ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נרות היחיד והציבור | אתר ישיבה

דף הבית ספריה מועדים שיחות לחנוכה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו ה'תשס"א

נרות היחיד והציבור


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

ההלכה ביחס למוצאי שבת קובעת כי יש להקדים את ההבדלה ואחר כך להדליק את נר החנוכה. הלכה זו נוהגת למעשה בבית, אך לא בבית הכנסת.
גם ההלכה בבית נתונה במחלוקת בין האחרונים: ישנם הסוברים שגם בבית נר חנוכה קודם להבדלה, וישנם שהבדלה קודמת. להלכה פסק המשנה ברורה שבבית הכנסת יש להדליק נרות חנוכה קודם, ובבית כל אחד יעשה כפי שמורים לו להלכה מורי ההוראה- שכן, לכל שיטה יש על מה לסמוך. כך פסק גם בספר "כף החיים", שבבית לכתחילה יש להבדיל קודם ואחר כך להדליק נר חנוכה, ואף על פי כן אין למחות ביד הנוהגים אחרת.

אולם, לכל הדעות בבית הכנסת יש להדליק נרות חנוכה קודם הבדלה. הטעם להבדל בין ההדלקה בבית הכנסת להדלקה בבית היא, שהדלקה בבית היא עיקר החיוב שבו אנו יוצאים ידי חובת המצוה. כך היא לשון הגמרא במסכת שבת: "מצות נר חנוכה איש וביתו". זו איננה מצוה לציבור כמו קריאת מגילה או קריאת התורה, שמצוותן בבית הכנסת והשליח ציבור מוציא את הציבור ידי חובתן. במצות נר חנוכה החיוב והמצוה הוא על הבית. צריך שבכל בית יהודי ידלקו נרות שבעל הבית מעלה אורן בעצמו.

כאן יש לשאול: לכאורה, אם המצוה היא זכר לנס במקדש, מדוע עלינו להדליק נרות בבית הרי המקדש שייך לכל עם ישראל? ועוד, הרי בית המקדש חרב ועמו בטלו מצוות המקדש. וכשם שאין לנו כעת זכר למצוות שהיו נוהגות בו אלא רק בבתי הכנסת, ששם יש המשך בבחינה מסוימת לבית המקדש, כך גם צריך להיות בנרות חנוכה שנדליק רק בבית הכנסת?

אלא נראה לומר שטעם הדלקת נרות חנוכה בבית הוא מפני שהיוונים לא נלחמו נגד המקדש אלא נגד עם ישראל. הם רצו להוכיח שכוחם החומרי יוכל לשלוט ולבטל את הכח הרוחני השורר בבתי ישראל- "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הם גזרו על השבת ועל המילה- קדושת הרוח וקדושת הבשר השוכנת בבתי ישראל. וכשגברה יד ישראל ונקם ה' את נקמתו מאויבנו, נעשו לנו ניסים ונפלאות המוכיחים לעיני כל את מסירות עם ישראל לתורתו ומצוותיו, שלא ניתן בשום כח לנתקם ממנו.

הניסים שנעשו יש בהם יד מכוונת ברורה: אור הנרות נמשך שמונה ימים. במנורה היו שבעה קנים שהם מכוונים כנגד שבעת ימי בראשית, וכשם שהקנים פונים כולם אל הנר האמצעי, כך ימי השבוע יונקים את כוחם מקדושת השבת. ולא רק זו, נעשה נס במשך שמונה ימים המזכיר לנו את המילה, הנעשית ביום השמיני. בשבעת ימי הבראשית יש קודש אבל יש גם ימי חול, ולפעמים מתוך החילוניות נמשכת הסתאבות הגורמת לצמיחת הערלה. באה קדושת עם ישראל וכורתת את הערלה, ביום השמיני שהוא למעלה משבעת הימים.
בדברי חז"ל מובא על פתיחת מזמורי תהילים "למנצח על השמינית": הכנור שהיה מנגן בו דוד המלך היו בו שבעה מיתרים, ואילו הכנור שלעתיד לבוא- לעולם הבא יהיו בו שמונה מיתרים, וזהו "למנצח על השמינית".

ובכן, יוצא איפוא שנס חנוכה רומז על נצחוננו הכפול על היונים- נצחון הרוח הישראלי, הטהורה בצניעותה, על רוח יון המקושטת והמצועצעת, וכן נצחון הגוף הישראלי בקדושתו על ערלת הלב והבשר היונים. על כן, כאשר תקנו לנו חז"ל את הדלקת הנרות אנו ממשיכים זאת בהדלקת הנר בבית, הנעשית עם חשיכה אחרי השקיעה, כלומר בשעת החושך, כשאורות ביתנו אינם נכבשים על ידי תעלומת החושך המקיף את הכל וחפץ לבלוע ולהחשיך את העולם. גם במוצאי שבת אחרי ההבדלה, גם כאשר יצאה שבת ונכנסנו לימות החול, אנו מעלים את נר החנוכה- אור הנשמה היהודית שאיננה חדלה מלהאיר. פעמים שבכוחה להאיר בחוץ לעוברים העתידים לשוב, ופעמים ברגעי משבר מסתפקת בהארתה פנימה.

כיוון אחר הוא מעשה ההדלקה בבית הכנסת. שם איננו באים להדליק כדי לקיים מצות ההדלקה. ההלכה קובעת שאין לצאת ידי חובה בהדלקת הנרות בבית הכנסת. הדלקה זו הינה זכר למקדש ואיננה תקנה פרטית לנו.
במקדש היו מרוכזים אורות הקדושה בשרשם העליון בלי שהם סותרים ומתנגדים אחד לשני. בבית המקדש היו מקריבים קרבנות ומעלים אש על המזבח, ומדליקים את המנורה גם ביום השבת. קדושתו הפרטית של היהודי בביתו איננה מגיעה למדרגה המתירה לחלל את השבת. בשום אופן לא יעלה על הדעת להדליק נרות, אפילו לכבוד שבת, בליל שבת אחר השקיעה. זהו חילול שבת גמור! אבל במקדש מותר, משום ששם קדושת הנרות באה מכוחה העצום של האומה כולה.

קדושת האומה אינה עומדת בניגוד לקדושת השבת, אלא הן שייכות שתיהן לאותו מקור ומשלימות זו את זו. קרבן יחיד איננו קרב בבימת המקדש ביום שבת, אבל קרבנות ציבור- קרבן תמיד וקרבן מוסף- מוקרבים תוך שהם דוחים את השבת. ציבור ושבת הם דבר אחד. יום השבת בזמן, ועם ישראל באנושות, הם דבר אחד המופיע בגוונים שונים. מותר על פי ההלכה לצאת למלחמה ביום השבת כדי להציל קש ותבן מידי הגויים, אם הם תוקפים את עם ישראל ואת ארץ ישראל. אם באו גויים לתקוף את ישראל ולפגוע בארצו, אפילו הם דורשים לא את ירושלים ולא את יהודה ושומרון שהם ערי קדושת ערי אלוהינו, ולא את רמת הגולן נחלת שני השבטים, אלא רק זכויות על חפצי מטלטלין פחותים- קש ותבן השייכים לישראל- יוצאים למלחמה. לעומת זאת, אסור ליהודי לחלל את השבת כדי להציל את רכושו.

הלכה פסוקה ברמב"ם ובשו"ע שמותר להזעיק למלחמה את כל העם ואפילו בשבת. ושמאי הזקן, שידוע שכל ימיו חי לכבוד שבת, פסק בגמרא על פי דברי הפסוק: "בדברים עד רדתה", שיש להלחם עד הנצחון הסופי המוריד את האויב לגמרי, אפילו ביום השבת. כך מובא בספר החשמונאים, שהורו גדולי המכבים שאין להימנע ממלחמה בגלל השבת כדי להציל את ישראל. זאת הסיבה שבמקדש הדליקו את המנורה גם ביום השבת.

אך יש לדעת כי בתי הכנסת שלנו אינם במדרגת המקדש אלא רק מקדש מעט, ולכן אין לנו רשות להדליק מנורה שם ביום השבת. אלא, תיקנו לנו שם מעשים שונים המזכירים את המקדש. ארון הקודש שבו ספר התורה, זכר לקודש הקודשים ששם היו מונחים הלוחות בארון העדות. התיבה שעליה קוראים את התורה היא זכר למזבח שבו הקרבנו קרבנות לעבודת ה' יתברך. כך גם הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת היא זכר למנורה במקדש.

על כן, בבית הכנסת אין מחכים ביום חול עד שתשקע החמה, אלא מדליקים את הנרות לאחר תפילת מנחה אפילו שעדיין אור היום מאיר, וכך גם בערב שבת מקדימים את תפילת המנחה ומדליקים נרות חנוכה מבעוד יום בבית הכנסת. ובמוצאי שבת, קודם שהוצאנו את השבת על ידי הבדלה, כאשר בפרהסיא עדיין שבת אבל כבר הוצאנו אותה בהבדלה בתפילת הלחש, מדליקים את נרות החנוכה. למען נדע כי אור נצחון ישראל, הרוחני וגם הגופני, צועד עם קדושת השבת בלי מאבק ביניהם.

טעות גדולה היא המחשבה שאפשר להפריד בין קדושת התורה לעם ישראל ולאומיותו. שניהם צועדים יחד ולעולם לא יתפרדו. עלית האחד היא גם עלית השני. כך הם הדברים במדרש רבה רות, שם מסופר על רות המשתדלת להצטרף אל עם ישראל ותורתו, והיא אומרת לנעמי: "עמך עמי ואלוהיך אלוהי". והלא יש צורך להקדים את האמונה לעם ולומר- אלוהיך אלוהי ועמך עמי, כי מה ערך יש לישראל בלי אלוהיו. אלא אומר המדרש על דברי נעמה על ערפה שעזבה אותה: "הנה שבה יבימתך אל עמה ואל אלוהיה"- כיון ששבה אל עמה שבה אל אלוהיה. העוזב את עם ישראל וחושב שיוכל להשאיר עם תורת ישראל טועה טעות מוחלטת. "ישראל ואוריתא בריך הוא חד הם".

כאשר באותם הימים, ימי התגברות ממלכת יון שביקשה להחשיך את עיניהם של ישראל, ריחם עלינו אלוהי אבותינו והאיר לנו, כן בימים האלה בזמן הזה נזכה להיוושע תשועת עולמים ואור ישראל יהיה

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il