אור למוצ"ש כ"ח תמוז ה'תשע"ד
מבצע הפרסים הסתיים, אנו עדיין זקוקים לתמיכתכם
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר


חתונה שמחה וצנועה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רפאל בן חנה

שאלה:
אמנם כבוד הרב כתב טיעונים משכנעים למה לא להגביל בתקנה את הוצאות החתונה (בן יחיד, עשירים, ובני עדות המזרח), אולם כמדומה שאחרי הכול, לרוב הציבור ראוי לקיים חתונות חסכוניות יותר ממה שמקובל כיום, ויש מי שבעקבות חתונות יקרות שערכו לילדיהם נכנסו לחובות גדולים. האם אין ראוי להציל אותם על ידי קביעת תקנה גורפת, כפי שעשו למשל בחסידות גור ובישיבת 'תורת החיים'? ואולי כדי להתגבר על הבעיות המוסריות שכבוד הרב הציג במאמרו, אפשר להקים ועדת חריגים, שתאשר ליוצאים מן הכלל לחרוג מהכללים.

תשובה:
יש הבדל גדול בין חוג סגור שבו התקנה יכולה להקיף את כולם באופן שרק מעטים יחסית ייפגעו ממנה, לעומת כלל הציבור שלנו, התורני והדתי-לאומי, שהוא מגוון מאוד, כולל את בני כל העדות והמעמדות. בציבור רחב ומגוון, קביעת תקנה כזו עלולה לגרום לפגיעה ברבים.

לרוב האנשים תקנה זו מיותרת
וגם אין בתקנה זו כל כך צורך. מפני שכפי שכתבתי בטור הקודם, למבוססים כלכלית היא מיותרת. וכן לרבים מבני עדות המזרח, שנוהגים לגמול זה לזה על ידי כיסוי עלות המנה, היא מיותרת ואף מזיקה. ומנגד, גם ללא תקנה, רבים מקיימים חתונות צנועות ואינם מתביישים בכך, שכן כל מי שלמד תורה והפנים את ערכיה יודע שאדם צריך לכלכל את דרכיו בתבונה וחיסכון, ולא להפריז בהוצאות על סעודת המצווה של החתונה, כי ניצבים לפנינו עוד אתגרים ומצוות.

ולאלה שלא הפנימו את ערך החסכנות והם נוטים להיות בזבזנים - גם אם נקבע גזירה בעניין החתונות, לא נועיל. הם כבר ימצאו את הדרכים לבזבז את כספם, אם לא על חתונה אז על החזקת רכב (אלפיים חמש מאות לחודש), ואם לא על רכב, אז על החלפת דירה או רהיטים. בכל מקרה, רק כאשר הבנק יגביל אותם הם יפסיקו להוציא.

נמצא שגזירה כזו תועיל רק למקצת מהציבור, אלה שמעמדם הכלכלי נמוך ומצד עצמם היו מעוניינים לחסוך, אלא שהם חשים לחץ חברתי לקיים חתונה יקרה. במקום לקבוע גזירות, מוטב לומר להם שאדם שאין לו הרבה כסף אינו צריך להתבייש בכך, ואפשר לעשות חתונה שמחה ויפה בהוצאות נמוכות.

חיסכון בהוצאות דיור וחינוך יותר משמעותי
דרך אגב, חובה לציין כי אם כבר רוצים לחסוך, אזי 'הכסף הגדול' אינו נמצא בהוצאות על חתונות, אלא בתחום הדיור והחינוך. לאלה שתקנה בנושא החתונה תועיל, החיסכון יהיה כחמשת אלפים עד עשרת אלפים ש"ח לכל צד. לעומת זאת, חיסכון בדיור יכול להגיע למאות אלפי ש"ח, וחיסכון בחינוך יכול להגיע לעשרות אלפי ש"ח לכל ילד. אם ירצה ה' ארחיב על אפשרויות החיסכון בתחומים אלו (ללא גזירות...) בהזדמנות אחרת.

לחינוך אנחנו צריכים ולא גזירות
לעתים המחנכים רוצים לעשות לעצמם חיים קלים, ובמקום לחנך לערכים חושבים להיעזר בתקנות וגזירות. אבל עיקר התועלת צומחת מלימוד וחינוך אמיתי, שעל ידו יכול כל אדם לבחור בעצמו את מה שראוי לו.

במקום לגזור גזירות, צריכים לחנך שלא לבוז לעניים ולא להחניף לעשירים. גם דוגמה אישית תועיל מאוד, אם יראו שרבנים ומנהיגים מקיימים בעצמם חתונות פשוטות. ויותר מזה, אם יראו שכאשר אחד מבני הקהילה שמצבו דחוק עורך חתונה צנועה, הרבנים והמחנכים והמנהיגים נשארים בה ושמחים בה לא פחות מאשר בחתונתם של עשירים, אזי יראו כולם שאכן הכסף אינו המדד העיקרי, וגם מי שלא זכה לפרנסה בשפע יכול לזכות באהבה ובכבוד. כך אלה שאין בכוחם לממן חתונה יקרה לא יתביישו לקיים חתונה כפי יכולתם.

שאלה על המנהג לכסות את המנה
שאלה: אני מבני עדות המזרח, ואכן מקובל אצלנו לשלם את מחיר המנה. אלא שרבים עורכים חתונות יקרות מאוד, עד שלפעמים מנה עולה ארבעים דולר, ולעיתים יש שלוש חתונות בחודש. למרות שאני עובד ומרוויח משכורת סבירה, איך אוכל לכסות מנות כאלה ועוד לקיים את משפחתי? אני יכול לתת בשמחה לכל חתונה מאה וחמישים עד מאתיים ש"ח, אבל לא שלוש מאות או ארבע מאות.

תשובה: אכן מנהג זה הוא טוב כל עוד מחיר המנה הוא סביר לרמתם של רוב האנשים. הבעיה שבתקופה האחרונה נוצר סחף, ויש שמוציאים סכומים גבוהים כדי להתגאות, שכולם יזכרו את האירוע המיוחד שלהם. הפתרון אינו בביטול המנהג, כי ביסודו הוא מנהג טוב. כדי לתקן את המצב, צריך 'להציף' את הבעיה בדיבור גלוי. מיד לאחר שנודע לכם על קיומה של חתונה במשפחה, תתקשרו לבעלי השמחה. תאמרו להם שתשמחו להשתתף בחתונתם, אבל אם המנה תעלה מעבר לשמונים ש"ח לא תוכלו להשתתף, כי אין באפשרותכם לכסות את מחיר המנה. אם למרות זאת יפצירו בכם להשתתף, תוכלו להשתתף תוך נתינת מתנה של כמאה וחמישים עד מאתיים ש"ח. אם לא יפצירו בכם - לא נורא, אל תשתתפו. אם רבים ידברו על כך בגלוי, במשך הזמן מחירי החתונות יחזרו לרמה סבירה.

הדרך להוזלת החתונות
הסיבה הכלכלית-פסיכולוגית לעלותן הגבוהה של החתונות נעוצה בלחץ הנפשי של בעלי השמחה. כיוון שמדובר באירוע חד פעמי, רוצים לעשות הכול כדי להבטיח את הצלחתו. לכן אין הם מסתפקים במנה אחת גדולה ומשביעה ומזמינים שתי מנות. אינם מסתפקים בשתי אפשרויות בחירה במנה הראשונה והשנייה, ומבקשים שלוש או ארבע אפשרויות בחירה. אינם מסתפקים בארבעה סוגי סלטים אלא מבקשים שמונה. חוששים שמא כיבוד קל בכניסה לא יהיה מכובד מספיק, ומזמינים כיבוד שיכול להספיק לסעודה כולה. בסופו של דבר, אין אדם שמסוגל לאכול אפילו מחצית ממה שמגישים לו בחתונה. בעלי האולמות מנצלים זאת, ומציעים הצעות יקרות להחריד כדי 'להבטיח' שהאירוע יהיה 'בלתי נשכח' וכך גם רווחיהם יגדלו... בקיצור, הדאגות מייקרות מאוד את מחירי החתונות.

לו היו בעלי השמחה פחות מודאגים, ומוכנים לקבל את ההצעה הפשוטה והזולה, הם היו יכולים להוריד את המחירים באופן משמעותי. תתפלאו, האוכל יהיה טעים ומשמח גם כך. אין אולם שירצה להוציא את הסועדים בהרגשה רעה.

התארגנות ציבורית
במקום לגזור גזירות, מוטב שמנהיגים ועסקנים יתארגנו ויערכו הסכמים עם בעלי אולמות שיעניקו מחירים זולים, כפי שעשו בעבר צעירי המפד"ל. אותם אולמות ירוויחו שיהיו להם חתונות רבות, והמשפחות ירוויחו חתונות יפות וזולות.

אפשר ללמוד מכמה מארגוני החסד (שהוקמו מתוך החברה החרדית בעיקר), שהצליחו לארגן מספר אולמות שבהם מחירי המנות זולים באופן משמעותי. למשל, עמותת 'חסדי נעמי' בנתה אולם מכובד ונאה בבני ברק - 'ארמונות חן'. העמותה עשתה עסקה עם קייטרינג גדול ומוצלח, שתמורת האירועים הרבים שהם מביאים לו, בעלי הקייטרינג יסתפקו ברווח קטן על כל אירוע. כך יצא שמחיר מנה רגילה זול מאוד. גם אנחנו ערכנו שם חתונה, וב"ה הכול היה על הצד הטוב ביותר.

ככל שירבו יוזמות כאלה אפשר יהיה לערוך חתונות מכובדות, כראוי למצווה גדולה שכזו, ללא הוצאות גדולות.

עצה טובה לקיום חתונה שמחה
ב"ה זכינו לחתן שני ילדים, וחשבתי לשתף אתכם בשיקולים שהנחו אותנו. ראשית, החלטנו שמחיר מנה יהיה זול. לשם כך נהיה מוכנים לוותר על כמה אפשרויות בחירה, ובלבד שהעיקר יהיה - כלומר בשר ויין, בנוסף כמובן לחלות וסלטים. על הבשר רגילים כולם להקפיד, אולם החידוש היה שהוספנו יין. לשם כך קנינו הרבה בקבוקים, וביקשנו מחברים ובני משפחה שידאגו למזוג יין לכוסותיהם של הגברים. כאשר אנשים שותים יין במידה הראויה, האוכל תמיד טעים והאווירה שמחה, כמו שנאמר "יין ישמח לבב אנוש".

לאחר שדאגנו לשמחת הגברים חשבנו כיצד נוכל לדאוג לשמחתן של הנשים, הרי הן פחות רגילות בשתיית יין. הפתרון היה לדרוש מהתזמורת שלא תנגן בשעת הסעודה. יש מספיק רעש בריקודים, אז אפשר לנוח מהרעש בזמן הסעודה. כשיש שקט נדמה שגם האוכל טעים יותר, והעיקר - אפשר לדבר, לחדש קשרים, ולהרבות ידידות ואהבה בין אישה לרעותה, ואין שמחה גדולה מזו. רוב האנשים לא ידעו לנתח לעצמם מה היה מיוחד, אבל ציינו שמצד אחד היה מאוד שמח ומצד שני רגוע ונעים.

אם תקפידו שיהיה בשר ויין, תבחרו מעט מנות אבל תקפידו שהן יהיו בשפע וטעימות, וכן תקפידו שהתזמורת לא תנגן בזמן הסעודה, תתפלאו כמה שמח וטוב יהיה.

שדרנים עליך ישראל
בבוקר יום שני כ"ה טבת שמעתי קטע מתוכניתו של רפי רשף בגלי צה"ל. ידעתי שהוא שמאלן וגם לא הגון במיוחד, אבל באותו בוקר הוא הצליח להפתיע לרעה. הוא וחבר פרשניו השמאלנים דיברו בשנאה על מתנחלי חברון. את סבלותיהם של הערבים הבינו, ובאחיהם בגדו. את החייל הבודד שיצא להוציא את דיבת ישראל רעה רשף ראיין באהדה מופגנת. כשכשל בלשונו, סייע לו, והמתין בסבלנות עד שימצא את המילים המתאימות. מנגד, את נעם ארנון שיסע וקטע. גם את חבר הכנסת פרופ' אריה אלדד, שהתקשר ביוזמתו, קטע בשחצנות.

כששומעים רוע כזה, עיוות מציאות נורא שכזה, איך שהמותקפים והמאוימים והנרצחים הופכים להיות נאשמים, אי אפשר שלא להיזכר בעלילות הדם, ולהרגיש שאט נפט מהרפש המרושע הזה.

הגיע הזמן לעשות סדר בכלי התקשורת הממומנים בכספינו.

______________

הופיע גם במדור 'רביבים' בעיתון בשבע
חזרה למעלה