בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוה גדולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

מתוך ספר המצוות הקצר

מצוות עשה להלוות לעניי ישראל

מצות עשה להלוות לעניי ישראל, שנאמר: "אם כסף תלווה את עמי את העני עימך" (שמות כ"ב כ"ד).

undefined

הרב שמואל הולשטיין

סיוון תשס"ז
3 דק' קריאה
מצוה לספר
אל הגרש"ז אוירבך זצ"ל נכנס יהודי ובפיו שאלה: הפקידו בידיו סכומי כסף רבים לזמן ממושך, וכעת הוא זקוק בדחיפות לכסף, ולכן הוא שואל האם מותר לו ללוות מהכסף המופקד ולהשתמש בו לצרכיו. הרב ענה לו שאסור להשתמש בכסף שהופקד בידיו ללא רשות הבעלים. היהודי קיבל את התשובה וחזר לביתו. כעבור יום צלצל הטלפון בביתו של היהודי, מעבר לקו נאמר לו כי מדברים מביתו של ר' שלמה זלמן שביקש למסור כי מצא עבורו כסף להלוואה וכי הוא מוזמן לסור בהקדם לבוא ולקחתו.

*

כשעמד ר' יוסף דב סולובייצי'יק זצ"ל לצאת לביתו לאחר תפילת ערבית ראה כי בקצה בית המדרש יושב אורח 'בעל צורה'. הוא ניגש לאורח והזמינו לביתו. במהלך שיחתם התברר כי האורח הינו יהודי תלמיד חכם 'משולח' של אחת הישיבות, העובר ממקום למקום לאסוף כסף עבור אחזקתה. בתום הסעודה פנה הרב אל האורח וביקש ממנו הלוואה של חמש פרוטות. בשמחה רבה הוציא האורח את המטבע מכיסו ונתן לרב. למחרת בבוקר הרב הוציא את המטבע מכיסו ואמר לאורח כי הוא מחזיר לו את ההלוואה אותה לקח אמש. האורח לקח את המטבע כשהבעת תימהון על פניו, ושאל את הרב מדוע לקח ממנו הלוואה זו אם בפועל החזיר לו את אותה המטבע מיד למחרת. הרב ענה לו שהיות ושמע כי הוא מזה שנים רבות אוסף כספים עבור ישיבתו, הרי הוא משער כי איש אינו מבקש ממנו הלוואות, "ואם כך", חייך הרב, "הבנתי כי אינך זוכה לקיים מצוה זו של הלוואה, ולכן ביקשתי ממך הלוואה וכשנתת לי את המטבע אזי קיימת מצוה זו".

*

בלב נחמץ שמע ה'חתם סופר' את סיפורו הקשה של היהודי העני שבא לפניו. אם בכל פעם ששמע סיפור כזה ליבו היה נחמץ, הרי שהפעם צערו גדל שבעתיים מפני שלא הייתה בידו פרוטה לעזור לעני, וזה מכבר חזר מביקור בבתי עשירי העיר במטרה להתרימם לצדקה אחרת, וללכת שוב אליהם לא היה נראה פיתרון היות והתרימם כבר מספר פעמים באותם ימים. בצר לו הלך אל עבר ביתו של אחד מגדולי העשירים שהיה ידוע כקמצן מושבע. העשיר ששמע כי בדלת ביתו עומד רב העיר, הזדרז לקבל את פניו. ה'חתם סופר' עמד על מפתן הדלת והחל להרצות בפני העשיר על צרותיו של העני. בעל הבית הזמין את הרב להיכנס פנימה אל תוך ביתו המוסק והמחומם, שכן הקור היה גדול והעשיר היה לבוש בחולצה דקה בלבד. הרב לא התייחס לבקשת העשיר להיכנס והמשיך לדבר באריכות רבה, בעוד העשיר רועד כולו מקור. לאחר זמן ממושך, ולאחר הפצרות חוזרות ונשנות מפיו של העשיר להיכנס, אמר לו ה'חתם סופר' כך: "במצות הלוואה כתוב 'אם כסף תלוה את עמי את העני עימך ', ולכאורה שלושת המילים האחרונות מיותרות, אלא שרצתה התורה שאדם ירגיש את צערו של העני ואז ממילא ירגיש צורך לעזור לו ולסייע בידו ככל יכולתו". נעץ הרב מבט ארוך בעשיר והמשיך: "אתה שהתרגלת לחיות בעושר בבית חמים ונעים קצת שכחת את סבלם של העניים, לכן דיברתי איתך פה בחוץ על מנת שתרגיש כיצד העניים מרגישים כל הזמן". העשיר, שהדברים חדרו לליבו הפך מאז לנדיב לב.

מצוה להורות
זה לשון בעל ספר החינוך: "זאת המצוה של הלואה היא יותר חזקה ומחוייבת ממצות נתינת הצדקה, שמי שנתגלה ונודע דחקו בין בני אדם וגילה פניו לשאול מהן אין דחקו כמי שעדיין לא בא לאותה בושה וירא מהכנס בה, ואם יהיה לו מעט סעד של הלואה, במה שירווח מעט אולי לא יצטרך לבא לשאלה לעולם, וכשירחמנו האל בריוח ישלם לנשיו ויחיה בנותר. ועל כן הזהירתנו תורתנו השלימה על זה לסעוד המך בהלואה טרם יצטרך לבוא אל השאלה".

דרך זו של נתינת צדקה הינה משובחת ביותר היות והיא עוזרת לאדם להימנע ממצבים של נזקקות לצדקה ממש.

כיום ניתן לקיים מצוה זו בהידור על ידי הלוואות לגמחי"ם שמלווים כספים לאנשים.

אין חובה על האדם להלוות כסף לאדם שאינו אמין וכי ישנו חשש גדול שלא יחזיר את הכסף.

היות ואדם שאינו מחזיר הלוואה עובר על איסור גזל, לכן תיקנו חכמים שלא ילווה אדם לחברו אלא בפני
שני עדים, או שיכתבו את דבר ההלוואה בשטר אותו יחזיק המלווה, או שייתן הלווה משכון למלווה שיהיה אצלו עד שיחזיר לו את כספו, ודברים אלו יעזרו ללווה שלא ישכח להחזיר. אולם אם מדובר בסכום קטן מאוד והם אינם רוצים לנקוט באחת מהדרכים הללו, אזי הפתרון הוא שהמלווה יחליט בדעתו באופן מוחלט כי אם הלווה ישכח להחזיר את הכסף הרי כסף זה נתון לו במתנה גמורה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il