בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בהעלותך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עזרא בן מעתוק הכהן

תלונות בני ישראל במדבר

"מאין לי בשר?"

בפרשת בהעלותך אנו קוראים על תלונותיהם של ישראל. מהי המשמעות של ביטוי "התאוו תאווה", מה היו תלונותיהם של ישראל, ומה טיבה של תגובת ה' לתלונות?

undefined

הרב אביחי קצין

סיוון תשס"ז
7 דק' קריאה 56 דק' האזנה
1 .במדבר פרק יא
(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה’ וַיִּשְׁמַע ה’ וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה’ וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:
(ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה’ וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:
(ג) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה’:
(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר :
(ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:
(ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ:
(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח:
(ח) שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן:
(ט) וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו:
(י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף ה’ מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה’ לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:
(יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:
(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:
(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי :
(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי: פ

2 .במדבר פרק יא
(כד) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי ה’ וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל:
(כה) וַיֵּרֶד ה’ בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ:

3.ספרי במדבר פיסקא פה ד"ה כמתאוננים, אין
כמתאוננים, אין מתאוננים אלא מתרעמים מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום שכן הוא אומר ביורם בן אחאב כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי (מלכים ב' ה ז) וכן הוא אומר בשמשון כי תואנה הוא מבקש מפלשתים (שופטים יד ד).
ר' אליעזר אומר אין כמתאוננים אלא כמתלהמים וכן הוא אומר דברי נרגן כמתלהמים (משלי כו כב) וכן הוא אומר ותרגנו באהליכם (דברים א כז) והם היו כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם שנאמ' והם ירדו חדרי בטן (משלי כו כב).
ר' יהודה אומר אין כמתאוננים אלא כמדוים את עצמם שנאמר לא אכלתי באוני ממנו (דברים כו יד).

4.עמק הנצי"ב - הנצי"ב מוולוז'ין
אלא כמתלהמים: שמכים בכח שבט פיהם , ו"מתלהמים", הוא מלשון מהלומות . ונהפכו אותיות השורש דשם הכאה בכח יד , וכאן מיירי בכח פה.
...והעניין שהיכו את משה בשבט פיהם על שהוציאם מארץ מצרים, ובאו בעזות מצח לעמוד כנגדו .

5.ספרי במדבר פיסקא פה ד"ה באזני ה'
באזני ה', מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום היה ר' שמעון אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקלל את המלך היה המלך עובר אמרו לו שתוק שלא ישמע המלך אמר להם מי יאמר לכם שלא היתה כוונתי כי אם להשמיעו אף ישראל מתכוונים להשמיע למקום.

6.ספרי במדבר פיסקא פז ד"ה (פז) זכרנו
(פז) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, וכי יש בענין שהיו המצריים נותנים להם דגים בחנם והלא כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם (שמות ה יח) אם תבן לא היו נותנים להם בחנם ודגים היו נותנים להם בחנם ומה אני אומר חנם, חנם מן המצוות.

7.במדבר פרק א
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
(ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:

8.במדבר פרק ט
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר:
(ב) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ:
(ג) בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ:
(ד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח:
(ה) וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ו) וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא:

9.רש"י במדבר פרק ט
בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה . ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל , שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד:

10.משך חכמה במדבר פרק יא פסוק א
(א) ויהי העם כמתאננים רע בעיני ד' - הענין, כי כבר אמרו חז"ל (ספרי) (ט-א) כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, ופרשה של טמאים בר"ח ניסן נאמרה, ופרשה של ראש הספר באייר , וצוה לפקוד ישראל והלוים (פרקים א – ד) ולעשות דגלים ולהניף הלוים (פרק ח') , ואח"כ נסעו ממדבר סיני ובאו בפארן (פרק י') , ולזה התחילו העם להתאונן על הלקח מאתם העבודה ונתנה ללוים .
אולם זה חטא גדול, שלא הבינו איך יוגדל עונם בעון העגל, ואיך הובדלו הלוים בקדוש השם, וישמע ד' ויחר אפו ותבער בם אש ד' [וכמו שנשרפו ר"ן איש המתלוננים על הכהונה]

11.במדבר פרק טז
(לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ:
(לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה’ וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת: פ

12.משך חכמה במדבר פרק יא פסוק ד
(ד) התאוו תאוה - פירוש אף שהיה להם בקר וצאן , בכ"ז הא נאסרה בשר תאוה , והיה צריך להביאם לאהל מועד עם כל תיקון הקרבתו, והם התאוו תאוה כו' את הדגה אשר נאכל במצרים חינם בלא מצות , וכעת אין רק בשר ובאלף מצות ואין כדאי על זה הטורח. ודו"ק. וירמוז כי דג כולו היתר ואף דמו, כדתנן כריתות פרק דם שחיטה (דף כא). יעו"ש.
ויתכן עוד כי המן היה הולך בזכות משה (תענית ט), והוא לחם אבירים (תהלים עח, כה.) שמלאכי השרת אוכלים אותו (יומא עה:), מזון רוחני כמעט בלתי ממש , והנה בכל הצמחים יש כח החיוני והצומח, אבל כח המתאוה אין בהם לבד בהחי , ולכן ע"ה אסור לאכול בשר (פסחים מט:), כיון שיגביר כח המתאוה, ואין בו תורה להתאפק על תאותו , וכמו שאמרו (קדושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין , ולכן התאוו תאוה, שיהא להם תאוה, וחשבו, שבשביל שאין להם בשר ואוכלים דוממים שאין בהם כח התאוה, כי אפילו בצמחים אמרו דקל זה מתאוה לתמרה שביריחו (בראשית רבה ר"פ מא), משא"כ במן, ולכן רצו לאכול בשר חי , שיש בו כח התאוה להגביר תאותם. ולכן דרשו (שבת קל, ספרי יא-י) שפיר בוכה למשפחותיו על עסקי עריות הנאסר להן. לכן משה רבינו, ששב אחר מתן תורה להיות איש אלקים מלאך רוחני בכל אומץ כחו ותמימות אבריו [וכמו שפסלו בעלי מומין בסנהדרין (דף יז) מאתך הדומים לך] וליחו החזק, פירש מאשה (שבת פז), שהיה חסר ממנו כחות המתאוים לגשם, לכן בא בסבתו המן , שהוא מזון שאין בו כח מתאוה. ולזה היה אומר מאין לי בשר , שבשר אינו יכול לבוא בזכותי . ולכן אמר השי"ת כי יאציל את רוחו על שבעים זקנים ובאמצעיותם תהיה חופף ההנהגה האלקית על ישראל, והמה אך אדם סלה , כי המה אינם פרושים מנשותיהם, ויש להם כחות המתאוים, אם המה יקדישו כחותיהם עד כי יהיו ראוים להיות משכן האלקי עליהם ובאמצעיותם תבוא הרוח, אז יהיה בשר , שהוא מן החי, שיש בו כח המתאוה, ולכך יצא הקצף והיה לזרא, אבל ע"י משה לבדו לא היה בשר רק מן.

13.רש"י במדבר פרק יא
מי יאכלנו בשר - וכי לא היה להם בשר , והלא כבר נאמר (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו'. ואם תאמר אכלום , והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב, א) ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', אלא שמבקשים עלילה:

14.דברים פרק יב
(כ) כִּי יַרְחִיב ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר:
(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה’ לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:

15.תלמוד בבלי מסכת חולין דף טז עמוד ב
רבי ישמעאל היא, דתניא: +דברים י"ב+ כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר וגו' - ר' ישמעאל אומר: לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה , שבתחלה נאסר להם בשר תאוה, משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה

16.רש"י מסכת חולין דף טז עמוד ב
להתיר להם בשר תאוה - כשיבואו לארץ יוכלו לאכול בשר לתאותן בלא שום הקרבה .
שמתחלה - כשהיו במדבר משהוקם המשכן.
נאסר להם בשר תאוה - שאין יכולין לאכול אלא בשר שלמים ואם היו שוחטין בלא קרבן היו ענושים כרת כדכתיב (ויקרא יז) ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו'.
נכנסו לארץ - נתרחקו מן המזבח.

17.תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א
ױרבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל , אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם , ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים , עמוד ענן - בזכות אהרן , מן - בזכות משה .

18.תלמוד בבלי מסכת יומא דף עה עמוד ב
תנו רבנן: +תהלים עח+ לחם אבירים אכל איש - לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו , דברי רבי עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא טעית! וכי מלאכי השרת אוכלין לחם? והלא כבר נאמר +דברים ט+ לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים - לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים .

19.תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד ב
תניא, רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר +ויקרא יא+ זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה - מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה - אסור לאכול בשר בהמה ועוף.

20.רש"י במדבר פרק יא
(י) בכה למשפחותיו - משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם:

21.משך חכמה במדבר פרק יא פסוק טז
(טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל - יתכן, כי כאשר הבדיל השי"ת בני אהרן ושבט הלוי לעבודתו, היו מהאומרים, אחרי אשר אנו רחוקים משלמות מופלגת , דביקות באלקות, למה נזדכך אותנו בפרישות מבשר ומתאוות הבשריי, כיון שאין לנו יתרון מזולתנו , לכן היה מהתחבולה האלקית לעשות שבעים אנשים מזקני ישראל מעון לשכינת השי"ת, וכל אחד מישראל אשר שאר רוח לו ומתנהג בפרישות ובהתבודדות ראוי לזה, לכן יבדלו מן התאוות , כי כולם יתאוו לההשגחה המופלגה והכבוד האמיתי. ואולי הוא ע"ד שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ:). ודו"ק.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il