ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מהי נוכה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה מועדים שיחות לחנוכה Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו ה'תשס"א

מהי חנוכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

חג החנוכה נחוג על הנצחון הגדול שהיה לעם ישראל במאבק עם מלכות יון הרשעה, שבקשה לשכח את תורת ה' ולהעבירנו מחוקי מצוותיו. בחסדי ה' יתברך גברנו מעטים וחלשים על רבים וחזקים, וכך נתיסדה מלכות ישראל על ידי החשמונאים, וחזרה ממשלת התורה, כבודה והדרה על ישראל בימי בית שני.

מה היה ההבדל הגדול בין רוח ישראל לרוח היונית שגרם למלחמות הקשות? מהי משמעות הנצחון של ישראל? וכיצד הישג זה בא לידי ביטוי במצות הדלקת הנר, ובפרטי ההלכות הקשורים אליו?
ובכן, ראשית נברר לעצמנו את ההבדל בין אמונת ישראל ותורתו לפילוסופיה היונית וחכמת יון המעשית. על הרוח היונית אמרו חכמים שהיא קרובה לאור האמונה הישראלית, ואף מובא במסכת מגילה שהתירו לכתוב ספר תורה ביונית. תמצית המחשבה היונית מתפרש בדברי הפילוסוף בספר הכוזרי. שם מבואר שגם חכמי יון האמינו בישות עליונה מוחלטת שהיא סיבת הסיבות ועילת העילות של כל הנמצאים. הם העריכו הרבה את כח השכל שבאדם, וקבעו גם את מוסריותו של האדם והתנהגותו בדרך ארץ ובצניעות, שהיא חשובה לקיום החיים הציבוריים, ובזאת הניחו את יסודות הדמוקרטיה שהיא כל כך נערצה על ידי חכמי החברה ודורשי טובתה עד היום.

לכאורה מרכיבים אלו הם גם המרכיבים של רוח ישראל. אם כן, למה היתה יריבות קשה כל כך בינינו עד שאמרו חכמים בגמרא: ארור האיש שלימד את בנו חכמה יונית.
אלא, יש לדעת כי ההבדל אמנם נראה קטן אבל הוא מהותי ורב ערך לכל צורת החיים ומעשיהם, שהם היוצרים תהום עמוק בין חיינו לבין חיי היונים.

היונים האמינו בגדלות האין סוף, אבל מתוך הערצה גדולה טעו טעות קשה. הם העריכו שלרוב גדלו של הבורא, לא יתכן שיהיה לו קשר עם האדם הקרוץ מחומר עפר, שתחילתו בטיפה סרוחה וסופו רימה ותולעה. מתוך כך סברו כי אין לבורא רצון במעשי האדם והשגחה בגורל חייו, וכי כל הענין המוסרי והשכל של האדם אין בו שום ערך נצחי, וכל תכליתו היא טובת האדם הגשמית-מעשית בעולם הזה. לדעתם גם אין ערך לתפילה, לתורה ולמעשי המצוות, וכל ערכם הוא טכסי-תרבותי בלבד, כלומר: גוף וצורה ללא נשמה.

לא כאלה חלק יעקב. אמונת ישראל מחברת וקושרת את השמים עם הארץ. גדלותו של הבורא לא רק שאיננה מתעלמת מהאדם אלא רוצה בתיקונו ועילויו. הבורא מצוה ומשגיח על האדם וגומל לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו. לא אלמן הוא האדם מאלוהים, בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. כנסת ישראל לקחה אמונה זו לתכלית חייה. כל חיי האומה ופרטיהם, מגדול ועד קטן, מן הכלל ועד הפרט, בכל צד וצורה של החיים מן הבוקר עד הערב, בנויים כולם על אמונה זו. אנו מאמינים שלכל מעשי האדם יש ערך והשפעה על השמים ועל הארץ, על חיי השעה ועל חיי הנצח. על כן, מוסריות האדם איננה נימוס גרידא, ואין מצוותינו טכס והצגה חיצונית.

תרבות יון הדגישה את חיי העולם הזה ותענוגותיו כערך עליון. חיי האדם שהובאו לידי ביטוי בפיסול ובמשחק, באומנות ובשעשועים, שכל כולם מודגשים בגלל הייאוש מחיי הנצח של האדם, ומבוססים על אכול ושתה כי מחר נמות.

בעם ישראל החשיבות לעולם הזה היא רק כפרוזדור לעולם הבא, ולא כמנותק ממנו. אנו איננו מיואשים מן האמת הנצחית למרות קטנותנו. אנו יודעים שחיינו קשורים עם חיי העולמים, ומעשינו נמשכים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. לכן לא נייסד את חיינו סביב אותם הערכים שאין להם קיום נצחי, ונשתמש בהם רק באותה מידה שהם עשויים לעזור לנו להרגשה טובה למילוי כוחותינו לעבודה האמיתית, זו היא עבודת ה' וישראל עמו.

כוחו המיוחד של ישראל הוא להדליק לפיד מאור העליון בשמים, ולהאיר בו את המבואות האפלים של עולם החומר. היונים, שדגלו בהרחבת החומר וחיי החומר לשמם, לא האמינו שבמעט חומר אפשר ליצור ולהפיח נשמת חיים ולתת לו תוכן גדול וחשוב. על רקע זה, ובריבוי צבאם וקלגסיהם באו לדרוס את העם הקטן שכל כוחו הוא אמונתו הגדולה.
רבים בעם ישראל הלכו אחר החושים והתפעלו מהעוצמה היונית, עזבו את האמונה ונסחפו בזרם השוטף העכור של המון החיים הגסים והעכורים. רק מעטים וחלשים נשארו באמונת ישראל, והמשיכו להחזיק בכל עוז בה ובמצוותיה.

והנה הגיעה השעה המכרעת שבה רצו היונים לשים קץ לכיסי ההתנגדות האחרונים. כאן נצחו המעטים את הרבים, החלשים בגוף את גיבורי השרירים, והאמונה הכבירה החובקת שמים וארץ את האמונה המדולדלת והרופפת של היונים. גודל הרוח והקודש במעט החומר התגבר על גודל החומר שכל רוח אין בקרבו. וכמו במלחמה גם בטבע, מעט השמן הטהור הנותר התגבר ודלק שמונה ימים.
היכולת שלנו להאיר את אור אמונת ישראל בחוצות החשוכים הוכיחה את עצמה. ועל כן נר חנוכה מצותו להיות דולק על פתח הבית מבחוץ. ובמקום שבו יש פתח עם מזוזה, הרומזת על בית שכל פתחיו מלאים בשמע ישראל ה' שכרגע הוא אלוהינו בלבד ובעתיד עשוי להיות ה' אחד בעולם כולו, בית כזה ראוי ומסוגל שבצד ימין תהיה המזוזה בפתחו ובצד שמאל תהיה הדלקת נרות החנוכה. רק בית שעיקרו מיוסד על אמונה יכול להאיר בחוץ, ועל כן המזוזה היא עיקר- בימין, ואחריה יבוא בצד שמאל הנר המאיר כלפי חוץ.

אם יש חצר הפונה לרשות הרבים יש להדליק על פתח החצר, כי עיקר המצוה היא לפרסם את נס האור העליון כלפי רשות הרבים. ואם פתח החצר ללא משקוף, ועל כן אין בו מזוזה, תהיה מצות הנר מימין.

אדם הגר בקומה שניה עליו להדליק על אדן החלון הפונה לרשות הרבים, ואם הוא גר בקומה גבוהה מעשרים אמה, שהם כעשרה מטרים, או מקומה שלישית ומעלה, ואין עין האדם שברחוב יכולה להיפגש בנרות, יש עליו להדליק נרות חנוכה על שולחן ביתו כדי שיתפרסם הנס לבני ביתו. במקרה זה יש שסוברים שידליק את הנרות על פתח הבית מבפנים (סמוך לדלת). טעם דין זה הוא כי בזמן גזירות הגויים, שגברה ידם, אסרו על הדלקת הנרות בחוץ כדי לפרסם את מצוות ישראל, על כן תקנו חכמים שידליק על שולחנו ודיו בפרסום הנס לבני הבית.

היום, כאשר שבנו לארצנו, ואנו חופשיים מעול הגויים, נוכל לחדש מחדש את הדלקת הנרות על פתח החצר או הבית. ישנם אמנם המקפידים ונזהרים לעשות כן, אך לעומתם ישנם כאלה שעדיין מסתפקים בהדלקה בתוך הבית דוקא.

אולי מצבים אלו מלמדים גם על מצבנו היום כאשר האור והחושך משמשים בערבוביה. מצד אחד ישנה מדינה לעם ישראל, והוא נושא את דגלה ברמה, ירושלים שבה לאט לאט להאיר בתורה ובמוסדותיה, שפת הקודש מצלצלת בערי ישראל ושמות תנכיים נשמעים שוב באויר העולם. אולם מאידך גיסא, אומות העולם הממשיכות את יון העתיקה מנסים לכופף את אמונת ישראל עם עוצמת החומר הצבאי והכלכלי שלהם. אולם אור ישראל הולך ואור עד נכון היום.


חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il