בית המדרש

  • כא - לא שכחנו ולא סלחנו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יוסף בן גרציה

שנת השמיטה כשנה של אחריות הדדית

היתר מכירה כהוראת שעה, שבת הארץ לכם – לכולכם.

undefined

הרה"ג יעקב אריאל

אב תשס"ז
3 דק' קריאה
היתר מכירה כהוראת שעה
הרב יהושע בן מאיר האריך להסביר (ב"קומי אורי" גליון כ, תמוז תשס"ז) את דעת הגרש"ז אוירבאך הסובר שגם לדעת הר"ש אין היתר לאכול ירקות שנזרעו בשישית וגדלו בשביעית. לדעתו אף הם בכלל גזרת ספיחין. אולם מה הייתה מסקנתו המעשית של הגרש"ז אוירבאך, האם בגלל זה הוא העדיף את היתר המכירה?
איני יודע אילו ירקות אכל הגאון הרב שלמה זלמן אויירבאך בסתיו של שנת השמיטה. ייתכן שנמנע מאכילת ירקות כלל, או שאכל של נוכרים. אולם למסקנתו של הרב בן מאיר, להעדיף היתר מכירה על הפרשנות המקובלת בדעת הר"ש, בוודאי לא הגיע.
א"א להסתמך על הגרש"ז אויירבאך לחצאין.

אין ספק ששאלת הספיחין קלה הרבה יותר משאלת היתר המכירה.
אין לפקפק חלילה בהיתר המכירה שנוסד על-ידי מרנן ורבנן גדולי התורה בישראל. גם הגרש"ז אויירבאך תמך בו עקרונית. אולם לכו"ע הבעיות ההלכתיות של היתר המכירה מרובות יותר מאשר בספיחי ירקות שנזרעו בשישית.
הספיחין הם רק גזרה מדרבנן. לדעת רש"י הם לא נאסרו אלא אחר הביעור. הרמב"ם בפהמ"ש לא מזכירם. גם הגרש"ז אויירבאך עצמו נוטה לומר שמסברה יש להתיר ספיחין במקום שאין לחשוש למראית העין, כגון בגן ירק הזרוע בשורות ישרות כסרגל. מי שיראה במו עיניו גן ירק כזה לא מסוגל לחשוב אפילו לרגע קט שמדובר בספיחין שצמחו מאליהם. לדעתו, סברה זו מסתברת יותר מהתרו של החזו"א לזרוע בשינוי מחזור זרעים.
למעשה, הוא אוסר גם ספיחין כאלו משום לא פלוג. כלומר, מדובר באיסור קל יחסית. לעומת זאת בהיתר המכירה יש שאלות רבות יותר וחמורות יותר של לא תחנם ושל הפקעת הקדושה מהארץ וזריעה על-ידי ישראל ועוד ועוד.
וכי גברא אגברא קרמית? אין להקשות מהגרש"ז אויירבאך על מרן הרב קוק. כי למרות שהרב קוק סמך על היתר המכירה כפתרון הלכתי לגיטימי אולם רק לשעת הדחק וכהוראת שעה בלבד והעדיף כל פתרון הלכתי מהודר יותר. ומסתבר שירקות שישית, עם כל בעייתם, עדיפים היו בעיניו על ירקות שנזרעו בשיעית על פני היתר המכירה.
בשבת הארץ (פ"ד ה"א) הרב לא הכריע במחלוקת שבין הר"ש לבין הרמב"ם. ואת הר"ש הביא בלשון זו:
ויש מי שאומר (ר"ש פרק ט' משנה א' ע"פ ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ב) שאלה המינים שתהיה בהם קדושת שביעית ויהיה בהם דין ספיחים, אי אפשר למצוא כ"א בירקות שכל גידולם הוא בשביעית ולקיטתם ג"כ בשביעית, אסורים משום ספיחים, אבל אותם שגדלו בששית אע"פ שנלקטו בשביעית, ואפילו היתה רק התחלת גידולם בששית ונגמר עיקר גידולם בשביעית, וגם נלקטו בשביעית, אין להם דין איסור ספיחים, לאוסרן באכילה ובלקיטה, אלא יש להם דין פירות שביעית, שצריכין להאכל בקדושת שביעית, וחייבים להתנהג בהם בכל דיני שביעית,

שבת הארץ לכם – לכולכם
הצעת הרב בן מאיר לעשות שני דברים, גם היתר מכירה וגם אוצר בי"ד, אינה מעשית.
א. היא לא פותרת את עצם מעשה המכירה שאע"פ שהוא כשר הוא בוודאי לא חלק ואם אפשר בלעדיו אין לעשותו.
ב. חקלאי שעושה גם היתר מכירה מרגיש שהכל מותר לו ואינו מסוגל נפשית לשמור על כל ההלכות המגבילות של אוצר בי"ד. חקלאי שומר שמיטה בהידור הוא בלאו הכי גיבור כוח עושה דברו ואין אפשרות להעמיס עליו גבורה כפולה ומכופלת כזו.
(על כך אמרו המושלים משל לאברהם אבינו שהלך לעקוד את יצחק כשהאיל מתלווה אליו...)
ב. החקלאים מעדיפים אוצר בי"ד על מכירה כי המכירה מעמידה אותם בפני קונפליקט קשה. הם חיים רובם באזורים שחרב ההתנתקות מונפת כל הזמן על צווארם (ועתה ביתר חומרה מבעבר...)
מכירת שדותיהם לישמעאלים משמיטה את הקרקע מתחת רגליהם פשוטו כמשמעו. אם אין איסור לא תחנם בישמעאלים א"כ יש גם צידוק לכאורה לטוענים שאין מניעה הלכתית לעקירת יישובים מאדמתם ומסירתם לישמעאלים.
אומנם יש להבחין בין מכירה לזמן לבין מסירה קבועה, וכן בין מכירה לטובת היישוב לבין חיזוק מעמדם של הנוכרים. וכן בין סניף לחיזוק לבין נימוק בלעדי. אולם הבחנות למדניות אלו, עם כל נכונותן, אינן מתיישבות על לבו של חקלאי בעל יר"ש טבעית שראשו ורובו שקוע בעבודת אדמתו מתוך מסירות ואהבה. מה גם שאין בהגדרות הלמדניות בכדי לסתום את פיהם של המקטרגים למיניהם (הטוענים אף הם שמסירת אדמות ישראל לנוכרים היא לטובת ישראל...)

זכותם של החקלאים להדר במצוה זו כהבנתם. מה שנותר בידי העירוניים הוא רק אחת מהשתיים:
א. להתעלם מאחיהם המתיישבים בספר, המוסרים את נפשם על העם, התורה והארץ, ולגרום לפירותיהם הקדושים בקדושת שביעית שיירקבו על העצים ולמשקיהם שיתמוטטו, ולהעדיף עליהם תוצרת של חקלאים שמכרו את אדמתם לגוי בגלל שאולצו לעשות זאת מחשש שתוצרתם לא תשווק, ונושא שבת הארץ כמו השבת השבועית לא מעניין אותם כלל (שהרי הקונה בחנות רגילה קונה מכל הבא ליד).
ב. לסייע ביד אחיהם החקלאים ולקיים את רצון התורה ששנת השמיטה תהיה שנה של אחריות הדדית שנאמר "ואכלו אביוני עמך" ושבת הארץ תהיה לכם - לכולכם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il