יום א' כ' ניסן ה'תשע"ד
Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ז

הלכות סליחות

גליון 413 תשס"ז



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט

סליחות
כתב הטור בסי' תקפ"א:
"תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה, משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מ"ז) 'עלה אלוקים בתרועה' וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') 'אם יתקע שופר בעיר' וגו' וכדי לערבב השטן, וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפילה ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך", עי"ש באורך.ואומר הרב חיד"א ע"ה (ברכ"י תקפא, ס"ק ו'): "ויותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור מללמוד. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים ובחודש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים".

משה רבנו עלה לקבל את התורה ביום ז' בחודש סיון וירד ארבעים יום אחרי כן ביום י"ז בתמוז, ואז כשראה שעשו את העגל, שבר את הלוחות, ושוב עמד בתפילה מיום י"ח בתמוז עד ר"ח אלול שהם ארבעים יום נוספים, ובר"ח אלול אמר לישראל: עד עכשו עמדתי בתפילה ארבעים יום למענכם, מעתה אני שוב עולה לשמים, והתפקיד שלכם הוא להעתיר בתפילה מעומקא דליבא כדי שתהיה אתערותא דלתתא שתביא לידי אתערותא דלעלא. ובאמת אחרי ארבעים יום שהיה משה בשמים בשנית, בישר לו הקב"ה ביום הכיפורים ואמר לו "סלחתי כדבריך". ארבעים יום הראשונים והשניים שעמד משה בתפילה לא הועילו ורק לאחר ארבעים יום האחרונים אמר לו הקב"ה ביום הכיפורים "סלחתי כדבריך".ואנו אומרים סליחות באותו זמן של ארבעים יום האחרונים שעמד משה בתפילה עד שאמר לו הקב"ה "סלחתי כדבריך".וכשירד משה מהר סיני וראה את העגל, הוא שבר את הלוחות.אומרים חז"ל, משל למטרוניתא שעזבה את המלך והלכה לאיש אחר ובאו וסיפרו זאת למלך. קרא המלך לשופטים שיפסקו את דינה למיתה שהרי היא אשת איש. והנה הלך השושבין וקרע את הכתובה של המלכה, ואמר למלך כעת אין שום ראיה שהיא היתה אשת איש. כך משה רבינו, שבר את הלוחות ואמר: רבש"ע, הם לא קיבלו תורה.זאת ועוד, כשירד משה מהר אמר לו הקב"ה "לך רד כי שחת עמך" אמר לו משה: הרי לי אמרת "אנכי ה' אלוקיך" ו"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני", ולא להם! כלומר, משה רבינו רצה למצוא איזה פתח כדי לחתום פה שטן.ואומר הרב בעל הבא"ח זיע"א, שמחלוקת קרח ועדתו עוררה קטגוריא גדולה על ישראל.
כתוב (במדבר טז, ג - ד):
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו'. וכותב רש"י וז"ל: "רב לכם - הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה. כולם קדושים - כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה. ומדוע תתנשאו - אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלקיך, כל העדה שמעו", עכ"ל.

מבאר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח זיע"א, שמשה רבנו תמיד היה נזהר מאוד לסנגר על עם ישראל, וכשחטאו בעגל, אמר לו הקב"ה (שמות לב, ז) "לך רד כי שחת עמך", מייד עמד משה רבנו וסינגר על ישראל ואמר להקב"ה, מדוע אתה כועס עליהם שהם עובדים ע"ז, והרי רק לי אמרת "אנוכי ה' אלקיך", ואמר לו הקב"ה "סלחתי כדברך". אבל בשעה שבא קרח ואמר למשה שכולם שמעו את מה שהקב"ה אמר "אנוכי ה' אלקיך" מייד התעוררה שוב קטיגוריא על עם ישראל מחדש, והתחדשה התביעה עליהם מדוע עבדו ע"ז. ולפי זה מבוארים דברי רש"י שכתב: "ויפול על פניו - מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל ויחל משה, במתאוננים ויתפלל משה, במרגלים ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני", עכ"ל.
מכאן אנו שוב למדים על חומרת המחלוקת ועד כמה היא מסוגלת לגרום נזק שיכול להיות בלתי הפיך.

סליחות ותקיעת שופר

מנהג הספרדים לומר סליחות מליל ב' באלול (השבוע אור ליום חמישי. ובבית כנסת שלנו יאמרו ד"ת ופיוטים ואת עיקר הסליחות נאמר אחרי חצות כי סליחות נאמרות רק לאחר חצות הלילה, והרב חיד"א החמיר בזה – עיין בברכ"י בסי' תקפ"א ס"ק א') עד יום הכיפורים כי הם ימי רצון, ובימים אלו עמד משה רבנו בתפילה עד שאמר לו הקב"ה "סלחתי כדברך".אחינו האשכנזים נוהגים לומר סליחות בשבוע שלפני ראש השנה, וז"ל מרן ורמ"א בשו"ע (או"ח סי' תקפא ס"א): "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים. הגה: ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית, ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית, ועומדים באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה; ואם חל ראש השנה ב' או ג', אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו", עכ"ל.הספרדים נוהגים לתקוע בשופר בעת אמירת "ויעבור" שבסליחות, והאשכנזים נוהגים לתקוע בכל חודש אלול בבוקר ויש שתוקעים אף בערב. ואין להעיר לתוקע אם תקע תקיעות שאינם כשרות מכיון שאין זה אלא מנהג.והעיקר הוא, כששומעים קול שופר יתמצתו את החזרה בתשובה של כל אמירת הסליחות, ולקבל עול מלכות שמים בכל לב ונפש.

קריאת פסוקים קודם ברכת התורה
בסליחות יש פסוקים ויש הרבה מאמרי חז"ל, ולכן עוד לפני שבא לבית הכנסת לאמירת הסליחות יאמר ברכות השחר וברכות התורה. ובספרי הסליחות שלנו הכנסנו את ברכות השחר לפני הסליחות, כדי שאדם ידע לברך ברכות השחר עם ברכות התורה ואח"כ ימשיך באמירת הסליחות.וכתוב בשו"ע (או"ח סי' מ"ו סעי' ט'): "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברה אחרונה, שהרי בימי הסליחות מתפללים הסליחות ואח"כ מברכין על התורה עם סדר שאר הברכות, וכן בכל יום כשנכנסין לבהכ"נ אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואח"כ מברכין על התורה. ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר, ואין לשנות. וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו': בשכמל"ו, כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה".
וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כ- כח): "הסליחות - ולפי מה שכתב לקמיה דהיום נהגו לברך ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ולא לומר שום פסוקים מתחלה א"כ סבירא לן דאין לומר פסוקים אפילו דרך תחנונים קודם ברכת התורה א"כ יש לנהוג ג"כ בימי הסליחות לומר ברכת התורה קודם הסליחות ולדלגה אחר כך.ואח"כ מברכין-שכל זה הוא מעיקר הדין וכמו שהביא זה בב"י בשם מהרי"ל שכן המנהג באשכנז ומסיים ע"ז הרמ"א ונהגו לסדר ר"ל שכהיום נהגו העולם להחמיר כדברי הטור שלא לומר שום פסוקים קודם ברכת התורה".


חזרה למעלה