הכבוד, ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי, עכ"ל הגר"א.

ועדיין צריך ביאור, מדוע אנו חוגגים חג סוכות זכר לענני הכבוד שחזרו בתשרי ולא כנגד העננים שהיו בחודש ניסן.

באדרת אליהו פרשת כי-תשא, פירש הגר"א דברים נוספים. והיוצא מדבריו ששלוש תפילות התפלל משה בשלוש עליותיו להר. בעודו בהר כששמע שחטאו בעגל, התפלל מיד וביקש "למה ה' יחרה אפך בעמך", ונענה מיד, "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו".

בפעם השנייה ביקש משה החזרת המצב לקדמותו, ונענה לו ה' ואמר לו "פסל לך שתי לוחות אבנים כראשונים". ועדיין לא הסתפק בזה משה וביקש פעם שלישית: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". ופירש רש"י, ביקש שלא תשרה שכינה אלא על ישראל, והקב"ה נענה לו פעם שלישית ואמר "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים". וכבר שאל הרמב"ן, שלא שמענו שהיו אחר כך נסים גדולים יותר, אלא שזאת היענות לבקשה "ונפלינו", ואלו הן הנפלאות, והיא שריית הענן על המשכן והכבוד לעין כל, כמו שנאמר "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם".

וביאר הגר"א החילוק בין העננים הראשונים לאלה שחזרו, שהראשונים לא נראו אלא לנביאים ולא לכל ישראל, וגם היו רק לשעתם, עד קריעת ים סוף, ואילו האחרונים היו "לעיני כל ישראל בכל מסעיהם", ולא זו בלבד, אלא אף אומות העולם ראו אותם, וז"ש "מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו'". ענני הכבוד לאחר חטא העגל לא זו בלבד שחזרו לקדמותם, אלא שהורו על התרוממותם של ישראל לאחר סליחת חטא העגל. לא רק שנסלח להם, אלא שגדולים בעלי תשובה.

בסידור הגר"א פי' הרב מלצן נוסח תפילת המועדות, "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו" - עניין הרצון שהוא בא אחר הכעס, "ונרצה לו לכפר עליו". "כי נרצה עוונה". לפי זה "אתה בחרתנו" הוא בעת יציאת מצרים, בפסח. "אהבת אותנו" הוא במעמד הר סיני בחג השבועות, "ורצית בנו" הוא חג הסוכות הבא אחר סליחת חטא העגל, ועל כן נאמרה בחג סוכות שמחה יתרה, כנגד "רצית".

ובפירוש לשיר השירים כתב הגר"א (א', יז') שמה שתיקנו בתפילה "אהבה רבה אהבתנו חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו" - דתחילה במועד צאתנו ממצרים היתה אהבתך עלינו. אחר כך כשעשו העגל אמרת "אכלה אותם כרגע", וחמלת עלינו וסלחת לעוונינו, כי החמלה אחר הכעס. ואמר "גדולה ויתרה", פירוש שהשפעת עלינו עוד יותר טובה מבראשונה, שנתת לוחות וציווית על המשכן וכו'.

סוכות - מאסף לשני המחנות
סוכות שאחרי ראש-השנה ויום הכיפורים הוא במעלה יתירה מסוכות שאחר הפסח ושבועות, שכן הוא בא מהתערותא דלתתא. לא ענני הכבוד שניתנו במתנה, אלא שניתנו לאחר התשובה, ועל כן חותם חג הסוכות את שתי המערכות ויש בזה קבלת שכר בזכות ולא בחסד. העלאת המציאות חזרה אל המקור בכוחות עצמנו.

וזה עניין השמחה המיוחדת שיש בחג הסוכות - חג שמחתנו, כמ"ש רבינו יונה בשערי תשובה (שער ד' אות ח'): "מדרכי התשובה להראות שמחתו כשיגיע זמן כפרתו, ותהא לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעוונותיו". ששמחת הסליחה מורה על דאגת החטא, ועל כן תופסת השמחה מקום מיוחד אצל בעלי תשובה, מעבר לשמחה המתלווה לכל מצווה. וזהו שכתב הרמב"ם (סוף הלכות לולב)
"אעפ"י שבכל המועדות מצוה לשמוח בהם, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתרה",

וזו היתה שמחתם של בעלי תשובה שהיו אומרים: "אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו". שהרי בחטא העגל נאמר "ויתאבלו", ולאחר הסליחה בסוכות באה השמחה תחת האבל. וכיוון שהסליחה היתה ביום הכיפורים, יום מתן תורה, התלכדו שתי השמחות, שמחת בעלי התשובה ושמחת התורה. וכך כתב הרמב"ם שם:
ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין וכו' אבל כל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע.

הדבקות שלאחר הפירוד גדולה יותר, וזוהי מלכות ה' הבאה אחר הניתוק שהיה אחר חטא העגל. מלכות ה' ותורה הבאים לאחר הנפילה, מהתערותא דלתתא בסוכות, גדולים מאלו שבאו אחר הפסח ושבועות, ועל כן חג הסוכות הוא אמנם מאסף לכל המחנות, אך ייחודו שבא בירח האיתנים, אחר ראש השנה ויום הכיפורים.
"הכפרה שלאחר החטא, השמחה ביתר שאת, כאשר שב מארץ שביו לבית המלך, ועי"ז זוכים לחג הסוכות זמן שמחתנו" (שפת אמת).

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il