ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות סוכה א' | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה נושאים נוספים סוכות Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשרי תשס"ב

הלכות סוכה א'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

1 - כללי סכך כשר
כדי שהסכך יהיה כשר הוא צריך לעמוד בשלושה תנאים עיקריים. הראשון, שחומר הסכך יהיה מדבר שגידולו מן הקרקע, כלומר ממין הצומח, כעצים ושיחים. אבל ברזל, עפר ופלסטיק, אע"פ שמקורם מהאדמה, כיוון שאינם צומחים - פסולים לסוכה.

התנאי השני שאותו מין צומח יהיה תלוש ממקורו, וכל זמן שהענפים עדיין מחוברים לקרקע הם פסולים לסכך, לכן, אי אפשר לבנות סוכה תחת אילן ולהשתמש בענפיו כסכך.

התנאי השלישי, שהסכך לא יהיה מדבר המקבל טומאה. המינים המקבלים טומאה הם בדרך כלל: כלים, בגדים, כסאות ומיטות. ככלל, כל דבר בצורתו הגולמית בטבע אינו יכול לקבל טומאה ואחר שעובד ונעשה ראוי לשימוש האדם, נעשה ראוי לקבל טומאה. יחד עם עלייתו לדרגת כלי בעל משמעות הוא נעשה מוכן לקבלת טומאה, ואז אם יגע בו מת או אחד משאר הדברים המטמאים, אזי הכלי יטמא. וכבר משעה שהעץ נהפך לדבר שיכול לקבל טומאה - הרי הוא פסול לסכך.

לפיכך, מותר לסכך בענפי עצים ושיחים, ואף בקרשים פשוטים כדוגמת קרשי בניין, מפני שהם אינם ראויים לקבל טומאה. אבל אם עשו מהעץ כסא או מיטה או קערה, אסור לסכך בו. ואף אם הכלי או המיטה נשברו עד שאינם יכולים לקבל טומאה, אסרו חכמים לסכך בשבריהם, שמא יטעו ויבואו לסכך בהם בעודם שלמים (שו"ע או"ח תרכט, א-ב). 1

עוד אסרו חכמים לבנות את הסוכה מדברים שריחם רע, וכן אסרו לסכך בענפים שנושרים מהם עלים או תולעים, שמא מחמת הריח הרע או העלים הנושרים יניח את סוכתו וילך לביתו. ואם כבר סיכך בענפים כאלה אינו חייב להחליף הסכך. אבל אם הריח בסוכה רע כל כך עד שאין בני אדם יכולים לסובלו, הסוכה פסולה מהתורה, מפני שאינה ראויה לדירת אדם (שו"ע תרכט, יד; מ"ב לח).

2 - צילתה מרובה מחמתה
הסכך צריך להגן מן השמש, וכל זמן שהוא חוסם את רוב קרני השמש - כשר, שרובו ככולו. אבל אם מחצית מקרני השמש חודרים דרכו - הסוכה פסולה. ומודדים זאת סמוך לסכך, שכן קרני השמש מתרחבות בדרך ירידתן דרך החורים שבסכך עד שסמוך לקרקע פעמים רבות נראה שחמתה של הסוכה מרובה מצילתה, ואע"פ כן אם המדידה סמוך לסכך תראה כי צילתו מרובה מחמתו - הסוכה כשרה.

ואם רוב הסכך צילתו מרובה מחמתו, ומיעוטו חמתו מרובה מצילתו, כל הסוכה כשרה, וגם היושבים תחת הסכך הדליל שחמתו מרובה מצילתו מקיימים מצוות ישיבה בסוכה. אלא שצריך להקפיד שלא יהיה מקום של שבעה טפחים על שבעה טפחים (56 ס"מ) שבכולו החמה מרובה מהצל, שאז אותו מקום פסול. 2

פעמים שהסכך אינו מונח בצורה מסודרת, כך שבחלק משעות היום חמתו מרובה מצילתו ובחלק אחר צילתו מרובה. ולהלכה הולכים אחר המצב באמצע היום, כשהחמה באמצע הרקיע, שאם אז צילתו מרובה מחמתו כשר, ואם לא פסול (רמ"א תרלא, ה). 3

3 - מדיני הסכך

אם בתוך הסכך הכשר ישנו חלל של אויר שאין שם סכך, אם רוחבו שלושה טפחים (24 ס"מ) הרי הוא מפסיק את הסכך ויתכן שהסוכה נפסלה מפני שהפסק האויר גורם שלא יהיו לסוכה שלוש דפנות. ואם רוחבו פחות משלושה טפחים אבל יש בו כדי שיעור ראשו או רוב גופו של אדם, (או שהוא הולך על פני כל הסוכה וצ"ע) אין הוא פוסל הסוכה אבל היושב תחתיו אינו מקיים מצוות סוכה. ואם הוא קטן מזה, הרי החלל בטל והיושב תחתיו מקיים מצוות סוכה (שו"ע תרלב, ב). 4

לכתחילה הסכך צריך לעשות צל רב, אבל לא יהיה מעובה מידי, עד שלא יראו דרכו את הכוכבים הגדולים בלילה. ואם הניח סכך מעובה עד שאין רואים דרכו את קרני השמש, הסוכה כשרה (שו"ע תרלא, ג). אבל אם הסכך מעובה עד שאין הגשמים חודרים דרכו לדעת רבנו תם הסוכה פסולה, מפני שהסוכה צריכה להיות דירת ארעי וכשאין הגשמים חודרים דרכה הרי היא דומה לבית. וכשאפשר צריך לחוש לשיטתו (מ"ב תרלא, ו). 5

4 - מבנה הסוכה הכשרה
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה (כ 9.60 מטר) פסולה, מפני שהסוכה היא דירת ארעי, ותקרת-סכך גבוהה כל כך אינה יכולה להחשב כגג של דירת ארעי. ואם היא נמוכה מעשרה טפחים (80 ס"מ) - פסולה, מפני שלא ניתן לשבת בה, והסוכה צריכה להיות ראויה לישיבה. וכן רוחבה צריך להיות לפחות שבעה טפחים (56 ס"מ 56x ס"מ), שאם היא קטנה מזה, אפילו אדם אחד אינו יכול לשבת בה עם מאכלו. 6

גובה הדפנות צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ). וצריך לבנותם סמוך לקרקע, ואם נוצר רווח של שלושה טפחים בין הקרקע לדפנות, הדופן פסולה, מפני שהיא פרוצה עד שאפילו גדיים יכולים להכנס תחתיה. אבל מותר שיהיה רווח בין הדפנות לסכך, שאחר שהדפנות כשרות, שגובהן עשרה טפחים, אפשר להניח את הסכך עד גובה עשרים אמה, שהוא הגובה המירבי של סוכה. ואף שנוצר רווח גדול בין הדפנות לסכך אין הוא פוסל, מפני שרואים את הדופן כאילו היא ממשיכה לעלות עד לסכך, ובתנאי שאכן הסכך יהיה מעל הדפנות. (שו"ע תרל, ט). 7

ולעניין הדפנות, צריך שיהיו לסוכה שתי דפנות מלאות והשלישית אפילו טפח. אלא שדין זה מורכב יותר, וזה באורו: מפסוקי התורה למדנו שצריכה הסוכה שלוש דפנות, ומהלכה למשה מסיני אנו מקובלים שדי שיהיה בדופן השלישית טפח בלבד. וטפח זה צריך להיות מרווח (טפח ועוד), וצריך להעמידו במרחק של פחות משלושה טפחים סמוך לדופן המלאה, וכל רווח שהוא פחות משלושה טפחים נחשב 'לבוד', היינו מאוחה, וכך נוצרת בדופן השלישית מחיצה של ארבעה טפחים שלמים, שהוא שיעור רוב מחיצה כשרה של סוכה. ועוד הוסיפו חכמים ואמרו, שאת השטח הנוסף של הדופן השלישית צריכים להכשיר על ידי צורת הפתח (שו"ע תרל, ב). ודיני "צורת הפתח", "לבוד", "רובו פרוץ" וכדומה רבים ומפורטים, וכבר כתב הרמ"א (תרל, ה) שהמנהג לעשות לפחות שלוש מחיצות שלמות, כי אין הכל בקיאים בדינים הרבים של המחיצות.

לכתחילה עדיף לבנות סוכה מהודרת בעלת ארבע דפנות שלמות, שגם הפתח שלה יוכל להסגר, כדי שתהיה נוחה למגורים, ותגן על היושב בה מפני הרוח והשמש ובעלי חיים.

5 - סוכה תחת בית ואילן
הסוכה צריכה לעמוד תחת כיפת השמיים, כדי שסכך הסוכה יסוכך על היושב בה ולא דבר אחר. לפיכך העושה סוכתו בתוך הבית תחת התקרה - פסולה. וכן אין לעשות סוכה תחת ענפי האילן.

אבל מותר לעשות סוכה ליד קירות של בניין גבוה, ואפילו אם הקירות גבוהים מאוד ומונעים מקרני החמה להגיע לסוכה, הסוכה כשרה. מפני שרק תקרה או ענפים שמעל הסכך בקו ישר פוסלים את הסוכה, אבל כל מה שמצידי אותו קו ישר שבין הסכך לשמים אינו פוסל את הסוכה.

ואם ענפי העץ שמעל הסכך דלילים מאוד וסכך הסוכה מעובה, עד שגם אם יסירו את הסכך שכנגד ענפי העץ עדיין הסכך הנותר יהיה מספיק מעובה כדי שצילו יהיה מרובה מחמתו, הסוכה כשרה (שו"ע או"ח תרכו, א).
וכן מותר לבנות סוכה מתחת לחוטי כביסה, או חוטי חשמל, שהואיל והם דקים וצילם מועט מאוד, וגם אין מגמתם לצורך צל, אינם פוסלים את הסכך שתחתיהם. 8

6 - לשבת תחת צל הסוכה (דיני קישוטים וכילה)
מצוות הסוכה לישב בצל הסכך הכשר. לפיכך הפורס סדין תחת הסכך כדי להרבות את הצל בסוכה - פסל את הסוכה. אבל מותר לאדם לשבת בתוך הסוכה כשכובע גדול לראשו, מפני שהכובע טפל לגופו ואינו חוצץ בינו לסכך.

וכן מותר לתלות תחת הסכך מיני פירות וקישוטי נייר, מפני שהקישוטים טפלים לסכך ואין הם חוצצים בין הסכך ליושבים בסוכה, ובתנאי שהקישוטים יהיו בתוך ארבעה טפחים הסמוכים לסכך (32 ס"מ). ואפילו אם הקישוטים יכסו את כל הסכך, כל זמן שהם בתוך ארבעה טפחים של הסכך הרי הם טפלים לסכך ואינם פוסלים הסוכה. ואם בטעות תלו איזה קישוט שמשתלשל אל מעבר לארבעה טפחים מהסכך, כל זמן שרוחבו פחות מארבעה טפחים - לא פסל את הסוכה, אלא שאין לשבת תחתיו. ואם רוחב הקישוטים פחות משלושה טפחים (24 ס"מ), כשרשראות, מותר בדיעבד לשבת תחתיהם, אלא שמלכתחילה יש להעלות את כל הקישוטים אל תוך ד' טפחים של הסכך. 9

ומי שהתקין מעל מיטתו כילה, אם היא קבועה ומחוברת למיטתו, הישן בה לא קיים מצוות סוכה. ואם היא ארעית, הדין תלוי בגובהה, אם גובהה פחות מעשרה טפחים, אין בה חשיבות והרי היא בטלה לסוכה והישן בה מקיים מצוות סוכה. אבל אם גובהה למעלה מעשרה טפחים, יש בה חשיבות והישן בה אינו מקיים המצווה. 10

וכן הדין לגבי הישן תחת מיטה או שולחן שבסוכה, כיוון שהחלל שתחתיהם נוצר בדרך אגב, הרי הוא נחשב ארעי, ולכן הדין תלוי בגובהם. אם החלל שתחתיהם פחות מי' טפחים (80 ס"מ) - הישן תחתיהם קיים מצווה, ואם החלל שתחתיהם גבוה מי' טפחים - הישן שם לא קיים המצווה.
וכן הדין לגבי מיטת קומתיים, שאם החלל שבין המיטה התחתונה לעליונה יותר מי' טפחים, הישן בתחתונה לא קיים מצוות סוכה. ואם החלל פחות מי' טפחים - הישן בה קיים מצוות סוכה (עי' פס"ת תרכז, ג).

ובשעה שהגגון פרוש על הסוכה ברור שהיא פסולה, מפני שהגגון חוצץ בין הסכך לשמים, אבל אחר שיסירו את הגגון תחזור הסוכה לכשרותה. אמנם יש להקפיד שבעת בניית הסוכה הגגון יהיה מקופל על צידו ולא יחצוץ בין הסכך לשמים, מפני שיש סוברים שאם בשעת בניית הסוכה הגגון יהיה פרוש מעל הסכך, גם אחר הסרת הגגון תשאר הסוכה פסולה, משום שהכשר הסוכה צריך להיות על ידי עצם הנחת הסכך ולא על ידי הסרת הגגון (ב"ח, מ"ב תרכו, יח, אמנם הרמ"א תרכו, ג, מקל).


^ 1 זהו טעם הרמב"ם ולרש"י סוכה טו, ב, וטז, א, זוהי גזרת חכמים שהואיל ובאו מכלי נשאר עליהם שם איסור. כלים המקבלים טומאה מדברי חכמים בלבד, כדוגמת שולחן שאין בו כלי קיבול, וכן מעדר ומגרפה, אם נשברו, לדעת הרבה פוסקים כשרים לסכך, שהרי גם במצבם השלם פסולים מדברי חכמים בלבד, ואין גוזרים גזרה לגזרה, וכ"כ הפמ"ג, הובא במ"ב תרכט, ה. אמנם המ"א החמיר, והביאו המ"ב תרכט, י'. ולסיכום הביא המ"ב דעת הבכורי יעקב שבשעת הדחק אפשר להקל.
ואם שבר את הכלים כדי להכשירם לסכך, כתב בערוה"ש תרכט, ה', שכשרים. ויש מפקפקים בזה, עיין מקראי קודש סוכות א, יד, ושבט הלוי ג, צה. עוד בעניין זה כתב בציץ אליעזר יג, סו, שדעת הרב סלנט ששברי כלים פסולים כל עוד ניכר עליהם מה היו לפני כן, אבל אם השתנו לגמרי כשרים. ולכן התיר קרשים שנוסרו מארגזים, שלא ניכר מקורם.
^ 2 רוב צל צריך להיות בשני חשבונות. א' שברוב שטח הסכך יהיה הצל מרובה מהחמה. ב' שבחשבון הכולל של אחוזי הצל והשמש בסוכה, יהיה הצל רוב. והרמ"א תרלא, ב, הזכיר דעת המחמירים שלא יהיה שם ז' טפחים על ז' טפחים שחמתם מרובה מצילתם. ואם יפסלו את כל הסוכה עיין במ"ב ד', ובס' הסוכה השלם ע' רצו-רצט, שברר המצבים השונים בזה, והיוצא שרק במקרים נדירים לדעת המחמירים ז' טפחים אלו פוסלים הסוכה. ולדעת השו"ע נראה שגם אם יש שם ז' טפחים על ז' טפחים כל זמן שהם מיעוט, אף הם בטלים לשאר הסוכה ויוצאים בהם ידי מצוות סוכה.
^ 3 ויש לעיין עוד בהגדרה זו. וכן יש לעיין מה הדין כאשר באמצע היום חמתה מרובה, אבל זה מפני שהחמה נוטה תמיד לדרום, ואילו היתה ממש באמצע הרקיע צילתה היה מרובה. ונ"ל שפסולה, שכן הולכים לפי השמש ולא לפי הרקיע, שכן עניינה של הסוכה להגן מהחמה.
^ 4 סכך פסול מפסיק הסכך אם רוחבו ארבעה טפחים, ואם הוא בצד כל זמן ששיעורו פחות מד' אמות, הוא נחשב כדופן עקומה. ועיין בהערה 7, ואם רוחבו של הסכך הפסול פחות מד' טפחים לרוה"פ ולשו"ע תרלב, א, היושב תחתיו מקיים המצווה. ויש אומרים שכל זמן שרוחבו שלושה טפחים, אף שאינו מפסיק הסכך אין לשבת תחתיו. וכתב המ"ב תרלב, ג, שיש להחמיר לכתחילה. ועיין בס' הסוכה השלם ע' עד-פג פרטי דינים אלו.
^ 5 עיין בבאו"ה תרלה ד"ה 'כשרה' שלט"ז רק כשהסכך דומה לתקרה והגשם אינו נכנס פסול לר"ת, אבל בחוטט בגדיש, אף כשהגשם אינו נכנס כשר לר"ת, מפני שאינו דומה לתקרה. ולא"ר גם בגדיש ר"ת פוסל כהגשם אינו נכנס. וע' בס' הסוכה השלם ע' רפח-רצד, שברר בהרחבה סוגיה זו.
^ 6 עיין מ"ב תרג, ב, שיש שני סוגי טפחים: עצב, כשהאצבעות דחוקות, ושוחק כשהאצבעות פחות דחוקות. ויש לחשב לחומרה. לפי זה יש להחמיר לעניין גובה הסוכה כטפח עצב, ואם כן עשרים אמה הם: 9.38 מטר. ולרוחב שבעה טפחים וגובה עשרה טפחים מה שכתבתי הוא כשיעור טפח רגיל שוחק על פי השיעור המקובל של ר' חיים נאה. ולשיעור חזו"א יש להחמיר שהגובה יהיה לפחות 98 ס"מ, והרוחב 69 ס"מ. ועיין בפס"ת תרלג, א.
^ 7 אבל אם הסכך מונח כלפי פנים הסוכה, ובין הקו שמול הדופן ועד הסכך יש שלושה טפחים (24 ס"מ), הסוכה פסולה, מפני שאין חיבור בין הסכך לדפנות. ורווח אויר של שלושה טפחים יוצר ניתוק בין הדופן לסכך.
ואם יניח סכך פסול בין הדפנות לסכך הכשר, כל זמן שאין בו ארבע אמות (192 ס"מ), הסוכה כשרה, שכל הסכך הפסול נחשב "דופן עקומה", כלומר רואים את הסכך הפסול כהמשך של הדופן. אבל אם מקום הסכך הפסול יותר מארבע אמות, כבר אין רואים אותו כדופן עקומה, ודין זה הוא הלכה למשה מסיני, ובאורו, שארבע אמות הוא כבר מקום חשוב של חדר קטן, ולכן אי אפשר להחשיב מקום של ארבע אמות כהמשך הדופן, וממילא נוצרת חציצה בין הדופן לסכך הכשר (תרלב, א). כדי ליצור דופן עקומה צריך שהמחיצה תגיע עד הסכך, (אמנם יש מקילים, עיין במ"ב תרלב, ד).
דין זה מעשי כאשר מסירים מקצת מתקרה של חדר כדי להניח שם סכך, שאם יש בין מקום הסכך לכתלים ארבע אמות, אין הכתלים יכולים להחשב דפנות לסוכה ויש להקים מחיצות חדשות סביב למקום המסוכך. וכן כאשר בונים סוכה במקום שמעליו בנויה מרפסת, ברור שכל הסכך שתחת המרפסת פסול, מפני שאינו תחת כיפת השמיים, ואם רוחב המרפסת ארבע אמות - הדופן שתחתיה אינה נחשבת כדופן סוכה, ויש לבחון האם נותרו שם שלוש דפנות להכשיר הסוכה. ואם רוחבה פחות מד' אמות, רואים את הסכך שתחת המרפסת כדופן עקומה.
^ 8 בסוגיית סוכה שתחת העץ (סוכה ט, ב) לדעת רש"י והתוס' כל זמן שצל הסוכה כשר מצד עצמו גם בלא סיוע הצל שמהעץ, וצל העץ מועט מחמתו, הסוכה כשרה. ולדעת אבי העזרי והר"ן, יש לנקות את כל הסכך שעומד תחת ענפי העץ, ושעדיין צילתו של השאר תהיה מרובה מחמתו. כגון, כשענפי העץ מסוככים 20%, צריך שהסכך הכשר יתן 71% צל, כדי שאחר ניקוי 20% עדיין יהיה צילו של הנותר מהסכך הכשר מרובה מחמתו. והזכיר השו"ע תרכו, א, את שתי הדעות, והעיקר כדעה המחמירה, כמבואר בבאו"ה ד"ה 'ויש אומרים'. ורק בשעת הדחק אפשר לסמוך על הדעה המקילה, אבל לא יברכו על סוכה זו.
ולעניין חוטי כביסה וחשמל, כן פסקו האחרונים להקל, כמובא במקראי קודש ח"א יב, מנחת שלמה צא, יט. (ואין חוששים לדעת הב"ח הסובר לעניין עצי התקרה שיש לחוש ללבוד, מפני שעצי התקרה עומדים להיסתם ואילו החוטים ישארו לעולם מופרדים). ועיין עוד מקורות בפס"ת תרכו, ח.
כשענפי האילן מעל צידי הסוכה אולם כשהרוח נושבת היא מנענעת אותם מעל הסוכה, אף שצילם מרובה, מעיקר הדין אין ענפים אלו פוסלים הסכך. מפני שאינם קבועים על הסוכה אלא מתנועעים ברוח, ודבר המתנועע ברוח אינו נחשב כאהל לטומאה (אהלות ח, ה), וממילא אינו נחשב כחוצץ בין הסכך לשמיים. (וכתב בדעת תורה למהרש"ם לסי' תרכו, שגם לדעת פני יהושע הסובר שגם דבר שאינו מאהיל לטומאה פוסל הסכך, זה דווקא כשהוא בסכך עצמו, אבל לפסול סוכה כשרה, אינו פוסל). אולם לכתחילה כתבו כמה אחרונים שטוב לקוצצם, עיין מקראי קודש א, כג. ואם מסוק או בלון פורח ירחף מעל הסוכה, תהיה פסולה באותה שעה, מפני שאינם מתנועעים באקראיות עפ"י הרוח אלא מונחים על ידי אדם (דעת תורה למהרש"ם סי' תרכו).
^ 9 בשו"ע תרכט, יט, מוזכרת דעת ר"ת שאם בתחילה היה הסכך כשר שצילתו מרובה מחמתו, מותר אח"כ לפרוס תחתיו סדין נגד קרני החמה או כדי למנוע נשירת עלים, מפני שאחר שהסכך כשר אין הסדין פוסלו, ובתנאי שיהיה סמוך ד' טפחים לסכך. אבל להלכה נפסק כדעת רש"י שרק מה שנועד לקשט הסוכה טפל לסכך ואינו פוסלו, אבל סדין שנפרס כדי להגן מהחמה או הגשמים וכדומה פוסל, וכן דעת רוב הפוסקים כמבואר בהלכה ברורה שם ד"ה "ויש אומרים", וכן דעת השו"ע שסתם כדעת רש"י. אמנם כשאינו יכול לישב בסוכה מחמת עלים הנושרים או הגשם, ועל ידי סדין סמוך לסכך יוכל לשבת, יפרוס סדין כדי לקיים המצווה לפי ר"ת אלא שלא יברך "לישב בסוכה" (מ"ב תרכט, נח, עפ"י המ"א).
לגבי הקישוטים מבואר בסוכה י, ב, שאם הם מופלגים מהסכך ד' טפחים לדעת רוב האמוראים פוסלים הסוכה, וכן נפסק להלכה בשו"ע תרכט, יט, ותרכז, ד. אלא שנחלקו הראשונים בטעם הפסול, למאור וראבי"ה והמאירי, מפני שהוא כמו אוהל תחת אוהל, או סכך תחת סכך, לפי זה רק אם הנויין רחבים שבעה טפחים וצילתם מרובה מחמתם נחשבים אוהל וסכך ופוסלים. לעומתם הרמב"ן והראב"ד והרא"ש מבארים שפסול הנויין כמו סכך פסול שפוסל תחתיו. גם לפי שיטה זו נחלקו הראשונים, שלדעת הר"ן והריטב"א גם כשאין צל הנויין מרובה מחמתם אם הם מופלגים מהסכך ד' טפחים פוסלים. ולדעת הרא"ה רק אם צילם מרובה מחמתם פוסלים, והובאו דעותיהם במ"ב תרכז, יא. ועיין בבירור הלכה לסוכה י, ב.
לפי זה כל שרוחבו פחות מד' טפחים בודאי אינו פוסל הסוכה, ומדינא אין בו איסור כמבואר במ"ב תרכז, טו. ולדעת השו"ע תרלב, א, אף מותר לישון ולאכול תחתיו, ואף שלכתחילה אין לישב תחתיו כמובא במ"ב תרלב, ג, מ"מ אם רוחבו פחות מג' טפחים - מותר לישב תחתיו. וק"ו אם חמתו מרובה מצילתו שלדעת הרא"ה כלל אינו פוסל, ועיין בשעה"צ תרכז, כא. אלא שלכתחילה יש להעלות כל הקישוטים אל מעל ד' טפחים, כפי שכתב הרמ"א תרכז, ד: "ויש להזהר שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מד' לסוכה". אף מותר לישב תחתיו.
עוד נוסיף כי בשו"ע עפ"י הגמ' מבואר דין זה שאם תלה סדין לקישוט בתוך ד' טפחים מהסכך הסוכה כשרה, ולא ציינתי זאת מפני שנלענ"ד שלכתחילה אין לעשות כך, מפני שכיום אין נוהגים לקשט הסכך בסדין, ויראה הדבר כמי שרוצה להוסיף צל, ומצינו שיש לחוש לדבר כעין זה בסי' תרכט, יט.
^ 10 עיין בשו"ע תרכז, א-ג, ובמ"ב ז'. לסיכום: שלושה תנאים בהגדרת אוהל שהיושב בו אינו נחשב כיושב בסוכה: א) קביעות. ב) גג רחב טפח. ג) גובה י"ט. כל אוהל שיש בו שני תנאים חוצץ בסוכה. למשל, הישן תחת המיטה, כיוון שהמיטה לא נועדה לשם החלל שתחתיה, חלל זה נחשב ארעי, ולכן אם הוא גבוה עשרה טפחים יש בו שני תנאים, גג טפח וגובה י' טפחים וחוצץ, ואם אינו גבוה י' טפחים נשאר בו רק תנאי אחד של גג טפח ומותר לישן תחת מיטה זו.
ולא בארתי למעלה התנאי הקשור לגג רחב טפח, כי בדרך כלל אין לתנאי זה משמעות. מפני שגם כשהאוהל שעל המיטה מתחיל ממוט עליון ומתפצל ממנו, הרי שאם תוך ירידה של ג' טפחים התרחב המרחק שבין שני צידי האוהל לרוחב טפח - הרי זה נחשב כבר כגג, וכמעט ולא מצוי שיהיה אוהל שגובהו יותר מי' טפחים ואינו מתרחב תוך ג' טפחים לרוחב טפח וק"ו אם גובהו פחות מי"ט. ואף אם ימצא, הרי שאם בדי האוהל אינם מגיעים עד הרצפה ממש אלא רחוקים ממנה טפח - כבר נחשב השיפוע כולו כגג כמבואר במ"ב תרכז, ו, בשם האגודה. ולכן התייחסתי רק לאוהל שיש בגגו רוחב טפח, שאם הוא קבוע גם אם גובהו פחות מי"ט פוסל, ואם אינו קבוע רק אם גובהו יותר מי' טפחים פוסל.
האוחז בידו מטריה, נראה שגם אם היא גבוהה י' טפחים מהארץ, אין היא כאהל קבע החוצץ, אלא ככובע גדול, וכך מסרו בשם הגרש"ז אוירבאך. אבל מספק, כאשר יורדים גשמים בסוכה, היושב תחת המטריה לא יברך, ועיין בפס"ת תרכז, ב.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il