ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הכנה לצבא | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש ציבור וחברה צבא ומלחמה מצוות השירות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כ"ו תמוז תש"ס

הכנה לצבא


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
בלהה בת אביגדור

אור החיים שואל בפרשת "מסעי" באמצע ד"ה "ואפשר": "עוד נראה בהעיר למה בחר הכתוב למנות המסעות ולא החניות?" ומוסיף להקשות ע"פ האמור במדרש תנחומא " הזכיר המסעות לקבוע להם שכר לעתיד לבוא דכתיב "יששום מדבר וציה ותגל ערבה" (ישעיהו לה, א), לעתיד לבא הקב"ה יתן שכר למדבר על שקבל את ישראל ובכל מקום שישראל חנו יהיה ישוב תפרח השממה, לפי זה היה לו למנות החניות ולא המסעות?

הגר"א אומר שאין דבר כזה לעמוד במקום, אם אדם לא מתעלה הוא יורד, תמיד צריך להתעלות. בכל פעם שהייתי בא מהצבא וחוזר לישיבה, הרגשתי שעליתי, לא ירדתי, השתדלתי להמשיך את העבודה, אמרתי לעצמי: כשאני יוצא לצבא אני הולך לעסוק במצוה! כשאני הולך להניח תפילין אז אני מפסיק את הלימוד - אני יורד בגלל זה? כשאני הולך לשבת בסוכה- אני יורד בגלל זה? יש מצוות כיבוש ארץ ישראל ואני החלטתי. הגעתי למסקנה, וראש הישיבה הסכים על ידי, שהגיע זמני ללכת לעסוק במצוה הזו, אז אני לא יורד, אני עוסק עכשיו במצוה.

הציווי לקחת חלק בצבא ישראל
הרב צבי יהודה היה מביא את הגמ' במסכת מגילה דף ג, א: "אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה!" אמר לו שבטלו קרבן תמיד שלך בין הערביים, וגם בלילה לא עסקתם בתורה אלא המשכתם במארבים, "אמר לו: על איזה מהן באת? אמר לו: עתה באתי" - על ביטול התורה, לכן חרבו שלופה בידו - כאילו מאיים על יהושע בן נון למה? בגלל ביטול תורה. מכאן מביאים ראשי ישיבות ראיה שאסור ללכת לצבא, והראיה - הנה יהושע בן נון גייס את האנשים לצבא לכבוש את יריחו והמלאך הגיע וחרבו שלופה בידו. הרב צבי יהודה אומר שאנחנו לא לומדים גמ' בלי רש"י, ורש"י אומר: "ונשתהיתם במארב העיר חנם שאין זמן מלחמה בלילה", לא היתה בימיהם מלחמת לילה ובחינם נשתהו ולכן בא אליו המלאך. אנו יכולים ללמוד מכך שביום שהוא זמן מלחמה ואדם לומד לפרק את הנשק אז לא יתחיל לחשוב על איזה וורט או חידוש אלא יהיה מרוכז, או כשיוצאים לשטח וכד' צריך להתאמץ ולקיים את המצווה כמו שצריך. האימונים בצבא זה הכנות למצוה, ואולי זה אף המצווה עצמה, עצם העובדה שאויבי ישראל יודעים שיש לנו צבא שמתאמן, זה מה שמרתיע אותם וזה מה שמקיים את כיבוש ארץ ישראל,
בכל מקרה אנחנו עוסקים במצווה, והעוסק במצווה צריך לעשות אותה בהידור, להיות חיילים א' א', לא לחפף, אתם תראו שבתוך שלשה ימים אתם תהיו בראש של הצבא - לזרוק הצידה מה שאפשר והנושא הכי חשוב זה ה - "גימלים", השחרורים, "תל - השומר" , "רמב"ם", אפשר פה ושם לצאת, אבל כשזה נהפך להיות כל הראש, שזו המחשבה, זה העיקר אז זה רע מאוד, אם האוירה שאנשים באים לצבא בדיעבד, בעל כורחם, והיו מעדיפים שלא יהיה בכלל, אז זו אוירה שלילית מאוד. אנחנו ודאי לא מסתכלים כך על הצבא, לא שאנחנו חושבים - "מה האידיאל של עם ישראל? צבא חזק וגדול, עם כח הרתעה אדיר שירתיע את אמריקה מלאיים עלינו", האידיאל שלנו הוא לא הצבא, האידיאל שלנו הוא הרבה מעבר לזה - "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא), אבל אנחנו עכשויסטים, אנחנו יודעים את המצב העכשוי של עם ישראל, המצב העכשוי של עם ישראל הוא שעם ישראל בינתיים מוכרח להילחם, לא יעזור שום דבר לכל קשקשני השלום שכל כך בטוחים בעצמם, אנחנו יודעים שעם ישראל מוקף אויבים, עם ישראל צריך צבא, צריך להילחם - זה לכתחילה, כל החיובים שמוטלים על עם ישראל הם לא בדיעבד, הם לכתחילה.

פיתוח האישיות ובניית כלל ישראל

יש לנו חשבון כפול של לימוד תורה:
המטרה הראשונה היא עיצוב האישיות שלנו, כל אחד ואחד מאתנו, כאדם שקשור לתורה, לאמונה, קשור בטבור בכל נימי חייו לתורה ולאמונה ולאהבת ישראל ולשלמות החיים של עם ישראל, ולשם זה צריך השקעה ובניה רוחנית, וזו המטרה הראשונה שלנו בישיבה - עיצוב האישיות שלנו בתוכנו עצמנו.

המטרה השניה היא שאנחנו יודעים שכל אחד ואחד מאתנו שבונה את עצמו, מפתח את אישיותו, הוא בונה את כלל ישראל, הוא בונה את כל עם ישראל, וכמה עם ישראל זקוק לבניה! כמה עם ישראל משווע לבניה! איך עם ישראל נראה, שומו שמים, "פוק חזי" ותראו איך עם ישראל נראה, מה זה אומר? שהאישיות שלנו צריכה יותר להתמלא בתורה, באמונה, ביראת שמים, באהבת תורה, באהבת המצוות, באהבת עם ישראל - באמיתיות החיות הפנימית של עם ישראל, וממילא אהבת החיילים האלה. הם פושעים?! בלמעשה שלהם יש ביניהם שאינם רק פושעים, הם פושעי פושעים הנוראים ביותר: מחללי שבתות, אוכלי טריפות, בועלי נידות, דברים יותר גרועים מזה, אבל מאיפה הם מתחילים? מאפס, שום כלום, לא יודעים מימינם ומשמאלם.

כשהבן שלי היה בשריון, הוא בא הביתה המום, חברים שלו לא ידעו מה זה "שמע ישראל", היה טקס בו שמעו בטלויזיה מישהו אומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", אז אחד מהם אומר לו: עכשיו אמרו איזה משהו מוכר לי, לא יודע מאיפה שמעתי את זה, זה מילים יהודיות, נכון? זה מהיהדות. בחור מפה, מתל אביב, לא עולה חדש מרומניה. הסיפור הזה מזעזע, לא יודעים כלום, אז מה זה אומר? זה אומר שאנחנו צריכים עוד יותר להתמלא בתורה, עוד יותר תלמידי ישיבה, ועוד יותר מי שימלא את עם ישראל בתורה, בחורי ישיבות שקשורים לעם ישראל, לא מנותקים.

במדרש תנחומא שהבאנו למעלה פרשת מסעי סימן ג כתוב:
"דבר אחר, למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו? על שקבלו את ישראל, עתיד הקב"ה ליתן שכרם שנאמר (ישעיה לה, א) יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, ומה מדבר כך על שקבל את ישראל, המקבל תלמידי חכמים לתוך ביתו על אחת כמה וכמה, את מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והיישוב להיות מדבר, המדבר להיות ישוב (ישעיהו מא, יח) אשים מדבר לאגם מים, ומנין שהיישוב עתיד להיות מדבר שנאמר (מלאכי א, ג) ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, את מוצא עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם אילנות (ישעיהו מא, יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן, ועכשיו אין שם דרך שכולו חול והשיירה אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזל, ועתיד להיות שם דרך שנאמר (ישעיהו מג, יט) אף אשים במדבר דרך בישמון נהרות, וכתיב (ישעיהו לה, ח) והיה שם מסלול ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הלך דרך ואוילים לא יתעו".

אומר אור החיים הקדוש "אכן יתבאר על דברי אנשי אמת שאמרו שהליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי הקדושה שאנס איש הבליעל החונה במדבר השמם ששם קנה מקומו מקום נחש שרף ועקרב ודרכו שם עדת ה' להוציא בולעו מפיו" דברי אור החיים קשורים לעניינים עמוקים, שבתחילת הבריה התפזרו ניצוצות קדושים בכל מיני מקומות בעולם, ועם ישראל צריך לאסוף את הניצוצות הקדושים האלה, לקחת את כולם איתו, לאסוף אותם אליו.
"והוא הטעם שהיו ישראל חונים במקום אחד שנה ובמקום אחר י"ב שעות שהוא כפי מה שצריך לבירור הניצוצות שישנם במקום ההוא". יש מקום שבו היו צריכים להתעכב הרבה זמן עד שיאספו את כל הניצוצות ויש מקום שבו הבפיק זמן קצר.
"ובירור זה אין כח בעולם שיכול עשותו זולת קדושה השלימה ובסוד שלימות מחברת הכללות ומחברת הפרטות, קדושה השלמה היא השכינה וישראל והתורה ומחברת הפרטות הם ס' ריבוא נשמות קדושות, מחברת הכללות הוא משה רבינו בסוד משה עמו, כי הוא אילן שממנו נוצצו נשמות ס' ריבוא שהיו שם ונסתייעו בעזר אלוקי בשכונת שוכן הבירה ושברו מתלעות עוול וביררו בירור עצום". מחברת הכללות ומחברת הפרטות - כלל ישראל ופרטי ישראל, מחברת הפרטות - ששים ריבוא, כל נשמה ונשמה יש לה את הכח המיוחד שלה ואת הערך המיוחד שלה, ואילו מחברת הכללות זה הכח של כלל ישראל, הוא לא נמדד "אני אתה והוא" אלא המציאות הכוללת של כולנו יחד שהיא בחינת משה רבינו. כשריה"ל מגיע לשיא של הבירור מה הוא כלל ישראל, הוא מביא את הדוגמא של משה רבינו ספר הכוזרי (מאמר א אות מא): "ואם ימצא אדם שיבא באש ולא יוזק בו, ויעמוד מבלי מאכל ולא ירעב, ויהיה לפניו זוהר שאין העין יכולה להסתכל בו, ולא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע אל תכלית ימיו, ימות לרצונו, כמי שיעלה על מיטתו לישן, ויישן בעת ידוע ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד מה שהיה ומה שיהיה", לאדם זה ודאי אין מדרגה של אדם רגיל אלא זו מדרגה מלאכית. לאחר שריה"ל מביא ראייה זו על מדרגת משה רבינו מבאר הוא שאפשר ללמוד מכך על המדרגה של עם ישראל.

משה רבינו מגלה את הקדושה של כלל ישראל, מה שיש במשה רבינו זה כח שנמצא בכלל ישראל, אין הכוונה שהוא נמצא בכל פרט ופרט, אם תלך לבדוק כל אדם פרטי, לא תמצא אדם בישראל שיכול לצום ארבעים יום וכד'. לכלל ישראל יש את הכח הזה. אם היחיד יתעלה ויהיה כלל ישראלי במדרגה כזו של משה רבינו יהיה בו גם את הכח הזה, משה רבינו זאת נשמה כללית.

כח הקדושה הפרטית והכללית
על כל פנים אומר אור החיים שצריכים לדעת שיש שני כוחות, יש כח הקדושה הפרטית, מה שאני מניח תפילין, לובש ציצית, מברך ברכות ומקיים מצוות, ויש כח הקדושה הכללית זה הכח של כלל ישראל. כשהייתי לובש מדים הייתי מרגיש שאני מתעלה, אני מתרומם לקדושה של כלל ישראל, אני בתוך הקדושה של כלל ישראל, לעומת זאת, בשנים האחרונות הייתי בהג"א בירושלים ושם יש הרבה מאחינו החרדים, הייתי שייך לזיהוי חללים - ז"ח. אז התפללנו מנחה ומישהו רץ לחדר להביא מגבעת ואת המעיל השחור, כי הכובע של הצבא לא טוב. שאלתי אותו: "מה אתה עושה? המדים האלה שוים פי מליון מהמעיל השחור" מדוע? מה היסוד? הרב צבי יהודה אמר שכשהרב שאר ישוב התחתן, הוא היה הרב של חיל האויר, והוא בא לחתונה עם מדים של חיל האויר. החברים של הרב הנזיר אביו של הרב שאר ישוב, התחילו שם להתרגז, מה זה? כך באים לחתונה? במקום ללבוש ספודיק? אז הרב צבי יהודה אמר שאם בספודיק - בשערות של השועל - יש קדושה, משום שיהודים לבשו את זה כמה מאות שנים וליהודים היתה הרבה קדושה אולי, אני לא יודע, אבל במדים של כלל ישראל ודאי יש קדושה! הרי זה כלל ישראל, כלל ישראל כולו קדושה, זה לא מדים פרטיים, אז המדים יש בהם קדושה, מחברת הכללות.

אור החיים ממשיך: "וכפי זה תכלית המעשה הוא כשנוסעים היו נוסעים עמהם כל הדומה למין הקדש לא בזמן החניה שעדין לא נעשה עמו דבר והוא מה שרמז במאמר אלה מסעי". זאת אומרת, דווקא כשהיו נוסעים אז היו סוחבים איתם את כל כוחות הקדושה שנמצאו באותו מקום.
"והוא מה שרמז במאמר אלה מסעי, אלה - פסל כל המסעות שבעולם שאין מסע כזה שהיו נוסעים עמהם הון קדוש ויקר שאין ערוך אליו והגם מה שקדמו האבות ודרכו מקומות ועשו חלקם בבירורי ניצוצות לא הגיעו לגדר זה". אברהם אבינו הלך בארץ, ה' אומר לו "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה". אברהם אבינו יושב באוהל ולומד, מייחד יחודים, הקב"ה משרה שכינתו עליו, אם כן מה הוא זקוק לכל המסעות האלה, "לחרוש" את כל הארץ? אברהם אבינו חרש כפי שלא גולני ולא צנחנים עושים ביחד, חרש את כל ארץ ישראל כולה, ודאי יש מטרה חשובה להליכה זו "ואמר הכתוב עצמו טעם עילוי מסעות אלה, לפי שהם של בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ונצרפו בכור הברזל שהיא ארץ מצרים כאמור, ובזה היו נשמותם ראויים לברר ניצוצי הקדושה בכל המקום אשר יבואו שמה",הזמן שהיו במצרים ועברו את כל היסורים הרעים, הכשיר אותם להיות נשמות שמסוגלות לשאוב קדושה ולבנות קדושה בעולם.

"ועוד לצבאותם שהיא שלימות הצבא אשר תשרה עליו השכינה שהוא מספר ס' ריבוא ופחות ממספר זה אינו בגדר השלימות", כיון שהגיעו לששים ריבוא הם הגיעו להיות צבא שהוא מרכבה לשכינה, מרכבה לקדושה הכללית.
"ותמצא שאמרו ז"ל כי לסיבה זו לא נתן ה' התורה לראשונים שלא היה בהם שלימות הצבא שתשרה עליהם שכינה הנקראת צבאות". האבות היו קדושים אבל הם לא צבא ה', הם לא צבא, הם פרטיים, אברהם, יצחק, יעקב.

הצבא - כלל ישראל
"גם רמז בתיבת לצבאותם השראת שכינה עמהם הרי לפניך זכרון עם קדוש וזכרון מספר השלם והשראת השכינה וכנגד מחברת כללות מספר השלם אמר ביד משה ואהרון, משה הוא מחברת מספר השלם ואהרון הוא שושבין השכינה המקריב ומייחד אליה כל הענפים כידוע בסוד הקרבן". זו הנקודה המרכזית להבין את הערך של הצבא, הצבא הוא מחברת הכללות, הוא כלליות, הכלליות של עם ישראל, ולכן גם הקשר עם החיילים הוא קשה מאוד, אתה רואה מישהו מדליק אש, סיגריה, חשמל בשבת, לפעמים הוא מתחשב בך ולפעמים לא, לפעמים הוא עושה בכוונה לראות איך אתה מתעצבן, איך אתה יוצא מהכלים, אנחנו לא מתעסקים עם הצד הזה, הצד הפרטי שלהם, אם היינו הולכים לצבא בגלל הצד הפרטי לא היינו נפגשים אתם ביחד בצבא, לא היינו מסתכלים בפני אדם רשע, במעשים של רשעים, אנחנו נפגשים איתם בעשיה הכללית שלהם, הם באים לצבא ברצונם ושלא ברצונם, לא משנה אם הם באים מתוך רצון או כפיה, הם בצבא - הם חלק מכלל ישראל, ובתור חלק של כלל ישראל הסגולה האלוקית שבהם היא שפועלת, הצד האלוקי הכלל ישראלי שבהם הוא שפועל ואיתו אנחנו נפגשים, אם דרכו אנחנו יכולים להיות חברים טובים ולהשפיע ולרומם מה טוב, לכתחילה אני לא ממליץ לאף אחד לנסות להשפיע, אנחנו לא באים להשפיע אנחנו לא מתגייסים בשביל להחזיר את עם ישראל בתשובה, אנחנו מתגייסים להיות חיילים עם כל עם ישראל - מחברת הכללות, ולהיות חיילים טובים, להיות חיילים ממושמעים, להיות חיילים שעושים את כל העבודות ואת כל מה שצריכים לעשות ולא מתפרפרים משום דבר כי אני צריך ככה או ככה, אני לא יודע, לפעמים יש בסיסים שהתקנון הוא שהדתיים הולכים להתפלל והחילוניים עושים דברים אחרים, אני לא חושב שזה לכתחילה, אני לא הסכמתי לזה, הייתי עושה כל מה שצריך, ריצות, עבודות, נקיונות והייתי מבקש שיהיה זמן אחר לתפילה, לא על חשבון זה, למה? כדי לא ליצור איזשהו מתח, כדי שלא תהיה הרגשה אצל מישהו שהדתיים מנצלים את הדת שלהם. פעם קרה לי שאמרו עלי כך, זה היה במילואים במלחמת יוה"כ, היינו מגוייסים לחצי שנה, מיום כיפור עד פורים, והיה לנו מסדר נשק בשבת בסיני. היה לי מ"מ שמוצני"ק שונא ישראל ממש, כל מי שהיה בו קצת דתיות, קצת לאומיות, שנא אותו שנאת מוות, ככה הוא גדל. הייתי הדתי היחיד במחלקה והיו לי יחסים מאוד טובים עם כל החבר'ה, זה לא היה פשוט, זה כל מיני טיפוסים, מחבר'ה מהנדסים ועד חבר'ה של סמים. המ"מ בדק את הנשק שלי - "איזה פילים", זרק את הנשק לחול ואמר "מנצל את הדת" וכל מיני דברים כאלה. איך שהמ"מ אמר את המילים האלו רצו אליו כמה אנשים, תפסו אותו ואמרו לו "אתה לא תהיה מ"מ שלנו אם אתה לא חוזר בך עכשיו", ולמה זו היתה תגובתם? הם ידעו שזה שקר!

פעם אחת מישהו בא אלי ואמר לי: " אבי, שבת היום, אנחנו נעשה את הסיור". אמרתי להם: "אז מה, צריך לעשות את הסיור הזה, זו התורנות שלי, אני עושה!"
במלחמה היינו יוצאים פעם בשבועיים או שלש, הייתי נשוי, ופעם הוא ריתק אותי כי אחרתי בחצי שעה, הייתי צריך להגיע בארבע לאזור אסמעליה, זה נסיעה של תשע שעות בערך מתל אביב. תמיד אמרתי לעצמי: "אל תקטר - אתה יותר מיוחס מיוסף? יוסף סבל במצרים, אתה סובל בצבא של עם ישראל".

לפעמים סובלים מהם מאד, מהחילוניים, הם פותחים רדיו בשבת, מנבלים את הפה, הם לא מתארים לעצמם כמה אנחנו סובלים מההוללות והזוללות שלהם, אז כל הזמן צריך להחזיק את הראש בחשבון הכללי, זה מבחן למי שלמד כוזרי, עד כמה אתה מאמין בסגולת ישראל, בקדושת עם ישראל.
היו כאלה אחר כך שרצו ללמוד איתי, לא כל כך הצלחתי, הרב צבי יהודה אמר לי ללמוד אתם "לנתיבות ישראל" ואני בעצמי לא הבנתי מה הוא כותב, אבל היו כאלה.

סיכום
הכלל הוא להיות חייל טוב בכל המובנים, להשקיע הרבה, זה עבודת ה', תמיד כשהיינו יוצאים לצבא הרב צבי יהודה היה מברך: לכו "עבדו את ה' אלוקיכם ואת עמו ישראל" (דה"י ב לה ג).
הרב צבי יהודה היה אומר בשם אביו הרב זצ"ל, איך אפשר להגיד משפט כזה? זה כמו שיתוף - עבוד את ה' ועוד משהו, יש עוד משהו כלפי עבודת ה'?! הרב זצ"ל אמר שלהיות עבד לעם ישראל זה להיות עבד לה', להיות בצבא זה להיות עבד לעם ישראל, פשוט עבד, אמנם לא שמים את המספר על האוזן, אבל שמים את המספר על הצוואר, אין לך שם אתה מספר אישי.

לכן יש להשתדל להיות חיילים טובים, כל אחד לפי מה שהוא יכול, לא להיות בשום אופן פרפרים, לא לצאת מהמסגרת הרגילה בגלל חשבונות של תורה, לא להיות בהרגשה שמגיע לי לא לעשות משהו בגלל שאני מתפלל, מגיע לי זמן להתפלל כן, אבל בגלל זה להיות פטור מדברים אחרים - זה לא!

אכילה:
אני חושב שחייל שמתאמן באימונים קשים הוא מוציא המון אנרגיה, המון כוחות, הוא צריך להיות מחמיר על בריאות הגוף, מחמיר באכילה.

שמירת עיניים:
לפי דעתי צריך מסירות על כך - לא מוכנים שיהיו לכם מדריכות, להילחם על זה. ישר בראיון הראשון צריך להגיד להם שאנחנו לא רוצים לראות חיילות אצלנו. בעיות הצניעות בצבא הם מכיון שלא נלחמו על זה מתחילה, אילו היו מהרגע הראשון נלחמים ומביעים עמדה נחרצת: "לא מוכנים", אתם רוצים? תעשו צבא אחר, הם לא יכולים לעשות צבא בלי ההסדרניקים והדתיים, איזה צבא יראה להם, אנחנו לא מוותרים. מד"סיות ודאי שיש איסורי עריות.

סיום
נסיים עם הדברים הטובים, תלמדו טוב להילחם, אם לא יהיה נס שהקב"ה ישמיד את כל אויבינו עד כלה, אז שתזכו להילחם, שהקב"ה יזכה אתכם להיות מהלוחמים, להיות מאלה שיורים ללא היסוסים - ע"פ הוראות שתקבלו, אל תהססו להרוג את אויבי עם ישראל, צריך לדעת שזה עיקר המטרה של הצבא - לחסל ולהשמיד את אויבי עם ישראל ולא שום דבר אחר, הלואי שנגיע לזה, והלואי שתהיו מוכנים וראויים לזה.

במקום אחד כתוב (דברים כה) "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" ובמקום אחר (שמות יז) "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", אז יש אומרים שאם עם ישראל זוכה הוא לבד - "תמחה את זכר עמלק", אם אנחנו לא זוכים אז הקב"ה ישמיד אותם בעצמו.

שנזכה שהצבא יקיים את הפסוק ושארץ ישראל כולה תחזור להיות תחת ידינו ותחת ריבונותינו ותחת שלטונינו המלא ושנזכה לבנין ירושלים ולבנין ביהמ"ק ולמלכות בית דוד, שתזכו להיות צבא שמקבל פקודות ממלך המשיח.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il