בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ענינו של יום
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

התשובה בספר יונה

אחת השאלות המרכזיות בספר יונה היא אי רצונו של הנביא יונה לקיים את שליחות ה' ולהינבא על נינוה, עד כדי כך שברח מפני ה' כדי לא להתנבא, ועמד על דעתו גם אחרי שניצל מתהומות הים והדג הקיא אותו ליבשה, למרות זאת הוא מבקש מה' שלא ישלח אותו להינבא על נינוה

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשס"ז
9 דק' קריאה
ביום הכפורים בשעת מנחה עת רצון קוראים בספר יונה, מובא בראשונים שהסיבה לכך היא מפני שנבואת יונה באה ללמד אותנו שה' רחום וחנון על כל מעשיו, ומקבל את השבים אליו אפילו הם מאומות העולם, ואפילו אם הם מלאי חמס הקב"ה קבל ה' את תשובתם 1 , ובטל את רוע הגזירה שנאמרה להם בנבואה ע"י יונה הנביא 2 .
אחת השאלות המרכזיות בספר יונה היא אי רצונו של הנביא יונה לקיים את שליחות ה' ולהינבא על נינוה, עד כדי כך שברח מפני ה' כדי לא להתנבא, ועמד על דעתו גם אחרי שניצל מתהומות הים והדג הקיא אותו ליבשה, למרות זאת הוא מבקש מה' שלא ישלח אותו להינבא על נינוה, וכך הוא אומר אל ה': (יונה פרק ד פסוק ב)
"וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה",

חז"ל הסבירו את בריחתו תרשישה כדי לברוח מהנבואה, כי אין רוח הנבואה שורה בחוץ לארץ, וז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל בא) "תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר 'ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א ג), וכי מלפני יי' הוא בורח? והלא כבר נאמר 'אנה אלך מרוחך וגו'. אם אסק שמים שם אתה וגו' אשא כנפי שחר וגו' גם שם ידך תנחני וגו' (תהלים קלט ז - י) … אלא אמר יונה אלך לי בחוצה לארץ מקום שאין השכינה נגלית שהגויים קרובי תשובה הן שלא לחייב את ישראל. משל לעבד כהן שברח מרבו אמר אלך לי לבית הקברות מקום שאין רבי יכול לבא אחרי. אמר לו רבו יש לי כניות כיוצא בך. כך אמר יונה אלך לי לחוצה לארץ מקום שאין השכינה נגלית שהגוים קרובי תשובה הן, שלא לחייב את ישראל אמר לו הקב"ה יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר ויי' הטיל רוח גדולה אל הים".
אלא שדברי הנביא יונה בתוספת הסברם של חז"ל קשים ביותר, הרי התורה כבר העידה על כוחה של תשובה לתקן את החטא, ושהקב"ה מקבל את השבים אליו אפילו היו רשעים גמורים, וכך כל הנביאים קוראים לתשובה, ואם כן מדוע יונה הנביא אינו רוצה ללכת ולהוכיח אותם ולהחזירם בתשובה 3 ?
ועוד קשה איך כבש את נבואתו, ועבר על דברי תורה, כפי שמובא בתלמוד בבלי
(סנהדרין דף פט ע"א)
"הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתן בידי שמים, דכתיב (דברים י"ח) 'והאיש אשר לא ישמע', קרי ביה: לא ישמיע, וקרי ביה: לא ישמע אל דברי, וכתיב 'אנכי אדרש מעמו' - בידי שמים ... 'הכובש את נבואתו' - כגון יונה בן אמיתי".

והטענה שלא לחייב את ישראל גם היא קשה, האם זו סיבה המתירה לנביא לא לשמוע בקול ה' ולכבוש את נבואתו? 4
לכאורה נראה לי לפרש שיונה פעל כך מפני שידע שאנשי נינוה לא יחזרו בתשובה שלימה אלא מן השפה ולחוץ, וראה בזה חילול השם אם תשובתם תתקבל. כבר מן הפסוקים המתארים את תשובת אנשי נינוה אפשר ללמוד על דרגת תשובתם. נאמר (יונה פרק ג ז-ח)
"וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ: וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱ-לֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם".

מוזר מאד הציווי של המלך שגם הבהמות לא ישתו, וילבישו אותם בשקים, וכי הבהמות צריכות לחזור בתשובה? מדיוק זה למדו חז"ל בתלמוד ירושלמי (מסכת תענית פרק ב דף סה טור ב /ה"א)
"ױאמר רבי שמעון בן לקיש: תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו? רבי חונה בשם ר' שמעון בן חלפותא: העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא אמרין אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עליהון.

הירושלמי לומד מהדרך הזאת שפעלו אנשי נינוה לצער את הבהמות בתענית ובלבוש שק, שמדובר כאן בתשובה חיצונית, וזה מראה שגם התשובה של בני נינוה היתה כזאת מן השפה ולחוץ.
וכן מדייק הירושלמי מהכתוב 'וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם' "אמר רבי יוחנן: מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו".
והנה בבבלי (תענית ריש פרק ב) למד מפסוק זה שהם החמירו על עצמם והחזירו גזל אפילו אם היה מריש הגזול ששקעו אותו בבירה, שסתרו את הבירה כדי להחזירו. לכאורה אפשר לראות בזה גישה חיובית כלפי אנשי נינוה. אולם נראה שגם לחומרה זו יש צד בלתי מציאותי שלא יכול להתקיים לאורך זמן. וחכמי ישראל היו רגישים לכך ותקנו שלא צריך להחזיר את המריש הגזול מפני תקנת השבים, וזאת מפני שרצו בתשובת אמת שיציבה וקיימת לעד, ולא רגש תשובה ספונטאני שחולף.
ואומנם תשובת אנשי נינוה לא החזיקה מעמד זמן רב, לפי חז"ל מיד לאחר ארבעים יום חזרו אנשי נינוה לסורם הרע והרשיעו יותר ממעשיהם הראשונים (פרקי דרבי אליעזר פרק מג). כל זה מסביר את סירובו של יונה להחזיר את אנשי נינוה בתשובה של רמיות.
בדרך זו אפשר להסביר את המובא בתלמוד ירושלמי (מכות פרק ב דף לא)
"שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו".

ולכאורה קשה איך החכמים ובעיקר הנביאים והתורה עונים תשובות שונות זה מזה, ובשונה ממה שאמר הקב"ה? זאת ועוד, וכי הם אינם מכירים בכוחה של תשובה שנאמרה בתורה וכל הנביאים דברו עליה?
נראה לבאר שכולם מסכימים שתשובה מועילה, אלא שכל אחד מהם דורש דרגה אחרת של תשובה, החכמים דורשים תשובה בדרגה הגבוהה ביותר, צא ולמד מהרמב"ם שהחמיר ביותר ודרש בהלכות תשובה (פרק ב הלכה ב) "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". אולם מן הקב"ה למדנו שקבל בתשובה גם כאלה שתשובתם לא היתה שלימה, והקבלה לעתיד שלהם לא היתה מושלמת. כגון אדם הראשון שחז"ל דייקו בדבריו שאמר "אכלתי ואוכל" וכביכול לא קבל לעתיד שלא לחטוא ובכל זאת ה' קבל תשובתו.וכך קבל הקב"ה את תשובת קין והתפשר עמו (שכך קין אמר לאדה"ר "עשיתי תשובה והתפשרתי"), וכך תשובת מנשה התקבלה למרות שהתנה אותה בהצלתו, ומלאכי השרת היו מסתמים החלונות שלא תתקבל תשובה כזאת, והקב"ה חתר להם מחתרת לקבלם בתשובה, ועוד דוגמאות רבות. ואע"פ שיונה היה מודע לכך שקב"ה יקבל את תשובתם של אנשי נינוה, כפי שהוא עצמו אומר לקב"ה שהוא ארך אפים ונחם על הרעה, אולם יונה היה קנאי לאמיתה של תשובה, כשמו "יונה בן אמיתי" כן הוא איש אמת 5 , וקנאי למידת האמת, ולא התקבלה על לבו תשובה ירודה כזאת של אנשי נינוה ולא היה יכול לצוות עליה.
דוגמה מאלפת לאמיתות דרכיהם של הנביאים, שפעלו ודברו רק דברים שהכרתם היתה שלימה עמם. מובא בתלמוד (יומא דף סט ע"ב)
"דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה - שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר (דברים י) 'הא-ל הגדֹל הגבֹר והנורא', אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבנין, איה גבורותיו? לא אמר גבור. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות? ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה! - אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו".

ופרש"י "שהוא אמתי - מסכים על האמת ושונא את השקר". והנה אין ספק שהנביאים האמינו באמונה שלימה שהקב"ה הוא גבור ונורא, אבל כיון שלא ראו זאת בפועל לא יכלו לומר את תאריו אלו עד שבאו אנשי כנסת הגדולה וגילו שגם בגלות אפשר להבחין במידות אלו של הקב"ה שהוא גבור ונורא.
אלא שעדין קשה האם מותר לנביא לכבוש את נבואתו, ולהחליט על דעת עצמו שתשובה זו אינה מקובלת עליו למרות שהיא מקובלת עליו יתברך!?
ונראה לומר, שלא מדובר כאן על שליחות נבואית גרידא לאנשי נינוה, אלא שליחות להחזיר אותם בתשובה, ואם יונה הנביא מרגיש שאנשי נינוה יקחו את דבריו באופן חיצוני שהוא שאינו מתכוון להם, ויעשו תשובה שהוא עצמו בז לה, והוא מרגיש שלא יוכל לעשות שקר בנפשו להוכיח אותם שלא לפי תפיסת התשובה שלו, לכן הוא אינו מסוגל לבצע את השליחות, ומימלא אין הוא נחשב לכובש נבואתו 6 .
וכך מצאנו שמשה רבינו לא הסכים לקבל עליו את השליחות לגאול את ישראל, ונימוקו עמו "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי", "כי כבד פה וכבד לשון אנכי", מה היא כבדות הפה של משה? הרי נאמר עליו "לא כהתה עינו ולא נס ליחה" 7 ? נראה על פי הפשט לפרש שהרגיש בנפשו שאין לו את המילים המתאימות להם שישפיעו עליהם להאמין למסר נבואתו, וזו היתה הסיבה שלא קבל את השליחות ואמר "שלח נא ביד תשלח", וממשה אדון הנביאים אפשר ללמוד שאם הנביא מרגיש שאינו יכול לבצע את השליחות אינו עובר על כובש נבואתו 8 .
אלא שאם יונה הנביא כל כך קנאי למידת האמת, ודורש תשובה מושלמת, אם כן מדוע אנו מוצאים שביחס לישראל הוא מתנהג בסלחנות ומקבל מציאות של שפע טוב לישראל למרות שהם חוטאים אינו מקנא לשם ה'? כפי שמובא בתלמוד (יבמות דף צח ע"א)
"אמר מר: 'ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר' - שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו. והא כתיב: (מלכים ב' י"ד) 'הוא השיב [את] גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה'... אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא!', אמר רבינא: על עסקי נינוה קאמר. רב נחמן בר יצחק אמר, הכי קאמר: כדבר ה'... אשר דבר ביד עבדו... הנביא, כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה".

לפי התירוץ השני בגמרא יונה לא נבא בפירוש נבואה זו, אלא שהיא לפי רוחו של יונה, ומה שלא הסכים שיהיה לנינוה שיתהפך דינם מרעה לטובה, היה ראוי בעיניו שיהיה לישראל שיתהפך דינם מרעה לטובה. חז"ל עמדו על אופיו של יונה ואמרו, שהוא תבע את כבודם של ישראל, ומשווים אותו לאליהו בהשוואה ניגודית, וז"ל : "נמצאת אתה אומר: שלשה בנים הם, אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן. ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן. ואחד תבע כבוד הבן ולא בכבוד האב.
ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן, שנאמר 'נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת' (איכה ג מב) לכך נכפלה נבואתו, שנאמר 'ועוד נוסף עליהם דברים' (ירמיה לו לב),
אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר 'קנא קנאתי ליי' א-להי צ-באות וגו' (מלכים א' יט י), ומה נאמר שם 'ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגומר', 'ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך', שאין תלמוד לומר לנביא תחתיך אלא שאי איפשי בנבואתך.
יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, [שנאמר ויקם יונה לברוח וגו' מה כתיב] 'ויהי דבר יי' אל יונה שנית לאמר' (יונה ג א) שנית נדבר עמו לא שלישית. רבי נתן אומר לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים שנאמר ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים. וכן תמצא האבות והנביאים. היו נותנים עצמם על ישראל. במשה מה הוא אומר 'ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת' (שמות לב לב). 'אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי' (במדבר יא טו). בדוד מהו אומר 'הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי' (שמואל ב כד). הא בכל מקום אתה מוצא האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל".
נמצא שהנביא יונה דורש את שלומם וטובתם של ישראל, ומוסר נפשו עליהם שלא יפגעו. אולם נשאלת השאלה האם יש כאן וויתור של מידת הדין כלפי ישראל? וכי הם מוגנים מפני משפט האלקי? ומדוע אצלם הוא אינו תובע אמיתה של תשובה?
נראה לומר שעומק הדבר נעוץ בסגולת ישראל, שעליה נאמר "כולך יפה רעיתי ומום אין בך", ובפנימיותם של ישראל רוצים לעשות רצון בוראם אלא "מי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות". ולפי זה אפשר להסביר מדוע אמרו חז"ל במדרש שתשובה שייכת רק אצל ישראל, מפני שהחטא אצלם הוא חיצוני, ורוח שטות בעלמא, וכאשר הם שבים בתשובה הם חוזרים להיות מה שהם באמת. ואת האמת הזאת דורש הנביא יונה בן אמתי לגלות ותובע את כבודם של ישראל.
נמצא לפי זה, שגם יונה פועל כאיש אמת, אלא שבא לחשוף את האמת הפנימית, אלא שזה בניגוד לאליהו שגם הוא תבע את האמת אבל את האמת הנגלית, וסופו של אליהו זכור לטוב שגם הוא הופך להיות דורש טוב לעמו ומלמד עליהם זכות, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם


^ 1 כן כתב רבי יהושע אבן שועיב בדרשותיו ליום הכפורים עמ' תקי"ב. וכן כתב מחזור ויטרי (מהדורת הורוביץ מע' 293) "לפי שיש בו גודל כוח התשובה".
^ 2 וכך כתב הרד"ק (יונה פרק א פסוק א) לבאר מדוע נכתבה נבואת יונה בכתבי הקודש למרות שנאמרה לאומות העולם, וזאת כדי "ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם וכל שכן כשהם רבים".
^ 3 עמדו על כך חז"ל במדרש, והמפרשים אברבנאל ומצודות ועוד.
^ 4 הרבי מנחם מנדל שנאורסון מליובאוויטש אומר שיונה פעל מתוך מסירות נפש למען כלל ישראל, שמדרגתם מעל התורה, ועת לעשות לה' הפירו תורתך. אולם כל זה קשה, כי הקטרוג על ישראל הוא בדיני שמים, ובהדי כבשא דרחמנא למה לי לפעול באופן מנוגד לתורה.
^ 5 עיין בספרו של הרב בן ציון קריגר "יונה ישראל ואומות העולם", מאמרי חז"ל שיונה היה בן האשה הצרפתית שהחיה אליהו ולכן נקרא בן אמתי, היינו בן אליהו איש האמת, כאילו היה בנו הרוחני. ומאידך החייאתו היתה תביעת כבודם של ישראל לבטל את גזירת אליהו שיהיה רעב בארץ.
^ 6 הרדב"ז בתשובותיו חלק ב תתמ"ב אומר דבר מחודש עוד יותר, על פי חז"ל שיובא להלן, שיונה תבע את כבוד ישראל, ולא רצה שיצא קטרוג עליהם שהם גרועים מן הגויים שחוזרים בתשובה, וכיון שכבש את נבואתו לכבודן של ישראל לא נענש על כך שכבש את נבואתו. ולפי דברינו מדובר כאן לא על נבואה גרידא אלא על שליחות לומר להם דברי מוסר שיחזרו בתשובה, ואין בכך כובש נבואתו, בפרט כאשר לפי דעתו לא יצליח להשפיע עליהם.
^ 7 המהר"ל מפרש שהתורה שנמסרה על ידי משה היתה בדרגה שלא היתה יכולה להמסר על ידי פה ולשון, וזו הסיבה לכבדות הפה.
^ 8 אע"פ שחז"ל אמרו שמשה נענש על כך שסירב לצאת בשליחות ה', וכן יונה נענש על כך והושלך לים, וכן נפסקה נבואתו, הרי זה עונש למעלתם, אבל אין ספק שהם לא עברו על חטא מפורש בתורה שעונשו מיתה בימי שמים, ועמדו על כך המשנה למלך, המנחת חינוך מצוה תקט"ז, והרדב"ז חלק ב תתמב, ועניתי לפי דרכי בשאלה חמורה זו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il