ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמחת בית השואבה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קוממיות הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

י"ד בתשרי תשס"ז

שמחת בית השואבה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
לאה בת חנה

מיוחד הוא חג הסוכות, בריבוי השמחה יותר מכל שאר המועדים. שבכל חגי ישראל מצווה להיות בשמחה, ובחג הסוכות נתרבו שמחות עד לחגיגת הריקוד בבית השואבה. אמרו חז"ל:
"מי שלא ראה שמחת בית השואבה במקדש לא ראה שמחה מימיו",

ונקראת בית השואבה, מפני ששם שואבים רוח הקודש. גם יונה הנביא זכה לקבל את כח הנבואה, משמחת בית השואבה (כמבואר בירושלמי סוכה). שמחת חג הסוכות נותנת השראה לדרגות גבוהות מכח השמחה. אין המדובר על שמחה כפשוטה אלא על השמחה שבאה כתוצאה ממחילת העוונות ביום הכיפורים. ועל כן הודגש בכמה מקומות כי שמחה זו נעשית על ידי גדולי ישראל, ששוררו שם שירים על "זקנותנו שלא ביישה את ילדותנו" וכדו'.

בפרשת המועדים (ויקרא כ"ג), נאמר:
"בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות...",

ולאחר מכן,
"אך בחמשה עשר יום... תחוג את חג ה'... ולקחתם לכם פרי עץ הדר... ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים... בסוכות תשבו" וגו'.

הפסוק באמצע הפרשה מלמדנו כי שני עניינים לחג הסוכות: מקרא קודש ככל החגים, ועניין נוסף, נטילת ד' מינים, שהוא השמחה לפני ה', שהוא המשך של שמחה על כפרת יום הכיפורים. נענועי הלולב הם עצמם כתפילה לפני ה', ובחז"ל במדרש תנחומא נאמר שהלולב הוא כאות על שיצאנו זכאים בדין. ועל כן הציווי על נטילת לולב בא עם הדגש "...אך בחמשה עשר" להורות לנו שהוא עניין בפני עצמו, ביטוי של תפילה ושל שמחה לפני ה'.

ימים אלה שבין יום כיפור לסוכות, ימי התעלות, וכן מצינו בלשון חז"ל שברוב מקומות כתבו לשון של "עולה לסוכה". רש"י במסכת שבת כותב: "שרוב סוכותיהן היו על הגגות", וניתן לפרש עוד, גם מלשון התעלות המביאה את האדם מתוך שמחת החג. על 'החתם סופר' מסופר שימים אלה שבין יום כיפורים לסוכות, היו ימי התעלות שבהם נכתבו חלק נכבד משירי 'החתם סופר'.

הקב"ה יזכנו לספוג מקדושת המועדים ולהיות שרויים כל ימינו בשמחה של מצווה, וכלשון הרמב"ם:
"ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר: והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'".


----------
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il