ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דיני לולב והדס א' | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה נושאים נוספים סוכות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשרי תשס"ב

דיני לולב והדס א'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

1 - העלה העליון
היום נתחיל להסביר כיצד בוחרים לולב כשר. הבעיה הנפוצה ביותר בלולבים היא, בעיית 'נחלקה התיומת' על פי שיטת הרמ"א. וכדי להבין את העניין צריך לבאר תחילה, שכל עלי הלולב גדלים בזוגות, שניים שניים, מצד אחד העלים מחוברים ומן הצד השני נפרדים. כדי להבחין בכך כדאי לקחת פעם לולב ישן ולתלוש ממנו עלה, ולאחר מכן לראות שאותו עלה שיוצא כעלה אחד מהשדרה של הלולב, מורכב בעצם משני עלים המחוברים זה לזה בגבם, ובקלות אפשר לפצלם זה מזה. לחיבור שבין שני העלים קוראים 'תיומת', מלשון תאומים. ואם אותו חיבור נפרד ברוב העלים, הרי הלולב פסול. ובהלכה פסול זה נקרא בשם 'נחלקה התיומת'.

למעשה אין כמעט לולב שרוב העלים שלו נפרדו, אבל בהרבה לולבים דווקא העלה המרכזי נפרד מעט בסופו. ובדיוק לגבי העלה המרכזי ישנה מחלוקת עקרונית החורצת את גורלם של לולבים רבים.
לדעת הרמ"א כשם שמדקדקים ומחמירים חלק העליון של האתרוג הקרוב לפיטם, כן יש להחמיר לגבי העלה המרכזי של הלולב, שכל פיצול קל שבו פוסל את כל הלולב, ולכן אם נחלקה התיומת של העלה המרכזי הלולב פסול. ולדעת השולחן ערוך אין הבדל בין העלה המרכזי לשאר העלים, ולגבי כל הדינים הולכים תמיד אחר הרוב ללא התחשבות מיוחדת בעלה המרכזי, ולכן גם אם נחלקה התיומת של העלה המרכזי, כל זמן שלא נחלקה תיומתן של רוב העלים, הלולב כשר.

ואם כן לסיכום, לדעת השולחן ערוך, כמעט ולא נמצא לולב שיהיה פסול מצד 'נחלקה התיומת', מפני שקשה למצוא לולב שרוב העלים שבו יתפצלו. אולם לדעת הרמ"א שמחמיר לגבי העלה המרכזי, בלולבים רבים ישנה בעיה. וככל שהלולב יותר גדול ויפה, כך יש יותר חשש שהעלה המרכזי התחיל להפרד. ולכתחילה כדי לקיים מצווה מן המובחר, לדעת הרמ"א יש להקפיד שאפילו הקצה העליון של התיומת של העלה המרכזי לא תפרד, אולם בדיעבד, כל זמן שהעלה המרכזי לא נחלק עד לשדרה, הלולב כשר גם לדעת הרמ"א. ולדעת הגר"א הולכים בעלה המרכזי אחר הרוב, שאם רוב התיומת נחלקה - הלולב פסול, ואם הרוב נשאר מחובר - הלולב כשר לכתחילה (שו"ע או"ח תרמה, ג; מ"ב שם).

ועוד יש לציין, שכל זה אמור לגבי היום הראשון בלבד, אולם בשאר הימים גם הרמ"א מודה שאפילו אם העלה האמצעי נחלק כולו, הלולב כשר ואפשר לברך עליו (מ"ב סקי"ז; ארבעת המינים ע' קסד).

2 - עקום
באופן כללי הלולב צריך להיות ישר, ואם הלולב גדל באופן לא טבעי ונתעקם, לפעמים הוא נפסל, והדבר תלוי בשיעור העיקום ובצד שאליו התעקם.

לכל לולב יש גב ופנים, בגב אנו רואים כמין גזע שהוא השדרה של הלולב שממנו העלים מתפצלים, ובפנים רואים בין זוגות העלים כמין חריץ. ואם הלולב התעקם לכיוון השדרה הרי הוא כשר, מפני שזהו דבר טבעי בלולב שהוא נוטה אחורה לכיוון השדרה. אבל אם הוא התעקם קדימה, או לאחד מצדדיו, הרי הוא פסול. ודווקא אם התעקם הרבה, עד שהוא מכופף כמו מגל, אבל אם התעקם פחות - כשר (שו"ע תרמה, ח; מ"ב לג).

ואם לקחו לולב שהתעקם ונפסל, ושמו אותו מתחת למכבש עד שהתיישר, כתב השדה חמד, שאם לא ניכר על הלולב שפעם היה עקום ופסול - הרי הוא כשר (מע' ל' אות ב').
ואם הלולב עולה ישר אלא שפתאום ראש שדרתו נכפף, הלולב פסול. אבל אם רק העלים בקצוותיהם התכופפו, ויצרו צורה של מעין מקור, כפי שמצוי בהרבה לולבים, מאחר וזהו דרך גדילתם הרי הם כשרים. והרא"ש היה מהדר לקחת דווקא לולב שיש כמין כיפוף בראשי עליו, מפני שבאופן זה אין התיומת של העלים העליונים נפרדת. אבל פסקו האחרונים שלכתחילה עדיף יותר לקחת לולב שגם קצה העלים שלו ישרים (שו"ע תרמה, ט; מ"ב מב; שעה"צ מג).

3 - יבש

כל ארבעת המינים צריך שתהיה בהם איזה חיות, אבל התייבשו - נפסלו. ויש הבדל בין אתרוג לשאר המינים בהגדרת המושג יבש.

שבאתרוג כל זמן שעדיין יש בו לחות הוא כשר, וכשנתייבשה כל לחותו נפסל. ואפשר לבדוק זאת על ידי נעיצת מחט עם חוט באתרוג, שאם החוט יצא לח, האתרוג כשר, ואם לא תהיה לחות על החוט, האתרוג פסול. (אגב, בדיקה כזו לא תפסול את האתרוג בתנאי שלא יעשה באתרוג נקב מפולש מצד לצד, וכן לא יגרם חסרון באתרוג, ואמנם לכתחילה אין להכניס מחט באתרוג, אולם ממילא אתרוג שיש ספק אם התייבש אינו מהודר, ובדיקה כזו לא תפגע ברמתו).

בדרך כלל אתרוג שנשאר מהשנה שעברה נתייבש לגמרי, אבל אם יאחסנו אותו היטב, יתכן ותשאר בו לחות, ואפשר יהיה ליטלו ולברך עליו. אולם כמובן שלכתחילה יש ליטול אתרוג מהודר שלא נתייבש כלל (שו"ע תרמח, א; רמ"א שם; שעה"צ ח).
ובלולב יבש בודקים את הצבע, שאם מראה הירוק נסתלק מרוב עליו והם הפכו ללבנים, הלולב פסול, ואם עדיין נשאר מראה ירוק ברוב העלים, הלולב כשר (שו"ע תרמה, ה).

וכן הדין לגבי הדס וערבה שנתייבשו, שכל זמן שנשאר בהם צבע ירוק, עדיין הם כשרים. ואפילו אם נתייבשו כל כך עד שכשמגרדים את עליהם בציפורן הם נפרכים ומתפוררים, מכל מקום מאחר ונשאר בם מראה ירוק, הם כשרים. אבל אם הלבינו פניהם של עלי ההדס או הערבה, פסולים (שו"ע תרמו, ז; תרמז, ב; שעה"צ ו).
ולפעמים כשישנם מצבים גבוליים, שקשה להחליט בהם אם נשאר בהדס צבע ירוק או לא. אפשר לקחת את ההדס ולהשרותו במים במשך יום, ואם הוא יחזור אל מראהו הראשון, ועליו יהיו לחים, הרי הוא כשר. ואם ישאר כפי שהיה, סימן שכל לחותו הטבעית כלתה, והוא פסול (מ"ב תרמו, כ, בשם תמים דעים).

4 - שיעור ההדס
אחד מארבעת המינים הוא ענף עץ עבות, ופרשו חכמים שהכוונה לענף של הדס, שהעלים שלו גדלים בשלישיות, ובכל פעם יוצאים שלושה עלים מקן אחד, כך שכל הענף מחופה בסדרות של שלושה עלים, והוא נראה כמו שרשרת עבה.

רוב ענפי ההדס אינם כשרים לארבעת המינים, מפני שבכל קן יוצאים רק שני עלים או אפילו עלה אחד בלבד. ורק עצי הדס בריאים וטובים מסוגלים להוציא ענפים בעלי שלושה עלים. וגם אותם ענפים בדרך כלל אינם משולשים לכל אורכם אלא רק בחלק העליון שלהם. ולכן השאלה העיקרית היא, מהו השיעור של אורך ההדס המשולש.

באופן כללי אורך ההדס צריך להיות שלושה טפחים, ולדעת כמה מהגאונים, במשך כל שלושת הטפחים צריכים להיות עלים שגדלו בשלשות בלא שום קן שיש בו עלה אחד או שניים. ולכתחילה ראוי להחמיר כמותם ולקחת ענף משולש בכל משך שלושת הטפחים. אולם מצד הדין אפשר לצאת ידי חובה גם בענף שברוב שלושת הטפחים שלו גדלים עלים משולשים (שו"ע תרמו, ה).

אלא שברבות השנים והגלויות נתגלעה מחלוקת עצומה מהו שיעור טפח באופן כללי, ובנוסף לכך, ישנה מחלוקת לאיזה טפח התכוונו חכמים בעניין ארבעת המינים. ואסכם את הדעת בקצרה.
לדעת רוב הפוסקים, וביניהם הרמב"ם ובעל השולחן ערוך, שיעור של טפח הוא שמונה סנטימטר, ושיטה זו שהיא שיטת הקדמונים נקראת כיום בפי כל שיטת רבי חיים נאה, שהוא סיכם ובאר אותה מכל צדדיה. ולדעת הנודע ביהודה והחזון איש, שיעור טפח הוא עשרה סנטימטר. ועוד ישנה מחלוקת בין הראשונים לגבי ארבעת המינים, שיש אומרים ששלושה טפחים שאמרו לעניין ארבעת המינים הכוונה לטפחים שהם קטנים מהטפחים הרגילים בשישית, ויש אומרים שהכוונה לטפחים רגילים.

ובסנטימטרים יוצא שלדעת רוב הפוסקים לכתחילה יש לקחת הדס שבמשך עשרים וארבעה סנטימטר גדלים בו עלים משולשים, ובדיעבד אם רוב העלים שבו משולשים כשר. ובשעת הדחק אפשר להסתפק גם בהדס שאורכו עשרים סנטימטר, והעלים המשולשים שבו יותר מעשרה סנטימטר. ולשיטת החזון איש, לכתחילה יש ליקח הדס שעליו משולשים במשך שלושים סנטימטר, ואם הרוב משולש - מצד הדין יוצאים בו ידי חובה.

ולסיכום, מצד הדין על פי רוב הפוסקים, הדס שאורכו עשרים וארבעה סנטימטרים שכולו משולש - כשר לכתחילה. וגם אם רוב משולש יוצאים בו ידי חובה. ובשעת הדחק אפשר להסתפק בהדס שאורכו עשרים סנטימטר ורובו משולש. והמהדרים לוקחים הדס שאורכו שלושים סנטימטר וכולו משולש (שו"ע תרן, א).
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il