יום ג' ז' אלול ה'תשע"ד
פרויקט הניסים ב"צוק איתן" - עזרו לנו בתיעוד
Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

טבת תשס"ח

לא תכחשו


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה

סיפורה של מצוה
הדי הויכוח בין שתי הנשים נשמעו למרחוק, והגיעו עד לחדרו של רבי אליהו חיים מייזל רבה של לודז'. הרב שלח את משמשו לקרוא לאותן נשים ולראות על מה הויכוח הסוער, ושמא ניתן יהיה להשכין שלום ביניהן. הנשים באו והתייצבו בפני הרב, וסיפרו לו כי אתמול תלו כביסה באותו מקום, וכשחזרו לשם היום התברר כי בגדיה של האחת נגנבו כולם ואילו של השניה נשארו תלויים ועומדים. והנה כל אחת מהנשים טוענת כי בגדי השניה הם שנגנבו ואילו שלה נשארו. כשסיימו להרצות את טענותיהן ביקש מהן הרב כי יביאו את הבגדים אל חדרו. לאחר דקות ספורות נערמה ערימה גדולה בגדים, שבהם בגדי נשים, גברים ילדים ותינוקות. הרב ביקש מהם ללכת ולשוב לאחר שעה קלה. הוא קרא לרבנית וביקש ממנה להוסיף לערמה בגדים משלהם. לאחר שחזרו הנשים ביקש מאחת להשאר ומהשניה לצאת. הוא שאל את האשה האם אלו בגדיה, משענתה בחיוב שאל אותה האם היא בטוחה בזאת, היא עיינה בבגדים, והחלה למיין ואמרה כי לא כל הבגדים שלה. הרב ביקש מהנשים להתחלף, וחזר שוב על שאלותיו לאשה השניה. האשה עיינה בבגדים וטענה בתוקף כי הם שלה. נזף בה רבי אליהו חיים ואמר לה כי רמאותה התגלתה שכן בערמה זו ישנם בגדים השייכים לו ולמשפחתו כך שאין אלו בגדיה כלל.
*
יום אחד בא יהודי הדור פנים אל רבי אליהו חיים, ואמר לו כי הינו אורח בלודז', והתכוון ליסוע כעת חזרה לביתו אולם כשהלך לתחנת הרכבת גילה כי ארנקו ושעונו נעלמו. הוא נזכר כי הניחם לפני השינה תחת הכרית ושכח בבוקר לקחתם משם. הוא רץ בזריזות למלון וביקש מבעל המלון את המפתח לחדר. בעל המלון התלווה איתו לחדרו, שם נוכח לראות כי כבר סידרו את החדר. לתדהמתו התברר כי הארנק והשעון אינן תחת הכרית אלא נלקחו משם כבר. בעל המלון הזדעק, כשהבין כי האורח חושד בו בגניבה, ואמר כי ממלונו מעולם לא נגנב דבר וכנראה נגנבו ממנו בדרכו לרכבת וכדומה. האורח שהבין כי אינו יכול להוכיח דבר, העמיד פנים כמאמין לדבריו, והזדרז לבית הרב. הרב אמר לשמשו כי יקרא לבעל בית המלון, שהיה חשוד אצל הרב במעשי מרמה רבים. כשהגיע האיש הרב אמר לו מיד כי ישנו חשד שהוא לקח את החפצים. האיש כמובן הכחיש והתחיל דיון ממושך. בשלב מסוים ביקש הרב מבעל בית המלון את קופסת הטבק שלו. הרב נטל את הקופסה והריח בה ממושכות. לאחר כמה דקות הרב ביקש את סליחתו מהיושבים ופנה החוצה. הוא נתן לשמשו את קופסת הטבק ואמר לו ללכת לבית המלון ולומר לבעלת הבית כי בעלה מבקש את השעון והארנק שהאורח שכח, ולראיה שלח עימו את קופסת הטבק שלו. לאחר מספר רגעים חזר השמש עם הארנק והשעון, הרב חזר לחדרו וביקש מהאורח לתת סימנים על חפציו. ואז החל הרב לצעוק על בעל המלון כי הינו גזלן ולראיה הוציא את הארנק והשעון של אורחו.


מצוה להורות

בלאו זה כלול כל סוג של כפירת ממון, כלומר ממון של הזולת הנמצא בידי חברו, והוא מסרב להשיבו. ממון זה יכול להיות אבידה שמצאה ומסרב להשיבה, פיקדון שאינו מחזיר, גניבה וגזילה וכדומה.
אדם הכופר בממון ואינו משיב ממון זולתו הרי הוא פסול לעדות!
התורה הקפידה מאוד בדיני ממונות, ובכל ספק ומחלוקת בין שני צדדים יש לפנות לבית דין הפוסק על פי דיני התורה שיכריע בויכוח. וכבר אמרו חז"ל: "צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופן... לפי שאין פושטין ידיהן בגזל" (סוטה י"ב), כלומר ברור להם כי כל ממונם הינו כשר למהדרין ואין בו שום חשש של גזל.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה