ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצוות השמחה והחסד בפורים ;">

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר הלכות פורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (42 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (42 ד')

ישיבת הר ברכה
אדר תשע"ה

מצוות השמחה והחסד בפורים


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה


פורים




א - השמחה והחסד
מצוות הפורים: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט, כב).
מצוות השמחה בפורים מיוחדת במינה, שהיא באה לידי ביטוי גם בצדדים הגשמיים שבחיים. כמו שהגזירה היתה על הרוח והגוף, כך השמחה על ההצלה צריכה להיות ברוח ובגוף. ולכן בנוסף למצוות קריאת המגילה שמבטאת את הצד הרוחני שבאדם, ישנה מצווה לערוך סעודה למשתה ושמחה. ויש דגש על שתיית יין עד מצב של איבוד הדעת במידת מה, כדי לבטא בכך, שישראל קדושים, ואפילו במצב של איבוד הדעת נשארים קשורים ודבוקים בה' יתברך.
השמחה צריכה להיות בהוספת אהבה ואחדות בין ישראל. וזו השמחה האמיתית, שמבטאת את התרחבות החיים והתפשטותם באהבת הבריות. אבל אדם שאוכל ושותה לעצמו, הוא אדם מצומצם ומוגבל שטרוד בסיפוק תאוותיו בלבד, ולעולם לא יגיע לשמחה של ממש. לכן נצטווינו לשלוח מנות איש לרעהו.
ואין להסתפק בהרבות אהבה בין החברים אלא צריכים לדאוג גם לעניים שאין להם יכולת לשמוח, ולכן נצטווינו לתת מתנות לאביונים, כדי שאף הם ישתתפו בשמחת הפורים. וכל המתעלם מצער העניים, גם אם ידמה לעצמו שהוא שמח עם חבריו, באמת אינו אלא הולל, שמתעלם מהחיים האמיתיים. הוא בורח מהמחשבות על הצער שבעולם, ורק כך הוא מצליח לעשות את עצמו שמח לזמן מה. אבל המציאות הקשה הרי לא תיעלם בעת שישתה יין וישתכר, ולכן בתוכו פנימה הוא יודע שלא מגיע לו להיות שמח, והוא נותר עצוב. אבל מי שדואג לשמח את העניים והמסכנים, יש ערך לחייו והוא יכול לשמוח באמת ובצדק. וזהו שנצטווינו לתת בפורים מתנות לאביונים.

ב - אחדות ישראל בפורים

פורים הוא יום מיוחד לגילוי אחדותם של ישראל. גזירת המן הרשע היתה כנגד כל ישראל, בלא הבדל בין צדיקים ורשעים, עניים ועשירים. ומתוך מגמתם של שונאי ישראל אפשר ללמוד שסגולת ישראל קיימת בכל יהודי, ועל כן רצו להרוג את כולם. והקב"ה הציל את כולנו, והפך לנו את היגון לשמחה, ולכן השמחה בפורים צריכה לכלול את כל ישראל, וכפי שנצטוונו לשלוח מנות איש לרעהו ולתת מתנות לאביונים.
יתר על כן, מפני הפירוד שהיה בישראל יכול היה המן הרשע לבוא ולקטרג, וכך רמוז בדבריו למלך אחשוורוש: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ... אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם..." (אסתר ג, ח-ט). וכן הפרת הגזירה נעשתה על ידי ההתאחדות, כמו שאמרה אסתר למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" (אסתר ד, טז). ומתוך כך נתבטלה הגזירה.
והאחדות היא תנאי לקבלת התורה, וכמו שנאמר במתן תורה (שמות יט, ב): "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר", ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י). "כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה" (מכילתא שם), ואז אמר הקב"ה: "הרי שעה שאני נותן תורה לבני" (ויק"ר ט, ט). וכמו שספר תורה שחסרה ממנו אות אחת כולו פסול, כך אילו היה חסר יהודי אחד מששים ריבוא יהודים שעמדו במתן תורה, לא היינו זוכים לקבל את התורה. וכן בפורים, על ידי הגזירה שאיחדה את כל ישראל נגאלנו ואף זכינו לקבל מחדש את התורה, כפי שאמרו חז"ל (שבת פח, א), שחזרו ישראל וקבלו את התורה מאהבה בימי אחשוורוש. וכך בכל שנה, מתוך האחדות שמתגלה בפורים, הננו יכולים לשוב ולקבל את התורה בשמחה.

ג - מתנות לאביונים
מצווה על כל אדם מישראל שייתן מתנות לאביונים בפורים. ובשתי מתנות, מתנה אחת לכל אביון, יוצא ידי חובתו, וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח. המתנה יכולה להיות כסף או דבר מאכל, אבל לא יתן בגדים או ספרים, מפני שיש אומרים שהמתנות צריכות להיות מדבר שאפשר ליהנות ממנו בסעודת פורים, ועל כן יש לתת מאכלים או כסף שאפשר לקנות בו מאכלים. ואף שהמתנה צריכה להיות ראויה לסייע לסעודת פורים, לאביון מותר לעשות במתנה מה שירצה, ואין הוא חייב להשתמש בה דווקא לצורכי סעודת פורים (שו"ע תרצד, א, רמ"א ב, מ"ב ב).
שוויה של כל מתנה צריך להיות כשיעור שאפשר לקנות בו מאכלים פשוטים שמשביעים כארוחה קטנה ופשוטה, כמו למשל מנה פלאפל או כריך. ואם יתן שיעור של שקל לכל מתנה - יצא ידי חובה, מפני שאפשר לקנות בו לחם בנפח של שלוש ביצים (כשלוש פרוסות), שהוא מאכל שאפשר לשבוע ממנו בצמצום. וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח (ועיין בהמשך ח).
אין לתת מתנות לאביונים מכספי מעשר כספים, מפני שאין אדם רשאי לקיים את חובתו בכסף שהוא חייב לתת לצדקה. אבל אפשר לחשב שקל אחד לכל מתנה, ולהוסיף ולהגדיל את המתנה מכספי מעשר הכספים.
אביון הוא עני שאין לו כסף לצרכים הכרחיים לבני ביתו. והכל יחסי לזמן ולמקום. היו זמנים שבהם מי שהיה לו לחם לאכול ושני בגדים ללבוש כבר לא נחשב עני, וכיום גם מי שיש לו ארבעה בגדים ללבוש ולחם וגבינה לאכול עדיין נחשב לעני.
אפשר לתת את המתנה גם לילד עני, ובתנאי שתהיה לו דעת שלא לאבד את הכסף. הנותן שיעור שתי מתנות לזוג עניים, יצא ידי חובת שתי מתנות. וכן אם נתן שיעור שתי מתנות לאלמנה ובנה הקטן הסמוך על שולחנה, יצא ידי חובת שתי מתנות. אבל הנותן שתי מתנות לאביון אחד, אפילו אם נתנן בזו אחר זו, לא יצא, כי צריך לתת לשני אביונים. 1
מי שאינו מכיר שני אביונים, או שהוא מתבייש לתת להם את המתנות, ייתן את מתנותיו לגבאי צדקה הגון, והוא יחלק בשליחותו את המתנות לאביונים. והגבאים צריכים להשתדל לתת לאביונים את המתנות באופן שיוסיף להם שמחה בסעודת פורים. 2

ד - משלוח מנות
מצווה על כל אדם לשלוח לרעהו שתי מנות בפורים, כדי להרבות אהבה ביניהם. ריבוי האהבה שבין ישראל שייך למהותו של יום הפורים, מפני שבפורים התגלתה קדושת ישראל, שהם דבקים בה' ובתורתו, וניצוץ מאותה קדושה קיים בכל יהודי. ועל כן ראוי בפורים להביע בפועל את האהבה בינינו (ועיין לעיל ב).
והמנות הם בדברי מאכל, כדי להרבות בשמחת הפורים, וידוע שכאשר אדם אוכל מאכלים טובים וטעימים משל חבירו, האהבה ביניהם מתחזקת. ועוד טעם, שישנם אנשים שאינם עניים ממש, ויש ביכולתם לקנות צרכי סעודה בסיסיים, אבל אינם יכולים לקנות מאכלים לסעודה נאה, ועל ידי משלוחי המנות אפשר לתת להם בדרך של כבוד מאכלים טובים לסעודת פורים.
והדין הוא שבשתי מנות שאדם שולח לרעהו יוצא ידי חובתו. ותקנו לשלוח לכל הפחות שתי מנות כדי להביע במשלוח אהבה, כי במנה אחת אפשר להועיל לחבר שלא יישאר רעב, אבל כאשר שולחים לחבר שתי מנות, רוצים שהוא גם יהנה בגיוון המאכלים. וכל המרבה במשלוח מנות, כדי להרבות באהבה ואחווה ושלום ורעות בינו לרעיו, הרי זה משובח. 3

ה - באיזה מנות מקיימים המצווה
שתי המנות צריכות להיות שונות זו מזו, כמו למשל לחם ובשר, או בשר ואורז, או דג וביצים, או עוגות ותפוחים. וכן אפשר לשלוח שתי מנות של בשר בטעמים שונים, כגון מנה אחת מבושלת והאחרת צלויה, או ששתיהן מבושלות אבל מאיברים שונים, שעל ידי כך טעמן וצורתן שונים. וכן אפשר לשלוח שני מינים של עוגה, ובתנאי שיהיו שונים בטעמם ומראם.
השולח לחבירו בגד או ספר, אף שהם בוודאי משמחים ומבטאים אהבה, לא יצא ידי חובתו, מפני שהמנות צריכות להיות בדברי מאכל. אמנם לאחר שאדם קיים את מצוותו בשתי מנות של מאכלים, יכול, אם ירצה, להוסיף עוד מתנות כדי להרבות באהבה ואחווה.
השולח עוף חי לחבירו, לא יצא ידי חובתו, מפני שאינו ראוי לאכילה, כי צריך לשוחטו ולחותכו ולמולחו ולבשלו. ואפילו אם שלח בשר חי שעדיין לא בושל, יש אומרים שלא יצא ידי חובתו, אלא צריך לשלוח מנות מוכנות לאכילה. ואפשר לשלוח קופסת שימורים, מפני שבקלות אפשר לפותחה ולאכול את המאכל שבה.
בקבוק של משקה שיש לו חשיבות, כמו יין או בירה או מיץ טעים, לדעת רוב הפוסקים נחשב כמנה, ואפשר לקיים את המצווה בשני משקים. ויש מחמירים שמשקה אינו נחשב כמנה. ואף שהלכה כדעת רוב הפוסקים, הרוצה לצאת ידי כולם ישלח לפחות משלוח אחד שיהיו בו שתי מנות של מאכלים.
כל מנה צריכה להיות כשיעור שאפשר להגיש לפני אורח בדרך כבוד (ערוה"ש תרצה, טו). אבל שזיף אחד, למשל, אינו בשיעור שאפשר לכבד בו אורח, ולכן הרוצה שמנה אחת תהיה משזיפים, צריך לצרף כמה שזיפים כדי שיחשבו למנה.
ויש אומרים, שכל מנה צריכה להיות בנפח של כשלוש ביצים. ויש מוסיפים עוד, שהמנות צריכות להיות חשובות לפי ערך השולח והמקבל, שאם הם עשירים, המנות צריכות להיות חשובות ומשמחות לפי ערכם. אבל אם אין המנות נחשבות בעיניהם, לא יצאו בהן ידי חובה. ולכתחילה ראוי להקפיד שאכן בכל מנה יהיה כשיעור שלוש ביצים לפחות, ושהן יהיו חשובות ומכובדות בעיני השולח ובעיני המקבל. 4

ו - החייבים במשלוח מנות ומתנות לאביונים
כל יהודי חייב במשלוח מנות ומתנות לאביונים. ואף שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, כיוון שאף הן היו באותו הנס, אף הן מחויבות במצוות הפורים. ומפני הצניעות, יש להקפיד במשלוחי המנות, שאשה תשלח לאשה, ואיש ישלח לאיש. אבל במתנות לאביונים, אין צריך להקפיד בזה, כי בנתינת צדקה אין כל כך קירוב דעת (רמ"א תרצה, ד, ושם מובא חשש קידושין במשלוח מנות).
גם אשה נשואה, חייבת במצווה. נמצא אם כן, שזוג נשוי חייב לשלוח שני משלוחי מנות, אחד מהאיש ואחד מהאשה. ובכל משלוח צריכות להיות שתי מנות. ואף שבמשלוח מנות, העיקר הוא קירוב הדעת שבין השולח למקבל, נראה שאין צורך לציין במפורש שמשלוח זה מהאיש וזה מהאשה, אלא מספיק שדעת השולחים תהיה שמשלוח זה של האיש ומשלוח זה של האשה. ואין כאן פגם בקירוב הדעת, שהואיל והם זוג נשוי, ברור שהמשלוח שייך לשניהם, וקירוב הדעת נעשה כלפי שניהם.
למתנות לאביונים זוג נשוי צריך לתת כשיעור ארבע מתנות, שתי מתנות מהאיש, ושתי מתנות מהאשה. ואין צורך שהאשה תתן בידיה את המתנות, אלא יכול בעלה לתת את המתנות עבורה. וכן אפשר שיתן את ארבע המתנות לשני עניים, מתנה אחת ממנו ואחת ממנה לעני אחד, ומתנה אחת ממנו ומתנה אחת ממנה לעני אחר. והמנהג כיום לתת את המתנות על ידי גבאי צדקה, והוא מקבל כסף כשיעור ארבע מתנות, ומחלקם בשמם לשני עניים.
ילדים שהגיעו למצוות, אף שהם סמוכים על שולחן הוריהם, כיוון שהגיעו לגיל מצוות, חייבים במצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים. את משלוח המנות שעניינו להרבות באהבה הם צריכים לשלוח במפורש בשמם, ואת המתנות לאביונים יכולים ההורים לתת עבורם.
גם ילדים שהגיעו לגיל חינוך, ראוי לחנך למצווה, ויש שמחנכים אותם על ידי ששולחים אותם להביא את משלוחי המנות, ויש שאף נותנים להם מנות משלהם כדי שיתנום לחבריהם. ובמתנות לאביונים, יש שנוהגים לתת להם כסף כדי שיתנום לעניים, ויש שנותנים בעצמם את הכסף עבור הילדים, ובזה שמספרים להם על כך מחנכים אותם למצוות. 5
עני המתפרנס מהצדקה, חייב במשלוח מנות ומתנות לאביונים. ואם אין לו מאכלים אלא כדי סעודתו בלבד, יחליף עם חבירו, זה ישלח לזה את סעודתו, וזה ישלח לזה את סעודתו, ויצאו שניהם ידי משלוח מנות איש לרעהו. וכך יעשו לגבי מתנות לאביונים (שו"ע תרצה, ד; מ"ב תרצד, א-ב).

ז - זמן נתינת המתנות והמנות ושליחות בקיומם
שליחת המנות איש לרעהו ונתינת המתנות לאביונים צריכה להתקיים ביום הפורים, שנאמר (אסתר ט, כב): "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". ואם נתנם בליל פורים לא יצא ידי חובתו. 6
מי שלא מצא אביונים לתת להם מתנות בפורים, יפריש את מתנותיו וישמרם עד אשר ימצא אביונים, ובעצם הפרשתו הוא מקיים את המצווה. וכן גבאי שלא הצליח לחלק לאביונים בפורים את כל הכסף שנתנו לו, יחלק להם אחר הפורים (שו"ע תרצד, ד).
אבל משלוח מנות שייך דווקא ליום הפורים, שאז המצווה להרבות באהבה ושמחה בין רעים. ומי שהיה לבדו בפורים, ולא היה לו שם חבר לתת לו את המנות, אינו יכול להשלים את מצוותו אחר הפורים. וכיום שיש טלפונים, ניתן לבקש מחבר שיתן עבורו בפורים משלוח מנות, ויצא בזה ידי חובה.
מי שחושש שבפורים לא ימצא אביונים, יכול לתת לגבאי צדקה את כסף המתנות לפני פורים, אולם יסכם כי הכסף ישאר שלו עד יום הפורים, וביום הפורים יתן הגבאי את הכסף בשליחותו לשני אביונים. וכן מי שיימצא לבדו ביום הפורים, יכול להכין משלוח מנות, ולהפקידו בידי חבירו, ולמנות אותו לשליח למסור בשמו ביום הפורים את משלוח המנות לחבר אחר. 7

ח - בין משלוח מנות למתנות לאביונים
משלוח מנות נועד להוסיף אהבה ואחווה בין אדם לחבירו, ועל כן השולח מנות לחבירו בעילום שם לא יצא ידי חובתו. לעומת זאת, מתנות לאביונים הם כצדקה, שנועדו לעזור לעני באופן הטוב ביותר. ולכן כשאפשר, עדיף לתת את המתנות לעניים בעילום שם.
המזמין את חבירו לסעודת פורים, יכול לקיים בכך משלוח מנות או מתנות לאביונים. אם הוא רוצה לקיים בזה משלוח מנות, יניח לפני חבירו שתי מנות בבת אחת, ויאמר לו שזה משלוח מנות (כה"ח תרצה, מב).
ואם הוא רוצה לקיים בסעודתו מתנות לאביונים, עדיף שלא לומר זאת לעני, כדי שהעני יקבל את המתנה בדרך מכובדת יותר ובאהבה ושמחה. וזו דרך מהודרת מאוד לקיום המצווה. וכן אפשר לתת לעני משלוח מנות ובו מאכלים טובים ומועילים בעילום שם, והעני לא יתבייש, ואף יחשוב שנתנו לו את משלוח המנות מתוך אהבה שאוהבים אותו ולא מפני עוניו. 8
כתב הרמב"ם (מגילה ב, יז): "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר (ישעיהו נז, טו): לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".
כלומר, מצד הדין רשאי כל אחד להחליט במה הוא מעדיף להשקיע יותר, במשלוח מנות ובצרכי סעודתו או במתנות לאביונים. אלא שלכתחילה, הרוצה לקיים את המצווה על פי הדרכתם של חכמים, ראוי שיעדיף להרבות במתנות לאביונים. ויעשה חשבון כמה הם הוצאותיו על משלוח המנות ועל סעודת הפורים, ויתן לעניים יותר. ומי שנותן כל חודש מעשר-כספים לעניים או ללומדי תורה, רשאי להחשיב גם את המעשר-כספים בחשבון, ואם יחד עם המעשר-כספים יצא שנתן לעניים יותר, נמצא שהידר במצווה כפי הדרכת חכמים. ומתוך כך יזכה לשמחה הגדולה והמפוארת.




^ 1.. במחזיק ברכה כתב בשם זרע יעקב יא, ששווי כל מתנה צריך להיות כמחיר מאכל בנפח שלוש ביצים, שזה שיעור סעודה מזערי. וטוב שזה יהיה כשיעור שאפשר לקנות בו ארוחה פשוטה כמו לחמנייה ולבן, או מנה פלאפל וכיוצא בזה. ומ"מ בלחם כשיעור שלוש ביצים יוצאים. ובמ"ב תרצד, ב, כתב בשם הריטב"א, שאפילו פרוטה אחת נחשבת מתנה. ושווי פרוטה כיום הוא כשלוש אגורות. אולם כיוון שיש כאן ספק בדברי קבלה, יש להחמיר. ועוד שכיום לא ניתן לקנות בשווי פרוטה דבר, ואולי גם הריטב"א יסכים שכיום אין יוצאים בשווי פרוטה (וכן פקפק הסמ"ע חו"מ פח, ב, אם אפשר לקדש אשה בפרוטה, וכן הש"ך יו"ד רצד, טז, לעניין חילול נטע רבעי). וא"כ צריך לתת שיעור שאפשר לקנות בו משהו, וזה קרוב לשקל. ועיין בכה"ח תרצד, ז ו-יב, ותורת המועדים י, ב; י, יב.
^ 2.. בעבר היו הגבאים קונים עגלים ושוחטים אותם לצורך סעודות פורים של העניים. ולא היו רשאים לצמצם בקניית העגלים כדי להשאיר כסף לצרכים אחרים של העניים, אלא היו מכינים מאכלים לצורכי הסעודה בשפע, ואם נותר כסף, היו מפנים אותו אחר פורים לשאר צרכי העניים (ב"מ עח, ב; שו"ע תרצד, ב).
^ 3.. הטעם העיקרי במשלוח מנות, להרבות אהבה ואחווה, שזה עניין היום. וכך כתב המהר"ל באור חדש ט, כב, ומהר"ש אלקבץ במנות הלוי. ובתרומת הדשן קיא, כתב, שהמנות לצורך סעודת פורים, ולסייע למי שחסר לו.
כתב בשו"ת בניין ציון מד, שלכתחילה יש לשלוח את המנות על ידי שליח, והרבה פוסקים לא כתבו כך. וע' תורת המועדים ט, כג. כתב הרמ"א תרצה, ד, שאם שלח את המנות לחבירו, וחבירו לא רצה לקבלם, יצא ידי חובה. והטעם, כי כבר הביע בזה את אהבתו. אולם הפר"ח והחת"ס חלקו עליו. ונטיית רוב האחרונים להחמיר. ראוי לציין כי לדעת כמה אחרונים צריך לשלוח את שתי המנות ביחד (כה"ח תרצה, לו, ותורת המועדים ט, יא).
^ 4.. למ"א בשם מהרי"ל, צריך שהמנה תהיה מוכנה לאכילה, ולכן אין יוצאים בבשר חי, ולפר"ח יוצאים בבשר חי. ובמ"ב תרצה, יט, הביא את שתי הדעות. ובשאר מתנות שאינם מאכלים, ק"ו שאין יוצאים, שהמנות צריכות להיות כאלה שאפשר לשמוח באכילתם בפורים. אמנם להלכות קטנות ב, קסג, יוצאים גם במעות או בגדים אם יכול למוכרם מיד ולקנות בדמיהם מאכלים. וכאמור דעת רוה"פ אינה כן. ועיין בתורת המועדים ט, ג, והלח"ב יג, ד.
אף שהמנות נועדו לסעודה, ולכאורה היה עדיף לשלוח מאכלים הראוים לסעודה, נהגו רבים לשלוח עוגות ומיני מתיקה, וכ"כ בשכנה"ג, והחיד"א ור' חיים פלאג'י. והטעם כי הם משמחים, והם נשמרים זמן רב. לעומת זאת, אם ישלחו מנות של בשר, יש חשש שהן יהיו מיותרות ויהיה קשה לשומרן.
משקה, לרוה"פ נחשב מנה, וכ"כ רבים, וביניהם: תה"ד קיא, ט"ז תרצה, ד, לבוש, פר"ח, מ"ב יט. וכ"כ בערוה"ש יד, שאפשר לצאת בשני משקים. אמנם לדעת רבנו חננאל, אין יוצאים במשקה. ולגבי פת, יש מי שרצה לומר שאין יוצאים, אבל אין כן דעת שאר הפוסקים, ועיין בתורת המועדים ט, ה; ט, ז, הלח"ב יג, ג.
כתב הבא"ח תצווה טז, שצריך להניח את שתי המנות בשני כלים, ורוה"פ לא הזכירו זאת, ומשמע רק שצריך שיהיה ניכר שהן שתי מנות. אמנם למי שסובר שאפשר לצאת במאכל אחד בכמות של שתי מנות, אפשר להבין את הצורך בשני כלים. וכ"כ בציץ אליעזר יד, סה, ששיעור מנה הוא כשלוש ביצים נפח, ויכול לצאת בסוג אחד של אוכל כשיעור שתי מנות, וצריך לחלקם. אולם לדעת ערוה"ש תרצה, יד, וא"א בוטשאטש, אין יוצאים בסוג אחד. וכן דעת מקראי קודש פרנק סו"ס לח. ועיין בתורת המועדים ט, ד; ט, ח, והוסיף שבשר משני מקומות או בבישולים שונים נחשב כשתי מנות.
כתב בערוה"ש תרצה, טו, שאין יוצאים בשיעור כזית או רביעית, אלא צריכה כל מנה להיות כשיעור שראוי להתכבד בה. ולכך נוטה בא"א בוטשאטש. ואמנם המהרש"א מיקל בפחות. אבל בפשטות יש להחמיר שהמנות יהיו ראויות להגשה. וכבר למדנו שי"א שכל מנה צריכה להיות בשיעור ג' ביצים (ציץ אליעזר יד, סה). ולריטב"א וח"א קנה, לא, צריך שהמנות תהיינה מכובדות בעיני הנותן והמקבל. וע' בתורת המועדים ט, י, הלח"ב יג, ו-ז. ועי"ש יג, ה, שנחלקו אם יוצאים בתבלינים וסוכר ושמן, שאינם נאכלים בפני עצמם.
^ 5.. חיוב אשה מבואר ברמ"א תרצה, ד. אמנם בפר"ח כתב שאשה פטורה מפני שנאמר במשלוח מנות "איש לרעהו", וכן נראה מהגר"א. אבל לרובם הגדול של הפוסקים, אשה חייבת, שאף הן היו באותו הנס, וכ"כ בשע"ת תרצה, ט, בשם תשובות שבו"י א, מה, ושאלת יעבץ א, קח. והמ"א תרצה, יב, כתב, שלא ראה שנשים נשואות נזהרות בזה, ואולי מפני שאשתו כגופו, אבל למעשה סיים שיש להחמיר. וכ"כ א"ר, מ"ב כה, ח"א קנה, לג, ערוה"ש תרצה, יח. וע' בהלח"ב יג, י-יא.
לגבי חינוך קטנים, בא"א בוטשאטש כתב שהם פטורים ממתנות לאביונים, כי אין להם כסף משלהם, ורק למשלוח מנות מחנכים אותם. אולם דעת פמ"ג וסידור בית יעקב, שצריך לחנכם גם למתנות לאביונים. ולגבי עניים עיין בהלח"ב יג, יג; יד, ה.
אבֵל, אפילו בימי השבעה, חייב בכל מצוות הפורים וגם במשלוח מנות. למנהג ספרדים שולחים מנות לאבל. ולמנהג אשכנזים אין שולחים מנות לאבֵל בכל שנת אבלותו על הוריו, ובשלושים על שאר קרובים. וכאשר אחד מבני הזוג אבֵל, אפשר לשלוח לבן זוגו. ובמקום ששואלים בשלום האבֵל, שולחים לו מנות בשנת האבל, אבל לא בשלושים (הלח"ב יג, כ, תורת המועדים ח, ח).
^ 6.. מבואר בגמרא מגילה ז, ב, שאין יוצאים ידי סעודה בלילה, שנאמר 'ימי', וכיוון שגם משלוח מנות ומתנות לאביונים נאמרו באותו פסוק, כך הדין גם לגביהם. וכ"כ הרא"ש, הרשב"א, הרמ"א תרצה, ד, הגר"א, ומ"ב תרצה, כב. וק"ו שאם נתן קודם הפורים שלא יצא ידי חובתו.
^ 7.. כתב המ"א תרצד, א, בשם המאור, שלא יתן מתנות לאביונים קודם פורים, שמא יאכלום קודם פורים. ולפי"ז משמע שאם יאכלום בפורים, יוצאים ידי חובה. וכך דייק הפמ"ג שם. אולם ממחצית השקל משמע, שצריך לתת את המתנות דווקא ביום פורים, והביאו בבאו"ה תרצד, א. ועוד יש ספק, אם שלח את המנות לפני פורים ובאו לידי המקבל בפורים, מה הדין. ביד אהרן כתב שיצא, ובתורה לשמה קפח, כתב שלא יצא, כי צריך להרבות באהבה דווקא ביום הפורים. וכ"כ בערוה"ש תרצה טז, לעניין משלוח מנות ומתנות לאביונים. ויש להסתפק אם נתן את המנות והמתנות לפני פורים ואמר למקבל שיהיו אצלו בתורת פיקדון עד יום הפורים, למהר"י אלגאזי יצא, ולדבר אליהו סט, לא יצא, כי צריך שהמתן והמשלוח יהיו ביום פורים. אבל אם יתנום בשליחותו בפורים, לכל הדעות יצא. וע' בהלח"ב יג, יז; יד, א; ותורת המועדים ט, יב; י, ג.
^ 8.. בכתב סופר או"ח קמא, ד, כתב עפ"י הרמ"א, שהשולח מנות לרעהו בעילום-שם לא יצא. וכן משמע מערוה"ש תרצו, ג. וכן כתבו את החילוק בין מתנות לאביונים ומשלוח מנות, במקראי קודש פרנק ע' קנא בהערה, ותורת המועדים ט, יח; י, ח. ראוי להוסיף, שהרוצה לתת מתנות לאביונים דרך משלוח מנות, צריך למצוא דרך להעלים את שם הנותן, מפני שאם העני ידע מי שלח לו את המנות, יתכן שירצה להשיב במשלוח משלו, וכך יצא שהעני לא הרוויח דבר. אמנם אם אירע כך בפועל, הנותן יצא ידי חובתו בדיעבד, כמבואר לעיל בסוף הלכה ו, אלא שמחשבתו הטובה להועיל לעני לא יצאה לפועל.
לדעת כמה אחרונים, אי אפשר לתת לאותו אדם גם משלוח מנות וגם מתנות לאביונים, ע' בפס"ת תרצה, יט.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il