ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מחצית השקל | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע ארבע פרשיות שקלים Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ב

מחצית השקל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' דוד ב"ר אברהם לוי מלמד

"באחד באדר משמיעים על השקלים". חכמינו ז"ל אמרו שמשה רבנו התקשה במצות מחצית השקל עד שהקב"ה הראה לו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד. חכמינו למדו זאת מלשון הכתוב "זה יתנו", כלומר הקב"ה הראה לו את המטבע ואמר "זה יתנו".

תמוה לכאורה, במה נתקשה כל-כך משה, עד שהקב"ה היה צריך להמחיש לו מהי צורת המטבע של מחצית השקל. האם הבעיה היתה שמשה רבנו היה אדם רוחני שלא התמצא בכסף ולא ידע איך נראית המטבע של מחצית השקל?
אמנם היו גדולים בישראל שלא הכירו ערך המטבעות ולא הביטו בצורתו של מטבע. אפשר לומר זאת גם על מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שלא ידע צורתא דמטבע. הוא לא ידע מחירים של מוצרים. היה מופשט מזה.
אך נראה שלא זו היתה הבעיה אצל משה רבנו, שכן אילו זו היתה הבעיה, מדוע הקב"ה הראה למשה מטבע של אש? איך אפשר להכיר על-פי מטבע של אש צורת מטבע? ומדוע ציינו חכמים שהקב"ה לקח כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו?

על כן נראה שהקב"ה הראה למשה את התוכן העמוק של מצות מחצית השקל, שזו מצוה הבאה לכפר על חטא העגל. כיצד מכפרת מצוה קטנה, שכל אחד נותן מטבע קטנה, מחצית השקל, על חטא כה חמור? אלא שהערך של מצוה זו אינו נמדד במעשה הפרטי של כל אחד ואחד, אלא במשמעות הכללית היוצאת מן המצוה שעולה עד לכסא הכבוד. המטבע הניתנת על-ידי כל אחד ואחד נהפכת שם למטבע של אש.
זהו שאמר הכתוב "זה יתנו", והראה לו הקב"ה מטבע של אש, כלומר הם יתנו מחצית השקל. אבל בעצם המצוה הזו מתעלה מעלה מעלה ונהפכת למטבע של אש מתחת לכסא הכבוד. זה באמת מה שבסופו של דבר יתנו.
כאשר כל ישראל משתתפים ביחד במצוה אחת וכולם נותנים בשוה, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, ובכסף זה נעשית עבודת בית-המקדש, האחדות השלמה של כל ישראל כולם בעבודת בית-המקדש, מביאה להשראת שכינה בישראל, וכבוד ד' נראה, וזהו כסא הכבוד.

עבודת בית-המקדש, קרבנות הציבור, התמידים והמוספים, צריכים להיות מכסף מחצית השקל דוקא. אין להביא אותם מנדבת יחיד. קרבנות הציבור צריכים להיות משל הציבור כולו. כלל ישראל הוא תמיד בטהרתו ובצדקתו. "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". הכלל תמיד צדיק, החטא נמצא רק ביחידים ולא בכלל. לכן, כל מצוה כללית יש לה ערך מיוחד, שלמות מיוחדת. אף אמנם שכל יחיד משתתף בסכום קטן, אך התחיבותו אל הכלל מעלה אותו למדרגה של שלמות.
לכן במצוה זו נתקן חטא העגל. הפרט מתחבר אל הכלל ומטהר על ידו.
במצוה זו שהינה עבודת ד' כללית, בבית המקדש, תוקן החטא של עבודה זרה. ועל פי זאת ניתן לפרש ש"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", פירושו לא רק בכמות הכסף, אלא גם באיכות. שאם אמנם מי שהוא דל בכוונתו, אינו מתכוון בכל הלב. אין זה גורע במצוה, כי כוונתו לא ממעיטה מערך המצוה, כי כל יחיד בטל כלפי הציבור כולו. עשיר - במובן זה שהוא עשיר בכוונת המצוה, לא ירבה ולא יפריז בערך כוונתו האישית, כי כוחה המיוחד של המצוה הזו היא בהיותה מצוה כללית של כל ישראל כאחד.

חטא העגל שהוא חטא עבודה-זרה מתוקן על-ידי עבודת ד' הכללית בבית-המקדש, הנעשית על-ידי תרומות מחצית השקל של כל ישראל אשר עולה באחדותם של ישראל, ונהפכת למטבע של אש תחת כסא הכבוד.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il