יום ג' ב' מנחם אב ה'תשע"ד
מבצע הפרסים הסתיים, אנו עדיין זקוקים לתמיכתכם
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ו אלול תשס"ז

יהושע והכבוש הרב-פעמי של חברון


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל

בתנ"ך קיימים תיאורים סותרים של כיבוש העיר דביר ושל כבוש העיר חברון. הסתירות שבכבוש דביר נידונו במאמר הקודם "יהושע והכבוש הרב פעמי של דביר". המאמר הנוכחי בנוי על המאמר הקודם, והוא מתמקד בסתירות שבכבוש חברון.

חלק א': הסתירות שבתיאור כבוש חברון
כבוש חברון ודביר - והשיבה לגלגל
בתיאור הראשון של כבוש חברון נאמר (יהושע, י, ה-מג):

"וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן ... וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה... וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם... אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה'... שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן... וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה ... וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה... וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים... אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן... וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים... וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מֵעֶגְלוֹנָה חֶבְרוֹנָה וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ: וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד... וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ... וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ... וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן: וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת כִּי ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל: וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה :"


בורא העולם התערב בתחילת המלחמה באופן גלוי והשליך אבנים מהשמים על האויב, ואף עצר את השמש בשמים לפי בקשת יהושע. בתחילת המלחמה מסופר שיהושע המית את מלך חברון שהתחבא במערה, אולם בהמשכה מסופר שכאשר יהושע בא להילחם בחברון היה לחברון מלך. מתבקש, שהמלחמות שמוזכרות בפרק הזה ארכו זמן רב, וכאשר יהושע הגיע לשלב שבו הוא כבש את חברון, יושבי העיר הספיקו להמליך עליהם מלך אחר במקום זה שהומת במערה 1 .
אולם למרות זאת הכתוב קושר בין כל המלחמות ואומר שהן היו - " פַּעַם אֶחָת ". והוא מדגיש שהמלחמה הארוכה התחילה בעליה מהגִּלְגָּל והסתיימה בשיבה של כל ישראל אל הגִּלְגָּל. כמו כן קיימת הדגשה יתירה של המספר " חֲמִשָּׁה ". השלב הניסי החל במלחמה בצבאות חמשת המלכים, ואילו השלב הרגיל החל בהריגת חמשת המלכים עצמם.
בתיאור הזה הגורמים שמחברים בין המלחמות הם ה"שיבה אל הגלגל" והמספר "חמישה". מהי משמעות הגורמים האלו?

במאמר הקודם "יהושע והכבוש הרב פעמי של דביר" התבאר שבתקופת הכיבוש והחלוקה לנחלות ארון הברית לא היה מצוי במשכן שבגלגל, אלא היה יוצא עם בני ישראל למחנה המלחמה. ומשכן בלא ארון הברית ("גלגל") מסמל את עמלי המלאכות כאשר הם בלא עמלי התורה. במאמר הנוכחי יתבאר שגם המספר "חמשה" קשור למשמעות הזו, וכדלהלן.


הקרב במירון (מֵי מֵרוֹם) - וכבוש חברון ודביר

לאחר כבוש דרום הארץ מתואר כבוש צפון הארץ (יהושע יא, א-כג):

"וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל... וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן... וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם רָב כַּחוֹל... וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם ... וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם... וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם... וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה: מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר ... יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה... וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר ... עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ: וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ... וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה :"

המלחמה לכבוש צפון הארץ החלה בקרב שהחל בסביבות מֵי מֵרוֹם , שאפשר לזהות אותה עם מירון של רשב"י 2 . המלחמה הזו שונה מהמלחמה הקודמת בכך שלא מוזכרים ניסים פלאיים, והיא ארכה ימים רבים. אך קיימת סתירה בין התיאור הזה לבין התיאור הקודם. בתיאור הקודם שבפרק י' נאמר שיהושע הכרית את חברון ואת הערים שסביבותיה ולא השאיר מהם שריד - כבר במלחמת הדרום. ואילו פה נאמר שיהושע כבש את חברון ואת הענקים שבה בשלב מאוחר מאוד, לאחר שהסתיימה גם מלחמת הצפון.

בנוסף לקשיים האלו בקביעת הזמן שבו נכבשו הערים חברון ודביר, קיים תיאור נוסף של כבוש חברון, שגם הוא מעורר קשיים.

כבוש חברון על ידי כלב
בהמשך ספר יהושע נאמר שחברון ודביר נכבשו על ידי שבט יהודה בתור נחלה ליחידים, (יהושע יד, ו-טו):
"וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ... וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ... עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה... וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם... וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב... עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה... וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה :"


בתיאור הזה נאמר שחברון נכבשה על ידי שבט יהודה ועל ידי כלב בן יפונה, והתיאור הזה אינו מתאים לתיאורים הקודמים שלפיהם חברון נכבשה על ידי יהושע וכל ישראל.
בנוסף לקושי הזה קיים קושי נוסף. התיאור הזה מסתיים באותן המילים שהסתיים בהן התיאור הקודם - "וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה", אך קיים שוני בין התיאורים. בתיאור הקודם יש קשר בין חלקי הכתוב, מפני שהכתוב מסביר שכיבושי יהושע שמוזכרים בתחילת הכתוב - הביאו לכך שהארץ שקטה ממלחמה. אולם בתיאור השני אין לכאורה קשר בין שני חלקי הכתוב. שהרי מה הקשר בין שמה הקדום של חברון - לבין העובדה שהארץ שקטה ממלחמה?

חלק ב': אברהם אבינו והמספרים
שורש יוסף הצדיק ושורש דויד המלך
הסתירות והקשיים שהתגלו כאן ביחס לכיבוש חברון דומים לסתירות והקשיים שהתגלו ביחס לכבוש דביר. במאמר הקודם "יהושע והכבוש הרב פעמי של דביר" הובאו דבריו של הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל 3 שאמר שכל הצדיקים שבהשתלשלות הדורות הם צמצומים משתי נשמות מרכזיות, נשמת יוסף הצדיק ונשמת דויד המלך (יהודה).
והתבאר במאמר ההוא ש"דְּבִיר" הוא מקום בדרום הר חברון, אך "דְּבִיר" הוא גם המקום המקודש ביותר במקדש – המקום שממנו מקבלים "דִבּוּרֵי" (חידושי) תורה שבעל-פה. והתיאורים הסותרים של כבוש "דְּבִיר" נובעים מהמחלוקת שבין שורש יוסף לבין שורש יהודה בזכות מי מקבלים "דִבּוּרֵי" (חידושי) תורה שבעל-פה. יש תיאור שזוקף את החידושים (כבוש דביר) לזכות יהושע שבא משבט יוסף, ויש תיאור שזוקף אותם לזכות כָּלֵב שבא משבט יהודה; ויש גם תיאור של הקרב במירון (מֵי מֵרוֹם) שהוא מאחד בין הכוחות וזוקף את חידושי התורה לזכות שני הצדדים.

הכבוש של העיר "דְּבִיר" עצמה נעשה רק לאחר שהסתיימו גם מלחמות הדרום וגם מלחמות הצפון. אבל התיאורים הנוספים של כבוש דְּבִיר מרמזים לכבוש "דְּבִיר" בתור המקום שממנו מקבלים "דִבּוּרֵי" תורה.

בתלמוד הירושלמי נאמר שעצם הזכרת השם "חברון" מעורר את זכות אבותינו הקדושים ששוכנים בחברון 4 . וכהמשך למהלך שהתבאר במאמר הקודם ניתן לומר שהתיאורים השונים של כבוש חברון נובעים מהמחלוקת שבין שורש יוסף לבין שורש יהודה, מי מהם הוא זה שמעשיו דומים למעשי האבות – ומי מהם מעורר את זכות האבות. וכדלהלן.

"שלוש" "ארבע" – והיציאה מהגלות
חברון מופיעה בתורה בהקשר למספרים (בראשית יח, א-ח):
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו ... וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת : וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם... וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:"


במפגש של אברהם עם המלאכים באלוני ממרא שבחברון 5 מוזכרים הקו הניצב והקו העגול, וכמו כן המספר "שלוש". במאמרים הקודמים התבאר שהקו הניצב (הישר), הוא הקו שמשפיע; ואלו הקו העגול הוא מושפע ומקבל מהקו הישר 6 . בדרך כלל העיסוק בתורה ובמצוות מיוחס אל הקו הישר שמשפיע, ואילו העיסוק בענייני העולם הזה מיוחס אל הקו העגול המושפע. אולם קיימות גם התייחסויות יוצאות דופן, ולפיהן ענייני העולם הזה משפיעים על ענייני התורה; ומה שנראה לכאורה כ"קו עגול" שמושפע הוא למעשה "קו ישר" שמשפיע; כמו הנבואה "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" 7 , וכמו דברי המשנה "אם אין קמח אין תורה" 8 .

בתחילה שלושת המלאכים נראים מעל אברהם והם אלו שנראים כקשורים אל הקו הישר שמשפיע ( נִצָּבִים ). אולם אחר כך אברהם כורך את המספר שלוש אל הצד העגול המושפע ( עֻגוֹת ): "וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת ". ובסופו של דבר אברהם אבינו הוא זה שקשור לקו הישר ( עֹמֵד ), והוא נמצא מעל שלושת המלאכים ("וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם "). במהלך המפגש הזה אברהם אבינו הופך להיות ה"ארבע" שמשפיע מעל ה"שלוש".

גם בברית בין הבתרים קיים מתח מסוים בין ה"ארבע" לבין ה"שלוש" (בראשית טו, ט-טז):
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל... וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ ... וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר... וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה...".

הכתובים האלו לא התקיימו כפשוטם, שהרי זרעו של אברהם לא היה בעבדות ובעינוי ארבע מאות שנה, אלא רק מאתיים ועשר שנים; וגם רובו ככולו של עם ישראל לא זכה לחזור בדור הרביעי . ונראה שכוונת הכתובים האלו היא, שעם ישראל יזכה להיות ה"ארבע" שמעל ה"שלוש". אברהם אבינו רוצה שגם בניו ירשו את הזכות להיות ה"ארבע" שמעל ל"שלוש"; והקב"ה מצווה שם על אברהם לקחת דברים שקשורים ל"שלוש" ולבתר אותם, ואז הוא כורת עמו ברית שבניו יזכו להיות ה"ארבע" שמעל לשלוש - "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה...".
במאמר "זריזות ידיים בשמונה" התבאר שהמספר "שלוש" מסמל את העיסוק בענייני העולם הזה. ומעתה מובן שכאשר אברהם אבינו זוכה ב"ארבע" - הוא זוכה בעיסוק בתורה שהיא השולטת בענייני העולם הזה (בענייני השלוש").

אמנם כנגד הכתוב הזה, קיים כתוב אחר שמתאר שיציאת מצרים התאפשרה מתוך השילוב שבין ה"ארבע" לבין ה"שלוש" (שמות יב, מא-מב):
"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם:

הכתוב הזה סותר את הכתוב "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", וסותר את הזמן שבני ישראל שהו בארץ מצרים. אולם צריך להבין שהתנ"ך אינו ספר היסטוריה. ניתן ללמוד על ההיסטוריה של עם ישראל מן התנ"ך, אולם המספרים שמוזכרים בו הם בעלי משמעויות נוספות ונועדו למטרות אחרות מאשר לימוד היסטוריה. והכתוב הנוכחי בא לומר שגאולת עם ישראל תבוא מתוך השילוב שבין השלוש (" שְׁלֹשִׁים שָׁנָה") לבין הארבע (" אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה"). כלומר מתוך השילוב שבין עמלי המלאכות ובין עמלי התורה.
חשוב לומר, שמדרשי חז"ל הראו שאפשר להתאים את חשבון מאתיים ועשר שנות גלות מצריים גם למשמעות החשבונית הרגילה של "ארבע מאות" ושל "דור רביעי" ושל "שלשים שנה וארבע מאות שנה" (כמבואר במפרשי התורה שם).

"אַרְבַּע", אברהם אבינו, והרמב"ם
חז"ל אומרים שהכתוב בספר יהושע שמדגיש את חשיבותו של הענק "ארבע" ("אַרְבַּע - הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים") מתכוון בעצם להגדיל את חשיבותו של אברהם אבינו. וכן מבואר בירושלמי שבת פט"ז ה"א:
"מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה 'דבר' 'אמירה' 'ציווי' - כנגד שנותיו של אבינו אברהם. שכתוב 'לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם' - 'בָּאָדָם' זה אברהם, שנאמר '[אַרְבַּע*] הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים' ".

מספר הפרשיות בתורה שהוזכרו בהן אופנים שונים של דבורים - מכוון כנגד מספר שנות חיי אברהם אבינו, מפני שאברהם אבינו מסמל את העיסוק והדבור בתורה. אברהם היה הראשון שהחל ללמוד וללמד תורה, ובימיו החלו אלפיים שנות תורה. 9 אברהם אבינו נקרא "אַרְבַּע - הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" 10 , מפני שהמספר "אַרְבַּע" מסמל את הרחבת הדעת על ידי התורה; ומטעם זה הברכה הרביעית בתפילה עוסקת בבקשה להרחבת הדעת.

הרמב"ם בנה על המשמעויות האלו של ה"שלוש" ושל ה"ארבע" את דבריו בהלכות עבודת כוכבים (פ"א ה"ג): "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו".
הראב"ד השיג על הרמב"ם שהרי במסכת נדרים (דף לב, א) נאמר: "בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו".
אולם הרמב"ם סבור שהאגדה הזו היא סמלית והיא דומה לאגדה שאומרת: "פסיעותיו של אבינו אברהם היו שלש מילין" (בראשית רבה, מג).

הרמב"ם סבור שאין להבין את האגדות האלו כפשוטן, ומטרתן לרמז שאברהם היה שייך ל"שלוש"; כלומר שצדקותו של אברהם אבינו התבטאה בכך שהיה איש עמל שנהג בצדק וביושר. אולם כנגד האגדה הזו קיימת אגדה אחרת: "פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין" (מדרש תנחומא, לך לך, יז); ומטרתה של האגדה הזו לרמז שאברהם אבינו היה שייך ל"ארבע", וצדקותו התבטאה בכך שהיה מלמד תורה ואמונה לרבים. צריך להבין שאברהם אבינו היה גם "ארבע" וגם "שלוש"; והאגדות חלוקות בינן מה היה פועלו המרכזי של אברהם, האם בתחום ה"ארבע" (תורה) או בתחום ה"שלוש" (מלאכה).

הרמב"ם בא להכריע כאגדה שאברהם אבינו היה שייך בעיקר ל"ארבע", ולכן הוא כותב: "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". ומשמעות הקשר עם ה"ארבע" היא הפצת אמונה, וכפי שהרמב"ם ממשיך לתאר שם: "ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו - כיון שהכיר וידע - התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה...".

הכרעת הרמב"ם שאברהם אבינו היה שייך בעיקר ל"ארבע" מתבססת הן על מה שמרומז בתורה והן על מה שמרומז בספר יהושע; וכדלהלן.

חלק ג': ספר יהושע והמספרים
"ארבע" - וספר יהושע
במאמר הקודם התבאר שפרק י"א ביהושע (שמתחיל בתיאור הקרב במירון) נותן חשיבות לשני הצדדים השונים שקיימים בעם ישראל, לצד של עמלי התורה ולצד של לוחמי הצבא. פרק זה מספר שחברון נכבשה על ידי יהושע ומסתיים בכתוב: "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ... וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה". הכתוב הזה מכבד את יהושע ואת לוחמי הצבא ומספר ש"הָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה" - בזכות כיבושיהם.

אולם בפרק י"ד ביהושע מסופר שחברון נכבשה לא במלחמה כללית של כל ישראל אלא במלחמה פרטית של שבט יהודה ובמיוחד על ידי כָּלֵב. הפרק הזה מסתיים בכתוב: "וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא, וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה". סגנון הכתוב דומה לכתוב שמסיים את פרק י"א, אך הוא שונה ממנו בתוכנו, - מפני שהוא נועד לחלוק עליו. הכתוב הזה מרמז שהשקט מהמלחמות הושג בזכות "אַרְבַּע". המספר הזה מסמל את אברהם אבינו, והכתוב מרמז שהשקט ממלחמות מושג בזכות אברהם אבינו שהיה עמל בתורה, ובזכות ממשיכי דרכו שהם שבט יהודה וכָּלֵב. – ולא בזכות הכבושים שנעשו על ידי לוחמי הצבא ומוזכרים בכתוב שמסיים את פרק י"א.

"חמש" וספר יהושע
יהושע שייך לשורש יוסף של לוחמי הצבא, והוא פעל בכמה אופנים כנגד הכבוד שמיוחס כאן לשבט יהודה ולכלב וכנגד הכבוד שמיוחס למספר "ארבע".

בפרק י', שבו מסופר על מלחמת הדרום, יהושע הדגיש את המספר "חמש" וסיפר שחברון נכבשה על ידי "יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל" כבר אז בהמשך מלחמת הדרום. התיאור הזה סותר למה שיהושע עצמו כותב בפרק י"א, שבו הוא מספר שחברון נכבשה על ידי שבט יהודה וכלב רק לאחר שהסתיימה גם מלחמת הצפון. אולם צריך להבין שיהושע מדבר בפרק י' על "חברון" כסמל. ו"חברון" כסמל מרמזת ל"זכות אבות".
המספר "חמש" קשור ליוסף, והדבר הזה בולט מאוד במעשי יוסף במצרים (המקורות בהערת השוליים 11 ); וכאשר יהושע כורך את כבוש חברון עם המספר "חמש", הוא מתכוון לומר שמי שמעורר את זכות האבות הם דווקא אנשים משורש יוסף הצדיק שקשורים לענייני העולם הזה.

הרב אשר פריינד זצוק"ל אמר 12 שגם הַתַּנָּאִים שמוזכרים במשניות ובברייתות הם בעצם צמצומים מנשמות יהודה או יוסף. וכהמשך לדבריו נראה שהמחלוקת שבין יהושע לבין כלב מי מעורר את זכות האבות חוזרת להופיע במסכת יומא (דף כח, ב). התנא רבי יהודה בן בתירא אומר שם שהכהנים היו מבררים אם עלה השחר באמצעות שאלה ארוכה: "האיר פני כל המזרח עד בחברון, ויצאו כל העם איש איש למלאכתו?".
שיטתו של רבי יהודה בן בתירא נראית תמוהה. בירושלמי מבואר שהשואל מאריך בשאלתו ומזכיר את העיר "חברון" כדי לעורר זכות אבות 13 . אך מדוע להאריך ולשאול "ויצאו כל העם איש איש למלאכתו"?
אולם לפי מה שהתבאר הדבר מובן. התנא רבי יהודה בן בתירא שייך לשורש יוסף הצדיק, ולפי שיטתו האנשים שיוצאים אל עמל המלאכות נוהגים בדרכם של האבות, והם דוגמתן של האבות בעולם הזה. ומכיוון שהם אלו שמעוררים במעשיהם את זכות האבות - צריך להזכיר גם את חברון וגם עמלי המלאכות בלשון השאלה.

אמנם קיימת שיטת התנאים שהם משורש יהודה של עמלי התורה, ולפיה דווקא מי שעוסקים בתורה הם אלו שמעוררים את זכות האבות; ושיטה זו מרומזת באגדה בבבא מציעא (דף פה, ב). רבי יהודה הנשיא שואל שם את אליהו הנביא, מי דומה במעשיו לאבותינו שטמונים בחברון ("ויש דוגמתן בעולם הזה?"), ואליהו משיב לו "רבי חייא ובניו"; ומבואר שם לפני כן שרבי חייא ובניו (תלמידיו) פעלו להפצת תורה 14 .

"שלוש" "ארבע" וספר יהושע
כשם שמצאנו שהכתוב - "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" - משלב בין השלוש לבין הארבע; ומרמז שהגאולה תלויה בשילוב שבין שני הכוחות האלו. כך קיים בהמשך ספר יהושע כתוב שמשלב בין הכוחות השונים שבעם ישראל (יהושע טו, יג-יד):
"וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה אֶל פִּי ה' לִיהוֹשֻׁעַ אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן: וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק:"


בתורה נאמר (במדבר יג, כב): "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק". התיאור שבספר יהושע חוזר על תיאור התורה אולם בכמה שינויים:
א. יהושע מוסיף ומדגיש שבני הענק קשורים למספר שְׁלוֹשָׁה .
ב. יהושע משנה מהסדר שבתורה ומקדים להזכיר את הענק שֵׁשַׁי לפני הענק אֲחִימַן.
ג. יהושע ממעיט בחשיבות הדמות ' אַרְבַּע' והיא טפלה כאן לבניו הענקים: "אַרְבַּע - אֲבִי הָעֲנָק", בדומה לכתוב אחר בספר יהושע (כד, ב) "תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר".

מדוע יהושע משנה את השנויים האלו?

במסכת יומא (דף י, א) חז"ל דורשים את הסמליות שבשמות הענקים:
" 'וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק'. תָּנָא (נאמר בברייתא): 'אֲחִימָן' - מְיֻמָּן שֶׁבְּאֶחָיו. 'שֵׁשַׁי' - שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ כִּשְׁחִיתוּת. 'תַּלְמַי' - שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ תְּלָמִים תְּלָמִים."

חז"ל מלמדים אותנו ששמות הענקים הם בעלי משמעות לגבינו. 'אֲחִימָן' מייצג את הצד הימני, צד שמסמל את התורה - "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" 15 . 'שֵׁשַׁי' מייצג את הצד שמביא לנזק והשחתה - הצד השמאלי של החרב והברזל. ואילו 'תַּלְמַי' מייצג את השימוש הנכון בחרב והברזל - כאשר נועצים אותם באדמה וחורשים בהם - "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים".

יהושע בא משורש יוסף והוא מייצג את לוחמי הצבא שאוחזים בחרב הגשמית וכובשים באמצעותה את ארץ ישראל. לפי שיטת יהושע בזמן הכניסה לארץ צריך להיחלץ לצבא ולהעדיף את אחיזת החרב הגשמית והמשחיתה על פני שאר ענייני העולם הזה ואפילו על פני לימוד התורה. ולכן יהושע מקדים כאן את האח 'שֵׁשַׁי' שמייצג את החרב וההשחתה, לפני האח 'אֲחִימָן' שמייצג את הצד הימני של התורה.

התיאור הקודם של השם "קִרְיַת אַרְבַּע" נתן חשיבות עצומה לאישיות שנקראת 'אַרְבַּע', והעיר קרויה על שמה - "אַרְבַּע - הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא". והכתוב ייחס לה את השקט מן המלחמות, כלומר השקט מהמלחמות מגיע בזכות עמלי התורה. אולם בכתוב הנוכחי יהושע רוצה לחלוק על הגישה הזו, ולתת מקום של כבוד לשני הצדדים. יהושע נותן חשיבות למספר "שלוש" ומדגיש שבני הענק היו שלשה. אולם מצד שני אין חשיבות לצד אחד על פני הצד השני, וכל אחד טפל לחברו. מצד אחד 'אַרְבַּע' טפל לבניו - "אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק"; ומצד שני הבנים טפלים לאביהם - "אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק".

ואכן יש כתובים מפורשים בתנ"ך שבהן העיר נקראת "קִרְיַת הָאַרְבַּע" (בראשית לה, כז; נחמיה יא, כה), והשם הזה נותן מקום של כבוד ושל שיתוף הן לאב "ארבע" והן לשלושת בניו. – יחדיו הם ארבעה ענקים 16 .

יהושע מרמז באמצעות השילוב שבין השלוש לבין הארבע, שזכות האבות מתעוררת מתוך השילוב בין הכוחות השונים שקיימים בעם ישראל. השילוב בין צד ה"ארבע" של לומדי התורה שאוחזים בחרב הרוחנית, ובין צד ה"שלוש" של עמלי המלאכות שאוחזים בחרב הגשמית. שהרי האבות רצו כל ימיהם לעשות את רצון הבורא, ובורא העולם רוצה שיהיה שלום בין בניו. וכעין מה שמבואר באליהו רבה (איש שלום, פרשה כו):
"כך אמר להם הקב"ה לישראל, בניי, כלום חיסרתי לכם, מה אני מבקש מכם, הא איני מבקש אלא כדי שתהיו אוהבין זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה, ותהיו יריאין זה מזה..."


^ 1 רד"ק (יהושע י, לז)
^ 2 ספר כפתור ופרח פרק יא, מסלול ב' מצפון לדרום במערב.
^ 3 גליון החברותא 307 פר' חקת תשס"ז, עמו' 4
^ 4 "ולמה 'עד שהוא בחברון' והוא אומר 'הין' - בא להזכיר זכות אבות!" (ירושלמי, יומא פ"ג ה"ב)
^ 5 "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן ..." (בראשית יג, יח)
^ 6 "העיגולים נמשכים אחר היושר, כי גם הטבע תלוי ועומד על פי הנהגת היושר המסודרת לפי עבודת בני אדם" (מבוא לחכמת הקבלה לר' שמואל טולידנו, א, ג, ד) וראה גם בקל"ח פתחי חכמה פתח יג.
^ 7 ירמיהו לא, כא
^ 8 אבות ג, יז
^ 9 "עסק אברהם בתורה שנאמר (בראשית יב) 'וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן' ומתרגמינן: 'דשעבידו לאורייתא בחרן' ". (רש"י סנהדרין דף צז, א)
^ 10 "ארבע האדם הגדול בענקים הוא - [זה] אברהם שהיה גדול בעיני הענקים שהיו בחברון". (בראשית רבתי, חיי שרה, עמוד 101).
^ 11 "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:" (בראשית מא, לד)
"וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ:" (בראשית מג, לד)
"לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:" (בראשית מה, כב)
"וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה:" (בראשית מז, ב)
"וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה" (בראשית מז, כו)
^ 12 גליון החברותא 307 פר' חקת תשס"ז, עמו' 4
^ 13 "ולמה 'עד שהוא בחברון' והוא אומר 'הין' - בא להזכיר זכות אבות!" (ירושלמי, יומא פ"ג ה"ב)
^ 14 וכן נאמר גם במסכת סוכה (דף כ, א): "דאמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה."
^ 15 דברים לג, ב
^ 16 "ואותו המקום נקרא 'קִרְיַת הָאַרְבַּע' על שם האב ושלשת בניו" (מדרש אגדה (בובר) במדבר יג, כב). והשיתוף הזה מרומז לא רק בצורה של "קִרְיַת הָאַרְבַּע" אלא גם בצורה של "קִרְיַת אַרְבַּע", וראה ברש"י ביהושע (יד, טו).

חזרה למעלה