מוצ"ש א' מרחשוון ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש חגים וזמנים פסח שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן ה'תשס"ב

תפילות בפסח

חלק ח



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

מנחה של ערב פסח
א. מתפללים מנחה של ערב פסח מוקדם מהרגיל, שהיא כנגד תמיד של בין הערבים, ואחר כך טוב לעסוק בענין קרבן פסח שהיו מקריבים אותו בזמן שבית המקדש היה קיים, וטוב לומר סדר פסח זה בעיתו ובזמנו. ולאחר מכן כדאי לומר סגולת ר"ש אוסטרופולי ומ"ב מסעות.
ב. יש נוהגים לעשות עירובי חצרות אחרי מנחה בעוד השמש על הארץ.

ליל פסח ושבת חול המועד
ג. מתחילין תפילת ערבית במזמור המיוחד של פסח "הודו וכו'". מתפללים בשמחה ובניגון מיוחד במיוחד את הקדיש וכן "ראו בנים" ו"השכיבנו" כי תפילה זו נתקנה עבור ליל פסח שהיה במצרים.
ד. בתפילת ערבית אומרים אחרי העמידה "הלל עם ברכה" וכך נהגו גם חלק מהאשכנזים בארץ ישראל. בעת הברכה על ההלל, מכונים לפטור בברכה גם את ההלל שבהגדה. מי שמתפלל עם ציבור שאינם נוהגים לומר הלל, יאמר את ההלל ביחיד, ויברך עליו תחילה וסוף.
ה. בשבת חול המועד ובליל שביעי של פסח שחל להיות ביום חול או בשבת אין אומרים הלל.
ו. כשחל יום־טוב במוצאי־שבת מוסיפים "ותודיענו", אם שכח לאומרו במקומו ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים" אפילו לפני "ברוך אתה", יאמר "ותודיענו" ואחר כך יאמר "והשיאנו". ואם הזכיר שם ה' - אינו חוזר. מי ששכח לומר "ותודיענו" - אסור לו לעשות מלאכות שאסורות בשבת עד שיבדיל בקידוש או עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

ליל פסח שחל בשבת
ז. נוהגים לומר "לכה דודי" וקבלת שבת כמו כל שבת אך אין אומרים "במה מדליקין", אלא מתחילים "כל ישראל וכו' אמר ר' אלעזר וכו' תלמידי חכמים וכו'" ומזמור של חג "הודו וכו"'.
ח. בתפילת ערבית אומרים לפני תפילת י"ח "ושמרו בני ישראל את השבת וכו'". ואחר כך אומרים "אלה מועדי ה' וכו'", "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל".
ט. אומרים "ויכולו" אחרי תפילת לחש וברכת "מעין שבע" ואחר כך הלל שלם עם ברכה וקדיש תתקבל, "מזמור לדוד" ו"עלינו לשבח". ויש שאומרים רק "ויכולו" ולא "מעין שבע" ולא נהגנו כן. (אבודרהם, הרש"ש, בספר "נהר שלום", וכן מנהג ירושלים. לב חיים לרבי חיים פלאג'י ב, סי' צה. ומנהג חסידי "בית-אל". כה"ח רסח ס"ק מו. תפז ס"ק כב).
י. בתפילת י"ח חותמים "מקדש השבת ישראל והזמנים" ואם שכח לומר "השבת" ונזכר מיד בסיום הברכה - יוסיף מיד "והשבת". ואם נזכר אחרי כדי דיבור - אינו חוזר כיוון שהזכיר "שבת" בתוך הברכה.
יא. אם חתם "מקדש השבת" ולא אמר "והזמנים", אינו חוזר, כיון שהזכיר את "חג המצות" בתוך הברכה.

שביעי של פסח

יב. בליל שביעי של פסח שחל להיות ביום חול או בשבת אין אומרים "הלל".
יג. בשביעי של פסח שחל בשבת אומרים "ויכולו", ברכת "מעין שבע", קדיש "תתקבל", "בצאת ישראל" ו"עלינו לשבח".
יד. בשביעי של פסח שחל ביום חול אומר הש"ץ "יהי שם", קדיש "תתקבל", "בצאת ישראל" ו"עלינו לשבח".
טו. טוב לקרוא "תיקון" בליל שביעי של פסח מ"לשון חכמים" א, סי' נו ויקראנו לפני עלות השחר. ויקראנו בעמידה.
טז. יש נוהגים לקרוא "שירת הים" בלילה זה שבו נקרע ים סוף. ויש שגרים ליד הים שקוראים "שירת הים" על יד הים. ויש כאלה שיש להם סדר לימוד אחר, והעיקר להרבות בסיפור הנס ובהודיה להשם יתברך.

מדיני ההלל
יז. צריך לומר את ההלל בשמחה ובנחת, ולא במרוצה. בקריאת ההלל צריך לעמוד, ואפילו לסמוך עצמו על הכותל אסור, אלא אם כן הוא זקן או חולה או חלוש מאד מחמת איזה חולי.
יח. ביום טוב ראשון של פסח, ערבית ושחרית, בין בשבת ובין בחול, אין מדלגין בהלל, אלא גומרים אותו ומברכים עליו, ובשאר הימים קוראים בדילוג את ההלל בשחרית בלבד ולא מברכים. ובלילות חול המועד בין בשבת ובין בחול וכן בליל שביעי של פסח אין אומרים הלל כלל.
יט. יש נוהגים לקרוא בחול המועד את ההלל בדילוג ולברך עליו "לקרוא את ההלל" ולא "לגמור את הלל". והספרדים לא נהגו כן.
כ. בחו"ל נוהגים ביום טוב שני כמו ביום טוב ראשון.
כא. בהלל שנאמר ללא דילוג מברכים תחילה וסוף, ובמקרה זה דיני ההפסקה הם כמו בק"ש, דהיינו: בקדיש יענה: חמשה אמנים ראשונים של קדיש, ובאמירת "אמן יהא שמיה רבא" יאמר כל כ"ח תיבות עד "דאמירן בעלמא", אבל שאר אמנים של הקדיש - לא יענה. וכן יענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", הן ל"ברכו" שקודם יוצר או "עלינו לשבח", והן ל"ברכו" של עלית ספר תורה. אמנם לא יענה אמן דברכות וכש"כ שלא יענה "ברוך הוא וברוך שמו" והאשכנזים עונים על אמן של "האל הקדוש" ואמן של "שומע תפילה".

סדר הקריאות חג הפסח
כב. ביום טוב ראשון של פסח מוציאין שני ס"ת. בראשון קוראים בפרשת "בא" חמישה עולים ובשני בפרשת "פינחס". אם חל יום טוב ראשון בשבת מתחילים מ"והיה היום" בפרשת "בא"- ועולים שבעה עולים.
כג. בשבת חול המועד מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון שבעה עולים בשמות לג ובשני בפרשת "פינחס".
כד. בשביעי של פסח מוציאין שני ס"ת, וקוראים חמישה עולים בפרשת "בשלח" ובשני בפרשת "פינחס". ואם חל בשבת עולים שבעה עולים.
כה. בחול המועד בימי החול מוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים ג' עולים כדלקמן. ובספר השני עולה רביעי וקורא "והקרבתם אשה" _ (במדבר כח יט). ואין אומרים קדיש עד לאחר עליית רביעי.
כו. בכל יום מימי חול המועד פסח קוראים קריאה אחרת השייכת לחג הפסח. סדר הקריאות רמוז במשפט "משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא". שמונה מילים אלו רומזות לשמונה קריאות, שבע המילים הראשונות רומזות לשבע הקריאות בשבעת ימי החג בארץ ישראל. והמילה השמינית רומזת לקריאת התורה ביום שמיני של פסח בחו"ל.
כז. יום ראשון של פסח יחול רק בימים א' ג' ה' או ז'. סדר הקריאות דלעיל קבוע כשפסח מתחיל בימים א' או ג' או ז'. אמנם אם פסח יתחיל ביום ה' אזי באותו יום יקראו "משכו". למחרת ביום ו' יקראו "שור או כשב". בשבת יקראו "פסל לך" ומתחילים "ויאמר משה אל ה' ראה וכו'". ביום ראשון יקראו "קדש לי" ביום שני יקראו "אם כסף" וביום שלישי יקראו "במדבר סיני" וביום רביעי שהוא שביעי של פסח יקראו "ויהי בשלח", ביום שמיני יקראו בחו"ל "כל הבכור".

הפטרה
כח. ביום טוב ובשבת חול המועד אומרים הפטרה. בכל ימי החול של חול המועד אין קוראים "הפטרה", חוץ מיום ב' של פסח בחו"ל שהוא יום טוב שלהם.
כט. אם טעו ולא אמרו קדיש אחרי ס"ת ראשון, והמפטיר עוד לא בירך ברכה ראשונה על קריאתו בספר השני, יאמרו קדיש אחרי הספר הראשון.
ל. אם המפטיר התחיל לברך על קריאתו - לא יפסיק, אלא יאמרו קדיש אחרי קריאת המפטיר ואחרי שסיים ברכה אחרונה על הקריאה בתורה. וקדיש זה יעלה להם גם לס"ת הראשון.
לא. מפטיר שטעה ולא אמר קדיש אחרי קריאתו בספר תורה שני והתחיל בברכות ההפטרה, לא יפסיק, אלא ימשיך הברכות עד סופם, יקרא את ההפטרה, יברך ברכות אחרונות ורק אחר כך יאמר קדיש.
לב. הנוהגים כרמ"א אומרים רק פעם אחת "חצי קדיש" אחרי סיום הקריאה בספר הראשון, ובשעת אמירת קדיש זה - מניחים לידו גם את הספר השני.

יום טוב שני בחו"ל
לג. ביום טוב שני של פסח מתפללים כמו יום טוב ראשון, וקוראים הלל שלם עם ברכה, ומוציאים שני ס"ת וקוראים בראשון קוראים חמישה עולים. בסדר דלעיל, והמפטיר קורא בספר שני מ"ובחדש הראשון" ומפטיר ב"וישלח המלך". ואחר ההפטרה מתפללים מוסף וכו', כמו יום טוב ראשון.
לד. ביום טוב שני של שביעי של פסח דהיינו בשמיני של פסח מתפללים כמו בשביעי של פסח ואין גומרים את ההלל, ומוציאים שני ספרי תורה. אם חל בשבת קוראים שבעה עולים ומתחילים מ"עשר תעשר", ואם חל בחול קוראים חמישה עולים מ"כל הבכור" (דברים טו) המפטיר קורא בספר שני "והקרבתם", וקורא את ההפטרה "עוד היום בנב".

מוריד הטל
(ע"ע באורך לקמן הלכות שמחת תורה)
לה. מתחילים לומר "מוריד הטל" בתפילת מוסף של יום טוב ראשון של פסח. ואין פוסקים עד תפילת שחרית של שמחה תורה (ועד בכלל).
לו. אם אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בימות החמה ונזכר קודם שסיים את הברכה חוזר ל"אתה גבור". והוא הדין אם כבר אמר "ברוך אתה" ונזכר קודם שאמר "ה'". ואם התחיל ואמר "ברוך אתה ה'", ונזכר קודם שאמר "מחיה המתים" - יסיים "למדני חוקיך", וחוזר ל"אתה גבור". ואף אם סיים ואמר "מחיה המתים", יחזור ל"אתה גבור" (דמאחר והיא מחלוקת, אמרינן סב"ל) ואין צריך לחזור לראש התפילה. אמנם אם התחיל בברכת "אתה קדוש" ואפילו שאמר רק תיבת "אתה", מ"אתה קדוש", יחזור לראש התפילה. (ראה שו"ע קי"ד ס"ק ד').
לז. בימות החמה אם נסתפק שמא הזכיר גשם, עד שלושים יום - אמרינן חזקה שהזכיר גשם, וצריך לחזור, ואחר שלושים יום - אין צריך לחזור.
לח. אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת "אתה גבור" עד "מוריד הטל" תשעים פעמים, כנגד ל' יום שאומרים אותו ג' פעמים בכל יום, משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם - הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואינו צריך לחזור. ויש אומרים שלא יתחיל מ"אתה גבור" אלה יאמר: "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל".

ברכנו - ותן טל
לט. החל מיום ראשון של חול המועד פסח מפסיקים לבקש גשם ומבקשים רק טל. הספרדים משנים את כל נוסח הברכה ובימות החמה אומרים "ברכנו". האשכנזים נוהגים לומר בתוך הברכה "ותן טל" במקום "ותן טל ומטר".
מ. מי שבקש גשם בקיץ (כל אחד לפי הנוסח שלו) ונזכר שטעה, אם הוא עדיין בתוך הברכה, צריך לומר לשתוק כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך יתחיל מחדש את ברכת השנים כראוי. ואפילו אם אמר כבר "ברוך אתה" ולא אמר "ה'" - יעצור ויאמר כן.
מא. אם אמר "ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור לתחילת ברכת השנים. אמנם אם סיים את הברכה ולא התחיל "תקע", יחזור ויחזור לתחילת ברכת השנים. אם התחיל "תקע" ונזכר אחר כך, יפסיק במקום שנזכר, ויחזור ויחזור לתחילת ברכת השנים וימשיך את סדר הברכות.
מב. אם נזכר לאחר שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון הסמוך ל"עושה שלום" - חוזר לראש העמידה אפילו אם עדיין לא עקר את רגליו.

יעלה ויבא
מג. בחול המועד אומר בתפילות "יעלה ויבוא" אם שכח לומר "יעלה ויבוא" ונזכר ב"ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך", ויזכיר "יעלה ויבוא", ואחר כך ימשיך "ואתה ברחמיך וכו'". ואם כבר אמר "המחזיר שכינתו לציון", ונזכר לפני שאמר "מודים", יאמר שם "יעלה ויבוא", וימשיך "מודים וכו'". אם לא נזכר עד אחר שהתחיל "מודים", חוזר ל"רצה", ויאמר "יעלה ויבוא וכו'" אבל אם לא נזכר עד שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, אפילו שלא עקר רגליו חוזר לראש התפילה.
מד. אם הוא מסופק אם הזכיר "יעלה ויבוא", צריך לחזור ולהתפלל. וטוב שיכוין שתפילתו היא על תנאי, שאם אינו חייב לחזור, תהא התפילה כתפילת נדבה. מי ששכח ולא אמר "יעלה ויבוא" יכול לצאת י"ח על ידי שיכוין דעתו וישמע מהש"ץ את כל הברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ולא יפסיק ולא ישיח, רק יענה "אמן", אך לא יאמר "ברוך הוא וברוך שמו", ולא יאמר "מודים" דרבנן. ואפשר לעשות כן רק אם הש"ץ הוא תלמיד חכם היודע להוציא הרבים ידי חובתם.

ערבית למוצאי יום טוב
מה. במוצאי יום טוב שהוא יום חול אומרים בתפילה "אתה חוננתנו", ומבדילים על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים ומברכים רק "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" וכו' (שו"ע תצא סע' א). במוצאי יום טוב ושבת מבדילים כרגיל על נר ובשמים.
מו. אם לא אמר "אתה חוננתנו" בתפילה. אסור לו לעשות מלאכה עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", (מ"ב רצד ס"ק ג. כה"ח שם ס"ק ו. בא"ח ש"ש ויצא ג) אפילו אם יצאו כבר הכוכבים. וכן אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס. וכן הדין באשה שאינה מתפללת ערבית.
מז. כשמוצאי יום טוב הוא מוצאי שבת, אחרי "יהי שם" אומר הש"ץ חצי קדיש ואחר כך אומרים "שובה וכו'". ואף על פי שלפי הפשט ועל פי מנהג חלק האשכנזים אין אומרים "שובה" ו"ויהי נועם" במוצאי שבת שחל יום טוב אחריו, או במוצאי שבת ויום טוב. על פי הקבלה יש לומר בכל מוצאי שבת "ויהי נועם" "ואתה קדוש" גם במוצאי שבת של חול המועד. וכן נוהגים הספרדים. (עיין כה"ח רצה ס"ק ט, יא. בא"ח ש"ש ויצא ו).
מח. כיום אין באכילת מצה במוצאי פסח משום "בל תוסיף" כיון שרגילים לאוכלה במשך כל השנה. (ועיין פסחים דף ל').
מט. הפוסקים כרמ"א נוהגים לקרוא מגילת "שיר השירים" בשבת חול המועד בבית הכנסת. ואם חל יו"ט ראשון של פסח בשבת - קורא בשבת זו שיר השירים.

ספירת העומר
נ. מתחילים לספור עומר מליל ראשון של חול המועד ויש אומרים את סדר הקרבת העומר המובא ברמב"ם כפי שמובא במחזורים. ונוהגים לברך על העומר בבית הכנסת לפני ההבדלה. הלכות ספירת העומר במקומם.

ביעור מעשרות
א. בפסח של שנה רביעית לשמיטה ובפסח של שנת השמיטה יש לבער מעשרות וזו נקראת שנת "ביעור מעשרות".
ב. בשנה רביעית מבערים את המעשרות שנאספו בבית מהשנה הראשונה והשניה והשלישית שאחרי השמיטה. ובשנת השמיטה מבערים את המעשרות של השנים רביעית חמישית שישית, וכן מעשרות של שנה שביעית בדבר החייב במעשר.
ג. בשנים אלו יש גם "וידוי מעשרות" שאומרים אותו רק אחרי שביערנו את כל המעשרות מהבית.
ד. וידוי מעשרות נעשה ביום טוב האחרון של חג הפסח בשנה הרביעית ובשנת השמיטה.
ה. בערב פסח או לפני כן, חייב אדם לברר בביתו על כל פירות וירקות, יבשים או קפואים וכן שימורים, וכל דבר החייב תרומות ומעשרות אם הפרישו ממנו תרומות ומעשרות. וכן אם הופרשה חלה. ואם לא הופרשה חלה.
ו. אם אדם מסופק אם הפרישו מעשרות או לא, עליו להפריש מספק.
ז. אם יש לו כמה קופסאות שימורים, אין לכתחילה להפריש מאחת על השאר כיוון שכל קופסה סגורה נחשבת לעצמה וזה נחשב כאינו מן המוקף. אמנם כשצריך לבער מעשרות אין אפשרות לפתוח את כולם מחשש שמא יתקלקלו ולכן מותר בדיעבד להפריש שלא מן המוקף, ויפתח אחד מהם ויפריש על הכל. ובלבד שכל הקופסאות הן מאותו סוג ומין ואותה שנה של מעשרות.
ח. חייב לתת את מעשר ראשון ללוי וכן מעשר עני לעני. מעשר שני יפדה וכן נטע רבעי.
ט. אם יש לו כסף של מעשר שני שחולל עליו, אע"פ שיש בו פרוטה חמורה, יחלל את הכסף על פרוטה (שהוא שווי של 1/40 גרם כסף טהור). וישחק את הפרוטה ואם אי אפשר יעטוף אותה בנילון ויזרוק אותה לים או לבור שופכין. או יקח סוכר שווה פרוטה ויחלל עליו כסף מעשר שני כנ"ל, אחר כך ימיס אותו במים וישפוך הכל לתוך הכיור במטבח.
י. נוסח החילול הוא: "כל קדושה שיש במטבע שבידי הוא וחומשו יחולל על פרוטה שבידי", או יאמר "יחולל על הסוכר שבידי".
יא. טוב שיפריש הכל לפני ערב פסח, כיוון שאם יש חמץ יבער אותו. ואע"פ שמעיקר הדין זמן הביעור הוא ערב יום טוב אחרון, אפשר לבער לפני כן.
יב. אם לא הפריש תרומות ומעשרות לפני פסח ולא ביער, יעשר ויבער בחול המועד פסח או בערב שביעי של פסח. ואם גם בערב שביעי של פסח לא עשה כן - ישאל שאלת חכם.
יג. אם ביער בערב פסח, ובמשך הפסח הפריש שוב תרומות ומעשרות - חייב לבער שוב בערב שביעי של פסח.
יד. אם נזכר שלא הפריש תרומות ומעשרות ויש בשימורים חמץ, או יש חשש תערובת חמץ, ומכר את חמצו לגוי - יעשה שאלת חכם.

וידוי מעשרות
טו. מצות עשה להתודות לפני ה' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר, ואין מתודין וידוי זה אלא אחר השנה שמפרישין בה מעשר עני". (שו"ע יו"ד שלא סע' קמ).
טז. אימתי מתודין? במנחה ביום טוב האחרון של פסח של רביעית ושביעית". (שו"ע שם סע' קמא).
יז. אין מתודין אלא ביום וכל היום כשר לוידוי המעשר. בין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות. (שו"ע שם סע' קמב).
יח. וידוי זה נאמר בכל לשון ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודים. (שו"ע שם סע' קמג).
יט. אינו מתודה עד שלא ישאר אצלו אחת מהמתנות (תרומה, מעשר, חלה וכד' - שו"ע שם סע' קמד).
כ. בערב יום טוב האחרון של פסח סוף זמן הביעור, ולמחרת מתודין. (שו"ע שם סע' קמד).
כא. פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור, אינו חייב לעשר אותם וממילא אינם מעכבין אותו להתודות, ואינו חייב לבערן. (רמב"ם, הלכות מעשר שני ונטע רבעי יא י).
כב. מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו והגיע יום הביעור הרי זה קורא שם למתנותיו ומזכה להן לבעליהן ע"ג קרקע או למי שזוכה להן לבעליהן ומתודה למחר. (שו"ע יו"ד שלא סע' קמה).
כג. אם הפריש המתנות שלא על הסדר, או אם נשרף טבלו, או אם הפריש מעשר בטומאה - אינו מתודה (שו"ע שם סע' קמו) ולפיכך יש אומרים שבזמן הזה אין דין וידוי מעשרות.
כד. נהגו לקרוא פרשת "וידוי מעשרות" ביום שביעי של פסח לפני או אחרי מנחה כשיש יותר ריבוי עם. והקריאה היא עם טעמים, כקורא בתורה.
כה. קוראים פרשת הוידוי מחומש "כקורא בתורה" ארבעה פסוקים מפרשת "כי תבוא" (דברים כו, מפסוק יב עד פסוק טו), ומצווה מן המובחר שכל אחד ואחד יאמר בעצמו את הפסוקים.

עירוב תבשילין
א. כשחל יום־טוב בערב שבת, אסור לבשל בו לשבת, אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום־טוב (שו"ע תקכז סע' א).
יא. טוב להכריז בבית־הכנסת בערב יום־טוב אחרי תפילת שחרית בבוקר וגם לפני תפילת המנחה שמצווה להניח עירוב (אחרונים).
טו. גם אשה יכולה לעשות עירוב תבשילין ולברך (שו"ת שואל ומשיב תנינא ב, סי' נה).
יד. גם מי שהניח עירוב, יקדים להכין את צרכי השבת ולא יכינם סמוך ממש לכניסת השבת (בא"ח צו הלכות עירוב ח. ועיין למג"א בתחילת הסימן ובר"ז סעי' ח'). ובדיעבד יכול לבשל עד סמוך לחשיכה (שו"ע, רמב"ם הלכ' יו"ט פ"ו הלכ' א'. עיין בא"ח שם אות ו' ועיין כה"ח ס"ק ד' ומש"ב ס"ק ג' ובאה"ל שם )
ב. ממה עושים עירוב - עירוב מכינים בפת ותבשיל שדרך לאוכלו עם הפת (שם ס"ק ה'). שיעור הפת "כביצה" או יותר (54 גרם), וטוב שיהיה ככר שלם. ושיעור התבשיל מ"כזית" (27 גרם) ומעלה. וצריך להכין תבשיל שלא יתקלקל עד השבת, ולכן נהגו להכין ביצה קשה.
ג. מי שאין תחת ידו "פת" אלא רק "תבשיל" - יעשה עירוב תבשילין על התבשיל בלבד (שו"ע שם סע' ב).
ד. אפשר לאפות לחם מיוחד לשם "עירוב" ואם אין לו "תבשיל" אלא רק "פת" - לא יאפה ולא יבשל (כה"ח ס"ק י"ח ומשנ"ב ס"ק ז).
ה. טוב לעטוף אותם בעטיפה מיוחדת ולהניחם במקום מיוחד שלא יבואו לאוכלם בטעות ביום טוב.
ו. הטוב ביותר לבשל תבשיל במיוחד לשם העירוב ואם לא עשה כן - יכול לעשות עירוב גם בתבשיל קנוי כגון קופסת אפונה מבושלת או קופסת סרדינים וכד' ואפילו במשהו כבוש, אך לא יעשה את הערוב משיירי תבשיל שיש בזה ביזוי מצוה. ואם אין לו משהו אחר - יעשה בשיירי תבשיל. (עיין פרש"י ביצה ט"ו ע"א ד"ה: "ועושה תבשיל", ובדף טז. בד"ה: "שולי הקדרה". שו"ע שם ס"ע ה'. כה"ח ס"ק ל"ח, מ"ב ס"ק כ' ועיין בב"ח).
ז. סדר העירוב - ביום חמישי ערב החג יקח את הפת והתבשיל ויברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אקב"ו על מצות עירוב". ואחר כך יאמר: "בדין עירובא, יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולתקוני (ולאשחוטי) ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צורכנא, מיום טוב לשבת". וצריך שיבין מה שאומר ועל כן טוב שיחזור לומר בלשון הקודש: "בזה הערוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולתקן (ולשחוט) ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת". (ועיין מ"ב ס"קּ מ' ושעה"צ ס"ק נ"ה וכה"ח ס"ק פ"ו).
ח. יזהר לפרט המלאכות בנוסח העירוב כאמור לעיל כיון שיש מי שאומר שאם לא פירט מלאכות - לא יצא ידי חובה. (רמ"א שם סעי' כ').
ט. מותר בדיעבד להניח עירוב אפילו בין השמשות ובמקרה זה יברך בלי שם ומלכות (כה"ח שם ס"ק י). אמנם אם התפלל ערבית של יום־טוב, ואפילו אמר רק "ברכו" ונזכר, אף־על־פי שעדיין לא שקעה השמש - אסור להניח עירוב, אלא יסמוך על העירוב של רב העיר (בא"ח צו הלכות עירוב ד).
י. מה עושים עם הערוב - ישמור את העירוב עד ליל שבת אחר החשיכה. ומצווה לברך על הלחם כלחם משנה בסעודת ליל שבת או בסעודת הבוקר וזריזים מקדימים. את התבשיל מהדרים לאכול בסעודה שלישית. ויש נוהגים להניחם על השולחן כלחם משנה בערב ובבוקר ואוכלים אותו בסעודה שלישית לחיבוב מצוה. (עיין מש"ב שם ס"ק מח וכה"ח קב. בא"ח שם ג).
יב. מי מניח עירוב? - מצווה על רב העיר או על גדול העיר לערב על כל בני העיר הנמצאים ועל אלה שיבואו במשך היום, או על מי שהכין עירוב ואבד לו, או ששכח להכין. הרב מזכה את עירובו לבני העיר על ידי אדם אחר, שאינו מבני ביתו, ואומר לו: "זכה בעירוב זה עבור בני העיר", והוא מגביהו טפח. ואחר כך מחזירו לרב, והרב מברך כנ"ל ומוסיף ואומר: "בדין וכו' לנא ולכל בני העיר הזאת" (שו"ע תקכז סע' ז, י, יא, יב).
יג. מצווה על כל אדם להניח עירוב בעצמו ולא לסמוך על העירוב של רב העיר. מי שאפשר לו לערב ולא מערב כיוון רוצה לסמוך על עירובו של רב העיר - נקרא פושע ואעפ"כ יוצא ידי חובה בערובו של הרב (שו"ע שם סע' ז ועיין כה"ח ס"ק נז ומ"ב כ"ו).
יד. אם נזכר בבית הכנסת שלא הניח עירוב תבשילין, ישאל שאלת חכם, האם יכול לעשות עירוב במקום, או יסמוך על העירוב של רב העיר (עיין כה"ח שם ס"ק טו).
טז. אורח הסומך על שולחן מארחו ביום טוב, אין צריך להניח ערוב, ומותר לאורח לעזור בבישולים לקראת שבת וכן מותרת לאשה אורחת להדליק נרות שבת, כיון שיוצאים ידי חובה בערוב המארח. ואם רוצה להניח ערוב בעצמו יעשה כן בלא ברכה.
יז. אורחת שאוכלת אצל אחרים ורוצה להדליק נרות שבת בביתה - תעשה עירוב תבשילין בערב יום טוב בלי ברכה. (עיין שו"ע ס"ע יט ולחונים עליו)
יח. מתי מניחים ערוב - לכתחילה אין לעשות ערוב ממה שכבר עירב בו ליום טוב אחר, וצריך לעשות את העירוב לכתחילה בערב יום טוב. ואפשר לעשותו גם בלילה הקודם ליום הסמוך ליום טוב שגם הוא בכלל ערב יום טוב. ואם יש חשש שמא ישכח - יעשה ערוב בלי ברכה ביום שלישי או רביעי שלפני יום טוב ואם יזכר ביום חמישי - יעשה שנית בלי ברכה. (אם בטעות אכל את הערוב בליל ערב החג - יכול לעשות ערוב עם ברכה. עיין כה"ח שם ס"ק ז' וס"ק צ"ו, מש"ב ס"ק מ"ד מ"ה).
יט. הכין ערוב מערב החג אך שכח לברך ולומר את סדר הערוב - אפשר לסמוך על המקילים שיצא ידי חובה ערוב (אפילו אם הוא לא נמצא בעיר שיש בה רב המערב לכל בני העיר, עיין כה"ח שם ס"ק קכ"ב משם שו"ע ר"ז, ומ"ב שם ס"ק ס"ג).

סעודת יום טוב שחל בערב שבת
כא. יום טוב שחל בערב שבת צריך שיאכל את סעודת הפת של ה"יום טוב" בבוקר בכדי שיוכל לאכול סעודת ליל שבת לתאבון. אם לא עשה כן - יאכל עד לפני זמן מנחה קטנה (שעתים וחצי לפני השקיעה), ואם לא הספיק - יאכל אחרי זמן מנחה קטנה אולם אז יאכל רק כזית פת לצאת ידי חובה סעודה (ולא יאכל כביצה משום שבליל שבת חייב ודאי מדאורייתא באכילת פת).

הדלקת הנרות בערב יום טוב
זמן ההדלקה
א. לכתחילה תדליק האשה את נרות יום טוב לפי הזמנים הרשומים בלוחות לערב שבת קודש, שהם ארבעים דקות או חצי שעה לפני השקיעה.
ב. אם לא הדליקה בזמן זה, יכולה להדליק עד זמן השקיעה, ובלבד שלא קיבלה עליה עדיין את קדושת החג.
ג. אם קיבלה עליה קדושת חג או אם כבר שקעה החמה, אינה יכולה להדליק את הנרות על ידי הדלקת גפרור וכד' אלא על ידי העברת אש ממקום אחר. ובכל מקרה תדליק את הנרות לפני שיגיע בעלה מבית הכנסת ולכל הפחות לפני הקידוש. ותזהר שלא תכבה את הגפרור, אלא אחר הדלקה תניח אותו על מגש מתכת או על הרצפה ולא תזרוק אותו שמא יכבה.
ד. כשחל יום טוב בשבת, אם קיבלה עליה קדושת שבת או אם כבר שקעה החמה, אינה יכולה עוד להדליק נרות. וכן אם קיבלו כבר שבת בבית כנסת שהיא או בעלה רגילים להתפלל בו, אינה יכולה עוד להדליק נרות. ואע"פ שהיא עצמה עדיין לא קיבלה שבת, כיוון שקבלת שבת של הציבור מחייבת גם אותה.

הדבקת הנרות
ה. אסור להדביק נרות לפמוטים ביום־טוב, ועל כן כשחל יום טוב בערב שבת או ביום ראשון, וכן כשיש שני ימים טובים צמודים (ראש השנה או חוץ לארץ) יש להכין שני מערכות של נרות. כמו כן כשחל יום טוב בימים חמישי ושישי, אם מדליקים נרות רגילים, יש להכין שלוש מערכות של פמוטים ויניח בתוכם את הנרות כבר מיום רביעי. ועל כן הטוב ביותר להדליק נרונים המונחים בתוך קופסת פח שאין צורך להדביקם ולא יצטרך להכין שתיים או שלוש מערכות נרות (עיין מג"א תקיד ומשנ"ב ס"ק יח וכה"ח מב).
ו. מי שלא הכין פמוטים כנ"ל, יניח את הנרות בתוך הפמוט ויחזק את הנרות שלא יפלו על ידי ניר או אלומיניום החתוך מערב יום טוב. אבל לקרוע ביום טוב - אסור.
ז. נשים המדליקות בשמן יתחבו את הפתילה במקומה בערב יום טוב. ואם לא עשו כן יכולות בדיעבד להכינם גם ביום טוב, ועדיף שיהא בשינוי. וגדילת הפתילה אסורה ביום טוב (סעיף ט) ועל כן יש להכינה מערב יום טוב. ואע"פ שכתבנו הדין על הנשים - עיקר חובת ההכנה היא על הבעל בין בשבת בין ביו"ט, ובמיוחד בערב חג ושבת שעזרתו נדרשת ביותר (עיין כה"ח תקיד ס"ק מא, מב)._
ח. כשאשה מדליקה נרות ביום טוב צריכה להעביר אש מאש אחרת שדולקת כבר וטוב להכין בערב שבת וחג נר גדול שיוכלו להדליק ממנו. ותזהר מאוד מהדלקת גפרור על ידי שפשוף או מהדלקת החשמל וכיבויו שאסורים ביום טוב (עיין ר"פ ח"ב סי' נ"ח נ"ט).

הברכות
ט. בערב יום טוב שאינו ערב שבת יש לברך לפני ההדלקה, ואין לכבות את הגפרור אחרי ההדלקה. בערב שבת או בערב שבת ויום טוב, נהגו הנשים לעצום את עיניהן ולברך על הנרות אחר ההדלקה.
י. נהגו הנשים לברך ברכת "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות. ויש שלא נהגו כן, וכל אשה תעשה בענין זה כמנהג שנהגה אמא שלה. והנוהגת לברך אם נתאחרה ולא הדליקה עד אחרי הקידוש - לא יכולה לברך "שהחיינו" בעת ההדלקה כיוון שכבר שמעה "שהחיינו" בקידוש (עיין כה"ח תקיד ס"ק קיב. עיין בא"ח במדבר א).
יא. שני ימים טובים של ראש השנה כיום אחד ארוך הם חשובים, וקדושה אחת הם. נחלקו הפוסקים אם לברך בליל שני בקידוש וכן בהדלקת הנרות "שהחיינו" כי יש אומרים שכיוון דקדושה אחת הם וכבר בירך "שהחיינו" ביום הראשון - לא צריך לברך "שהחיינו" גם ביום השני. ויש אומרים שיש בכל יום קדושה מיוחדת, וצריך לברך "שהחיינו" על הקדושה המיוחדת של היום השני וגם על מנת שלא לחלק משני ימים טובים שבחו"ל. על כן בהדלקת הנרות ליל שני, אם נוהגת לברך "שהחיינו" ואפשר לה - תלבש בגד חדש או תניח פרי חדש שתהא ברכת "שהחיינו" גם על זה. ואם אין לה - אינו מעכב (בא"ח ניצבים ח).
יב. אשה שבירכה ברכת "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, יכולה לענות אמן בעת שמברכים "שהחיינו" בקידוש.
יג. בערב שבת אחרי הדלקת הנרות תברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת:
יד. בערב חג או בערב ראש השנה תברך לפני הדלקת הנרות וכשחל בערב שבת תברך אחרי ההדלקה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (בשבת: שַׁבָּת וְ) יוֹם־טוֹב:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
טו. בערב יום כיפורים תברך אחרי ההדלקה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (בשבת: שַׁבָּת וְ) יוֹם־הַכִּפּוּרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

מקום ההדלקה
טז. טוב ביותר להדליק את הנרות במקום האכילה, וטוב להסתכל בנרות בזמן אמירת הקידוש (רמ"א רסג סע' י. בא"ח ש"ש נח ב).
יז. אם יש אורחות בבית שמדליקות נרות, יכולות להדליק במקום שבו הדליקה בעלת הבית בלי ברכה, או בחדר אחר שמשתמשים בו, עם ברכה. והנוהגות כדעת הרמ"א יכולות להדליק באותו חדר עם ברכה (עיין לשו"ע רסג סע' ח).

הדלקת נרות במוצאי שבת
יח. אם חל יום טוב ביום ראשון, צריכה האשה להדליק נרות חג במוצאי שבת אחרי זמן צאת השבת עפ"י הלוח. וצריכה להיזהר להעביר מאש דולקת, ולכן תכין מערב שבת נר נשמה גדול שידלוק עד מוצאי שבת, וממנו תעביר אש. וכן צריכה להזהר לא לכבות את הגפרור או את הנר שבידה אחרי הדלקת הנרות.
יט. אם האשה לא התפללה ערבית במוצאי שבת ליל החג, או לא אמרה בתפילה "ותודיענו", אסור לה לעשות מלאכה האסורה בשבת, ואפילו המותרת ביום־טוב, ואסור לה להדליק את הנר, עד שתאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
כ. מברכים במוצאי שבת זה חמש ברכות בקידוש, וסימנם יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן: א) יין - "בורא פרי הגפן". ב) קידוש - "אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים". ג) נר - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש" (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה). ד) הבדלה - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש". ה) זמן - "שהחיינו".

חזרה למעלה