ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

24. מידת הקנאה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מידות ובין אדם לחברו פיתוח האישיות ותיקון המידות דרכים בפיתוח האישיות מידות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (5 ד') הורד mp3
שלח לחבר

שבט תשס"ב

24. מידת הקנאה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

אחת המידות הרעות שהאדם סובל מהן ביותר היא הקנאה.
מי שנגוע בתכונה זו הוא מסכן. הקנאה הורסת אותו. זה כמו ריקבון פנימי שאוכל את האדם מבפנים, והוא מה שאמר החכם מכל אדם: "ורקב עצמות קנאה". פעמים שיש לאדם כל טוב, וכל עוד שהוא לא ידע שיש לחברו דבר נוסף הוא היה מאושר. אך כאשר נודע לו שלאחר יש משהו יותר הוא מקנא ואינו יכול כבר להנות אפילו ממה שיש לו. אין הגיון לקנאה. המקנא - טיפש וסכל. אילו לשני לא היה דבר נוסף הוא היה מאושר במה שיש לו. כעת שיש לשני מכשיר חדש, הוא עצב ומצטער. מה זה צריך להפריע לך, מה שיש לשני? מה זה מועיל מה שאתה מקנא? כמובן, שורש הדבר הוא חסרון אמונה. המאמין אינו מקנא. המאמין שהכל בא מאת ה', הנותן לכל אדם את הראוי לו והכל לטובה, ואין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כמלוא הנימה". המאמין אינו מקנא ואינו יכול כבר להנות אפילו ממה שיש לחברו. הקנאה מצויה בין בעלי אותה אומנות. שניהם עושים אותו דבר, מדוע השני מצליח יותר? זה כואב, זה מעליב. לפעמים אדם לא מרגיש כמה הקנאה אוכלת אותו, כמה הוא סובל ממנה, ולכן חשוב שהאדם יהיה מודע לחסרונה של מידה זו, ועצם הידיעה כבר מרימה אותו ובולמת במידה מסויימת את התפשטותה.

ההשוואה בין אחד לשני אינה צודקת, כי אין אדם דומה לחברו לא במראה, לא במידות. כל אדם הוא בריה מיוחדת ויחודית, ולכל אדם תפקיד משלו לפני מבנה כוחותיו. לכל אחד מעלות וחסרונות. אי אפשר למדוד את המעלות של האחד כנגד המעלות של השני, כי הן שונות זו מזו. האחד חכם, השני בעל מידות. האחד בריא, השני עשיר. אי אפשר להשוות כי אין אדם יודע את העתיד. לאחד טוב היום, אבל מי יודע מה יהיה מחר, לשני רע היום אבל מחר יהיה טוב. מה יש לקנא במעלה זמנית שיש לשני. כל עוד אין אדם יכול להסתכל במבט מקיף ושלם שבוחן את העבר ואת העתיד, שבוחן את הכל ביחד, אין סיבה לקנא, ואין סיבה לרצות להיות כמו השני. זה כלל לא בטוח שלשני בסה"כ יותר טוב. להיפך הנכון: זה בטוח שיש לכל אחד בדיוק מה שצריך שיהיה לו, והוא בהחלט רשאי להיות שמח בחלקו. בקיצור, הקנאה באה מתוך ראיה צרה ומצומצמת. לא רואה את העתיד, לא את העבר, אלא מביטה בפרט מסויים בו יש מעלה לשני יותר מאשר לו. לא צריך להצר את המבט ולסבול.

אמנם לפעמים הקנאה יכולה להועיל, היא מגרה ומעוררת את האדם להתקדם: "קנאת סופרים תרבה חכמה". אכן קנאה שהיא מזרזת יש בה צד טוב, אבל אעפי"כ עדיף למצוא דרכים אחרות לזרוז למיצוי עצמי. ההתקדמות צריכה לבוא מתוך דחף פנימי עצמי ולא מפני שהשני הצליח וצריך להשיג אותו. ולכן אמרו חכמים: "בעקבתא דמשיחא חכמת סופרים תפרח", כנראה בגלל שהיא באה מקנאת סופרים והקנאה גורמת לריקבון, ולעתיד-לבוא אומר הכתוב: "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il