ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כוחה של מידת הביטחון | אתר ישיבה

דף הבית ספריה מועדים נר ישראל Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו ה'תשס"ב

כוחה של מידת הביטחון


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' ישראל חיים בן הרב דוב בער לבנון ז"ל

"טבוח טבח והכן" - אותיות חנוכה
הפוסקים מצאו רמז למנהג לקיים סעודות לכבוד חנוכה, בפרשת השבוע מקץ, (שחלה לעולם בימי החנוכה), שבה מסופר על יוסף שערך סעודה עם אחיו, ונאמר " טבוח טבח והכן" - אותיות חנוכה.
ויש לעיין ולמצוא, מה הקשר בין הסעודה שקיים יוסף ע"פ אחיו במצרים, לבין הסעודות שאנו נוהגים בחנוכה?
ונראה לבאר זאת עפ"י המדרש 1 "אין - והכן אלא שבת, המד"א: והיה ביום השישי והכינו, הדא אמרה ששמר יוסף את השבת קודם שלא תנתן".

נמצא, שהכתוב מדבר בסעודת שבת, ונראה שיש קשר בין סעודת שבת לחנוכה, (ומיוחד לפי הגזירה שווה "והכינו את אשר יביאו"). משום שסעודת שבת מלמדת אותנו מידת הביטחון, בשבת אין יוצאים ללקוט מן, וסומכים על מה שהכינו מראש ביום השישי, ובזכות השבת מתברך לחמם ונמצא לחם משנה, מכאן למדו חז"ל, שגם אם לא סיימת את כל מלאכתך עד שבת " יהיה בעיניך כאילו מלאכתך עשויה 2 ".

וכן בחנוכה אנו מציינים את מידת הביטחון של החשמונאים, שבטחו בה' לצאת למלחמה מעטים מול רבים, וחלשים מול גבורים. ומיד עם כניסתם למקדש, טהרו אותו תוך כדי שהיו מתעסקין בתקונו, הדליקו בו נרות (כמבואר במגילת תענית), וכל זאת עשו למרות שלא היה בו לדלוק אלא יום אחד בלבד, וכל זה מלמד שבטחו בה' שיסייע להם, ולכן זכו לנס פך השמן.

לכן נהגו לעשות בחנוכה סעודת הודיה של "טבוח טבח והכן", שהיא כעין סעודת שבת, שבה שרים זמירות בשבח והודיה לא-ל, ויש בה חיזוק הביטחון בקב"ה כי "בו ירוץ צדיק ונשגב" 3 .
אם נעיין נמצא, שענין הביטחון בקב"ה הוא הנושא המרכזי בפרשתנו, וכמה רעיונות עמוקים נלמדים ממנה.

א. מידת הביטחון של יוסף
מובא במדרש 4 "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו- זה יוסף, ולא פנה אל רהבים- על ידי שאמר לשר המשקים: זכרתני והזכרתני - נתוסף לו שתי שנים".
ולכאורה המדרש סותר את עצמו, שמחשיב את יוסף לבוטח בה', "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו- זה יוסף", ומצד שני נאמר עליו שפנה אל "רהבים" ולא בטח?
מתרץ "בית הלוי", שיוסף לפי דרגתו בביטחון בה', שעליו נאמר "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו- זה יוסף, גם השתדלות מועטת כזאת היתה מיותרת, ונחשבת לִפְנִיָּה אל "רהבים".

נראה לומר, שחטאו לא היה במעשה אלא במחשבה. יוסף היה יכול לעשות השתדלות להצלתו, שכן אסור לסמוך על הנס, אלא החסרון היה בהרגשתו הפנימית, כאילו הוא נשכח ע"י הקב"ה. וחז"ל הרגישו בכך, בכפל הלשון שמשתמש בו יוסף כלפי שר המשקים "זכרתני והזכרתני", יש בו רמז שכאילו כביכול נשכח ע"י הקב"ה ומבקש רחמים שיהיה נזכר (וודאי שהיה זה חטא בדקות לפי דרגתו). אולם מצד האמת, ההפך הוא הנכון, שהקב"ה היה עמו "עמו אנכי בצרה", וכך אמרו במדרש:
" ולא זכר שר המשקים - כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן, קושר קשרים ומלאך בא ומתירן. אמר לו הקב"ה: את שוכחו ואני לא אשכחהו ". כלומר, מצד הטבע שר המשקים זכר את יוסף, אלא הקב"ה רצה להראות, שאפילו אם שר המשקים היה שוכח, הקב"ה לא היה שוכח 5 .

ובאמת לא היתה כאן שכחה של מעלה, אלא שעדין לא הגיע זמן הקץ גאולתו, כמו שדרשו על הפסוק " ויהי מקץ שנתים ימים - קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה... זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום " 6 . לפי המבט השטחי פתרון החלום היה סיבה לשחרורו של יוסף, אולם חז"ל פרשו זאת לפי פנימיותם של דברים. כיון שהגיע זמנו להגאל, חלם פרעה חלום, ועל ידי כך נתאפשרה יציאתו מבית האסורים.

חלום שר המשקים ומשמעותו כלפי יוסף

מתי היה אמור יוסף להשתחרר מבית האסורים?
מצד אחד אמרו במדרש: " זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורים, וכיון שהגיע זמנו להשתחרר חלם פרעה חלום ", משמע שמלכתחילה נקבע שיוסף יהיה בבית האסורים י"ב השנים.
ומצד שני אמרו במדרש, שנגזר על יוסף עוד שתי שנים להיות בבית האסורים, בגלל שחטא בביטחונו בה'. ואלמלא חטא יוסף, היה צריך להשתחרר לפני שנתיים ימים. לכאורה המדרשים סותרים זה את זה?

נראה לומר, שבאמת יוסף היה אמור להיות בבית האסורים שתים עשרה שנה, כפי שישב שם, אלא שהיה לו דרך לצאת קודם מבית האסורים ולהחיש את הקץ, והזמן המסוגל לכך היה שנתים ימים מקודם לשחרורו, כאשר שר המשקים סיפר לו את חלומו ויוסף פענח לו את צפונותיו לטובה. חלומו ופתרונו באו לעורר את יוסף עצמו להתבונן במצבו ולפתור את חלומו שלו לטובה. והכל תלוי בו כיצד יפתור את החלום, ש"אין החלומות הולכין אלא אחר הפה, לא כן כתוב: 'ויהי כאשר פתר לנו כן היה'!" 7 , והרעיון בכך הוא, שאם האדם בוטח בה' כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", ומאמין שמה שקורה לו יש בו איזו תכלית טובה, ועל דרך זה פותר את חלומו לטובה, זוכה שכפתרון חלומו כן יהיה.

והנה כשפתר יוסף את חלומו של שר המשקים הרגיש שפתר את חלומו שלו, ומה הוא שומע?
"והנה גפן לפני - אלו ישראל, שנאמר גפן ממצרים תסיע, ובגפן שלושה שריגים- משה אהרן ומרים, והיא כפורחת- הפריחה גאולתן של ישראל, עלתה ניצה- הנצה גאולתן של ישראל, הבשילו אשכולותיה ענבים- גפן שהפריחה מיד הנצה, ענבים שהנצו מיד בשלו וכו' " ומסיים שם שאמר יוסף לשר המשקים "את בשרתני בשורה טובה אף אני אבשרך בשורה טובה - בעוד שלושת ימים וגו" (בר"ר פ"ח ד').


ואפשר שיש כאן רעיון עמוק, קשה מאד לאדם בעת צרה לראות את מה שקורה לו במבט חיובי, ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", ולכן שלחו אליו משמים את שר המשקים, כדי שיפתור את חלומו, וכיון שפתר את חלומו לטובה, נתעורר לפתור גם את "חלומו" לטובה 8 , ושמע בחלום שר המשקים בשורה טובה על ישראל, שעתידין להגאל ממצרים. אבל עדין לא היה לו את העוז לפתור לטובה את חלומו האישי, לבטוח בה' שיצא מבית הסוהר, ולכן נתעכב שם עוד שנתים ימים.

ב. שבר-סבר
מובא במדרש 9 :
"וירא יעקב כי יש שבר במצרים - אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלוקיו... אלו עשרת השבטים, שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים, וליעקב נתגלה שיוסף קיים, שנאמר: וירא יעקב כי יש שבר - זה הרעב, כי יש סבר - זה השבע, כי יש שבר- ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר - ויוסף הוא השליט, וכו'".

מדוע ראה יעקב עתה מה שלא ראה מקודם?
נראה לומר שמה שלא ראה יעקב עד עתה, את "הסבר" התקווה שיוסף חי, מפני שאבד את רוה"ק שלו משנגנב יוסף ונפל בעצבות, כפי שכתוב "ויתאבל על בנו ימים רבים" "וימאן להנחם" שמא אין מיטתו שלמה, אבל כאן נתחדש לו מתוך מצוקת הרעב, שגם בזמן "שבר" הקב"ה מכין גם "סבר" תקווה טובה. והתחילה להתנוצץ בו רוה"ק וראה שיש גם "סבר" לשברו "טרוף טורף יוסף".

האם אפשר לומר שיעקב ידע בודאות שיוסף חי? והלא הכתובים מכחישים זאת! אלא כפי שאמרו חז"ל " רואה ואינו רואה, שומע ואינו שומע " 10 . והכל בא לו מתוך שהתחיל להאמין בכך שמתוך הנפילה עצמה תבוא התקומה.

חז"ל מצאו את נקודת תורפה באמירת יאוש של יעקב:
"ויאמר ישראל למה הרעותם לי - ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא: מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה, אלא כך אמר הקב"ה אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר למה הרעותם לי, הוא דהוא אמר: נסתרה דרכי מה' ומאלוקי".

דבר של בטלה הוא לומר דברי יאוש, בזמן שבפנימיות הכל לטובה, ואדרבה כל הגלות של יוסף באה לטובה, והקב"ה היה עסוק להמליך את יוסף כדי שיהיה להם למחיה. מעתה נבין מדוע לא גילה לו הקב"ה שיוסף חי, מידה כנגד מידה כיון שיעקב אומר "נסתרה דרכי מה'" כביכול נשכחתי מאלוקי, גם הקב"ה נסתר ממנו ומסלק את רוח הקודש ממנו.

ומצאנו שיצחק כן ידע שיוסף חי ולא גלה ליעקב "ולמה לא גלה לו, אמר: הקב"ה לא גלה לו ואני מגלה לו?" (בר"ר פ"ד י"ט), כי אם היה מגלה לו, היה יודע שיוסף סובל בבית האסורים, ומתייסר עוד יותר בצער בנו, ולא היה רואה אם הישועה שתצמח מזה 11 . משא"כ יצחק עצמו, אמרו עליו: "ויבך אותו אביו - זה יצחק, ר' לוי ור' סימון אמרו: אצלו היה בוכה, וכיון שיצא מאצלו היה הולך ורוחץ וסך ואוכל ושותה" (שם) זה גופא שבעצמו היה רוחץ סך ושותה מראה שהיה במדרגה של בטחון בקב"ה שבודאי עושה גם זאת לטובה. ולכן גילה לו הקב"ה מקיומו של יוסף.

ג. והם לא הכירוהו
הא כיצד האחים ראו את יוסף לא הכירוהו, האם אפשר שאחים לא יכירו זה את זה?
והנה האחים לא הכירו את יוסף בגלל שגם מהם נסתלקה רוח הקודש, שלא האמינו באפשרות של ירידה לגלות שיש בה טובה גדולה של גאולה. כיצד אפשר שמכירת יוסף לישמעאלים תהפך לדבר טוב שיהיה למשנה למלך מצרים להיות להם לפליטה?! " ר' לוי אמר: בשעה שנפלו בידו, ויכר יוסף את אחיו, בשעה שנפל בידם והם לא הכירוהו " כלומר שיוסף רחם עליהם ולא גמל להם רעה תחת רעה, והם לא רחמו עליו בשעה שנפל בידם. אבל האם יש כאן הסבר מדוע עתה לא הכירוהו? ונראה שאז הם חטאו כלפיו גרם להם שיהיה קשה להם לקבל את הרעיון הזה שהם עתה יהיו נתונים תחתיו ויצטרכו לחסדיו, ושהחטא יהפך לזכות, והם צריכים לעבור הרבה יסורי תשובה עד שיתנקו מהחטא, ויוכלו לקבל זאת. לעומת זאת יוסף "הכיר את אחיו" ורחם עליהם גם עתה, ולכן לא רצה להתגלות להם בפתע פתאום שמא לא יוכלו לקבל את ההכרח הזה להזדקק לו, ואפשר שימנעו לרדת מצרימה אפילו במחיר חייהם. על כן יוסף נהג כלפיהם כזקנו, יצחק ואמר אם הקב"ה לא מגלה להם אני לא מגלה, והוא מצידו מציב בפניהם את האתגר "מרגלים אתם" בואו ורגלו אותי וגלו את אחיכם יוסף חי. ולאט לאט האחים הולכים ומכירים שיש כאן אתגר של סוד שעליהם לגלות. " ויחרדו איש אל אחיו לאמור: מה זאת עשה לנו אלקים ". חרף כל זאת עדין הם אינם מ גלים את זהותו של אחיהם. באותה סעודה שמכין להם יוסף "טבוח טבח והכן", הם ישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, ויתמהו האנשים איש אל רעהו. למרות כל הסימנים הללו עדין אינם מכירים את המשנה למלך היושב לפניהם. "וישתו וישכרו עמו" ואמרו חז"ל ש"מיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו" (בר"ר ,ו- רש"י) ומה הטעם שתו כאן אם עדין לא נתגלה יוסף? אפשר שסעודת שבת, שהכין להם יוסף, הקרינה עליהם את מידת הביטחון המיוחדת לשבת, והאמינו שיש "סבר" בתוך ה"שבר" והאמינו בישועת ה' כי קרובה לבוא. עד שלבסוף גילו את יוסף. "למה הדבר דומה, לבור שהיה עמוק ולא היה אדם יוכל לירד בו, בא אחד שהיה ערום והביא חבל גדול והגיע למימיו ודלה ממנו, כך יוסף היה עמוק, ובא יהודה ודלה ממנו" 12 .

לפי כל זה, מובן הקשר בין סעודת יוסף ואחיו במצרים "טבוח טבח והכן", לסעודות חנוכה. שניהם מסמלים את מידת הבטחון בה'. זו המידה שהקרין יוסף בסעודה זו, וזו המידה שהחשמונאים היו מצוינים בה, ומכוחה זכו לנצח את היונים.


^ 1 בר"ר פרשה צ"ב ד'
^ 2 ילקוט שמעוני יתרו.
^ 3 בני יששכר מבאר את שם החודש כסלו, מלשון ביטחון כמו (משלי פרק ג) "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד".
^ 4 בר"ר פרשה פ"ט, ב'
^ 5 ומסיים שם, שבכל הגלויות, שהרגישו בהם כאילו נשכחים, הקב"ה לא שכחם "מי מחכה לגלויות שיהיו לשם ולתהילה, מי מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימנה - הקב"ה" (בר"ר פ"ט ,א).
^ 6 בר"ר פרשה ט, א.
^ 7 בר"ר פרשה ס"ט, י'.
^ 8 על דרך "המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה".
^ 9 בר"ר פרשה צ"א, י"ג'
^ 10 בר"ר פרשה צ"א, ו'
^ 11 ולכאורה מדוע לא גילה לו שיוסף חי בשעה שכבר עלה לגדולה? משום שכל הגדולה הזאת אינה שווה ליעקב אם יוסף אינו הולך בדרך הישרה וכפי שמצאנו ש"ויפג לבו כי לא האמין להם", עד שראה את העגלות אשר שלח יוסף - שרמז לו על התורה שלמדו בעת שנפרדו ותחי רוח יעקב אביהם.
^ 12 תנחומא ויגש סימן ב'
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il