ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות יום כיפורים | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה נושאים נוספים ימים נוראים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשרי תשס"ב

הלכות יום כיפורים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל


יום כיפור


1 - חולה בצום הכיפורים
צום יום הכיפורים מן התורה, שנאמר (ויקרא כג, כז): "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם..." (שם כט): "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה".

לפיכך דינה חמור מדין שאר הצומות, שמצום תשעה באב חולים פטורים ואילו בצום יום הכיפורים חולים חייבים. ורק חולה שיש חשש סכנה שמא בעקבות הצום ימות - פטור מהצום, שפיקוח נפש דוחה את מצוות הצום.

אלא שאם יכול להנצל מהסכנה על ידי שתייה ואכילה מועטת לשיעורים עליו לעשות כן, ועל ידי כך אינו נחשב כמי שביטל לגמרי את הצום. ובשתייה הכוונה שישתה פחות ממלא לוגמיו כל תשע דקות. מלא לוגמיו הוא השיעור שימלא את פיו כשינפח לחי אחת, כל אדם לפי גודל פיו (הממוצע למבוגרים הוא בין 45 ל 50 מיליליטר). ובאכילה, יאכל פחות מככותבת כל תשע דקות. כותבת הוא כשיעור נפח של שני שליש ביצה רגילה, ובמשקל מים זה יוצא כשלושים גרם, אלא שיש למדוד לפי הנפח.

ואם לא יוכל להפסיק תשע דקות בין אכילה לאכילה, יקצר את ההפסקות לשמונה או שבע דקות עד ארבע דקות, מפני שיש דעות שמשך הזמן הנצרך להפסקה מועט, ולכן יצמצם את ההפסקות. ובשתייה אם לא יספיק לו שיעור ההפסקה של ארבע דקות ישתה פחות ממלא לוגמיו כל דקה. כי יש אומרים שדין שתייה שונה מדין אכילה.

וכל חולה שמסתפק שמא יש במחלתו סכנת נפשות, צריך לשאול לפני יום כיפור רופא ירא שמיים, מה דינו. מפני שרופא שאינו ירא שמיים אינו מבין את חשיבות הצום ולכן נוטה לומר לכל החולים שהם בסכנה וחייבים לאכול. ורק מי שאינו יכול למצוא רופא ירא שמיים ישאל רופא אחר. ואם הגיע הצום ולא שאל, ויש ספק שמא הצום יסכן את חייו, ואפילו אם החשש קטן, יאכל וישתה לשיעורים. מפני שגם ספק פיקוח נפש דוחה את הצום.

2 - כפרות

אחד מהמנהגים המפורסמים של ערב יום הכיפורים הוא מנהג הכפרות, וכך עושים: לוקחים תרנגול זכר על כל זכר מבני הבית, ותרנגולת אחת על כל אחת מבנות הבית. ולמעוברת לוקחים תרנגול ותרנגולת שאולי תלד בן ואולי בת. ובוחרין בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". ובשעה ששוחטים התרנגול, צריך לחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו, ועל ידי תשובתו הקב"ה מסלק הגזירה מעליו, ונתקיים דוגמתו בעוף הזה. ולאחר מכן המנהג ליתן את מחיר שוויו של הבשר לעניים, בכדי שיהיה להם מה לאכול בערב יום הכיפורים ולאחר צאתו.

ברם חייבים אנו להזכיר שמנהג זה אינו מוסכם על כל הדעות. לדוגמא נזכיר כאן את דברי הרשב"א שהיה אחד מגדולי הראשונים, וגר בספרד, וכך כתב: מנהג הכפרות שעושים בערבי יום הכיפורים, מצאתיו מנהג פשוט בעירנו, עם עוד דברים שנראו בעיני שהם כדרכי האמורי. והרחקתי מנהג זה הרבה, וציוותי לבטלו, ובחסד עליון נשמעו דברי, ולא נשאר מכל זה וכיוצא בו בעירנו מאומה. ועל פי הרשב"א גם השולחן ערוך (או"ח תרה, א) פסק שאין לקיים את מנהג הכפרות. מכל מקום רבים נוהגים לקיימו, וכן כתב הרמ"א שכך נוהגים באשכנז ואין לשנות המנהג משום שהוא מנהג ותיקין. וגם האר"י הקדוש קיים מנהג הכפרות.

ורבים נוהגים כיום לקיים את מנהג הכפרות על ידי צדקה בשווי של תרנגול על כל אחד מבני המשפחה, שבאופן זה יוצאים במידת מה ידי שתי הדעות, שנותנים צדקה כנגד שווי תרנגול, ומנגד אין חשש דרכי האמורי אלא רק תוספת צדקה לקראת היום הקדוש.

3 - בקשת הסליחה
אחת ההלכות מהלכות יום הכיפורים, שאין אפילו פוסק אחד שלא הזכירה, היא ההלכה האומרת, שיום הכיפורים עם התשובה מכפר על כל העברות שאדם חוטא בינו לבין המקום, כמו למשל עבודה זרה, חילול שבת, לבישת שעטנז, אי הנחת תפילין וכיוצא בזה, על כל אלה, אם האדם מתחרט ומתוודה ומקבל על עצמו שלא יחטא שוב, הווידוי עם כוחו המיוחד של יום הכיפורים, מועיל לו בכדי לכפר על עוונו (ולעיתים, בעברות החמורות, גם היסורים מצטרפים לכפרת העוון).

אבל בעברות שבין אדם לחברו, כמו למשל, המלבין פני חברו, או המספר עליו לשון הרע או רכילות, וקל וחומר אם הוציא עליו שם רע, או הזיק לו בגופו או בממונו, אפילו אם ירבה האדם בתפילות ובתחנונים, ויצום ויסגף את גופו מצער, לא יועילו לו לא הסיגופים ולא יום הכיפורים, כל זמן שלא ילך ויפייס את חברו.

ומהלכה זו נתפשט המנהג שמבקש אדם מחברו לפני יום הכיפורים סליחה ומחילה. אבל העיר על מנהג זה השל"ה הקדוש, שאין הכוונה שכל אחד ילך לאוהביו ולחבריו הטובים ויבקש מהם מחילה, והם כמובן יאמרו לו שהוא כלל וכלל לא פגע בהם, אלא העיקר הוא לילך דווקא אצל אלו שקיים חשש שנפגעו ממנו, והיחסים ביניהם אינם כשורה, דווקא איתם צריך להתפייס לפני יום הכיפורים, ומהם ראוי לבקש בכנות סליחה ומחילה.

4 - רחיצה
אחד מחמשת האיסורים שחלים ביום הכיפורים הוא איסור הרחיצה, ולפני שניכנס לפרטי ההלכה, יש מקום להזכיר שישנה מחלוקת עקרונית בין הראשונים, אם רק איסור האכילה והשתייה אסור מן התורה, ואילו שאר ארבעת האיסורים, וביניהם איסור הרחיצה, אסורים מדברי חכמים, או שכל חמשת האיסורים הם מן התורה.

נחזור לאיסור הרחיצה. ראשית צריך לדעת שאין הבדל בין רחיצה במים חמים לרחיצה במים קרים. ברם כל איסור הרחיצה הוא דווקא כאשר מטרתה לתענוג או הנאה, אבל רחיצה שנועדה לנקות לכלוך מותרת.

ולכן אדם שנתלכלכו ידיו בבוץ מותר לו לנקותם על ידי מים, אבל יקפיד לרחוץ רק את ידיו. וכן אם נתלכלך מקום אחר בגופו, יכול לרחוץ את אותו המקום בלבד. וכתב המשנה ברורה, שמדין זה משמע, שגם אם האדם הזיע הרבה, והדבר מפריע לו מאוד, מותר לו לרחוץ את מקום הזעה ביום הכיפורים. אך אם אין הדבר מפריע לו כל כך, יש להחמיר, וזאת מפני שיתכן ורחיצה זו כבר יצאה מגדר של רחיצה לצורך הסרת ליכלוך ונכנסה לגדר של רחיצה לשם תענוג האסורה ביום כיפור.

5 - אכילה בערב יום הכיפורים
אין לנו שום יום בשנה שיש בו מצווה לאכול, אמנם בליל הסדר יש מצווה לאכול שיעור של כזית מצה, ובליל סוכות יש מצווה לאכול כזית לחם בתוך הסוכה, אבל אין מצווה לאכול ולהיות שבע. ואפילו בשבתות ובימים טובים, אין מצווה לאכול, אלא המצווה היא לענג את השבת ולשמוח ביום טוב, וכיוון שהעונג והשמחה באים בדרך כלל גם על ידי אכילה ושתייה, אנו אוכלים ושותים, אבל אם יהיה אדם שהאכילה תקשה עליו ותצער אותו, יהיה פטור מלאכול.

ורק יום אחד בשנה מצווים אנו על פי התורה לאכול ולשבוע, ומתי יום זה? בתשיעי בחודש תשרי, הלא הוא ערב יום הכיפורים. טעמים רבים נאמרו למצווה זו, ואף שברצוני להזכירם, הזמן אינו מרשה. רק נרמוז שיש כאן ביטוי לשמחה לקראת יום הכיפורים, יום שבו ניתן לשוב בתשובה.

עוד חשוב לציין, שמצווה זו מן התורה, וכל כך גדולה חשיבותה, עד שאפילו ממעטים בתלמוד תורה בערב יום הכיפורים כדי לאכול ולשתות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il