ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא? ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות יתרו Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ז

וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא?

מתוך גיליון 392 של "קול צופייך"



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יהודה בן הדסה

פרשת השבוע פותחת בפסוק (שמות יח, א) "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". אומר רש"י: וישמע יתרו - "מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".

כשנקרע ים סוף - כל העולם שמע את קול בקיעת המים, וכן יתרו. וגם את מלחמת עמלק - כל העולם שמע, שהרי משה העמיד את השמש, וכדלקמן.

ובהמשך אומר רש"י: "את כל אשר עשה - להם בירידת המן ובבאר ובעמלק". היינו יתרו שמע לכאורה דברים אחרים.

ירידת המן - על המן כתוב (שמות טז, כא) "וחם השמש ונמס". אומרים חז"ל: שהתורה כתבה זאת כדי ללמדנו את השבח שהיה במן, כי בשעה שנמס היו באים צבאים המצויים במדבר ושותים ממנו, וכשהיו צדים אותם היו טועמים בבשרם טעם מיוחד וידעו שזה בזכות המן שאכלו בני ישראל (עיין לרש"י שם, ולתרגום יונתן בן עוזיאל).

באר - בארה של מרים, ומי ששתה ממי הבאר היה חכם, והתפלא יתרו על חכמת ישראל שאמרו "נעשה ונשמע".

מלחמת עמלק - במלחמת עמלק משה רבנו העמיד את השמש, וכל העולם ידע (עיין רש"י שמות פרק י"ז פסוק י"ב "שהיו עמלקים מחשבים את השעות באצטרולוגיה באיזה שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות").

כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה
כתוב (שמות יח, א) "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" - כל מקום שכתוב בתורה "אלקים" זה רומז למידת הדין.

שואל הרב חיד"א ע"ה, מדוע היתה מידת הדין במה שעשה ה' למשה ולישראל בשעה שיצאו ממצרים? והוא מבאר, בשעה שרצה משה רבנו לחזור למצרים אחרי ששהה במדין, הוא רצה לקחת עימו את אשתו ובניו. אמר לו אהרן לא די בצרות שפקדו את עם ישראל במצרים ואתה מבקש לקחת את אשתך ובניך לשם, שלח אותה! ושמע משה לקול אהרן וכתב לציפורה גט, וזהו שכתוב אחרי כן "ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה" (שמות יח, ב), מלשון "ושלחה מביתו", שגרש אותה משה רבנו, כי חשש שמא פרעה יזיק לו, והיא תישאר עגונה. והנה בשעה שסירב משה רבנו ללכת למצרים ולגאול את עם ישראל, אמר לו הקב"ה "הלוא אהרן אחיך הלוי", ואמרו חז"ל שאמר הקב"ה למשה: אתה היית ראוי להיות כהן, ואהרן לוי - "והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי" (עיין לרש"י שמות ד, יד), על כן היתה מידת הדין. מששמע כך יתרו שמח שמחה גדולה שכן כל עוד היה משה ראוי להיות כהן הוא לא רשאי להחזיר את גרושתו, שהרי כהן אסור בגרושה, אבל משעה שנועד אהרן להיות כהן, ומשה רבנו ללוי, הוא יכול להחזיר את ציפורה, על כן לקח יתרו את ציפורה ואת בניה עמו למשה רבנו (עיין לרש"י שמות יח, ב).

משה שקול כנגד כל ישראל
כתוב "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל" אומר רש"י: "למשה ולישראל - שקול משה כנגד כל ישראל".

ואומרים חז"ל במדרש (שה"ש רבה פר' א'): פעם אחת דרש רבי והציבור התנמנם, וכדי לעוררם הוא שאל אותם דבר שיש בו מן התמיהה: איזו אשה ילדה במצרים ששים ריבוא בכרס אחד? מיד התעוררו כולם ושאלו: הכיצד יתכן ? וענה אחד התלמידים: זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים ריבוא של ישראל.

ויחד יתרו
כתוב (שמות יח, ח) "ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמרים על אודות ישראל", וסיפר לו על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. ואחר כך כתוב (שם פסוק ט') "ויחד יתרו".

ויש לשאול, הרי הוא כבר שמע את הנסים שנעשו לישראל, ומה הוא עכשיו מתפעל ? אלא, בתחילה הוא לא שמע ממקור ראשון, וכעת ששומע ממקור ראשון הוא שמח במיוחד.

כי בדבר אשר זדו עליהם
יתרו אומר (שמות יח, יא) "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים כי בדבר אשר זדו עליהם"

אומר יתרו: אני מכיר את מצרים, הרי הם העמידו כלבים על ידי כישוף בכל שערי מצרים, כדי ששום עבד לא יצליח לברוח ממצרים, וכל אימת שמישהוא ניסה לברוח היו הכלבים נובחים, אבל עם ישראל יצא לאור היום על צבאותם.

ואומר רש"י: "עתה ידעתי - מכירו הייתי לשעבר ועתה ביותר. מכל האלוקים - מלמד שהיה מכיר בכל עבודת אלילים שבעולם שלא הניח עבודת אלילים שלא עבדה".

איוב גלגול של תרח
כתוב (שמות א, כב) "ויצו פרעה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכהו". אומרים חז"ל: "שלשה היו באותה עצה, אלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית" (עיין סנהדרין ק"ו ע"א).


כתוב שהקב"ה הקפיד על איוב על אשר צדקו נפשו, ועל רעיו שבאו להוכיחו הקפיד, על אשר הרשיעו את איוב - ושואלים הכיצד ? ומסביר האלשיך הקדוש שאיוב בא בגלגול של תרח אבי אברהם שהיה מוכר עבודה זרה, ועל כן נפשו מגולגלת מתרח, ורעיו אשר הרשיעו את איוב הנוכחי טועים כי הוא היה איש תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע, והעונש שקיבל היה בגלל תרח (ואומר האר"י הקדוש שזה פירוש אמיתי).

"ביום הזה" - כאלו היום נתנו
כתוב (שמות, יט, א) "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". אומר רש"י: "ביום הזה - בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה ? שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו", עכ"ל.

אחדות - תנאי לקבלת התורה
כשהגיעו ישראל לפני הר סיני כתוב (שם, ב) "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". הנה בכל הפסוק כתוב בלשון רבים, "ויסעו", "ויבואו", "ויחנו", אבל בהגיעם לקבל את התורה כתוב "ויחן" בלשון יחיד. ועל כך אומר רש"י, וז"ל: "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת", עכ"ל. מכאן, שכשנסעו מ"רפידים" - היינו התרחקו מהפירוד, והיו מאוחדים, אז יכלו לקבל את התורה.

כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל
כתוב (שמות יט, ג) "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל". אומר רש"י: "לבית יעקב - אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל - עונשין ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשין כגידין". קודם לומר לבית יעקב - אלו הנשים, והן יאמרו לבני ישראל בניהם. כי גם הנשים חייבות ללמוד תורה במה שנוגע למצוות שהם חייבות בקיומם, למשל: עליהם לדעת את כל שו"ע או"ח, וכן בשו"ע יו"ד: חלק א' - כשרות האוכל, וחלק ב' - טהרת המשפחה. ובשו"ע אבן העזר - הלכות ייחוד ויוחסין בנישואין.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים
כתוב (שמות יט, ד) "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" - אתם נוכחתם לדעת את כל הנסים והנפלאות בעשר המכות ועל הים, הכל ראיתם בעצמכם ולא אבותיכם סיפרו לכם.

ואביא אתכם אלי
ובהמשך הפסוק כתוב (שם) "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי". אם שמוע תשמעו בקולי, הקב"ה בכבודו ובעצמו יקח אותנו למעלה למעלה, ולא תחת כנפי השכינה אלא אלי ממש על יד כסא הכבוד, ובלבד "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", ואז תזכו "והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" - מעלה על גבי מעלה" (שם פסוקים ה - ו).

ומשה רבנו עומד ותוהה, כיצד העם הזה שהיו עבדים לפרעה, והיו גוי מקרב גוי יגיעו למעמד של "והייתם לי סגולה מכל העמים", ו"ממלכת כהנים וגוי קדוש". אומר לו הקב"ה: "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". אומר רש"י: "אלה הדברים - לא פחות ולא יותר".

משה רבנו חשב שראשית הוא ילמד את זקני העם ככתוב (שמות יט, ז) "ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'", ומיד כל עם ישראל צעקו ואמרו: התורה לא שייכת רק לרבנים או רק לחכמים, התורה היא לכלל עם ישראל, שנאמר (שם פסוק ח') "ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה". ועל זה אמר הקב"ה (דברים ה, כו) "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים"

המדרש מביא מעשה ברבי ינאי שהיה נוהג להזמין תמיד אורחים. יום אחד הוא פגש עם הארץ אחד והזמין אותו לאכול אצלו, אך הלה סירב ואמר כי בכוונתו לאכול במסעדה. א"ל רבי ינאי, והרי המסעדה אינה כשרה. א"ל הלה, אני אוכל רק ירקות וכדו'. שוב הפציר בו רבי ינאי שיבא לאכול אצלו, והלה הסכים ובא. בסוף הסעודה פנה רבי ינאי לאורח וא"ל: אולי תאמר דברי תורה. א"ל האורח: אני לא יודע מה זה דברי תורה. א"ל רבי ינאי: תזמן, אך הלה לא ידע מהו זימון. משראה רבי ינאי שהאורח עם הארץ גמור, א"ל: תגיד "אכל כלבא פיסתיה דינאי", וחזר אותו עם הארץ על דבריו. לאחר כמה רגעים הבין האורח את ביאור הדברים שאמר והחל לצעוק ויצא והלך לבין דין כדי לתבוע את רבי ינאי. כשהגיע יום המשפט בא רבי ינאי לבית הדין, והחל אותו עם הארץ לשטוח את טענותיו ואמר שלא היה מי שילמד אותו תורה כי הוא יתום וכו' והוא זוכר שפעם אחת הרב דרש ואמר "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - והתורה אינה שייכת לרבנים בלבד, והיא אינה ירושה אלא היא שייכת לכל עם ישראל. ופנה אותו עם הארץ לדיינים ואמר להם: "אם התורה אינה ירושה לאדם פרטי, ומדוע לרבי ינאי יש תורה, ולי אין כלום, הרי גם אני יהודי" ? מששמעו הרבנים את דבריו, חייכו. עמד רבי ינאי ואמר: ומה אתה רוצה כעת ? א"ל אותו עם הארץ: תן לי את הירושה שלי. א"ל רב ינאי יש לך ירושה אצלי בא ואתן לך אותה. הוא לקח את אותו עם הארץ והחל ללמדו את האותיות ולקרא, ולימדו להתפלל וללמוד חומש וכו' (עיין בילקוט שמעוני תהלים פרק נ').

התורה היא ירושה, ואמנם כתוב בפרקי אבות (ב, יב): "אמר אבי יוסי וכו' והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך" - הכוונה היא: אינה ירושה לך ! אבל לכלל עם ישראל היא כן ירושה, ועל כן יש לנצל ירושה זו בצורה טובה.

בכל יום אנו אומרים בתפילה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".

מה הפירוש "נצר מטעי" ? אם אדם נוטע עץ ומטפל בו ומשקה ומזמר וכו' אזי יגדלו על העץ פירות יפים. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" - אבל צריך להשקיע ולעמול על חלק זה, ואם לא יעמול לא יהיו פירות.

וקדשתם היום ומחר
כתוב (שם פסוק י') ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר" - התורה היא תורת אלוקים חיים, ואין לקבל תורה או ללמוד תורה בלי קדושה. התורה אינה מדע או לימוד באוניברסיטה , היא "תורת ה' תמימה משיבת נפש", היא תורת ה' "מחכימת פתי" (תהלים יט, ח), ועל כן צריך קדושה.

הרה"ג זוין זצ"ל היה אומר, אם תשאל פרופסור לתלמוד באוניברסיטה: מה אמר אביי? הוא לא ידע. אך אם תשאל אותו: איזה כובע לבש אביי? הוא מיד יענה תשובה, כי את זה הם חוקרים.

אבל תשאלו אותי מה אמר אביי, אני אדע לענות, אך מה הוא לבש, את זה לא אדע.

פעם בא אלי תלמיד חכם ואמר לי שאינו לומד תורה בחשק, וביקש סגולה. אמרתי לו: כשאתה מברך בבקר "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", תברך בשמחה, וזה ישפיע על כל לימוד התורה שתלמד באותו היום.

וכבר אמרו חז"ל שכל הקורא ללא זמרה - זה לא טוב (עיין מסכת מגילה דף ל"ב ע"א).

צדיקים ילכו בם
מסופר על תלמיד חכם אשכנזי שהגיע יום אחד לישיבת 'פורת יוסף', והתחיל ללמוד, והיה מנגן מתוך לימודו "בם בם בם בם" כדרכם שמתיקות הלימוד סוחפת אותם לניגונים כובשי לב ונשמה. והנה בא לץ אחד והתחיל מנגן כמוהו "בם בם בם בם". הרה"ג רבי אברהם רפול זצ"ל היה נוכח שם וקרי עליה (הושע יד, י) "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם (כלומר, מי שלומד באמת ומנגן "בם בם בם" הולך בדרך ה') וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (מי שעושה מזה ליצנות ומנגן "בם בם בם" הרי שנכשל בה).

וכשלומדים תורה יש ללמוד מתוך שמחה וטוב לבב. ואומרים שמי שלומד תורה כחכמה בעלמא ובלא ניגון, זה לא טוב כי זה מראה שנשמתו לא נהנית מאותו הלימוד, ובכל מקום היו רגילים ללמוד עם ניגון מסוים, ויש שמלמדים בשיטה קבועה של ניגון בין בתורה ובין בחומש ובין במשניות, וזה דבר טוב מאוד, אשרינו ואשרי חלקנו שהקב"ה נתן לנו את התורה שהיא משמחת כל לב. וידע האדם שאין דבר שמבריח את היצר הרע מן האדם כמו לימוד תורה, וכמו שכתוב "ושמתם את דברי אלה", ודורשת הגמרא (קידושין דף ל' ע"ב) "וסם תם", שהתורה היא סם חיים, ויש בה את הכל להבריח את היצר הרע (ועיין מגילה דף ל"ב ע"א בסוף המסכת מה שאמר ר' יוחנן על מי שקורא ללא זמרה).

עמידה בעת קריאת עשרת הדברות
יש נוהגים לעמוד בעת קריאת עשרת דברות, ויש המתנגדים למנהג זה, וטעמם של אלו האחרונים הוא: כדי שלא יראה כאילו רק עשרת הדברות הם עיקר התורה (עיין בתשובות הרמב"ם סי' רס"ג באורך). למרות שלדעת רש"י וכן הביא רבינו סעדיה גאון "שכל תרי"ג מצוות בכלל עשרת הדברות הן" (עיין רש"י שמות כד, יב). ועיין לכה"ח סי' תצ"ד, והחיד"א בספרו 'טוב עין' סי' י' כתב שמותר לעמוד.

אנו לא נוהגים לעמוד. ובכל אופן בשאר בתי הכנסת, אם נהגו לעמוד - יעמוד, והעיקר שלא תהא שום מחלוקת.

על פי דברי האר"י ז"ל טוב שיקבל עליו לאהוב כל אדם מישראל לפני התפילה, ועל ידי זה תכלל תפילתו בתפלות כל ישראל. זאת ועוד, כל אחד שותף במצווה שחברו מקיים, ומעלה על כל אחד כאילו קיים את כל תרי"ג המצוות (עיין לבא"ח מקץ אות ה', ובסידור 'קול אליהו' עמוד 81).
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il