ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בימים ההם בזמן הזה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה מועדים מאורות לחנוכה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבת תש"ך

בימים ההם בזמן הזה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

מבין כל אותם הימים שצווינו כימי חג במגילת תענית לזכר הנסים שקרו בהם, נשארו לפליטה רק ימי החנוכה (ופורים) שלא בטלו עם חורבן הבית השני. הגמרא בראש השנה (יח, ב) מנמקת את זה משום "דמיפרסם ניסא". לפי רש"י שם: "שהחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו". העם נאחז בעקשנות בזכר הימים האלה, וחכמים מצאו שיהיה לא נכון אם יבטלום.

ברי שהחוש הטבעי של העם ידע במה שבחר, למרות שמבחינת ההגיון לא עדיף נס החנוכה משאר הנסים, שאירעו להם לישראל, עם המלומד בנסים. דורות על דורות של גלות אפילה האירו נרות החנוכה, חיממו לבבות ועודדו לשמור בעקשנות על היחוד היהודי. כי על כן נוסף על הנס שאירע בימים אלה, ואולי עוד יותר אשר זכרון נס זה, הזכירו לנו את גבורת הנפש של אותו קומץ אנשים ברי לב, אשר הודות לעמדתם זכו והביאו לנס זה.

חכמי הכפירה עמלים להכחיש את כח הרוח באדם ככח דוחף ופועל בהיסטוריה. הם רואים בקנאה, תאוה וכבוד את המניעים היחידים הפועלים ביחסי החברה האנושית. הם אינם רוצם להודות שחוץ מה"בשר ודם" יש גם רוח באנוש. הם טוענים ש"על הלחם לבדו" יחיה האדם, שהתנאים הכלכליים הם המכתיבים את השתלשלות המאורעות, והם מחפשים בכל קורות האנושות רק את המניע החמרי בכל צורותיו.

והנה לפנינו במלחמת החשמונאים מאורע אשר שום הסבר מאלה המקובלים לא יתאים לו. לא לעצמאות כלכלית ואף לא לעצמאות מדינית נשאו אנשים אלה את עיניהם. אלה אשר ברחו למערות, הם ונשיהם וטפם, אשר עזבו את כל רכושם ואת כל אשר יש להם בכדי לא להאלץ לחלל את השבת ולהתגעל במאכלות אסורות, לא יתכן ליחס להם שום מטרה חמרית. רק שמירת התורה היתה נגד עיניהם ובה ראו כל מטרת חייהם, ואם נאלצו לאחוז בחרב, ובחשבון סופי הגיעו על ידי זה גם לעצמאות מדינית, הרי לא היה מתחילה במחשבה, וברצון היו מותרים על כל התקוממות מזוינת, אילולי רשעת היונים והמתיונים שחסמו בפניהם כל אפשרות קיום מצוות מינימלי.

כשם שיש חירות לכלל, כן יש גם חירות לפרט; כשם שיש שעבוד חיצוני כן יש שעבוד פנימי, שעבוד ליצרים ושעבוד לתנאי חיים. מדות רעות: שנאה, קנאה, צרות עין, צבירת ממון. שאיפת התבלטות וכיוצא בהן, שואפות לשפוך עלינו את מרותן, והן הן הגורמות לנו לעתים כאב לב, דכאון, כעס והתרגזות. אף הללו מתימרות למלוך ולשעבד להן את כל מהותנו. אולם אף הן שלטונן מוגבל. ברצוננו ובאפשרותנו להתגבר עליהן. אם נרצה נהיה בני חורין. אין הדבר תלוי אלא בנו.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה, לשנה הבאה בני חורין!
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il