יום ו' כ"ז תמוז ה'תשע"ד
מבצע הפרסים הסתיים, אנו עדיין זקוקים לתמיכתכם
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ח

לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה


עומדים אנו בעצם היום הקדוש עליו נאמר 1 (תהלים פרק קלט טז) "יָמִים יֻצָּרוּ <ולא> וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם", הכתיב הוא "ולא" כי אין דוגמתו בכל ימות השנה, והקרי הוא "ולו" מפני שהוא מיוחד לשמו יתברך, וזה יחודו מכל הימים 2 . יש דורשים פסוק זה על השבת שהוא בבחינת "יָמִים יֻצָּרוּ <ולא> וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם", ויש דורשים זאת על השנה השביעית 3 , השנה יש לנו את שלושת המעלות הללו של יום הכפורים שחל בשבת שחל בשנה השביעית, עאכו"כ שניתן לדרוש את יחודו של יום שהוא "<ולא> וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם".

מהי המשימה העומדת לפנינו ביום הכפורים?
נאמר בתורה (ויקרא פרק טז ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ", ונפסק שיום הכפורים מכפר עם התשובה, ועל כן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב הלכה ז)
"יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים".

והנה בזמן שבית המקדש היה קיים, הכפרה היתה נעשית ע"י עבודת הכהן הגדול בעבודת הקטורת והקרבת הפר והשעיר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". אולם פסוקי התורה מראים שיש לכהן הגדול מטרה אחרת שיש לה חשיבות בפני עצמה להיכנס אל הקודש פנימה אל בית קודש הקודשים, וכך פותחת התורה פרשה זו (ויקרא פרק טז)
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת:".

היינו שכל המשימה של הכהן היא להיכנה לפני ולפנים, ועל כך מזהירה התורה שלא יבוא בכל עת אל הקודש פנימה אלא ביום הכפורים ורק עם קטורת. יחד עם זאת, מיד בפסוק הבא אומרת התורה "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה", ולכאורה היה צריך לפרש את עבודת הקטורת שזהו המכשיר לכניסה לקודש הקודשים, וזה הפירוש "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", ומדוע פתח בקורבנות הכפרה?
אלא נראה ששתי המטרות הללו לזכות להיכנס אל הקודש פנימה, והזכות להתכפר, שתיהן באות כאחת, היינו שהעמידה לפני ה' היא עצמה מכפרת. שבע פעמים בפרשה זו חוזרת התורה ואומרת בפאשה זו "לפני ה'", וזה מלמד שהעמידה לפני ה' היא עצמה מכפרת "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".
ולפי זה נבין את דעתו של רבי יהודה נשיא ש "עצומו של יום הכפורים מכפר" אף בלא תשובה 4 , כיצד אפשר להבין כפרה בלא תשובה, אלא מי שזוכה לעמוד לפני ה' רוח טהרה אופפת אותו, ותשובתו באה בדרך ממילא, וזאת יש לציין שגם לפי רבי יהודה מדובר במי שמכיר ביום הכפורים ואינו פורק עול, אלא שאין לו את כוחות הנפש לקבל קבלה לעתיד, אבל הואיל והוא נכנס לעצם היום הזה, רבי יהודה סמוך ובטוח שאדם זה לא יסתלק מהיום הקדוש בלא הרהורי תשובה.
חז"ל אומרים שביום הכפורים אין רשות לשטן לקטרג. וז"ל (יומא דף כ ע"א)
"שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. ממאי? - אמר רמי בר חמא: השטן - בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי - אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי - לית ליה רשותא לאסטוני".

נראה שהסיבה לכך היא מעלת היום שמעמידה את האדם נוכח ה' ללא כל מחיצות, הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים ועומד בין הכרובים המסמלים יחוד קוב"ה וכנסת ישראל, "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו אל הקודש עד צאתו" ואומרים חז"ל שאפילו מלאך לא נמצא שם באותה שעה, ועאכו"כ שאין מקום לשטן להפריע בשעת יחוד זו. ומן הכהן הגדול ששליח כל ישראל מושפע יחוד זה של אדם נוכח אלוקיו ומתקיים "לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".
יום הכפורים הוא המשך של ראש השנה, שהוא יש מצוות תקיעת שופר, וחז"ל אומרים שכוחה של התקיעה לערבב את השטן, ומבאר התוספות (ראש השנה דף טז ע"ב)
"כדי לערבב את השטן - פירש בערוך [כדאיתא] בירושל' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא".

מה כוחו של השופר להפחיד כל כך את השטן? נראה שזה מפני שקול השופר נכנס לפני ולפנים קודש בקודשים. ויש לכך השלכה הלכתית, הלכה היא ששופר של פרה פסול, מפני שאין קטגור נעשה סנגור, והואיל ושופר של פרה מזכיר את חטא העגל הוא פסול, ואע"פ שאין מקפידים על כך רק בכהן הגדול הנכנס לקודש בקודשים, אומרת הגמ' (ראש השנה דף כו ע"א) "(אע"פ ש) שופר נמי מבחוץ הוא! - כיון דלזכרון הוא - כבפנים דמי ". כלומר זיכרון השופר נכנס לפני ולפנים, ולכן צריך להקפיד בשופר בכל ההקפדות של כהן גדול שנכנס לפני ולפנים. ולכן מתערבב השטן, כי שם בקודש הקודשים אין מקום לשטן לקטרג. ברור הוא שקודש הקודשים כאן הוא פנימיות הלב היהודי שע"י השופר הוא מוציא קולות גנוזים ממעמקי נפשו הטהורה שחטא אינו פוגם שם, ושטן לא יכול לטמא את אותה נקודה יהודית פנימית. כך בר"ה, ומכאן ליום הכפורים שבו הכהן הגדול נכנס בפועל ממש לקודש הקודשים וכך פועל את הטהרה והכפרה לישראל.
עצומו של יום הכפורים הוא יחוד כנסת ישראל "כלה קרואה בנעימה" עם "החתן" הקב"ה, כפי שאומרים חז"ל (תענית דף כו ע"ב)
"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ... וכן הוא אומר (שיר השירים ג') 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו', ביום חתנתו - זה מתן תורה, וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו".

יום הכפורים נקרא יום חתונתו של הקב"ה עם כנסת ישראל בגלל שבו נתנו לוחות שניות, והלוחות הן כעין כתובה שנותן חתן לכלה, וכך אומרת הגמ' שם
"בשלמא יום הכפורים - משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות".

שני דברים מוזכרים כאן הסליחה והמחילה, ויום שניתנו בו לוחות האחרונות, נראה ששניהם אחד הם, החיבור שנעשה בין הקב"ה וכנסת ישראל במתן לוחות, הוא פועל את כפרת היום כפי שאמרנו לעיל "לפני ה' תטהרו".
ועתה אין לנו מקדש ולא כהן גדול מכפר, אבל "ונשלמה פרים שפתינו" ואומרים חז"ל על הפסוק (שיר השירים פרק ד ג) "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה ו) "
'כחוט השני שפתותיך', זה לשון של זהורית, 'ומדברך נאוה', זה שעיר המשתלח, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח, אמר להם 'כחוט השני שפתותיך', רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית, ר' אבהו אמר: עלה (הושע י"ד) 'ונשלמה פרים שפתינו', מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח שפתינו, 'ומדברך נאוה' ".

ויש דבר נבחר מקרבן והוא שברון לב, כפי שאומר דוד המלך ע"ה (תהלים פרק נא יט) "זִבְחֵי אֱ-לֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".
וכך מוסיפים חז"ל לבאר (סוטה דף ה ע"ב)
"א"ר יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה - שכר עולה בידו, מנחה - שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר: (תהלים נא) 'זבחי א-להים רוח נשברה'; ולא עוד, אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר: 'לב נשבר ונדכה א-להים לא תבזה".

(ויקרא רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה ב)
"א"ר אבא בר יודן: כל מה שפסל הקב"ה בבהמה הכשיר באדם פסל בבהמה. עורת או שבור או חרוץ או יבלת. והכשיר באדם 'לב נשבר ונדכה', א"ר אלכסנדרי: ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים. שנאמר 'קרוב ה' לנשברי לב', (שם /תהלים/ קמז) 'הרופא לשבורי לב' (ישעיה נז) 'ואת דכא ושפל רוח', 'זבחי א-להים רוח נשברה, לב נשבר' ".

(מדבר רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה ח)
"למה"ד, מלך שהיה לו אוהב,אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט ושלחן של הדיוט. כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורה של זהב לפניו, כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות. א"ל המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד, למה לא התקנת לי כלום?! אמר לו אוהבו: ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך: חייך! שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך. וכן הקב"ה, כולו אורה שנא' (דניאל ב) 'ונהורא עמיה שרא', והוא אמר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם (שמות כה) 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (שם /שמות כ"ה/) 'ועשית מנורת זהב טהור'?! כיון שעשו באת שכינה, מה כתיב שם (שם /שמות/ מ) 'ולא יכול משה לבא אל אהל מועד', מיד קרא למשה 'ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר' מה דבר אליו 'בהעלותך את הנרות'".
מה שווה האדם? כלי שבור ... מה אנו מה חיינו מה צדקותינו ...
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו משול כחרס בנשבר כחציר יבש וכציץ נובל כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף ...
ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים ...
אבל הקב"ה בחר בנו מכל העמים "ושמנו קראת בשמך ... " ומצד זה אנו חשובים לפניו יותר ממלאכים, ולכן מכוי זה אנו יכולים לבקש "עשה למען שמך וקדש את שמך על מקדישי שמך ... "


^ 1 גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם
יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ <ולא> וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם:
^ 2 אליהו רבה (איש שלום) פרשה א ד"ה דבר אחר ימים "דבר אחר ימים יוצרו ולו אחד, זה יום הכפורים לישראל, שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם, שנתנו באהבה רבה לישראל, ... בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה, ואומר להם להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, בואו ושמחו עמי וכו' ".
^ 3 מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן כ "כיצד ברא לו הקב"ה ימים ובחר לו אחד מהם, שנאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם (תהלים קלט טז), ואיזה הוא, אמר ר' לוי זה יום השבת. ברא שנים ובירר לו אחד מהם, זו שביעית, שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב). ברא שבועים ובירר לו אחד מהם, זה היובל, שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה (שם שם /ויקרא כ"ה/ י). ברא ארצות ובחר לו אחד מהם ארץ ישראל".
^ 4 תלמוד בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר, חוץ (מפורק עול) +מסורת הש"ס: [מהלועג על חבירו]+ ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר! - אפילו תימא רבי, תשובה בעיא יום הכפורים - יום הכפורים לא בעיא תשובה.
חזרה למעלה