ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"באורך נראה אור" | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית מקץ Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו התשס"ב

"באורך נראה אור"


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' ישראל חיים בן הרב דוב בער לבנון ז"ל

"ויהי מקץ שנתים ימים" מובא במדרש 1 :
"'קץ שם לחשך' (איוב כח), זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם) 'אבן אופל וצלמות', נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם, דבר אחר: 'קץ שם לחשך', זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום".

המדרש קורא לאותה מציאות שיוסף היה נתון בה 'חושך ואפילה', ונראה שהדגש הוא על אותם שנתיים ימים המפורשים בכתוב "ויהי מקץ שְׁנָתַיִם ימים", למרות שיוסף כבר היה בבית הסהר שנים עשר שנים לפני כן. כפי שמוכח במדרש 2 :
"לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורים אלא עשר שנים, מפני שהוציא דבה על עשר אחיו, ולמה הוסיפו לו שם שתי שנים? אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני, ובטחת בשר המשקים, ואמרת לו שתי זכירות, 'כי אם זכרתני והזכרתני', תשתכח שתי שנים בבית הסוהר".

מדוע השנתיים האחרונות היו חשוכות ואפילות יותר משאר השנים?
נראה שהחושך הוא ביטוי להעלם השגחתו יתברך, לכך מקדים המדרש ואומר, שאת החושך בעולם עושה היצר הרע. וכיון שבאותם שנתיים ימים יוסף סמך על שר המשקים, נמצא נתון במצב של חושך ואפילה, בו הרגיש עצמו נעזב מאלוקיו, ולכן מידה כנגד מידה גם הקב"ה שכחו, והחשכה שהיה נתון בה התגברה. ורק לאחר שנתיים ימים, שיוסף כבר התיאש מעזרתו של שר המשקים, ותלה בטחונו בקב"ה, "קץ שם לחושך", אז זכה לראות שהקב"ה לא שכחו. כדברי המדרש: 3 "שר המשקים שכח ואני לא אשכחך" .

והחושך זה יון
מובא במדרש 4 :
"רשב"ל פתר קריא במלכויות: והארץ היתה תוהו - זו מלכות בבל, ובהו - זו מלכות מדי, וחושך - זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל. על פני תהום - זו מלכות הרשעה (רומי) שאין לה חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן".

וצריך להבין מדוע מלכות יון נקראת חושך, יותר משאר המלכויות, וכי גזרותיה קשות יותר?
הנה מבחינה תרבותית יון היתה נחשבת למלכות נאורה, מקור הפילוסופיה התרבות והאומנות לעולם. ואף חז"ל שבחו את יופי לשונם ודרשו עליהם את הפסוק "יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם", יפיפיפותו של יפת באהלי שם, מכאן שאין התורה מתרגמת אלא ליונית. וא"כ מדוע כנו את יון"חושך" ?

באור הדבר, כיון שאומנותן של יון בגילוי היופי הטבעי בעולם, על כל גווניו מתוך שימת דגש לצורה החיצונית שלו, הרי הם גורמים בכך להסתיר את מקור היצירת הטבע, שהוא אלוקי הארץ. ולכן נחשב בעיני חז"ל ל"חושך", שגרמו לכבות "אורו של עולם", מבלי יכולת לראות שיש אדון לבירה. הנה האדם מישראל נושא עיניו למרום, ורואה את בורא העולם, כדברי הנביא "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", הוא שומע את שירת היקום לאלוקיו, "השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע". את האור הזה ראו החשמונאים, שמרדו בתרבות יון, ולכן כשנכנסו להיכל והדליקו את נרות המנורה, לסמל את האור הרוחני שהאירו בתפיסת עולמם.

"שפודין של ברזל היו" - היא מנורת בית חשמונאי

מובא בגמרא 5 :
"לא יעשה אדם מנורה כנגד מנורה, אבל עושה של חמישה ושל ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי. אמרו לו משם ראיה, שפודין של ברזל היו וחיפום בעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב".

לכאורה הדבר תמוה, שיכניסו למקדש שפודין (חניתות) שהם כלי מלחמה, ויעשום כלי שרת, הלא זה נוגד את רעיון המקדש, השפודים מסמלים את כח הזרוע, את הברזל המקצר ימים, ובית המקדש מסמל את האמונה בקב"ה, את המזבח שבא לעשות שלום בעולם, ומסיבה זו אסור להניף ברזל על אבני המזבח לסתתם. ואעפ"כ החליטו החשמונאים לעשות מהשפודים נרות 6 , להראות מיניה וביה שכח זרועם של הקב"ה הוא, והניצחון במלחמה אינו בכח הממית אלא בכח התורה המחיה, טמאים ביד טהורים.

והקב"ה קבל את משאת ידם, ועשה להם נס בהדלקת הנרות, להראות שרצה ה' את מעשיהם, וחביב הדבר לפני המקום. הנס הזה של פך השמן בא כחיזוק לרעיון העולה מהפיכת השפודים לנרות, להוכיח את העובדה שלא הכמות קובעת, אלא רצון ה' שאמר לשמן וידלק, והוא שנתן גבורה למעטים לנצח את המרובים.

יסוד בריאת האור
מובא במדרש (בר"ר פרשה י"ב), וז"ל:
"אמר ר"י בר סימון אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ודור הפלגה שהן מקולקלין עמד וגנזו מהם שנאמר: וימנע מרשעים אורה. ולמה גנזו? גנזו לצדיקים לעתיד לבא... אמר ר"ל: ל"ו שעות שימשה אותה אורה. י"ב - של ערב שבת, וי"ב של ליל שבת, וי"ב של שבת. כיון ששקעה החמה במוצ"ש, התחיל החושך ממשמש ובא, באותה שעה היה מתיירא אדם הראשון... מה עשה הקב"ה? זימן לו שתי רעפים, והקישן זה בזה, ויצא אור ובירך עליה. הה"ד ולילה אור בעדני. איתא כההיא דתנא דבי ר"י: מפני מה מברכין על האור במוצ"ש? מפני שהוא תחילת ברייתו".

א. מה משמעות האור הזה, שאדם הראשון הביט בו מסוף העולם ועד סופו?
ב. מובא בספרים (ספר הבהיר נ) היכן נגנז האור הראשון? "גנזו בתורה" וצריך להבין את משמעות גניזת האור בתורה הנלמדת?
ג. וכן מה המשמעות של יצירת האור ע"י האדם ביום ראשון שהוא תחילת ברייתו של האור הקדמון ע"י הקב"ה?
ד. מדברי תנא דבי ר' ישמעאל משמע, שאנו מברכים על הנר המוצ"ש, בגלל יצירת האש ע"י האדם! ולא בגלל בריאת האור של הקב"ה, מה הרעיון בכך?
נראה לומר, שהאור הראשון לא היה אור טבעי כעין זה שאנו רואים, אלא היה אור אלוקי, שדרכו היה אפשר לראות שהעולם הוא מעשה אלוקים, ו"דברך ניצב בשמים", ולכן אפשר היה להביט בו ולראות דרכו את העולם כולו. אלמלא שהיה נגנז לא היו הרשעים יכולים לכפור, וכדי לאפשר בחירה חופשית נגנז אותו האור.

הבאנו לעיל מחז"ל, שהאור נגנז בתורה, ואם היה האור הזה אור גשמי, איך היה יכול לגנוז אותו בתורה? אלא שהאור הזה הוא השגה רוחנית בבריאה, לראות יד ה' בטבע, וגילו לנו חז"ל שכל מי שמתייגע בלמוד התורה, היא מאירה את דרכו כמו שהאיר אור הגנוז לאדה"ר, ככתוב "נר מצוה ותורה אור".
רמז לכך, שהאור הראשון נגנז בתורה , מזה שאור ראשון שמש ל"ו שעות, וכנגדן יש ל"ו מסכתות בש"ס, ואיתא ברוקח שכנגד ל"ו מסכתות אנו מדליקים ל"ו נרות 7 , ובהן אפשר לראות את האור הגנוז. היינו, לחוש איך הקב"ה מחולל הטבע, והוא האור הראשון שנגנז.

ולפי זה מבואר הפלא ופלא מדוע זכה אדם הראשון לברוא את האור במוצאי שבת. מפני שהקב"ה ברא את האור ביום ראשון, ולאחר שנגנז האור הראשון ניתן כח לאדם לגלות אותו מחדש, כי הנה האור הראשון לא נלקח לגמרי, אלא נגנז! ונתנה בינה יתרה לאדם לגלות את האור הזה, ובכך להתדמות ליוצרו, וכמו שהקב"ה יצר את האור יש מאין ממש, וכל השאר הבריאה הוא כמו בריאת יש מיש, כתוצאה של בריאת האור. כך גם יצירת האש ע"י האדם דומה לבריאת יש מאין, ששפשף שני אבנים והפך אנרגיה בכח לאש בפועל, ודומה לבריאת יש מאין, ואכן עד היום יצירת האש ותולדותיו חשמל וכדו', היא החדוש האנושי הגדול ביותר ונתגלה שבצלם אלקים עשה את האדם, ליצור יצירות חדשות, שהן בעצם גלוי תעלומות הבריאה הגנוזים.

ובאמת עיקר היצירה של האדם מישראל, הוא לחדש חידושי תורה, והתורה שהיא הארה עליונה נמשלה לאש שנאמר: "הלא כה דברי כאש נאום ה'", אלא שהאש הזאת אינה נגלת אלא לת"ח שמחדשים חדושי תורה, הם מציתים מחדש את אש התורה, ועליהם אמרו "ת"ח שכל גופן אש" 8 . "ות"ח דרתח אורייתא מרתחא ליה" 9 , והדרך להדליק את האש הגנוזה בתורה, הוא ע"י ששני ת"ח לומדים ביחד ומתחכמים זה בזה, בריתחא דאורייתא, והם נמשלים בגמרא לעצים דקים המציתים זה את זה, "מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידי" (שם).

אור שעלה במחשבה בערב שבת, נתגלה למעשה במוצאי שבת
מובא בגמרא 10
"דתניא: ר' יוסי אומר שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור".

העובדה ש"עלה במחשבה" לברא את האש בערב שבת בין השמשות, מראה עד כמה יצירה זו היא פלאית, כמו כל עשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות, שהם דברים פלאיים מעל הטבע, נראה שיצירת האש דומה במקצת ליצירה של "יש מאין", ודומה לבריאה שברא הקב"ה את העולם, ולכן כאשר ניתן באדם דעה יתרה והמציא את הדרך להוליד אש, וניכר שיש בו מעין בינה של מעלה, ובצלם אלקים עשה את האדם.
והנה כל דבר ש"עלה במחשבה" לבראותו, אע"פ שלא נברא כך, בודאי המחשבה השאירה רושם כעין הדבר ההוא.

נראה להתבונן במה שקרה בערב שבת של ששת ימי בראשית, ע"פ מה שהבאנו לעיל מן המדרש, שאור ראשון לפני גניזתו שימש ל"ו שעות. לפי הפשט, החידוש בכך היה, שהשמש לא שקעה בליל שבת והאירה עד ליום המחרת. אולם נראה לפרש שהשמש שקעה, (כיון שזהו הסימן לכניסת השבת), אלא שהקב"ה עשה כעין עמוד אש להאיר את הלילה 11 , ובמוצ"ש נגנז האור הזה, אלא שכאמור ניתן הכח לאדם לגלות את האור הגנוז, וזה ע"י התורה. וכך עלה במחשבה שאדם יגלה את האור אלוקי בעולם, אלא שבתחילה הראה לו הקב"ה את האור העליון, ואת עמוד האש, ובמוצאי שבת נתנה בו דעה להוליד אש, שמרמז לכח החידוש של האדם, בכל תחומי החיים, וגם בתורה הקדושה, שיכול להשיג את האור הגנוז בה.

והנה בגמרא 12 מובא, שבמוצ"ש ניתנה באדם דעה יתרה ויצר גם ברא את הפרד. ונראה שיצירת הפרד היא היפוכה של יצירת האור, יש חכמה להטיב ויש חכמה להרע, ו"זה לעומת זה עשה אלקים". יצירת האור היא גלוי האור הגנוז בבריאה. אבל הפרד הוא שבוש הבריאה, ומחיקת ההבדל בין המינים שברא אלקים, ולא בא אלא להכחיש כח של מעלה, "פרד" מלשון הפרדה, "מפריד אלוף" שמפריד את העולם מאלופו של עולם, מהאל"ף - שהוא "א ורו של עולם" הקב"ה.

עוטה אור כשלמה
האור שברא הקב"ה הוא לבושו, שנאמר: "עוטה אור כשלמה - ר' שמעון בן יהוצדק שאל את ר' שמואל בר נחמני: כיצד ברא הקב"ה את האורה? אמר לו: "נתעטף בטלית לבנה והבהיק העולם מאורו" 13 .
הלבוש הוא כיסוי, וכך הבריאה הטבעית היא כסוי לבורא המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.
ובלילה אנו אומרים בתפילה: "גולל אור מפני חושך", שפושט את לבושו, וגולל אותו, נמצא שבלילה מתגלה הקב"ה בלי לבושיו, מפני שבלילה אין אנו רואים את הטבע, ממילא יש מקום לעין הרוחנית לראות את הקב"ה עצמו. ולכן אומר המהר"ל שהלילה הוא זמן הנסים, העל - טבעיים. וכן הלילה הוא זמן של לימוד תורה "דלא אבראי ליליא אלא לגירסא".
וזו היא ההבחנה בין תורת ישראל לבין תורת יון, האחרונה מייחדת את אור היום, הוא "העוה"ז הדומה לחושך" עבור ישראל, מפני שהקב"ה לא ניכר בו. וישראל עוסקים בתורה שלמעלה מן השמש, ונמשלו ללבנה המאירה בלילה, וכדי לציין את הניצחון על היונים תקנו להאיר את הלילה בנרות של נר מצווה ותורה אור.

מחלוקת ב"ש וב"ה בענין ברכת נר של הבדלה
חלקו בית שמאי ובית הלל כיצד מברך על נר הבדלה, כך מובא בגמרא 14 "ב"ש אומרים שברא מאור האש, וב"ה אומרים: בורא מאורי האש... דב"ש סברי חדא נהורא איכא בנורא, וב"ה סברי טובא נהורא איכא בנורא" , וברש"י פירש את המשמעות של טובא נהורא: "הרבה מאורות: שלהבת אדומה, לבנה, וירקרקת".

האם ב"ש חולקים על ב"ה במציאות, הלא עינינו רואות שאכן יש הרבה מאורות באש? ועוד הקשה הגר"א ב"שנות אליהו" לפי המובא בגמרא שם, שכו"ע לא פליגי שברא ובורא לשון עבר הוא, א"כ במה פליגי ב"ש וב"ה אם לומר ברא או בורא?
ותירץ הגר"א שם:
"משום דהקב"ה ברא יסוד האש, וגם אנו מוציאים בכל יום אש מחדש, והכל בא מיסוד האש, אך החילוק ביניהם, דביסוד האש גוון אחד, ובאש שלנו יש הרבה גוונים".

ולפי זה ב"ש מייחדים את הברכה על מקור האור, ולכן לדעתם אומרים בלשון עבר "שברא", ובלשון יחיד, כי המקור הוא אחד "מאור האש". וב"ה מדגישים את התפתחות האור שאנו רואים לנגד עינינו, ולכן משתמשים בלשון שיש בה משמעות עבר והווה גם כן "בורא", ובפועל אנו רואים הרבה גוונים של אש, ואומרים בלשון רבים "מאורי האש" 15 . ונראה שב"ה מתכוונים בברכה זו לרמוז גם כן לאש שיצר האדם, כפי שהוכחנו לעיל שעל זה מברכים במוצ"ש, והנמשל היוצא מזה שהרבה גוונים יש לאור, שליצירות האדם הרבה גוונים כל אחד לפי אישיותו וכשרונותיו, לפי בינה יתירה שנתן לו האלוקים, כך הוא מגלה אור חדש בעולם.

ולפי זה אפשר להסביר את מחלוקת ב"ש וב"ה בהדלקת נרות חנוכה: "ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן והילך מוסיף והולך... טעמא דב"ש כנגד הימים הנכנסין, וטעמא דב"ה כנגד הימים היוצאים" 16 . ולכאורה קשה להבין את ב"ש שקבעו ההדלקה של פוחת והולך, וכי איזה טעם יכול להכריע את הטעם של מוסיף והולך?!

אלא אין ספק שהשאיפה צריכה להיות מוסיף והולך, הולך ואור, הולך וטוב, אלא שלפי ב"ש השאיפה הזאת צריכה להיות בכיוון של דביקות במקור האור שהוא הקב"ה אחד, ולהשיג זאת בדעתנו, שכל הגוונים של המאורות הם ממנו יתברך, ולכן פוחת והולך בחצוניות כדי להשיג את האור האחד שאותו זוכים להדליק בשמיני ב"זאת חנוכה". לעומת ב"ה שואפים לגלות את האור העליון מלמטה בעוה"ז, ולהשיג בדעת את כל גווניו, וזה יתגלה מתוך רבוי אורה שכל אחד ואחד מאתנו ידליק ויוסיף אורה הולך ואור עד נכון היום.

כפטיש יפוצץ סלע
מובא בגמרא 17 :
דבי רבי ישמעאל תנא: "וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיהו כג), מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד מתחלק לכמה טעמים. ובתוספות (שם, ד"ה "מה פטיש") 'מפרש ר"ת: וכפטיש יפוצץ סלע, שהפטיש מתחלקת מן הסלע כדאמרינן במדרש: מעשה באחד שלקח סנפירין, הלך לבודקו, נתנו על הסדן והכהו בקורנס ונבקע הסדן, ונחלק הקורנס וסנפירין עומד מקומו, היינו דכתיב: וכפטיש יפוצץ סלע'.

ונראה לפרש לפי ר"ת את המשל: סלע - זו התורה שהיא בלתי משתנה ובלתי מתחלקת, והפטיש - הוא האדם הלומדה ומכה בה כדי לחדור לתורה ולהבינה, ומה שקורה לו הוא, שלבו נבקעו יוצאים ממנו ניצוצות של תורה לפי תכונת נפשו, שישראל ואורייתא חד הוא, ומלבו מתגלה פן נוסף של תורה, וזהו "אחת דבר אלקים שנים זו שמעתי".

"באורך נראה אור"
מכל האמור לעיל עולה, שהמושג אור וחושך לפי השקפת היהדות, הוא מובן רוחני, כאשר הקב"ה מאיר פניו אלינו אזי "באורך נראה אור", אור של אמונה ובטחון.
כל חכמה שבעולם, עמוקה ככל שתהיה, אם אינה מכירה בקב"ה סיבת כל הסיבות, היא חכמה השרויה בחושך, וככל שתגדל אותה חכמה כן תגדל החשכה בעולם, מפני שהיא מחשיכה "אורו של עולם". ולכן דעת חז"ל על חכמת יון "והחושך - זו יון", ולעומתם החשמונאים באמונתם האירו את אור האמת, בלוקחם את השפודים המסמלים את כח הזרוע, "כוחי ועוצם ידי", והעלו בהם נר תמיד במקדש, וכך האירו מתוך האפילה. אמרו חכמינו ז"ל 18 "וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל".

נמצא, שהקב"ה גנז את אורו בטבע, והטיל עלינו את המשימה לגלותו, וזה מתוך התבוננות בתורה, שדרכה יבחין באור זה. ובעסק התורה יגלה חידושים אין קץ, כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, שכבר נאמר למשה בסיני, וגנוז באותיותיה של תורה, ואשרי יזכה ולגלות רזיה 19 וסודותיה.


^ 1 בר"ר פרשה ט', א'
^ 2 תנחומא וישב, ט'
^ 3 בר"ר פרשה ח', ז'
^ 4 בר"ר פרשה ב', ה'
^ 5 מנחות כ"ח:
^ 6 הבאת השיפודים של ברזל לבית ה' מזכירה דבר דומה שהיה בזמן דוד, שהביאו את החרב שבה הרג את גלית למשכן שבנוב "לוטה בשמלה אחרי אפוד" (שמואל א, כא), ולכאורה מה מקומה של חרב בבית ה', שבו יש אסור סתות אבנים בברזל משום "כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ'), אלא שהוראת שעה היתה לשים את חרב גלית להוכיח שהנצחון היה מאת ה'.
^ 7 עיין בני יששכר על חודש כסלו
^ 8 חגיגה כ"ז.
^ 9 תענית ז.
^ 10 פסחים נד.
^ 11 וכך מסתבר לומר, כיון שאור זה נגנז, א"כ לא היה אור טבעי אלא האור הנסי כעין עמוד האש שהאיר את הלילה, (ואפשר שכנגד זה אנו מדליקים נרות שבת, להאיר את הליל השבת לכבדו ולענגו, ובגמרא שבת כ"ג : אמר רב יוסף לאשתו שתקדים להדליק נרות שבת, שנאמר "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד... ושעמוד האש משלים לעמוד הענן". א"כ דימו נרות שבת לעמוד האש).
^ 12 פסחים נ"ד.
^ 13 מדרש תהילים
^ 14 ברכות נב:
^ 15 עיין בספרו של הרב זוין זצ"ל "לאור ההלכה" בביאור שיטת ב"ש וב"ה, שב"ש מדגישים את הבכח וב"ה מדגישים את הבפועל.
^ 16 שבת כא:
^ 17 סנהדרין לד.
^ 18 גמרא שבת כב:
^ 19 רז בגמטריה אור.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il