יום ו' כ"ז תמוז ה'תשע"ד
מבצע הפרסים הסתיים, אנו עדיין זקוקים לתמיכתכם
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשרי תשס"ב

הלכות סוכה ב'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

7 - שלא יהיה כתקרת בית
בית שתקרתו עשויה מקרשים, אע"פ שהקרשים מצד עצמם היו ראויים להיות סכך, מכל מקום הואיל והם נקבעו שם לשם דירת קבע, דינם כתקרת בית ופסולים לסכך. והרוצה להכשיר תקרה זו לשמש כסכך, צריך להוציא מהקרשים את כל המסמרים, ולהגביה את הקרשים ולהניחם מחדש, ועל ידי כך יתבטל מהם שם תקרה ויהפכו לסכך כשר (שו"ע תרלא, ט).

וכדי שלא יטעו אנשים ויבואו לשבת תחת תקרת קרשים, גזרו חכמים שלא לסכך בנסרים שרוחבם ארבעה טפחים (32 ס"מ), מפני שהם נראים כקרשים שעושים מהם תקרות (סוכה יד, א).
והמנהג שלא לסכך בנסרים אפילו כשרוחבם פחות מארבעה טפחים (שו"ע תרכט, יח), מפני שהסכך צריך להיות ארעי, כך שגשמים יחדרו בעדו, ואם יסכך בנסרים, כיוון שהם ראוים לבניין יש חשש שיתקינם בדרך קבע באופן שגשמים לא יחדרו בעדם (סמ"ק). ועוד, שאחר תקופת התלמוד החלו להשתמש לבניית תקרות גם בנסרים שרוחבם פחות מארבעה טפחים (הגה"מ).

אבל נסרים שרוחבם פחות מטפח (8 ס"מ) ודאי כשרים לסכך, שאין רגילים לבנות בהם תקרה, וכל זמן שלא ישתמש במסמרים אין הם נראים כתקרת קבע ואין הם אוטמים את התקרה מגשמים. וקל וחומר שאפשר להשתמש בנסרים צרים הקרויים 'פלפונים'. והרוצה לצבוע את הפלפונים בצבע ירוק רשאי, שאין הצבע פוסל הקרשים.

אבל בנסרים המיועדים לבניית תקרה או מחיצה, שמנסרים אותם באופן מיוחד כדי שכל נסר יורכב על חברו, למרות שרוחבם פחות מטפח, ראוי שלא לסכך, מפני שהם נראים כתקרת קבע, ואפשר לאטום בהם התקרה מגשמים 1

8 - האם מותר להעמיד הסכך על דבר מקבל טומאה?
יש אומרים שכשם שהסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, כך גם הדבר שעליו נשען הסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, כדי שלא יטעו ויסככו בדברים שמקבלים טומאה או בשאר דברים הפסולים לסיכוך. ואמנם על כותל אבנים מותר להשעין את הסכך, מפני שאין חשש שיטעו ויחשבו שמותר לסכך באבנים, אבל על ברזלים או קרשים שמקבלים טומאה לדעת מקצת הפוסקים אסור להשעין את הסכך.

ואף שלדעת רובם המכריע של הפוסקים מותר להניח את הסכך על דברים שמקבלים טומאה, כי רק הסכך צריך להיות כשר ולא המעמיד שלו. מכל מקום לכתחילה חוששים לדעה המחמירה, ונזהרים שלא להעמיד את הסכך על דבר שמקבל טומאה. לכן מי שבנה את המחיצות על מסגרת של ברזל, לכתחילה לא יניח את הסכך על הברזלים אלא יניח לרוחב הברזלים קורות עץ, ועליהם ישעין את הסכך. אבל בדיעבד, אם הניח הסכך על דברים שמקבלים טומאה, הסוכה כשרה, ומברכים על הישיבה בה. 2

שאלה: האם מותר לקשור את הסכך לסוכה, כדי שהרוח לא תעיף במשך החג את הסכך?
תשובה: אם גם בלא הקשירה הסכך יכול לעמוד ברוחות מצויות, וכל מגמתו להעמידו ברוחות חזקות שאינן מצויות, מותר לקושרו, מפני שאין החיזוק נחשב מעמיד, שהרי גם בלא החיזוק הסכך עומד ברוח מצויה. ואם הקשירה נועדה כדי להעמיד את הסכך ברוח מצויה, לכתחילה יעמיד את הסכך על ידי שיניח עליו קרשים כבדים, או שישתמש בחבלים כשרים לסכך, כדוגמת סיבים מהצומח שלא עברו עיבוד. ואם אינו יכול להעמיד את הסכך בחבלים כשרים, יכול לקושרו בחבלים הפסולים לסכך, שכן בדיעבד אפשר לסמוך על דעת רוב הפוסקים ולהעמיד הסכך בדברים הפסולים לסכך.

וכן מותר בשעת הצורך להניח על הסכך שתיים שלוש קורות, ולחברם במסמרים לדפנות (עיין בהערה). 3

9 - מחצלת

רבים נוהגים לסכך הסוכה ב"סכך לנצח", העשוי מנסרים דקים או קנים שמחוברים ביניהם על ידי חוטים.
ויש שרצו לומר שלכתחילה אין לסכך ב"סכך לנצח", מפני שהסכך עומד על ידי החוטים שמחברים את חלקיו, וחוטים אלו פסולים לסיכוך, וכבר למדנו שלכתחילה אין להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה או בדבר הפסול לסיכוך.

אולם האמת היא שסכך לנצח כשר לכתחילה, שכן גם לדעה המחמירה האיסור להעמיד את הסכך בדבר הפסול לסכך הוא דווקא כשהפסול מן התורה, כדי שלא יטעו ויסככו בו עצמו. אבל אם המעמיד הוא דבר הפסול לסכך מדברי חכמים בלבד, אין איסור להעמיד בו הסכך, שאין גוזרים לגזרה, ודי לחכמים לאסור אותם הדברים לסיכוך, אבל לא אסרו להעמיד בהם הסכך. וכיוון שחוטי כותנה, קנבוס, ואף פשתן פסולים לסכך מדברי חכמים, אפשר לקשור בהם את המחצלאות. 4

10 - כיצד לבנות את דפנות הסוכה
כל
החומרים כשרים לדפנות (שו"ע תרל, א). ואמנם לגבי הסכך ישנם הגבלות, שיהיה ממין צומח, תלוש ואינו מקבל טומאה, אבל את הדפנות אפשר לבנות מכל החומרים. למשל, אפשר לעשות דופן ממשטח פלסטיק שקוף, ואף שאינו מגן מהשמש, כיוון שהוא גודר את הסוכה הרי הוא מחיצה כשרה. וכן אפשר לעשות דופן מגדר-רשת שמשתמשים בה לגידור חצרות, ואף שהרוח והשמש נכנסים דרכה, כל זמן שאין בחורים רוחב שלושה טפחים (24 ס"מ) הרי שהגדר-רשת דופן כשרה. אלא שלכתחילה יש לבנות סוכה שיהיה נעים לשבת בתוכה, ולכן טוב שהמחיצה תגן גם מפני השמש והרוח.

גם קירות אבן כשרים לסוכה, מפני שרק הסכך צריך להיות כדירת ארעי, עד שגשמים יוכלו לחדור בעדו. וכן נהגו רבים לפתוח תקרת אחד החדרים שבביתם לפני סוכות, ובמקום התקרה להניח סכך כשר. וזוהי סוכה מהודרת שנעים לשבת בה גם בימים קרים.

מותר לבנות סוכה על גבי מכונית, והיא כשרה אף בשעה שהמכונית נוסעת. ובלבד שדפנותיה וסככה יוכלו לעמוד ברוח מצויה, אבל אם אינם יכולים לעמוד ברוח מצויה - פסולה, מפני שאפילו לכלל דירת ארעי לא הגיעה (שו"ע תרכח, ב, שעה"צ יא). וכן הדין לגבי כל סוכה רעועה שדפנותיה או סככה אינם יכולים להחזיק מעמד במשך שבעת ימי חג הסוכות, שהיא פסולה (רמ"א תרל, א). 5

11 - סוכה שדפנותיה מיריעות בד (סוכה לנצח)
רבים נוהגים להקים סוכות שמסגרתן מברזל והדפנות עשויות מיריעות בד עבה (ברזנט). סוכות אלו מצויות מפני שזול לייצר אותן ולשווקן, קל לבנותן ולפרקן, ונוח לאחסנן. אלא שצריך לדעת כי יש מפקפקים בכשרותן. ראשית, במקרים מסוימים יש לחשוש שמא לא יקשרו את היריעות היטב, והרוח תעיף את הדפנות, והסוכה תיפסל. בנוסף לכך, יש מחמירים וסוברים, שאפילו כשיריעות הבד קשורות היטב, אם היריעות עצמן מתנועעות כל אימת שהרוח מנשבת בהן - הן פסולות, כי לדעתם דופן הסוכה צריכה לעמוד יציבה גם בשעה שהרוח נושבת.

ואף שלכתחילה ראוי לחוש לדברי המחמירים, מכל מקום למעשה, אם קשר את היריעות היטב מכל צדדיהן עד שברור שהרוח לא תנתקן, הסוכה כשרה ואפשר לברך עליה "לישב בסוכה".
והרוצים להדר, יקבעו בדפנות מוטות (מברזל או חומר אחר) במרחק של פחות משלושה טפחים (24 ס"מ) זה מזה, עד לגובה של עשרה טפחים (80 ס"מ, ולמחמירים 100 ס"מ), שכל פחות משלושה טפחים נחשב לבוד (מאוחה), ועל ידי כך תיווצר דופן של גובה עשרה טפחים שאינה נעה ברוח. וכן נוהגים כמה מיצרני הסוכות לנצח, וסוכותיהם מהודרות לכל השיטות. אלא שעדיין יתכן שבמקומות קרים עדיף לבנות סוכה מדפנות עץ כדי שיגנו על היושבים בהם מהקור. 6

12 - סוכה תחת גגון - תעשה ולא מן העשוי
מותר להתקין מעל הסוכה גגון העשוי מפלסטיק או חומר אחר הפסול לסכך, כדי שאפשר יהיה לפורשו על הסוכה בשעה שירדו גשמים, וכשיפסקו הגשמים ירימו את הגגון ויוכלו להכנס לסוכה כשהיא יבשה.

ובשעה שהגגון פרוש על הסוכה ברור שהיא פסולה, מפני שהגגון חוצץ בין הסכך לשמים, אבל אחר שיסירו את הגגון תחזור הסוכה לכשרותה. אמנם יש להקפיד שבעת בניית הסוכה הגגון יהיה מקופל על צידו ולא יחצוץ בין הסכך לשמים, מפני שיש סוברים שאם בשעת בניית הסוכה הגגון יהיה פרוש מעל הסכך, גם אחר הסרת הגגון תשאר הסוכה פסולה, משום שהכשר הסוכה צריך להיות על ידי עצם הנחת הסכך ולא על ידי הסרת הגגון (ב"ח, מ"ב תרכו, יח, אמנם הרמ"א תרכו, ג, מקל).


^ 1. כתב במ"ב תרכט, נ, שבשעת הדחק, כשאין אפשרות לסכך אלא בנסרים שרוחבם ארבעה טפחים, יסכך בהם, הואיל ומהתורה כשרים לסכך, אלא שיש דעות בפוסקים אם יברך על סוכה זו "לישב בסוכה", וספק ברכות להקל. ולגבי נסרים המיועדים לבניית תקרה, לפי סברת הגה"מ יש להחמיר בהם משום גזרת תקרה, וראוי לחוש לדעתו כמובא במ"ב תרכט, מט. ולגבי הפלפונים שכשרים מלכתחילה, ע' ציץ אליעזר טו, כח. וכ"כ ביבי"א ד, מט, והוסיף שנכון להניח מעט סכך גם לרוחב הפלפונים, כדי שלא יהיה חלל אויר רצוף על פני כל הסוכה. ולגבי צביעה עיין בספר הסוכה השלם ע' רפו, שלכו"ע אפשר לצבוע בירוק, ורק לגבי צבע מתכתי ככסף וזהב יש מחמירים.
^ 2 יסוד המחלוקת אם מותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, בסוכה כא, ב, לחכמים מותר להעמיד הסוכה בכרעי המיטה ולר' יהודה אסור. ובטעם ר' יהודה נחלקו האמוראים, או מפני שאין להשעין הסוכה על דבר ארעי כמיטה, או מפני שאסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. ואם כן, אם נפסוק כדעת ר' יהודה וכטעם השני, אזי יהיה אסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. וכן פסקו הרמב"ן והר"ן והריטב"א. אולם דעת רובם הגדול של הראשונים שאין בזה איסור. ראשית, הרבה ראשונים סוברים שהלכה כחכמים, וכ"כ הרי"ץ גיאת, הרמב"ם בפהמ"ש, והרז"ה, ורבנו ישעיה, וממילא אין מקום לחשוש להעמיד בדבר המקבל טומאה. ועוד הרבה ראשונים סוברים שאמנם הלכה כר' יהודה הואיל ודנה הגמ' בשיטתו, אלא שהטעם הראשון הוא העיקר, וכ"כ בתרומת הדשן שהרי"ף והרא"ש סוברים שטעם ר' יהודה מפני שאין לסוכה קבע, וא"כ אין לחוש להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. וכן פסק השו"ע תרל, יג, שאין לחוש להעמיד בדבר המקבל טומאה. ובשעה"צ ס' כתב שאף לדעת הר"ן שמחמיר, האיסור מדרבנן, ולכן ודאי אפשר לסמוך על המקילים. אלא שלכתחילה נכון להזהר לצאת ידי כל הדעות. ואכן גם השו"ע בסי' תרכט, ז, כתב שיש להסתפק אם מותר להניח סולם כדי לסכך על גביו, ויש מהאחרונים שפרשו, שכוונתו מפני שהסולם מקבל טומאה ולכתחילה יש להחמיר שלא לסמוך הסכך בדבר המקבל טומאה, וכ"כ המ"א והגר"ז ודה"ח וח"א. אמנם יש שהסבירו דבריו שם באופן אחר, ולדבריהם יוצא שלדעת השו"ע אין לחוש לשיטת המחמירים שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה.
ולחזו"א (או"ח קמג, ג) שיטה מיוחדת, שלפי הראשונים הסוברים שאין להעמיד בדבר המקבל טומאה, גם אם מדובר במעמיד של המעמיד, כל זמן שבלא הדבר המקבל טומאה הסכך אינו יכול לעמוד נחשב שהוא מעמידו בדבר המקבל טומאה שלמקצת הראשונים הסוכה פסולה. ולשיטתו אפילו את המחיצות אסור להעמיד על ידי מסמרים וברגים, באופן שאם ינטלו הסוכה תיפול. אמנם גם החזו"א סובר שיש להחמיר בזה רק בדברים הפסולים לסכך מהתורה, אבל מותר להעמיד הסכך על מחיצות שרוחבם למעלה מד' טפחים שפסולים לסכך מגזרת תקרה. למעשה מבואר בשאר האחרונים שלא כחומרת החזו"א, וכ"כ המ"א תרכט, ט, פמ"ג א"א תרכט, ט, הגר"א יא, ומ"ב כה, ויסוד דבריהם בריטב"א ורמב"ן ועוד. וכן המנהג למעשה, שלכתחילה מחמירים שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה, אבל אין מחמירים במעמיד של המעמיד. (וע' בהרחבת הסוגיה בס' הסוכה השלם ע' שכח-שלא).
^ 3 ברור שאם הסכך עומד ברוח מצויה בלא קשירה שאין הקשירה נחשבת מעמידתו (וכ"כ בשבט הלוי ו, עד, וע' בפסקי תשובות תרכט, יא).
ואם יש חשש שמא הסכך יעוף ברוח, יניח עליו כמה קורות שהן כשרות לסכך. ואם עדיין יש חשש שהרוח תעיף הקורות, יכול לקשור הקורות בחבלים או לחברם במסמרים אל הדפנות. ואם הסכך ממילא עומד ברוח מצויה, נמצא שהקשירה או המסמרים אינם מעמידים הסכך. ומלכתחילה יכול להדק כך הקורות לסוכה. ואם בלא הקשירה או המסמרים הסכך לא יעמוד, נמצא שהמסמרים או החבלים מעמידים את הקורה שהיא מעמידה את הסכך, כלומר המעמיד של המעמיד מקבל טומאה, וזה מותר גם לדעת הראשונים האוסרים להעמיד בדבר המקבל טומאה, כמבואר בהערה הקודמת. ורק לחזו"א הדבר אסור לשיטת הראשונים האוסרים, אלא שכשאין פתרון אחר לחיזוק הסכך גם לדעת החזו"א אפשר לסמוך על רוב הראשונים הסוברים שמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, כמבואר בשו"ע תרל, יג, ובמ"ב שם נט. ק"ו כאשר מדובר במעמיד של מעמיד שלדעת שאר האחרונים אינו נחשב מעמיד. וק"ו כאשר הסכך יכול לעמוד ברוח מצויה וכל מגמת החיזוק היא רק כדי שאם תבוא רוח חזקה מתפרצת לא תוכל להעיף את הסכך. וכשיש חשש כזה לכתחילה ראוי לחזק כך את הסכך, שכן אם תגיע רוח חזקה בשבת או יו"ט לא יוכל להחזיר הסכך המוקצה למקומו.
יש להוסיף שאין לחוש במסמרים הללו שבצידי הקורות שעל הסכך לגזרת תקרה, שרק כאשר מחזק הנסרים שהם עצמם עיקר הסכך במסמרים יש לחוש לזה, כמבואר בערוה"ש תרכט, לב, ושעה"צ תרלג, ו, אבל כאן שהם רק בקורה שמעל עיקר הסכך, אין מקום לחשש זה. (ועיין בפסקי תשובות תרכט, יא, והערות 62, ו26, שהחמיר שהמסמרים יעברו מהקורה לדפנות שלא דרך המחצלת או הפלפונים, אך נ"ל שגם אם יעברו דרכם אין בזה חשש גזרת תקרה. ועיין בס' הסוכה השלם ע' ר"ץ וע' שלה, שיש סוברים שחיבור הסכך במסמרים אינו פוסלו).
ואף שמדינא ברור שאפשר לחזק במסמרים. כשאפשר בקלות, מוטב לחזק הסכך בחבלים, מפני שפיסולם לסכך מדרבנן כמבואר במ"ב תרכט, יג, ואילו המסמרים פסולים מדאוריתא. ולדעת הריטב"א האיסור להעמיד בדבר המקבל טומאה הוא דווקא בדברים הפסולים לסכך מהתורה, אבל אם הם פסולים מדברי חכמים בלבד, מותר שאין גוזרים גזרה לגזרה. ואמנם הפמ"ג בא"א תרכט, יא, נוטה להחמיר שלא להעמיד לכתחילה בדברים הפסולים מדרבנן, מ"מ רבים מקילים, וביניהם הגר"א ריש סימן תר"ל.
^ 4 עיין בסוף ההערה הקודמת שם נתבארה דעה זו שהיא דעת רוב הפוסקים. ונתבאר במ"ב תרכט, יג, שחוטים העשויים ממין צומח אינם מקבלים טומאה ופסולים מדרבנן מפני שנשתנתה צורתם. וכ"כ לגבי מחצלאות ביחו"ד א, סד. וראה עוד ציוני מקורות בפסקי תשובות תרכט, ו. והמהדרין מן המהדרין קושרים המחצלת בחוטים העשויים מסיבי צומח טבעיים שלא עברו עיבוד, שהם עצמם כשרים לסכך.
^ 5 במקרה שהסוכה חלשה, ואם היתה עומדת באויר הפתוח היתה נופלת ברוח מצויה, אלא שבנו אותה בין הבתים, וכיוון שהיא מוגנת תוכל לעמוד כל חג הסוכות. לדעת המ"א והמ"ב תרל, מח, פסולה. ובעל הלכות קטנות נוטה להקל, וכן דעת החזו"א או"ח נב, יד.
^ 6 כתב הטור בשם הרב ר' פרץ, שאין נכון לעשות היריעות מפשתן בלא קנים שמא ינתקו ונמצא שאינם עומדים ברוח מצויה. וכ"כ השו"ע תרל, י. ועוד הוסיף במ"ב תרל, מח, שאם הרוח מנידה את המחיצה, אפילו שאין חשש שתיפול, אין היא נחשבת מחיצה כיוון שאין היא יכולה לעמוד ברוח מצויה. וכתב בשעה"צ מה, שכ"כ רש"י ור"ן וריטב"א ואו"ז.
מנגד לדברי המ"ב, החזו"א או"ח עז, ו, באר שרק כאשר רוח מצויה מנדנדת את המחיצה עד שאינה כשרה, כגון שהיריעות עולות לגובה של יותר משלושה טפחים מהקרקע, אז גם כשאין הרוח מנשבת הסוכה פסולה. אבל אם רוח מצויה מנענעת את היריעות באמצעיתן בלא שיזוזו בצידיהן, הסוכה כשרה.
ואף שסברת החזו"א נראית, יש לחוש לרוה"פ, ובמיוחד שמדובר בספק תורה. אלא שיש לברר מהו הנענוע הפוסל. ברור שאם היריעה מתנועעת מעט - כשרה, שאף מחיצות עץ מתנועעות מעט. ואולי כשהרוח מנענעת את היריעה למרחק של טפח נפסלת ואולי רק למרחק של שלושה טפחים נפסלת. ובכל מקרה ברור שאם הנענוע הפוסל הוא בחלק היריעה הגבוהה מעשרה טפחים, אין המחיצה נפסלת, (וכ"כ בס' הסוכה השלם ע' רמט). ויש אומרים שאם היריעה מתנועעת רק באמצעיתה, אבל בצידיה אינה נעה מפני שמהודקת בכל ארבעת צדדיה, אין זה נחשב נענוע ואינו פוסל, וכ"כ במשנה הלכות ה, עז, ועיין בפס"ת תרל, ט, שהזכיר כמה תשובות שכתבו כך. וכיוון שגם השו"ע כתב רק בלשון "אין נכון" למרות שידוע שיריעות בד מתנועעות באמציעתן ברוח, משמע שבדיעבד הן כשרות, וכ"כ בערוה"ש תרל, לב. וכך כתבתי.
ואם קבעו בסוכה זו קנים במרחק של פחות פחות מג' טפחים עד גובה של עשרה טפחים כשרה לכל הדעות, ואפילו אם היריעות מתנועעות ברוח, כמבואר במ"ב תרל, נ. ואמנם מבואר במ"ב תרל, כב, שפעמים שאין סומכים על לבוד בלבד, אלא שבתוספת היריעות סומכים.
חזרה למעלה