יום ה' כ"ד ניסן ה'תשע"ד
Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (43 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (43 ד')

כה' אדר א תשס"ח

דיני פרזים ומוקפים


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
רחל בת אלגרה

להורדת התמונה לסלולרי: שלח את ההודעה 8817056  למספר 1315. למכשירים התומכים בגלישה באינטרנט בלבד. מחיר: 3 ש"ח. מהי עיר מוקפת חומה
כפי שלמדנו (טו, ד), שני זמנים נקבעו לפורים, בכל המקומות עושים את הפורים ביום י"ד באדר, ובכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון ובשושן הבירה ביום ט"ו באדר.
אין הבדל בזה בין עיר שבארץ ישראל לעיר שבחוצה לארץ, כל עיר שהיתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון, אע"פ שחומתה נחרבה, דינה כדין עיר מוקפת חומה. ורק שושן הבירה, שבה נעשה הנס, דינה כעיר מוקפת חומה למרות שבימי יהושע בן נון עדיין לא נבנתה (שו"ע תרפח, א). 1
ובזמן שאנשי כנסת הגדולה תקנו את ימי הפורים, היו כרכים רבים, בעיקר בארץ ישראל, שהיתה לגביהם מסורת שהיו מוקפים חומה מימות יהושע בן נון, ועשו בהם את הפורים ביום ט"ו. אולם במשך השנים הרבות שעברו, נחרבו הכרכים ואבדה המסורת לגביהם. יש כרכים שידוע כי היו מוקפים חומה בימי יהושע בן נון, וגם כיום ישנה עיר שנקראת כשם אותו הכרך, כמו למשל לוד, אלא שאין אנו יודעים בוודאות אם העיר של היום נמצאת במקום המדויק שבו היה הכרך בימי יהושע בן נון, או שלוד של היום רק נקראת על שם אותו הכרך ובאמת נמצאת במקום סמוך. ויש כרכים עתיקים שנעשו שוממים מיהודים ואבדה המסורת לגביהם, ואין אנו יודעים אם היו קיימים בזמן יהושע בן נון. ויש שאנו יודעים שהיו קיימים אלא שאיננו יודעים אם היתה להם אז חומה, כמו למשל חברון. ורק לגבי עיר אחת בלבד נותרה מסורת ברורה שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, הלא היא ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ורק בה עושים בזמן הזה את הפורים ביום ט"ו. ונבאר תחילה את דינה של ירושלים, ואח"כ את דינם של המקומות שיש לגביהם ספק. 2

ירושלים וסביבותיה
אמרו חכמים (מגילה ג, ב): "כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך". לפיכך, לא רק במקום ירושלים העתיקה עושים את הפורים בט"ו אלא אף בכל השכונות הסמוכות לירושלים העתיקה. ואף שהעיר התרחבה מאוד, כיוון ששכונה סמוכה לשכונה, הרי כולן נגררות אחר ירושלים העתיקה, ובכולן קוראים בט"ו.
אמנם במשך תהליך בניית השכונות התעורר ספק לגבי אותן השכונות שנבנו מתחילה בריחוק מקום משאר העיר. באחרונה התעוררה השאלה לגבי שכונות רמות והר נוף. יש אומרים, שרק השכונות שיש ביניהן רצף של בתים עד העיר העתיקה, דינן כדין ירושלים, אבל אם יש ביניהן הפסק של 141 אמה ושליש (67.8 מטר) הרי הם כמקום נפרד, ועל כן הורו לקרוא את המגילה ברמות והר נוף ביום י"ד.
ויש אומרים, שכל השכונות שנחשבות כחלק מהעיר ירושלים לעניין מיסים, וקל וחומר אם הן מוקפות גם בעירוב אחד, נגררות אחרי ירושלים וקוראים בהן את המגילה בט"ו בלבד. ועל כן צריכים לקרוא את המגילה בהר נוף ורמות ביום ט"ו. וכך הורו רבני ירושלים האחרונים, הרב משאש והרב קוליץ זצ"ל, וכך המנהג הרווח. וכל הדיונים הללו מוכרעים במשך הזמן בזכות התרחבותה של ירושלים, שבעזרת ה' בונה ירושלים, העיר הולכת ונבנית, וגם השכונות הרחוקות נעשות סמוכות וצמודות לשאר חלקי העיר, עד שנעשה ברור לכל שדינן כדין ירושלים. 3

דין מקומות מסופקים
הערים שיש לגביהן ספק הן: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה. ויש שהוסיפו שיש ספק לגבי: בית שאן, יריחו, באר שבע, רמלה. ובחוץ לארץ: צור, צידון, דמשק, איזמיר ובגדאד. 4
נחלקו הראשונים בדין מקומות המסופקים. כולם מסכימים שצריך לקרוא בהם את המגילה ביום י"ד עם ברכה, מפני שאפילו מי שגר בירושלים (שזמן קריאתו בט"ו), אם קרא בי"ד, שהוא זמן קריאה לרוב העולם, יצא בדיעבד, ועל כן במקום שיש ספק, צריכים לקרוא לכתחילה בברכה ביום י"ד. השאלה האם יש חיוב לקרוא גם ביום ט"ו.
יש אומרים, שבכל המקומות המסופקים עושים את הפורים ביום י"ד בלבד, ואינם צריכים כלל לקרוא ביום ט"ו, ורק הרוצים לנהוג מנהג חסידות, יקראו ביום ט"ו בלא ברכה (רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א).
ויש אומרים, שצריכים לקרוא בהם גם ביום ט"ו בלא ברכה, והטעם, כדי שהספק לא ישכח. ויש בכך גם משום כבודה של ארץ ישראל. אלא שהואיל והוא ספק לא יברכו (רמב"ם א, יא, מאירי ושבולי הלקט, וכן נפסק בשו"ע תרפח, ד). ונחלקו לגבי שאר מצוות הפורים - משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. יש אומרים שמקיימים אותן רק ביום הראשון, שהוא פורים לכל העולם (פר"ח), ויש אומרים שמקיימים אותן גם ביום השני (ריא"ז). 5 והגרים סמוך למקום הספק עושים פורים בי"ד בלבד, כי רק הסמוכים למקום שוודאי קוראים בו בט"ו נגררים אחריו, ולא הסמוכים למקום ספק. ויש שהחמירו גם על המקומות הסמוכים לספק, שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו. 6
למעשה, ברוב המקומות המסופקים נוהגים כיום לסמוך על הדעה המקילה, ועושים את הפורים בי"ד בלבד. ורק במקומות שהספק לגביהם חזק יותר, כמו טבריה וחברון, ישנם רבים שנוהגים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו, ויש נוהגים אף לקיים בהם את שאר מצוות הפורים.

פרוז ומוקף בן יומו
כיוון שפורים בפרזים בי"ד ובירושלים בט"ו (כיום רק לירושלים יש דין מוקפים), מתעוררות שאלות רבות לגבי מי שהולך בימים אלו מפרזים לירושלים או מירושלים לפרזים, מתי עליו לקיים את הפורים. הכלל הוא שהחיוב נקבע לפי מקומו של אדם ביום הפורים ולא לפי מקום דירתו הקבועה בכל השנה, מפני שגם השוהה יום אחד בלבד בפרזים (פרוז בן יומו) נקרא פרוז. והזמן הקובע לכך הוא עלות השחר, של י"ד בפרזים ושל ט"ו במוקפים, מפני שאז מתחיל זמן קריאת המגילה של יום.
ירושלמי שרוצה לעשות פורים של פרזים ביום י"ד, צריך לבוא לפרזים בליל י"ד ולהישאר שם עד אחר עלות השחר, ובזה חל עליו דין פרוז לכל הדעות. ואף אם יחזור לירושלים מוקדם בבוקר לפני שיספיק לקרוא את המגילה, החיוב נשאר עליו, והוא צריך לקרוא את המגילה בי"ד בירושלים, וימנה שליח שנשאר בפרזים שיתן מתנות וישלח מנות עבורו. אבל אם יבוא לפרזים בליל י"ד ובכוונתו לחזור לפני עלות השחר של י"ד לירושלים, או שיבוא לפרזים ביום י"ד לאחר עלות השחר, ויחזור אח"כ לירושלים, דינו כירושלמי. כי הזמן הקובע הוא עלות השחר של יום י"ד.
פרוז שעשה פורים ביום י"ד ורוצה לעשות פורים גם בט"ו בירושלים, צריך לבוא לירושלים בליל ט"ו ולהיות בה עד אחר עלות השחר של יום ט"ו, ובזה הוא נחשב כירושלמי ועליו לקיים את כל מצוות הפורים גם ביום ט"ו. וישתדל לשמוע את הברכות על המגילה מאדם אחר, ואם הוא קורא לעצמו לא יברך, מפני שיש אומרים, שכיוון שכבר עשה פורים ביום י"ד, אינו צריך לקיים עוד יום פורים (עפ"י הרא"ש). ואף שלהלכה עליו לקיים את הפורים גם ביום ט"ו, מכל מקום לעניין ברכה חוששים לדעת הפוטרים ואין מברכים. ואם הוא יהיה בירושלים מליל י"ד עד יום ט"ו, כל חיובו יהיה רק בירושלים, ויוכל לברך על המגילה ביום ט"ו לכל הדעות.
כאשר אדם מתכנן להיות בעלות השחר בפרזים או מוקפים ובפועל לא היה שם, נחלקו הראשונים בדינו, יש אומרים שהולכים אחר מחשבתו (רי"ף, רמב"ן), ויש אומרים שהולכים אחר מעשיו (רש"י והמאור). ולדעה שהולכים אחר מחשבתו, יש אומרים שהולכים אחר מחשבתו בעת שנסע לאותו מקום (מ"ב), ויש אומרים שהולכים אחר מחשבתו בתחילת ליל פורים (הרב פרנק). ובכל מקרה של ספק, יש לשאול שאלת חכם, ובדרך כלל ההוראה לקיים את המצוות בלא ברכה. 7

פורים המשולש
לעיתים יום ט"ו באדר, שהוא פורים של ערים המוקפות חומה, חל בשבת, אולם יום י"ד באדר לעולם אינו חל בשבת. כאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים - "פורים המשולש", מפני שדיני הפורים שלו מתחלקים לשלושה ימים. ולמה אין עושים את הפורים ביום שבת? משום שגזרו חכמים שלא לקרוא מגילה בשבת, שמא יטלטל את המגילה ברשות הרבים. וגם את סעודת המשתה אין לקיים בשבת, מפני שנאמר (אסתר ט, כב): "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", היינו שהסעודה תיעשה מחמת פורים ולא מחמת שבת (פורים תלוי במעשה בית הדין שמקדש את החודש, ואילו שבת קבועה וקיימת מבריאת העולם).
לפיכך, ביום שישי קוראים את המגילה ונותנים מתנות לעניים, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, ואם לא יתנו להם באותו יום - יצטערו. ויש להשתדל לקרוא את המגילה במניין של עשרה, מפני שיש סוברים שקריאה זו נחשבת שלא בזמנה, ועל כן הכרח לקרותה בעשרה, גברים או נשים (מ"ב תרצ, סא). ומכל מקום גם כאשר אין מניין, יקראו את המגילה ביום שישי בברכה (ציץ אליעזר יג, עג; יבי"א ו, מו).
ביום השבת, שהוא יום הפורים של כרכים, אומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, וכן קוראים בתורה את הקריאה של פורים. כלומר מוציאים שני ספרים, בראשון קוראים את פרשת השבוע ובשני את פרשת הפורים - "ויבוא עמלק".
ביום ראשון מקיימים את סעודת הפורים, וכן שולחים מנות, מפני שמשלוח מנות קשור לסעודה.
ומדוע מקדימים לקרוא את המגילה לפני השבת ואילו את הסעודה מאחרים לאחר השבת? מפני שתחילה יש לקרוא את המגילה ולפרסם את הנס, ואין לאחר את קריאת המגילה אחר זמן הנס, שנאמר "ולא יעבור". ומנגד את הסעודה אפשר לקיים רק אחר שהגיע יום הנס, שהוא ט"ו שחל בשבת, וכיוון שאין לקיים את הסעודה בשבת, דוחים אותה לאחר השבת.
וטוב להוסיף באכילת בשר ושתיית יין גם ביום השבת, מפני שיש סוברים שמצוות סעודת פורים בשבת. ואם אפשר טוב לשלוח מנות בצנעה ביום שבת, ובתנאי שיש שם עירוב. 8


^ 1. בגמרא מגילה ג, ב, עיר מוקפת חומה היא עיר שהקיפו אותה תחילה בחומה ואח"כ בנו את בתיה. וכן הדין אם בנו את בתיה מתחילה על דעת להקיף אותה אח"כ בחומה. אבל אם בנוה סתם, ואח"כ הקיפוה בחומה, אינה נחשבת לעיר מוקפת חומה (שו"ע תרפח, א). ושם בגמרא: "כרך שאין בו עשרה בטלנים נידון ככפר". לדעת השאילתות ורמב"ן, כך הדין לעניין פורים. ולדעת הרמב"ם והתוס' והרא"ש ועוד הרבה ראשונים, דין זה נאמר לשאר דיני עיר מוקפת חומה, אבל לעניין פורים אין צריך עשרה בטלנים, וכך נפסק בשו"ע תרפח, א, וע' מ"ב ב. ומהם עשרה בטלנים? לרש"י הם עשרה שבטלים ממלאכתם וניזונים מהציבור, כדי שיהיו מצויים בביה"כ בתפילות, וכ"כ העיטור, הרמב"ם נמוק"י ועוד. ולרמב"ן ורשב"א וריטב"א, אין צורך שיהיו בטלים ממלאכתם אלא רק קבועים בהגעתם לביהכ"נ לתפילות בשחרית וערבית. וע' בירור הלכה ג, ב.
^ 2. כתב בשו"ת דברי יוסף שוורץ סי' ב, שרק לגבי ירושלים יש וודאות שהיא מוקפת חומה. הנה למשל חברון, לרדב"ז ב, תרפא, לא היתה מוקפת (וע' תחומין א' ע' 122-123), והחיד"א כתב שנהגו לקרוא גם בט"ו (כה"ח תרפח, טוב). לוד - במגילה ד, א, מבואר שהיא מוקפת, אלא שיש ספק אם לוד של היום באותו המקום של לוד העתיקה, ועל כן דינה כספק, וכ"כ ביבי"א ח"ז, ס. ולגבי טבריה, במגילה ה, ב, מבואר הספק לגביה, מפני שצד אחד שלה לא היה מוקף בחומה אלא בים. וגם אם נמצא עיר שיש בה שרידים של חומה עתיקה מימי יהושע בן נון, עדיין לא יהיה ברור אם הקימו את העיר על דעת להקיפה בחומה, שרק באופן זה נחשבת למוקפת חומה. והרב ישראלי זצ"ל העלה סברה, שאם החומות כוסו בעפר, וכיום הבתים נבנו מעל גובה החומות, אין להחשיבם כמקום עיר מוקפת חומה, הובא בתחומין א, ע' 126. ועי"ש בדיון ארוך אודות הישוב בית אל, שמקומו כק"מ אחד ממקום חפירות בית אל הקדומה, ובע' 128, בדברי הרב דבליצקי עפ"י אגרות ראיה תכג, שאין לקבוע הלכה עפ"י ממצאים ארכיאולוגים. ובהמשך בע' 130, בהכרעת אבי מורי, שיעשו פורים בישוב בית אל ביום י"ד בלבד.
^ 3. בגמרא מגילה ג, ב: "תנא: סמוך אע"פ שאינו נראה, נראה אע"פ שאינו סמוך" נידון ככרך. ופירשו רש"י, ר"ח, ראב"ן, ריא"ז, רשב"א, מאירי וריטב"א, שאם אינו נראה אזי עד מיל נחשב ככרך, ואם נראה, אפילו רחוק ממיל נחשב ככרך. ושאלו: אם יהיה המקום רחוק כמה פרסאות, אם יראה את הכרך יחשב כמותו? פירש המאירי, שהכוונה כשהוא טפל לכרך, שנחשב במחוזו. וכ"כ הריטב"א, שהם משתתפים בענייניהם עם הכרך.
לעומתם, דעת הרמב"ם, שגם מקום הרואה את הכרך, כל שהוא רחוק ממיל, אינו נידון עם הכרך. והחילוק הוא, שבנראה מודדים מיל בקו אויר, וכשאינו נראה מודדים מיל בקו ישר דרך הקרקע (מהריט"ץ קכ), או שבנראה מודדים מיל, וכשאינו נראה רק אם סמוך ממש בתוך עיבורה של עיר (מהר"ם אלשקר). היינו שאם יש הפרש של שבעים אמה ושני שליש, ואינו נראה, כבר נחשב מקום אחר. ואם יש שם שתי שכונות, השיעור כפול - 141 אמה ושליש. וכן דעת הר"ן, רוקח ואוהל מועד. ונחלקו האחרונים בדעת השו"ע תרפח, ב, למ"א ודעימיה דעתו כרש"י ורוב הראשונים, ולפר"ח ודעימיה כדעת הרמב"ם.
והטעם לכך שהסמוכים והנראים מהכרך נידונים כמותו, מפני שהם טפלים ונשענים עליו. וכעין זה משמע מהריטב"א, שהם באים בעת צרה לחסות בין חומותיו. ובטורי אבן, ג, ב, וחת"ס או"ח קצג, ביארו שהטעם כדי שלא לחלק בין אנשים הסמוכים זה לזה. וע' במקראי קודש פרנק ע' קכא.
למעשה, דעת המ"ב תרפח, ו, שעה"צ ז, שהעיקר כדעה הראשונה. וביבי"א ח"ז נח-נט, כתב, שיש לחוש לדעה השנייה, מה עוד שגם בני כרכים שקוראים בי"ד יוצאים בדיעבד.
לעניין מדידת הנראה, יש אומרים שהוא רק מהמקום המוקף חומה (יבי"א ח"ז, נט, א), ויש אומרים מפאתי העיר המורחבת. ועוד נחלקו, האם צריך לראות את כולה או את רובה (כך משמע מהמאירי, וכ"כ הר"ח פלאג'י) או שמספיק לראות את מקצתה (מהרי"ל דיסקין, מקראי קודש פרנק כד).
למעשה, לעניין שכונות ירושלים, דעת רבני ירושלים האחרונים זצ"ל, הרב משאש (שמש ומגן א, נא-נב, ב, טז-יז) והרב קוליץ, שכל השכונות ששייכות לירושלים בתשלומי מיסים לעירייה, קוראים בט"ו בלבד. וכך הורו לתושבי רמות והר נוף. וכך דעת הגרש"ז אויערבאך. ובנוסף לכך לדעתו, כיוון שיש שם עירוב שמחברן, אפילו אם היו רשות אחרת לעניין מיסים, העירוב מחברן לכרך (הליכות שלמה כ, ח-ט). ועוד סמכו על רוב הראשונים, שסמוך ונראה נמדד מפאתי העיר המורחבת. ובכה"ח תרפח, י, חידש, ששיעור מיל הוא שיעור זמן נסיעת מיל, והזכירו הרב משאש כסמך. וגם מו"ר הרב שפירא והרב אליהו והרב ישראלי, סמכו ידיהם למעשה על הפסק שכל שכונות ירושלים יקראו בט"ו בברכה (מקראי קודש הררי ה, יא, הערה מג).
לעומתם, דעת כמה גדולים, שהכלל הוא, שממקום החומה מודדים מיל אפילו כשהכל שם שומם. אבל ממקום התרחבות העיר, אם יש שטח ריק של קמ"א אמה ושליש, הרי הוא חוצץ בין ירושלים לשכונה, וקוראים שם בי"ד בברכה. וכ"כ ביבי"א ז, נח, אור לציון א, מה. וכך כתבו גם החזו"א קנג, ב-ג, מקראי קודש פרנק כג, אמנם הם הורו שבגבעת שאול יקראו בט"ו, למרות שהיו בינה לבין שאר העיר מאות מטרים שוממים, וכפי הנראה הורו זאת משום שהם היו נגררים בכל ענייניהם אחר העיר. ובמנח"י ח, סב, הורה לקרוא ברמות בי"ד. וכך אמרו בשם הרב אלישיב. אלא שלאחר כמה שנים, כשהתרחבה רמות יותר, חזר והורה לקרוא בט"ו (אף שיש בינה לבין העיר שטח ריק של יותר מקמ"א אמה). ועיין בתורת המועדים ו, ה-ו, פס"ת תרפח, ב-ד, הלח"ב ח, ט.
שאלה גדולה יותר התעוררה לגבי "מבשרת ירושלים", שהיא אמנם מחוברת בעירוב לירושלים, אבל רשות לעצמה. לפי הדעה השנייה, ודאי צריכים לקרוא בה בי"ד, ויש נוהגים כך. ולפי הדעה הראשונה, יש לקרוא בה בט"ו, מפני שרואים ממקצתה את פאתי ירושלים המורחבת, ותושביה נגררים במידה מסוימת אחר ירושלים וכאמור אף עירוב מחברם. וכך הורה הרב משאש, וכן הנהיג הרב אורי כהן, ראש כולל מרץ שם. וע' באורח משפט קמו, שכתב כיוצא בזה לגבי בית וגן בשנת תר"פ, ובית וגן של אז כמבשרת ירושלים של היום.
בין השנים תש"ח לתשכ"ז, ירושלים העתיקה היתה בכיבוש ירדני, והתעוררה שאלה, האם גם כאשר המקום שבין החומות שומם מיהודים יעשו במקומות הסמוכים אליו פורים בט"ו. במשאת משה ב, ג, וברכ"י, כתבו שבמצב כזה יקראו בי"ד. אולם לגר"א עפ"י הירושלמי, קוראים בסמוך בט"ו, וכך דעת הרשב"א והריטב"א. וכך נהגו בירושלים. ועוד העלו סברה, שירושלים העתיקה של פעם היתה גדולה יותר מהעיר העתיקה של היום. וכך הסיק למעשה בהר צבי ב, קלא, ומקראי קודש פרנק כה. ונראה להוסיף שכל ביאתם של היהודים לירושלים החדשה היתה כדי להתקרב לירושלים העתיקה והמקודשת, ועל כן הם נגררים אחריה בכל דבריהם.
^ 4. עיין במקראי קודש לרב הררי ה, יא (ע' קא-קז), שפרט הספק והמנהג שבכל הערים. ועוד עיין בתורת המועדים ו, ד, והלח"ב ח, ב. הספקות הם משני טעמים: א) אם היתה להן חומה בימות יהושע בן נון (ואם היתה שמא החומה נבנתה אחר הבתים). ב) אם מקומם היום כמקומם אז. יש ששני הספקות בהן, ויש שרק ספק אחד. הערים שברשימה הראשונה יש יותר סבירות שהיו מוקפות חומה, וברשימה השנייה - פחות. ובהתאם לכך פחות נוהגים לקרוא שם גם בט"ו.
^ 5. במגילה ה, ב, חזקיה קרא מגילה בטבריה בי"ד וט"ו, כי היתה מוקפת חומה משלושה צדדים, ובצד אחד היה ים בלא חומה, והיה ספק אם היא נחשבת מוקפת חומה. ורב אסי קרא מגילה בהוצל בי"ד וט"ו, כי הסתפק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. לדעת הרמב"ן, הרשב"א, הר"ן והריטב"א עפ"י הגאונים, קוראים רק בי"ד בברכה, ומעיקר הדין לא היו צריכים לקרוא כלל מגילה, שהואיל ואין זו מצווה מהתורה ספיקא לקולא, אלא כדי שלא תתבטל מהם המצווה לגמרי, קבעו לקרוא בי"ד כרוב העולם. וחזקיה ורב אסי נהגו מנהג חסידות וקראו גם בט"ו. לעומתם דעת הרמב"ם, שבולי הלקט, המאירי ושו"ע תרפח, ד, שצריכים מהדין לקרוא בשני הימים, בראשון עם ברכה ובשני בלי ברכה. (ולריא"ז בשני הימים מברכים, ולר' יחיאל בשני הימים אין מברכים).
ולכאורה יש לשאול, לדעת רוה"פ מברכים בי"ד, ואיך יברכו, והלא יש ספק אם דינם כפרזים. אלא שמבואר בירושלמי מגילה פ"א ה"א וה"ג, ופ"ב ה"ג, שגם בן כרך שקרא בי"ד יצא ידי חובתו בדיעבד. ואמנם הפר"ח (תרפ"ח) ועוד כמה אחרונים כתבו שהבבלי חולק על כך, ולדעתם בן כרך שקרא בי"ד לא יצא. אולם הפמ"ג (משב"ז תרפח ב) ועוד אחרונים כתבו, שגם הבבלי מסכים לכך, וכן באר הגר"א (תרפח, ד), שזה יסוד דעת הרמב"ם והשו"ע, וכך גם מבוארת דעת הרמב"ן והרשב"א.
כתבו הרשב"א והריטב"א והגר"א, שרק בספקות שבארץ ישראל יש מקום לקרוא יומיים. ויש חולקים, ע' מ"א תרפח, ד. והבא"ח תצוה יד, כתב שנהגו בבגדד לקרוא מגילה בשני הימים.
לדעת ריא"ז ומ"א תרפח, ה, כשיש ספק מקיימים את כל מצוות הפורים בשני הימים. ולדעת פר"ח ומטה יהודה רק מקרא מגילה מקיימים יומיים. ובאר בבניין שלמה, שמקרא מגילה מדברי קבלה, ואילו שאר המצוות מדרבנן, ולכן מקילים יותר בספקן. (וע' מ"ב תרפח, י, שכתב כמ"א, ובבאו"ה סו"ס תרצה, שכתב כפר"ח, ואולי החילוק הוא שבמצוות שעולות כסף היקל, וכפי שכתב הר"ן לגביהן שספק ממון לקולא). ובאגרת הפורים כתב, שבחברון וטבריה נוהגים בט"ו רק במקרא מגילה ולא בשאר המצוות. והבא"ח נהג בכל המצוות בשני הימים. וע' בתורת המועדים ו, ג. לגבי קריאת התורה, נחלקו האחרונים (כה"ח תרפח, כה). ולגבי "על הנסים", המ"ב תרצג, ו, כתב לאומרו גם ביום השני, ובכה"ח תרפח, כג, כתב עפ"י ר"ח ויטאל שלא לאומרו.
^ 6. לברכ"י תרפח, ט, והביאו בבאו"ה תרפח, ב, סמוך למקום ספק קוראים בי"ד בלבד, ובפאת השולחן ג, טו, כתב, שבכפרים הסמוכים לצפת קוראים שני ימים. וכ"כ החזו"א קנג, ג, ולכן הצריך לקרוא בבני ברק שהיא סמוכה ליפו גם בט"ו. אלא שכבר למדנו שלדעת הרבה ראשונים, גם במקום הספק עצמו מצד הדין אין צריך לקרוא בט"ו, לפיכך בסמוך הוא ספק ספיקא ודינו לקולא. וכהמשך לזה אולי אפשר לומר, שבעקבות זאת גם במקומות המסופקים עצמם מתחזקת הדעה שיש לקרוא בי"ד בלבד. שכן אחת הסברות שהסמוך לכרך נידון ככרך, כדי שלא לחלק בין האנשים שחיים בשכנות (טורי אבן, חת"ס, כמובא בהערה 3). ואם בסמוך לספק ינהגו פורים בי"ד, ובמקום הספק ינהגו גם בט"ו, תהיה חלוקה ביניהם. ולכן ראוי שאלה החיים במקום הספק יגררו אחר אלה שסמוכים להם, ויעשו רק בי"ד, שהרי בנוסף לזה כך דעת רוב הראשונים עפ"י הגאונים.
^ 7. סוגיה זו מפורטת ומסובכת מאוד, וכתבתי את הדברים השווים לכל נפש, ובקיצור נמרץ את המחלוקות. וע' בתורת המועדים ו, ט-י, שפסק יותר על פי מקומו, ובהלח"ב פרק ט', שפסק יותר על פי מחשבתו. ויש בזה עוד חילוקים רבים, עי"ש ובפס"ת תרפח, ט-י, בהרחבה רבה.
הזמן הקובע הוא עלות השחר, שאז מתחיל זמן קריאת המגילה של יום שהוא העיקרי. וכמה פוסקים כתבו שהכוונה שצריך להיות שם עוד שיעור זמן שאפשר לקרוא בו את המגילה, שהוא כחצי שעה (ע' שעה"צ תרפח, יז, תורת המועדים ע' רלח).
כתבתי למעלה שהזמן הקובע הוא עלות השחר של י"ד וט"ו, שכך דעת רש"י, רמב"ן, ריטב"א, ריא"ז, שו"ע ועוד. אמנם לרא"ש רק י"ד קובע, וממילא לדעתו אין אדם יכול להתחייב בשני פורים, ומחשש לדעתו אין מברכים על הקריאה ביום השני. ועוד יוצא מדעת רוה"פ עפ"י הירושלמי, שאדם שיהיה ביום י"ד בירושלים, וביום ט"ו בתל אביב, יהיה פטור מהפורים. ולדעת הרא"ש, כיוון שהוא יודע בליל י"ד שאינו מתכוון להיות בירושלים בט"ו, ממילא עליו לעשות את הפורים בי"ד, ויש אומרים שגם בט"ו, וע' בתורת המועדים ע' רלט.
^ 8. מהירושלמי מגילה א, ד, למד הר"ן שדוחים את סעודת פורים ליום ראשון, וכן נפסק בשו"ע תרפח, ו, וכן הסכים הרדב"ז ומ"א ונו"ב ועוד. אמנם לדעת הרלב"ח, הבבלי חולק על הירושלמי וסובר שצריך לקיים את סעודת פורים בשבת. ועל כן נכון להרבות גם בסעודת שבת בבשר ויין.
פרוז שבא לירושלים ביום שישי, לדעת רבים כבר יצא ידי פורים, ואינו צריך להשתתף במצוות פורים המשולש, ויש אומרים שטוב שיקיים מצוות פורים המשולש (ע' מקראי קודש הררי טו, ל).
חזרה למעלה