אור ליום א' ב' מרחשוון ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ח

"בסוכות תשבו..."

גיליון 419



שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם אלקנא שפירא זצ"ל



ארבעת המינים

ולקחתם לכם - בסוכות תשבו
בפרשת אמור נאמר
"אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם" (ויקרא כג, לט - מג).

וכך סדר הפסוקים צריך להיות, כי לפני חג הסוכות צריך "ולקחתם לכם" בשביל היום הראשון, ולא ימתין עד לחג הסוכות, אלא כבר כעת ילך ויקנה ארבעת המינים.
וחז"ל למדו "ולקחתם לכם" - לכם משלכם. ועוד למדו "ולקחתם לכם - שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד.
יש דברים שאדם מוציא את האחרים ידי חובה, כגון: בתקיעת שופר, או בברכת המזון בזימון, או אם השני עם הארץ, שמהדין אחד מברך ומוציא האחרים יד"ח. אבל כאן, בלקיחת ארבעת המינים יש חובה על כל אחד ואחד לקנות ארבעת המינים.

פרי עץ הדר - אתרוג
כתוב
"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ).

אומר רש"י : "הדר - הדר באילנו משנה לשנה וזהו אתרוג". ובתרגום אונקלוס כתב: "ותסבון לכון ביומא קדמאה פֵּרֵי אִילָנָא אֶתְּרוֹגִין". ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב: "ותסבון מן דלכון (לכם) ביומא קמאה דחגא פירי אילן משובח תרוגין ולולבין והדסין וערבין".
ואכן הלכה למשה מסיני, ש"הדר" פירושו: אתרוג, כי הוא דר באילנו משנה לשנה. שאר הפירות גדלים עד גודל מסוים ואח"כ נושרים. אבל בעץ אתרוג, ניתן לראות על העץ, פרי גדול משנה שעברה, ועוד פרי קטן חדש שגדל השנה. ואם רואים עץ אתרוג שיש בו אתרוגים שכולם באותו הגודל, אין זה נקרא "דר באילנו משנה לשנה".
גם ההדס והערבה והלולב הם הלכה למשה מסיני. למשל, מי אמר ש"ענף עץ עבות" הוא הדס אולי זה רק ענף עץ עבה וכדו', אלא הכל הל"מ. יש אומרים שצריך לקנות מהדסי צפת, ומצאו רמז לכך "ענף עץ עבות " - סופי תיבות צפת. וגם כל פרטי ההלכות של בניית הסוכה הם הל"מ.

עיקר הלכות ארבעת המינים
יש החושבים שדיני ארבעת המינים קשים ומורכבים, אבל למעשה יש לזכור את עיקר הלכותיהם של ארבעת המינים, ובזה יש להקפיד:

לולב: שדרת הלולב (הענף המרכזי ללא עליו) - צריכה להיות ישרה, שלא ינטה הלולב לימין או לשמאל. גודל השדרה - לפחות 32 ס"מ, ולמחמירים כשיטת החזו"א צריך שיהיה גודלו 40 ס"מ.
אתרוג: נקי ולא חסר, בלי שינוי מראה, ולא מורכב. משקלו: לפחות 60 גרם, שהוא שיעור של כביצה, ולמחמירים כדעת החזו"א צריך שיהיה משקלו 100 גרם.
הדס: משולש - צריך להיות "משולש", דהיינו ששלושת עליו יצאו מאותו השורש. שיעורו - 24 ס"מ, ולמחמירים כדעת החזו"א צריך שיהיה 30 ס"מ.
ערבה : דין הערבה קל מכולם, וצריך רק לדאוג שהעלה העליון לא ניתק מהערבה, שזה פסולה של הערבה, וזה נקרא "נקטם ראשה" שפוסל. ואין חיוב בלבלוב. שיעורה - 24 ס"מ, ולמחמירים כדעת החזו"א צריך שיהיה 30 ס"מ.

גוי שיש לו עץ דקל או אחד מארבעת המינים האחרים, ויהודי רוצה לקנות ממנו, עדיף שהגוי יקטוף ולא היהודי, כי אין לגויים חזקה בקרקע הארץ, ובפרט שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, וכשהגוי קוטף הוא קונה זאת בשינוי מעשה או שינוי רשות.

אגידת הלולב
א. טוב לומר "לשם יחוד" לפני שאוגד את הלולב המובא במחזור 'קול יעקב' בעמוד ל"ח.

ב. לדעת חלק מחכמי אשכנז, מניחים את ההדס מימין הלולב ואת הערבה משמאל הלולב, וגם הם חייבים לאוגדם מלמטה וכדלקמן.
לפי חכמי הקבלה וכן נוהגים רוב הספרדים, מניח את הלולב כשהשדרה אל מול פניו, ומניח הדס אחד מימין הלולב, והדס אחד משמאל הלולב, והדס אחד על שדרת הלולב, וערבה אחת מימין, וערבה אחת משמאל. והאתרוג רק בעת הברכה והנענועים מחובר ללולב.
ג. המילה "לקשור" בלשון חז"ל פירושה: לאגוד. יש לאגוד את ההדסים והערבות עם הלולב שיהיו כולם אגודה אחת. ואין להסתפק במה שתוחבים את ההדסים והערבות ב"קוישקלך". והעושים כן, יגביהו מעט את "הקוישקלך" כלפי מעלה, וימשכו כלפי מטה את ענפי ההדס והערבה, ויקשרו אותם ללולב.

יום ראשון ושאר ימים
א. מהתורה יש מצוה ליקח את ארבעת המינים רק ביום הראשון של חג הסוכות ככתוב (ויקרא כג, מ) "ולקחם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" וכו'. במקדש היתה המצוה נוהגת כל שבעת ימי סוכות ככתוב (שם) "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". אחר החורבן תיקן רבן יוחנן בן זכאי ליטול את ארבעת המינים כל שבעת הימים אף מחוץ למקדש "זכר למקדש" (משנה סוכה ג, יב). יש מי שסובר בדעת הרמב"ם שגם בזמן הזה יש חיוב ליקח לולב כל שבעת הימים בכל ירושלים העתיקה ולא רק במקדש.
ב. חז"ל אומרים שלפני שבירך על הלולב ביו"ט ראשון, לא יתננו לקטן, כי קטן קונה ולא מקנה. ויש אומרים שהדבר תלוי בדעת הקטן.

מתנה על מנת להחזיר
הנותן לחברו לברך על לולבו, החבר יתכוון לקנותו ויגביה לפחות טפח. וכשמחזיר לנותן, המקבל שהוא בעל הלולב, גם יתכוון לקנותו ויגביה טפח.

במקום שלא מצוי ארבעת המינים
היתה תקופה שלא היו כולם קונים אתרוגים ולולבים. פעם אחת באתי עם ילדי הקטנים להתפלל בבית הכנסת בחג הסוכות, וראיתי שמכל האנשים בבית הכנסת רק לרב ולחזן יש לולב ואתרוג. לי גם היה לולב ואתרוג, וכן לילדי הקטנים שהיו בני שש ושבע שנים, והנה באו ובקשו ממני ליטול את הלולב והאתרוג שלי, אך אמרתי להם שייקחו מהילדים הקטנים, אע"פ שכתוב שקטן קונה ואינו מקנה, וזאת כדי ללמדם שאפילו לילדים הקטנים יש לולב ואתרוג. ואמרתי להם שילכו ויקנו אפילו בחול המועד, ואין בזה משום מסחר שאסור לעשות במועד (ובדרך אגב, נזכיר בענין חול המועד - אסור לאדם לכוון מלאכתו לחול המועד למשל: אם קיבל צ'ק לפני החג, לא יאמר אלך ואפרענו בחול המועד שאז יש לי זמן פנוי, כי הוא גורם שפקיד הבנק צריך לכתוב ולהדפיס ולעשות עוד כמה פעולות למענו במועד. ולכן יעשה כל מה שצריך מערב החג. אבל אם נגמר לו הכסף, והוא צריך לקנות דברים לכבוד האורחים שבאים אליו, זה נקרא דבר האבד ומותר לו. אבל לכוון מלאכתו למועד אסור. ואומר ר' עובדיה מברטנורא על המשנה במסכת אבות פרק ג' משנה יא: "המבזה את המועדות - ימים של חול המועד עושה בהם מלאכה, או נוהג בהם מנהג חול באכילה ושתיה". כלומר, אם אוכל בחגים מאכלים רגילים, הרי שהוא בגדר "המבזה את המועדות", אלא יכין מאכלים משובחים שלא רגיל בהם. אנו אומרים לאנשים, א"א לבקש מהאשה בחול המועד לבשל הרבה תבשילים, ולכן יוסיף בסעודתו כוס יין או משקה חריף אחר, ושינוי זה הוא לכבוד חול המועד. היה אדם אחד שהיה חייב לעבוד בחול המועד, ואמרו לו שאם לא יעבוד הוא יפוטר. והוא בא ושאל כדת מה לעשות. אמרתי לו שילך לעבודה לבוש יפה בבגדי חג).
כיום ב"ה כולם קונים לולבים ואתרגים מהודרים.
ובענין נטילת לולב בחו"ל או בשאר מקומות שלא היה לכל הציבור ארבעת המינים, נהגו ליטול כבר מעמוד השחר כדי שכולם יספיקו ליטול לולב.
ואם יש לאדם ארבעת המינים כשרים, ולקהל יש מהודר, עדיף שיברך על שלו.

היוצא לטיול או המסופק אם הסוכה כשרה
מי שיוצא לטיול ואין לו שם סוכה, או אם הוזמן כאורח והוא רואה שבסוכה יש ספקות לגבי כשרותה, יאכל פחות מכביצה לחם (פחות מ - 60 גרם פת).

קטן היודע לנענע- אביו קונה לו לולב
אומרים חז"ל במסכת סוכה (מב ע"א): "קטן היודע לנענע, אביו קונה לו לולב". ובמשנה ברורה דן בשאלה אם אביו יקנה לו לולב מהודר או רק כשר, אבל ברור שאסור לו לקנות לבנו לולב פסול.
וכשנותן לו לולב כשר לא יאמר לו "אני נותן לך לולב מהודר" אלא יאמר לו "זה לולב כשר", שלא יהיה משום "למדו לשונם דבר שקר" (ירמיה ט, ד).


נטילת לולב
הברכות
על ארבעת המינים צריכין לברך עליהן כדרך גדילתן, דהיינו שהמקום שבו נחתכו (האתרוג ההדס הערבה או הלולב) מן האילן יהיה למטה, וראשן למעלה. על כן כשרוצה אדם לברך על הלולב, יכול ליטול את הלולב בימינו כדרכו, ואת האתרוג בשמאלו, כשהעוקץ שבו הוא מחובר לאילן נמצא למטה, וכן ההדס והערבה כדרך גדילתם. ומברך "על נטילת לולב" והופך את האתרוג, וביום הראשון מברך גם "שהחיינו".
וכתב הרב בעל הבא"ח: "ואם כרוך בגד על ידו משום חבורה יסירנו קודם הברכה משום חציצה, וי"א שיסיר גם הטבעת מאצבעו, ואם שכח ולא הסיר יטול שנית בלא ברכה, ויזהר שישים השדרה של הלולב כנגד פניו בעת הברכה והנענוע, ואסור לאכול קודם שיברך על הלולב" (האזינו אות יג).

שואל בעל 'ערוך השולחן', כיצד יש ליטול את האתרוג באמריקה האם כשהעוקץ כלפי מטה או כלפי מעלה, שהרי אמריקה נמצאת בחצי כדור העולם. וענה: שהולכים אחר מקום שגדל. ועוד אמר בעל 'ערוך השולחן', אם נטל את ארבעת המינים למשל כאן בשכונה, ואח"כ הלך לעיר העתיקה, חייב לברך שם שוב פעם. כתב לו הרב בעל 'שמחה לאיש': "אתה נמצא בחו"ל בפולניה, ורוצה לפסוק לנו הלכות בארץ ישראל?! תבוא לכאן ותפסוק לנו הלכות!".

הבבא סאלי זיע"א היה רגיל לשלוח לי אתרוג מהודר ממרוקו. פעם אחת הוא שאל אותי: קבלת את האתרוג? אמרתי: כן. אמר לי: ומה עשית באתרוג שלי? אמרתי לו: נענעתי. הוא הנהן בראשו.
יום אחד אני לומד בספר 'ערוך לנר' ושם הוא כותב: "ועתה קבלתי אתרוג ממרקא מהודר ויפה שלא ראיתי כמותו". לקחתי את הספר והראיתי לבבא סאלי, והוא אמר לי: איפה כתבו את זה? אמרתי לו: בפולניה. אמר לי הבבא סאלי: "פולני אומר שהאתרוג המרוקאי כשר, ואתה אומר לא?!". ומאז אני נוהג כמו הבבא סאלי זצ"ל לחומרא.

אתרוג בשביעית
יש לדקדק לקנות אתרוג שנלקט בסוף שישית, כי אז אין בו עדיין קדושת פירות שביעית. ובשנה שמינית יש ליקח אתרוג שנלקט בשמינית על מנת למעט בעניין קדושת שביעית. אעפ"כ יש לקנות בשמינית את האתרוג ב"הבלעה", ויש לשמור על האתרוג בקדושת שביעית.

ייצוא אתרוגים לחו"ל
בזמן הגמרא אסרו להוציא פירות מאר"י לחו"ל (עיין חו"מ סי' רל"א). והתירו בזמנו להוציא אתרוגים לחו"ל משום ישוב אר"י כיון ששם הם נמכרו ביוקר (עיין לארץ החיים סתהון יו"ד סי' של"א סי"ט ד"ה בהג"ה י"א). וכן מובא שהיה אסור להוציא ספרים מאר"י לחו"ל.
כיום מדפיסים ושולחים ספרים לחו"ל אבל משאירים כאן ספרים, והם לא נמכרים ביוקר.

סדר הנענוע
לעיל הזכרנו את דברי הגמרא האומרת: "קטן היודע לנענע, אביו קונה לו לולב". צריך לדעת כיצד לנענע בלולב. וחז"ל אמרו שבשבת אין נוטלים לולב שמא ילך אצל חכם שילמדו כיצד מנענעים. ומה יש ללמוד בנענוע? אלא יש כמה שיטות בנענוע, וכדלהלן:
א. סדר הנענוע: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב.
ב. נוהגים לנענע ג' פעמים בכל פעם, וכל נענוע הוא הולכה והבאה.
ג. כשפונה מרוח לרוח יפנה דרך ימין ויפנה את כל גופו. ויש עדות שעומדים במקום ורק מנענע את הלולב לרוחות.
ד. את הנענועים למעלה ולמטה עושים כשפני המנענע למזרח. מביא את האתרוג והלולב צמודים אל חזהו ומוליך אותם למעלה או למטה ומחזיר לחזהו ג' פעמים.
ה. "הודו" - כשאומרים "הודו" מנענעים ג' פעמים בכל מילה, אבל כשאומרים שם ה' - לא מנענעים. וטוב לכוין כשאומר פסוק זה שאנו מודים למי שהשמים והארץ וארבע רוחות השמים שלו (סוכה ל"ז ע"ב).
ו. "אנא ה'" - כשמנענעים ב"אנא ה'" טוב לכוין לעצור רוחות רעות וטללים רעים (שם).

מספרים על אדם אחד שבא לרבו ואמר לו שאין לי פרנסה וברצונו לטוס לחו"ל, אולי שם יטיב מזלו. אמר לו הרב: אין לך מה לאכול? אמר לו הלה: אין. ברך אותו הרב בנסיעה טובה ופרנסה טובה וחן וחסד.
והנה בא חברו ואמר לרב שגם הוא רוצה לנסוע לחו"ל כדי להתפרנס. אמר לו הרב: יש לך מה לאכול? אמר לו הלה: כן. יש לך בית? כן. יש לך רכב? כן. אמר לו הרב: א"כ אל תסע. שאל אותו האדם: ומדוע לחברי אמרת שהוא יכול לנסוע. אמר לו הרב: האם אתה מנענע את הלולב בסוכות? אמר לו הלה: בודאי! אך מה הקשר בין הדברים? אמר לו הרב: כשאנחנו אומרים "אנא ה' הושיעא נא" אנחנו מנענעים, אבל ב"אנא ה' הצליחה נא", לא מנענעים.

ישיבה בסוכה

תשבו - כעין תדורו
כתוב בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב). ולמדו חז"ל, "תשבו" - כעין תדורו. כלומר, שנגור בסוכה שבעת ימים, כמו שאנחנו גרים בבית במשך כל השנה. שבמשך כל שבעת ימי הסוכות נאכל ונשתה, נישן ונלמד, נקבל אורחים או חברים - בסוכה.

סוכה - זכר לענני כבוד וליציאת מצרים

כתוב
"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא כג, מב - מג). לכן צריכים לכוין בישיבת הסוכה שציונו הקב"ה לישב בסוכה.
וסוכות אלו שאמר הכתוב "כי בסוכות הושבתי", נחלקו בהם התנאים, רבי אליעזר אומר שה"סוכות" הכתובות בפסוק הם ענני כבוד שהקיפו את ישראל בצאתם ממצרים. ורבי עקיבא אומר אלו סוכות ממש שעשו להם בשעת חנייתן מפני החמה (עיין סוכה דף י"א ע"ב ושו"ע או"ח סי' תרכ"ה)

'לשם יחוד' - בכל לילה
ולכן טוב לומר בכל לילה מלילות החג "לשם יחוד" הכתוב במחזור. וחשוב במיוחד "לשם יחוד" זה, כי יש סוברים שאם לא כיון לקיים מצוות סוכה וטעמה, לא יצא ידי חובה, שהרי כתוב "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג, מג). ולכן אומרים ב"לשם יחוד" זה "זכר לענני כבוד" ו"זכר ליציאת מצרים" לצאת ידי חובה של כל הדעות (בא"ח האזינו ז, כה"ח תרכה ס"ק ג', וסי' תרלט ס"ק ח', ומש"ב תרכה ס"ק א').
שאלו את חכם צדקה הזקן, אם יש יום מעונן, האם יכול לאכול תחת העננים, שהרי הסוכות זכר לענני כבוד? וענה להם, זה לא ענני כבוד אלא ענני גשם.
ענני "כבוד" נקראו כך, משום שכל מי שהיה חוטא אפילו חטא קל שבקלים היה הענן פולטו, ועל עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", הוא היה תופס את כל מי שהענן פלט. אמרו לו: אפילו החוטאים מעם ישראל יותר טובים מעמלק. ולכן מי שהיה זוכה להשאר בתוך ענני הכבוד היה ודאי אדם חשוב ומכובד, ולכן נקראו "ענני כבוד", וגם מי שנמצא בסוכה נקרא מכובד.

ברכת "לישב בסוכה"
א. יש בימי חול המועד כמה שיטות בענין ברכת "לישב בסוכה". יש מי שאומר שמברכים "לישב בסוכה" אע"פ שאינו אוכל או שותה ואפי' כשנכנס לסוכה של שכנו. ויש מי שאומר שמברכים ברכה זו אם שתו יין, ויש שסוברים שמברכים ברכה זו אם אכלו מזונות.
ולדעת השו"ע והבא"ח רק אם אוכל אכילת קבע היינו כביצה פת (60 גרם לחם), מברך "לישב בסוכה" (עיין בא"ח ש"ר האזינו אות ח'). אבל אכילת עראי - מותרת.

ב. כל מי שנוהג להחמיר ולאכול כל ימי חול המועד בסוכה, תבוא עליו ברכה. ומי שמחמיר ואינו שותה אפילו מים מחוץ לסוכה, תע"ב. רק שלא יקבל עליו זאת בצורת נדר אלא יחשוב מראש שאינו מקבל אלא מצד החומרא.

ג. אם התחיל לאכול בסוכה ושכח לברך "לישב בסוכה", כל עוד לא סיים אכילתו, יברך. ובנידון זה אפילו אם נשאר לו לאכול רק עוד כזית לפחות, יברך "לישב בסוכה".

ד. בקידוש, המקדש פוטר את כל בני המשפחה גם בברכת "לישב בסוכה". אבל ביום רגיל כל אחד ואחד צריך לברך לעצמו.

ה. וביום חול רגיל - יברך "לישב בסוכה" לפני ברכת המוציא, וז"ל בעל הבא"ח (האזינו אות ה'):
"בכל עת שיש קידוש יברך לישב בסוכה אחר ברכת קידוש, ובעת שלא יש קידוש יש נוהגין לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אחר ברכת נט"י, ויש נוהגין לברך ל"ב אחר ברכת המוציא קודם שיאכל, ואין חשוב הפסק דהוי כגביל לתורי, ואנחנו בביתנו מזמן עט"ר הרה"ג מו"ר זקיני רבינו משה חיים ז"ל מנהגינו לברך ל"ב קודם ברכת המוציא וכן עיקר, ובכל פעם שמברך לישב בסוכה יברך מעומד ואח"כ ישב וכנז' באחרונים ואם שכח ולא בירך קודם אכילה יברך כל זמן שלא סיים אכילתו, ואם הוא מסופק אם בירך או לאו, לא יברך ואם ירצה לברך בהמ"ז כדי שיטול ידיו ויברך ל"ב ויאכל הרשות בידו, ואין בזה חשש גורם ברכה שאינה צריכה", עכ"ל.

הסוכה - צילא דמהימנותא
הסוכה היא "צילא דמהימנותא", ויש בה קדושה ולכן יש לשמור על כבודה וניקיונה, ואין להכניס לתוכה שום דבר מאוס.
ומזה ילמד האדם מוסר, שהסוכה היא דבר דומם, עץ, ולפני סוכות לא היתה בו כל מעלה, אבל בחג הסוכות חלה עליו קדושה. אבל האדם כל ימי חייו בבחינת "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כח, ה) - בתוך כל אחד ואחד, יש שכינה.

כי יצפנני בסוכו
פעם אחת בחג הסוכות בעת תקופת שלטון הבריטים בארץ, החליטו הבריטים על עוצר ואסרו לצאת מהבתים לסוכה. הרב אברהם ברזני - חתנו של הרה"ג המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה זצ"ל (זה שבנו נהרג על קידוש ה'), הלך וישב בסוכה והחל ללמוד. והנה עברו שוטרים בריטים ושמעו קולות מתוך הסוכה, ונכנסו לראות מי נמצא שם. הם נכנסו ולא ראו שום אדם - "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול". הם שאלו: מי כאן ? אך חכם אברהם לא ענה להם אלא המשיך ללמוד בקול רם. על זה נאמר (תהלים כז, ה) "כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני".

שינה בסוכה

א. אדם חייב לישון בסוכה, וחמורה השינה בסוכה יותר מאכילה, כיון שאכילת ארעי מחוץ לסוכה מותרת, ואילו שנת ארעי אסורה.

המקובל האלוקי חכם אפרים הכהן זצ"ל היה מספר, שפעם הוא הלך ברחוב עם אדם אחד שהיה מאוד עייף, ושם לב בשלב מסוים שהוא לא משתתף אתו בשיחה, והנה איננו. שב הרב לאחוריו, וראה אותו נשען על עמוד בעמידה רדום...העיר אותו הרב משנתו, ואמר לו אותו האיש שאותה שינה עראי שישן הספיקה לו להתאושש מעייפותו הנוראה. או אז אמר חכם אפרים הכהן זצוק"ל שהוא הבין מדוע החמירה התורה בשינה עראי מחוץ לסוכה, שכן שינה שכזו יכולה להספיק כמו שינה רגילה לאדם רגיל.

ב. הישן בסוכה, יש אומרים שלא יכניס לתוכה את כלי הנטילת ידיים. וי"א שאם מכסה אותם - מותר.

החייבים והפטורים

נשים
נשים אינן חייבות בישבה בסוכה כיון שהיא "מצוות עשה שהזמן גרמא", ואם הן מקיימות מצוה זו, הן מקבלות שכר.
ויש מחלוקת בין הפוסקים אם אשה תברך "לישב בסוכה" או לא. מרן בעל הבא"ח כתב שלא תברך על הישיבה בסוכה (עיין בא"ח האזינו אות יא). אך על לולב נהגו אמותינו הקדושות מקדמת דנא, גם לספרדיות, לברך.

מצטער
מצטער פטור מהסוכה חוץ מהלילה הראשון. כי הסוכה לא סובלת חולים והיא לא סובלת דאגות והיא רוצה שמחה.

בניית בסוכה

מצוה על כל אדם לבנות סוכה
מצוה על כל אחד ואחד לבנות סוכה, ומי שאין לו אפשרות מבחינה מציאותית (טכנית) לבנות סוכה, הוא יכול לאכול בסוכת שכנו ולא יתבייש, או בסוכת בית הכנסת שלנו. ולכן רצוי שבכל בית כנסת יבנו סוכה לצורך זה.

ומעשה באדם אחד שקראו לו 'רפול אלחלא' (רפול הסַפָּר) שעבד בערב סוכות עד שעה מאוחרת. ואשתו באה ואמרה לו שיסגור את החנות כי עליו לבנות סוכה. לבסוף כשחזר לביתו כשעה לפני החג, זירזה אותו אשתו מייד לבנות סוכה. התחיל 'רפול אלחלא' לאסוף עצים, והנה כשחתך את הסכך, נחתך ונפצע כמה פעמים, וכעס על אשתו ואמר לה שזה "בגללה". אמרה לו אשתו: אל תכעס, במקום זה, תאמר על כל מכה ופצע שהם במקום דם קרבן, שהרי אמרו חז"ל (חולין ז' ע"ב) "דם ניקוף מרצה כדם עולה", ומנתה על כל מכה ומכה קרבן אחר, עד שאמרה את כל הקרבנות כולם. כשסיימו לבנות את הסוכה כבר הגיע בין השמשות, ואשתו זירזה אותו שילך לבית הכנסת, אך הוא אמר לה שעליו להתקלח, וכיון שלא הספיק ללכת לבית הכנסת החליט להתפלל ביחידות בביתו את תפילת ליל החג. והנה הגיע אדם זקן ונכבד לביתו וביקש להתארח בביתם. אמר לו בעל הבית: אין בביתי אוכל טוב, ואם רצונך לאכול כדבעי, תלך לרה"ג חכם אברהם ענתבי שהוא עשיר. לאחר זמן, הגיע חכם אברהם ענתבי בעצמו לביתו של 'רפול אלחלא', ואמר לו: 'מה זכית שהיה אצלך אברהם אבינו ואתה גרשת אותו'? אמר לו 'רפול אלחלא': אני גרשתי אותו ?! אמר לו הרב: 'הרי היה זה אברהם אבינו האושפיזא קדישא הראשון שבא בזכות כל המכות והפציעות שנפצעת ואשתך אמרה על כל מכה ומכה שקבלת שזה כנגד קרבן אחר'.

הדפנות
א. בכל סוכה צריך להיות לפחות שלוש דפנות וסכך. לא משנה מאיזה חומר הדפנות עשויות העיקר שיהיו יציבות ויעמדו בפני הרוח. וישתדל לעשות דפנות מקרשים ולא מבד וכדו'. ואם יש לו סוכה מברזל יקפיד שהבד לא ינוע ברוח.

ב. הדפנות צריכות להיות לכתחילה מהקרקע ועד הסכך. אמנם אם הדפנות מתחילות פחות מ - ג' טפחים מעל הקרקע - הסוכה כשרה. ואם גובה הדופן מעל הקרקע הוא ג' טפחים או יותר - הסוכה פסולה כי אין כאן דין "לבוד".

ג. גובה הדפנות - צריך להיות לפחות 10 טפחים. אבל מעיקר הדין יכול להניח פס עץ או ברזל בגובה ג' טפחים מהקרקע, ועוד אחד בגובה ג' טפחים מהקרקע מעליו, ועוד אחד בגובה ג' טפחים מעליו, ועוד אחד עד גובה 10 טפחים מהקרקע וכל זה כשר בדיעבד. וסוכה זו כשרה אע"פ שהסכך גבוה הרבה מעל הדפנות.

ד. יש המקפידים להעמיד את עמודי הסוכה ואת הדפנות בצורת דרך גדילתם, כלומר שהחלק המקורי שבעץ שהיה למטה סמוך לשורשיו יישאר כך והעלים כמו בגדילתם כלפי הענפים - ונסמכים על הפסוק "עצי שיטים עומדים", והיינו כדרך גדילתם. ובאמת, ידע יעקב אבינו שדרך בניית קרשי המשכן חייבת להיות כדרך גדילתם, וכשנטע עצים לצורך זה, עשה סימן מיוחד בעצים כדי שידעו בני ישראל אחרי כריתתם איך היתה דרך גדילתם, ומכאן המקור למקפידים לעשות כן גם בהנחת עצי הסוכה. ומכל מקום, אין להקפיד בזה למעשה, כיון שכמעט בלתי אפשרי בימינו לדעת את דרך גדילתם של העצים ושל הדפנות אחרי שהם כבר חתוכים ומוקצעים.

סכך
א. חומר הסכך - הסכך צריך שיהיה מדברים שהם גידולי קרקע, ולא נעשה בו מלאכה, היינו מדבר שלא מקבל טומאה.
ב. כמות - צריך להניח סכך עד שתהא "צלתה מרובה מחמתה".
ג. להניח אחרי הדפנות - יש להניח את הסכך אחרי שעושים את הדפנות.
ד. אין להניח את הסכך על עמודי מתכת של "סוכות לנצח" וכדו' שהם "דבר המקבל טומאה", ולכן רצוי לחפות את הברזל, מקום הנחת הסכך, בעץ.
ה. סכך גזול - אסור לסכך בסכך שנקצץ מאילנות השייכים לעירייה, לקק"ל, או למינהל מקרקעי ישראל, ואין לקחם מבלי רשותם, שלא יהא סכך הגזול.
ו. אין להניח דבר המקבל טומאה, כגון: ברזל, על הסכך בכדי שלא יעוף.

פרגולה
אם יש לו פרגולה יעשה שאלת חכם כיצד יסכך שם.

סוכה כשרה במטה משמר הגבול
פעם ביקרתי לפני סוכות במטה של משמר הגבול, וראיתי שם פרגולות הבנויות מעצים רחבים וצמודים באופן שאין שם הכשר סוכה, כיון שזה נחשב לתקרה גמורה. פניתי לרב המקום ואמרתי לו שעליו לבנות סוכה, והוא הסביר לי שלא נותנים לו אישור לפרק כמה קרשים באופן שיוכל לסכך סכך המכשיר את הסוכה. ביני וביני עבר שם הקצין הראשי של משמר הגבול ושמע את השיחה, ופנה בטרוניא לרב ואמר לו: למה אתה מדבר עליי לשון הרע, והרי מעולם לא ביקשת ממני דבר כזה, וכי אני אמנע לקיים מצות סוכה מהחיילים המשרתים כאן?! תפרק כל מה שצריך ותעשה את כל הדרוש באופן שתהיה כאן סוכה כשרה כדת וכדין!

סוכה על גבי משאית
סוכה "ניידת" הבנויה על גבי טנדר או משאית וכדומה - כשרה. כיום יש אגודות שרוצים לזכות את עם ישראל ומסתובבים עם סוכה על גבי משאית וכדומה, ויזהרו להניח את הסכך על דבר שלא מקבל טומאה.

קישוטים
א. זה אלי ואנוהו - על הפסוק "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב), אמרו חז"ל "התנאה לפניו במצוות, יעשה לפניו סוכה נאה" וכו' (שבת קלג ע"ב). ועל כן נוהגים לקשט את הסוכה במיני קישוטים ופירות לשם הידור מצוה.
יש מהדרים ואינם מקשטים את הסוכה ואומרים שזה נוי של הסוכה שאנו שמחים בלי קישוט, ויש שמרבים בקישוטים.
ב. תנאי על נויי הסוכה - קישוטי הסוכה אסורים בהנאה אפילו אם נפלו לרצפה, וכיון שאסורין בהנאה אסורים בטלטול בשבת ויו"ט משום מוקצה. ולכן טוב להתנות מערב סוכות לפני השקיעה ולומר תנאי זה: "איני בודל משימוש בקישוטי החל מבין השמשות".

ליל החג

השנה חל יום טוב ראשון של חג הסוכות בליל חמישי, היינו ביום רביעי בערב.

אכילה בליל סוכות
יש חיוב מדאורייתא לאכול כזית פת בסוכה בלילה הראשון של החג. וי"א שהחיוב הוא כביצה פת. ועל כן לדעת הבא"ח, אין לאכול בערב סוכות כבר מחצות היום ואילך (מהצהרים של יום רביעי), כדי שיאכל פת בליל סוכות לתיאבון.



הדלקת הנרות
הנחתם בסוכה - טוב ביותר להדליק את הנרות במקום האכילה, דהיינו בסוכה. וטוב לקנות מתקן מיוחד לנרות, שיהיה אטום וסגור, כך שלא יהיה חשש סכנה לשריפה וכדו'. ואם אין לה מתקן לנרות, עדיף שתדליק בבית.

ברכת הנרות - האשה מדליקה את הנרות ומברכת "ברוך אתה ה'...להדליק נר של יום טוב". ולמנהג הספרדים מברכת גם "שהחיינו".

סדר שבעה אושפיזין
א. טוב לומר בכל לילה מחג הסוכות, קודם שיכנס לסוכה "לשם יחוד", ואת הקטע השייך לאותו הלילה (עיין במחזור 'קול יעקב' בעמודים 123 - 132).
ויש שהסבירו, מה שכתוב "בסוכות תשבו " - הכוונה על האושפיזין, ואחר כך על כלל עם ישראל.

ב. מצוה לשלוח לעני כל לילה מנה יפה של אוכל, שכן אין שמחה לפני המקום כשמחה זו לשמח לב עניים יתומים ואלמנות, והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין. וכיום שיש מקפידים על כשרות האוכל, טוב שיתן לעני כסף והוא כבר יקנה מה שלבו חפץ. וטוב יותר אם יתן כסף למוסד שמחלק לעניים.
הקשר הראשון שלי עם האדמו"ר מחב"ד זיע"א, היה כך: בפעם הראשונה שהביאו לי את העיתון של כפר חב"ד, ראיתי שכתוב שם שהאדמו"ר תיקן תקנה שלא רק בפסח נותנים 'קמחא דפסחא', אלא גם בסוכות יש לעשות כן ולחלק מזון לעניים. אמרתי לרב שהביא לי את העיתון: במחילה מכבוד האדמו"ר שלכם, הוא לא מחדש כלום, שהרי דבר זה כבר כתוב בזוהר הקדוש ובדברי האר"י ז"ל. הלך אותו רב ואמר את דברי לאדמו"ר, אמר האדמו"ר: לא אמרתי שאלו הדברים שלי, אלא אמרתי שכך כתוב בזוהר וכך מובא בדברי האר"י הקדוש. וכך נוצר הקשר הראשון שלי עם האדמו"ר.
(אם חושש שביום פורים לא ימצא עני כדי לתת לו מתנות לאביונים, יכול יום קודם לתת כסף לעני ולומר לו שמזכה לו כסף זה לאחר קריאת המגילה ביום פורים ובזה יוצא ידי חובה. שואל הרב בעל 'תרומת הדשן' מדוע לא נעשה כך בפדיון הבן אם יחול ביום שבת, שאבי הבן יבוא בערב שבת ויתן לכהן חמשה סלעים ויאמר לו: מחר אני עושה סעודה בבית הכנסת למשל בשעה תשע, ובשעה תשע ועשרה, הכסף קנוי לך? וענה, שכיון שזה נראה כמקח וממכר לא עושים כן).

קידוש
א. טוב לומר נוסח "לשם יחוד" קודם הקידוש המובא במחזור 'קול יעקב' בעמוד 134.
ב. בקידוש מברך "הגפן", "אשר בחר", "לישב בסוכה", ו"שהחיינו".

* * *

ויהי רצון שנזכה השנה לקיים מצוות ארבעת המינים כל שבעת הימים מהתורה בבית המקדש, ונזכה לשבת בסוכת עורו של לוויתן, ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל במהרה בימינו אמן.

















חזרה למעלה