ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גיוס בני הישיבות ד' | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ציבור וחברה צבא ומלחמה מצוות השירות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו ה'תשס"ב

גיוס בני הישיבות ד'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

נמשיך היום בעניין גיוס בני הישיבות לצבא, ותחילה נשיב על השאלה במה שונה התורה מכל לימוד אחר שלשם לימודה דרושה התמסרות מיוחדת? כדי להבין זאת, יש להתבונן בדברי חכמים, מה נדרש מאדם העוסק בתורה.

אמרו חכמים: "זאת התורה - אדם כי ימות באהל", אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו באהלה של תורה, לאמור: אדם יכול לקנות את התורה רק אם הוא מסור אל התורה מסירות מלאה, מוותר על כל שאיפה אחרת, על כל רצון אחר, הכל מופנה לתורה. כל הכוחות ללא שיור. הכל מת כביכול, ממית את עצמו באהלה של תורה. ללא התמסרות מלאה שכזו, אי אפשר לקנות קניין בתורה.

ועוד אמרו חכמים במסכת עירובין כ"א: "שחורות כעורב" - במי אתה מוצא דברי תורה? במי שמשכים ומעריב עליהם לבית המדרש, בשקידה מלאה מהשכמת הבוקר ועד שעת לילה מאוחרת, בשקידה כזו אפשר לזכות בתורה. רבא אומר: במי אתה מוצא דברי תורה? במי שמשחיר פניו עליהם כעורב, כלומר: יגע בלימוד התורה, לא רק מקדיש זמן אלא גם מתאמץ מאד בלימודו, עד שהדבר ניכר על פניו המשחירות מרוב עמל ויגיעה, וכן החי בצניעות והסתפקות במועט כמו העורב המסתפק במועט, רק במסירות שכזו קונים קניין בתורה. ועוד אמרו: "כך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל".

והסיבה לכך, מפני שהתורה מקורה מהקב"ה, היא גבוהה מהאדם. כל הסח דעת ממנה, אפילו הקטן ביותר, גורם להסתלקות התורה ממנו, ורק באחיזה מתמדת בכל הכוחות, היא נקנית.
לכן התורה משולה למים, יין וחלב. אלו משקים שנפסלים בהיסח הדעת וכן התורה, שעליה נאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו" - רק תעיף את המבט ממנה והיא כבר איננה. ובכן חכמים הסבירו לנו בדבריהם אלה את דרכי קנית התורה, ומותר גם לאנשים שאינם בני ישיבות להכיר את דעת חכמי התורה על דרכי קנית התורה.

ובכן, כאשר מכירים מקרוב מה הם הדרישות מאדם העוסק בתורה, אפשר להבין את התביעה לתת לראויים לכך לעסוק בתורה בכל יכלתם ובעיקר בשנים אלו שהם שנות החינוך העיקריות. וכך אמרו במסכת קידושין ל': "חנוך לנער עפ"י דרכו - ר' יהודה ור' נחמיה, אחד אומר: משש עשרה ועד עשרים ושתים ואחד אומר: משמונה עשרה ועד עשרים וארבע". אלו שנות החינוך העיקריות, וכיוון שהמטרה היא למצות את המקסימום, לשאוף שיהיו תלמידי חכמים במדרגות הגבוהות ביותר, אי אפשר להגיע לזה אלא אם כן השנים הללו יהיו קודש קדשים לתלמודה של תורה במסירות מלאה.

אם-כן, קיום הצבא הוא הכרחי, יש בו מצות פיקוח-נפש והוא בגדר מלחמת מצוה וכל חייל צריך לדעת שהשירות בצבא הוא מצוה, ואפילו בני תורה מחוייבים במלחמת מצוה, אבל הצרכים הרוחניים של עם ישראל מחייבים להעמיד תלמידי חכמים גדולים, מנהיגים רוחניים, ולשם כך יש הכרח לדחות את גיוסם של הראויים לכך, על מנת שיהיו פנויים ללימוד התורה בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם, כי רק בדרך זו ניתן לקנות תורה בשלמות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il