ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מתחברים אל הראשית | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית בראשית Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי התשס"ב

מתחברים אל הראשית


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אברהם בן דוד

ראש חודש במוצאי שבת
היום היו לנו שתי סיבות לרקוד, לכבוד ראש חדש ולכבוד שבת בראשית. כמו שאנו שמחים ומכבדים את התורה בסיומה, כך, כמובן, שמחים בתחילתה.
אנו רגילים להזכיר, שבהלכות שהרב צבי יהודה כתב בסידור "עולת ראי"ה" נפסק 1 , שאם חל ראש חודש במוצאי שבת, יש לאכול גם אחרי צאת הכוכבים, ואומרים בברכת המזון גם 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא'.

כשהייתי נער בישיבה תיכונית, הייתי עם אבי אצל הרבי מקוידינוב, ושמעתי אותו אומר לעשות כך. זה היה נראה לי 'תרתי דסתרי'. חשבתי שהחסידים רוצים לברך כמה שיותר, גם 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא', ולכן הם נוהגים כך. באמת יש בזה מספר דעות בהלכה 2 . יש דעות, שצריך לסיים את האכילה בעוד יום, כדי לא להיכנס לספק, ויש דעות שאפשר להגיד גם 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא'. המחלוקת תלויה בשאלה האם ברכת המזון היא בתר זמן הברכה, או בתר זמן האכילה.

במסכת כתובות 3 , יש דיון לגבי מספר ברכות הארוסין, ואומרת הגמרא שזה תלוי במחלוקת האם אזלינן בתר מחשבה או בתר מעשה - שעלה בדעת רבונו של עולם לברוא שניים וברא רק אחד. נראה שיש מקום להרחיב את הדיון באופן דומה גם לברכת המזון, ולשאול האם אנחנו מברכים ברכת המזון על זה שאכלנו, או על כך שעכשיו שבענו. נפקא מינא לדינא: ילד אכל ושבע ביום לפני בר-המצוה שלו, עכשיו כבר לילה והוא עוד לא ברך. האם הברכה שהוא יברך עכשיו היא על מה שאכל בעודו קטן, שלא היה חייב בברכת המזון וחיובו מדרבנן, או שהוא מברך על כך שעכשיו, בגדלותו, הוא שבע, ואם כן חיובו מדאורייתא?! נפקא מינה להוציא אחרים ידי חובתם וכד'.

לפי מה שהורה הרב צבי יהודה, כדעה שאומרים גם 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא', אם כן, ברכת המזון הולכת אחר זמן האכילה, ואם אכלו גם ביום וגם בלילה - גם בשבת וגם במוצאי שבת שהוא ראש חודש, אומרים גם 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא', ואחרי ש"הורה זקן 4 " אנחנו הולכים אחריו.

"בראשית" - בשביל ראשית
אני לא זוכר שב'שבת בראשית' היינו יחד בישיבה, ובדפי הסיכומים שלי על פרשיות השבוע, אין סיכומים על פרשת בראשית. זהו חידוש. הישיבה מתקדמת.
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א). "בראשית" - בשביל ראשית. בשביל ישראל שנקראו ראשית 5 , בשביל התורה שנקראת ראשית 6 וכו'. 'בשביל התורה' - פרושו של דבר, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי שתתקיים התורה, ועוד אפשר לפרש - על-ידי התורה, כדברי התרגום ירושלמי, האומר "בחכמתא ברא ה'", בחכמה - בתורה ברא הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ, כדברי חז"ל: "הסתכל בתורה וברא עלמא 7 ". חז"ל מביאים משל לאדם הרוצה לבנות בנין, ומכין תוכניות שעל פיהן הוא בונה את הבנין, כך הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם. כמובן, הדברים הרבה יותר עמוקים, שהרי הקדוש ברוך הוא לא צריך לכתוב ולהכין תוכניות.

התורה היא מקור העולם. לא כמו תוכנית, שאחרי שעושים את הבנין אפשר לזרוק את התוכנית והבנין ממשיך להתקיים מפני שהוא איננו תלוי בתוכנית, ולא כמו רעיון שאחרי מימושו הוא יכול להשכח. התורה היא המקור והראשית של המציאות, וככל שמקושרים עם מקור המציאות, כך המציאות יותר קיימת.
הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם במובן זה, שהתורה היא מקור העולם, היא הרעיון המתממש בעולם כל הזמן, ואי-אפשר להתנתק ממנו. כל ענינו של העולם הוא התקיימותה, התגלותה והופעתה של התורה, ולכן כל מה שיש בעולם רמוז בתורה. חז"ל לימדונו ש"ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא 8 ", והוסיף הגאון מוילנא לומר, שליכא מידי דלא רמיזא בפרשת בראשית, ולא זו בלבד, אלא, ליכא מידי דלא רמיזא בפסוק הראשון של ספר בראשית, ולא עוד, אלא, שאין דבר שאינו רמוז במילה הראשונה - 'בראשית'.

על המילה הראשונה של בראשית יש ספר שלם הנקרא "ספר התיקונים" ובו שבעים "תיקונים". לא הגיע הזמן שכולם ילמדו אותו, אבל אפשר לדעת שיש ספר כזה. ספר תיקוני הזהר, מבאר באופנים שונים את המילה "בראשית". "ברא-שית" - ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו בששה ימים, וכבר רמוזים ששת ימי בראשית. "ירא-שבת" - רמוז עניין השבת וכו'. שבעים פנים למילה "בראשית", והכל מתפתח ומתפרט. לכל אות ואות יש משמעויות רבות, ונמצא שהכל רמוז באות הראשונה.
בתוכן של המילה 'בראשית' ברא הקדוש ברוך הוא את העולם וזהו שורש העולם, ומהו ה'בראשית' הזה? דרשו חכמים, ורש"י מביא את הדברים בתחילת הפרשה: 'בראשית' זו התורה, זה ישראל וכו'. התורה וישראל, הם ראשית המציאות, ואם כן, פרשה זו גם נותנת לנו כח לטעון כלפי אומות העולם, שארץ ישראל היא שלנו. עוד אומרים חז"ל: בשביל שבת שנקראה ראשית, שהשבת היא מקור הקיום של העולם.
כל מה שיש בעולם רמוז בתורה, והרמב"ן בהקדמתו לתורה מדבר בהרחבה על כך, שיש בתורה פשט, רמז, דרש וסוד, וכל הכוחות הנמצאים בעולם, כל המציאות כולה, הרוחנית והגשמית, רמוזה בתורה.

מוסיף הרמב"ן ומסביר, ששלמה המלך, החכם מכל אדם, ידע את התורה מכל צדדיה ועומקה, ולכן הוא ידע את כל סודות המציאות. כיון שהוא ידע את כל התורה לכל עומקה, הוא ידע איך כל המציאות מתפשטת מאבן השתיה שממנה הושתת העולם 9 . לכל ארץ וארץ יש תכונות מיוחדות, אקלים מיוחד ומיני זרעים ועצים שאפשר לגדל רק בה, ושלמה המלך ידע את הקווים המובילים מאבן השתיה לכל ארץ וארץ, וכך בארץ ישראל, על ה'קו' המתאים הוא שתל שתילים המתאימים לארצות שונות 10 . הכל מתוך ידיעתו את התורה.

קדושת ה'ראשית'

חז"ל אומרים שיש דברים שקדמו לעולם 11 , ויש שעלו במחשבה עוד לפני בריאת העולם.
הראשית היא תחילת ההפרדה בין הענין האלוקי לבריאה. קודם שנברא העולם, המציאות היחידה היתה מציאותו של הקדוש ברוך הוא, ורק בנקודת הראשית החלה מציאות הנבראים. הנקודה הראשיתית הזו היא הגבול בין הענין האלוקי בעצמו, ובין הבריאה, בה רבונו של עולם ממשיך את מציאות הנבראים, שהולכת ונפרדת ממקורה העליון. הראשית היא השורש וההתחלה של המציאות, היא הקרובה ביותר אל המקור האלוקי, ולכן היא העליונה והמקודשת ביותר.

'ראשית' המקום
אבן השתיה שממנה הושתת העולם - מקום קודש הקודשים - היא ראשית כל המציאות, ולכן זהו המקום היותר עליון והיותר מקודש שבעולם. מקום קודש הקודשים, בגלל קדושתו העליונה, מבחינה מסוימת לא שולטים בו חוקי המקומות, כדברי חז"ל שמקום ארון אינו מן המידה 12 . כלומר, מידת קודש הקודשים במקדש שלמה היתה עשרים אמה על עשרים אמה, ומידת הארון "אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רוחבו" (שמות כה, י), ובכל זאת כשמדדו מצד אחד של הארון עד הקיר מצאו עשר אמות, וכך גם מהצד השני של הארון, אם כן מקום ארון אינו מן המידה. זה מקום כלכ כך עליון, שסדרי המקום לא שולטים בו. זהו הגבול בין העליונים לבריאה.

'ראשית' הנבראים
כמו במקום כך גם בנבראים יש ראשית: "בראשית ברא אלוקים" - בשביל ישראל שנקראו ראשית. ישראל הם ראשית ומקור הנבראים. מהנשמה הישראלית, מהנקודה העליונה האלוקית של כנסת ישראל - מזה מתפתחת מציאות כל הנבראים. ישראל הם המקור, הם השורש שממנו הולכת ומתפשטת, הולכת ומתפרטת שאר המציאות. הם הקרובים ביותר למקור העליון, ולכן בהם מופיעה הקדושה.

'ראשית' הזמן
"בשביל שבת שנקראת ראשית" השבת היא מקור הופעת קדושת הזמנים - "כי הוא יום תחילה למקראי קודש", ומקור הזמנים בכלל. היא בבחינת בריאת הזמן הראשוני, המקורי העליון, שממנו נמשכים אח"כ כל הזמנים, ולכן השבת מקודשת מכל הזמנים.
הכל מתחיל מהשבת וחוזר אל השבת, כדברי חז"ל, שלעתיד לבוא נגיע ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". גם התחלת הבריאה היתה מהשבת: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". מה זה "ויהי ערב", מתי התחיל הערב הזה? לפני ה"ויהי בקר" כל הזמן היה ערב, לא היה אף פעם אור? אם הקדוש ברוך הוא לא אמר "יהי אור", אם כן, לא היה ערב, לא בקר, ולא שום דבר. באיזה רגע התחיל הערב הארוך הזה שלפני הבוקר?

אומרים חז"ל שהקדוש ברוך הוא ברא בריאה מיוחדת של אור שהציץ ומיד נפסק, ואז "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". האור שהציץ ונפסק היה אור של יום השבת, שהרי יום השבת הוא היום שלפני ה"ויהי ערב" של יום ראשון, ואם כן, השבת - מקור כל המציאות - קדמה ליום הראשון וממנה התחילה בריאת כל הזמנים ואליה הכל חוזר.
חזק ונתחזק, שיהיה לנו חודש טוב, זמן טוב ועלה נעלה.


^ 1 חלק א' עמוד שס"ד
^ 2 עיין שו"ע או"ח קפח, י ובמשנ"ב שם.
^ 3 ח, א.
^ 4 שבת נא, א.
^ 5 ויקרא רבה לו, ד.
^ 6 בראשית רבה א, א.
^ 7 זהר שמות קסא, א.
^ 8 עיין תענית ט, א.
^ 9 יומא נד, ב.
^ 10 עיין תנחומא קדושים י. "אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ ישראל".
^ 11 פסחים נד, א. "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תורה, תשובה, גן עדן, גיהנם, כסא הכבוד, בית המקדש ושמו של משיח".
^ 12 מגילה י, ב.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il