ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מעמד האיש והאשה ביהדות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש הבית היהודי האשה ביהדות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תש"ס

מעמד האיש והאשה ביהדות


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
בלהה בת אביגדור

א. השווה הכתוב אשה לאיש במעלתם, אבל לא בתפקידם
בתפיסה היהודית קיימת מצד אחד התייחסות להבדלים שבין זכר ונקבה, אבל מצד שני אין זה נושא מרכזי כמו בתפיסות עולם אחרות. אצל הסינים, למשל, הכל מחולק לזכר ונקבה, כלומר הניגוד ביניהם הרבה יותר בולט. אצלנו לא זו החלוקה המרכזית של כל תפיסת-העולם.
בסיס התפיסה היהודית בנושא מעמד האיש והאשה מורכב משני יסודות: באופן כללי השווה הכתוב אשה לאיש, אבל לא מדובר על שויון מוחלט ביניהם.

היסוד העיקרי הקודם לכל הוא "השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה", כדברי הגמרא בבבא-קמא. כך היה הרב צבי יהודה מתייחס לנושא זה. ברמה היסודית, מצוות התורה חלות על כולם: כל מצוות ה'לא-תעשה', ומצוות עשה שאין הזמן גרמן. במצוות עשה שהזמן גרמן יש אמנם הבדל, אבל באופן כללי החובה המוסרית והאמונית מוטלת על האיש והאשה באופן שווה - שניהם צריכים להגיע לאמונה שלמה ושניהם צריכים להיות מתוקנים במידות, בכל המידות.

יחד עם זאת, אין להתעלם מקיומם של הבדלים - לא גדולים - בין האיש והאשה. אנו צריכים להתמודד כנגד התפיסה הפמיניסטית, שכבר לא כל כך רווחת היום, כאילו יש שויון מלא בין איש ובין אשה, מלבד ההבדלים הפיזיולוגיים, וכל ההבדל שאנו רואים בין האופי של הגברים לנשים, נובע רק מהחינוך והציפיות שהמחנכים נוטעים בילדים הקטנים. גישה זו טוענת שכאשר נולד בן זכר, מקווים שהוא יהיה יותר בטוח בעצמו, שיהיה יותר תקיף, שילחם, יכה קצת, נותנים לו מכוניות ופטישים לשחק איתם. לעומת זאת, כאשר נולדת בת, היחס שנותנים לה שונה מהיחס שנותנים לבן: קונים לה בובות, מקשטים את החדר ואת המיטה בדברים ורודים, יוצרים הבדל ביחס, וההבדל ביחס יוצר הבדל באופי.
יש בדברים אלו אמת: אין ספק שהיחס שנותנים לילד הקטן או לילדה הקטנה קובע הרבה מאוד להתפתחות האופי של הילד אחר כך, אבל אין זה ההבדל היחיד והעיקרי ביניהם, כפי שנבאר.

ב. החיצוניות משפיעה על הפנימיות
מלבד השפעת התייחסות הסביבה השונה לבן ולבת, ישנם נתונים אובייקטיבים שונים בין איש ובין אשה, אפילו מהצד החיצוני, ואין ספק שיש השפעה להבדלים גופניים אלו על הנפש, כשם שיש השפעה הפוכה של הנפש על הגוף. כשם שיכול להיות שאדם הנמצא במצב רוח רע מאוד יחלה, כך גם ברור שאדם שהוא גבוה במיוחד יושפע מכך, ואדם שהוא נמוך יושפע גם כן. יכול להיות שיהיו כאלה שבגלל גובהם הנמוך יהיו ענווים ושפלים, ויהיו כאלו שיגידו "מה, אתם חושבים שאני כזה קטן? אני יותר גדול מכולם, אני אראה לכולם מי כאן גדול ומי הקטן!" בכל מקרה, נוצר הליך נפשי מסוים. אדם שהוא מאוד יפה, בדרך כלל אינו צריך להתאמץ כל כך, בגלל שהוא נראה טוב, משכנע. הוא יחשב תלמיד טוב בבית ספר, אפילו אם הציונים שלו יהיו 8, כיון שהמורה יחשוב שהם 9. למרות שבפועל הם יהיו 8, בתעודה הוא יקבל 9, וכשישאלו את המורה מה הציונים שלו הוא יגיד 9-10 כי הוא לא יזכור שזה היה רק 9.

ברור אפוא כי הבסיס הגופני משפיע על האדם. הדבר יכול להשפיע לכיוונים שונים ומנוגדים, אבל ברור שהוא משפיע. אינו דומה אדם שהוא גאוותן בגלל שהוא נמוך, לאחר שהוא גאוותן בגלל שהוא גבוה. לכן אין כל ספק שאם אדם אחד, אפילו אותה הנפש, תהיה בגוף של זכר או בגוף של נקבה, יווצר הבדל. המראה, הצורה החיצונית והתהליכים הפיזיולוגים הפנימיים שונים, והם יוצרים משהו בנפש. ברור מכאן שקיים איזה שהוא הבדל פנימי בין איש ואשה, הנובע מהבדל פיזיולוגי שקיים ביניהם.

ג. שורש ההבדל - בפנימיות, והוא מתגלה בחיצוניות
כל זה נכון גם אם לא היינו אנשים מאמינים. אך כיון שמאמינים אנו בכל מה שאמרו חז"ל, אנחנו יודעים ששורש ההבדל בין איש ובין אשה אינו נעוץ בגוף אלא בנפש. גם אם היינו מקבלים רק את העובדה הגלויה לעיניים של השינוי הגופני, היינו חייבים להסיק שיש הבדלים נפשיים בין איש ובין אשה, אבל כאשר אנחנו מאמינים שהנשמה, הרוח והנפש הם שורש הכל, ממילא ברור שההבדל הגופני נובע ממשהו עמוק יותר, מהנפש והנשמה, ולא להיפך. ברמה העקרונית השווה הכתוב אשה לאיש לכל דבר שבתורה, אך בכל זאת קיים הבדל. ההבדל זה יוצר יחס הדדי והשפעה הדדית בין האיש והאשה, וחשוב מאוד לעמוד עליו.

נרחיב מעט. חז"ל אמרו בבראשית רבה, שפעם אחת התחתנו איש צדיק עם צדקת ורשע עם מרשעת, אך לא נולדו להם ילדים במשך עשר שנים. כיוון שלא נולדו ילדים הם התגרשו, והתחתן הצדיק עם המרשעת והרשע עם הצדקת. לימים נפגשו שניהם - הרשע הפך להיות צדיק, והצדיק הפך להיות רשע... למדנו מהמדרש שעיקר ההשפעה בין בני הזוג היא מהאשה אל האיש.

לעומת זאת יש בגמרא סיפור על אשה שהיתה נשואה לחבר, (חבר הוא כינוי הלכתי לאדם שידוע ביראת השמיים שלו), והיתה קושרת לו קשרים של תפילין. כאשר נפטר בעלה, התחתנה עם מוכס, (המוכסים היו ידועים כרשעים, כיון שהיו נוגשים בעם על מנת לגבות ממנו מיסים בשם המלך), והיתה קושרת לו קשרים של מוכסים. אנו למדים מכאן שיתכן גם מצב הפוך שבו האשה הולכת אחרי בעלה, לא עומדת על שלה כיון שאין לה משלה.

ד. רבדים בהשפעה בין האיש והאשה
כדי לעמוד על שורש העניין נקדים מספר דברים מחז"ל. מובא בזוהר שבעולם הזה היחס שבין איש לאשה הוא כמו בין יעקב ונשותיו. הוא קובע ומוביל, והן עושות מה שהוא רוצה, הן משתוקקות אליו. כאשר יעקב אומר לנשותיו 'בואו נעזוב את אבא שלכן' - אין להן בעיה, הן הולכות איתו. בעולם שלעתיד לבוא, היחס הוא כמו בין יצחק לרבקה שהיה בניהם שוויון, "ויעתר יצחק לנוכח אישתו" - זה מול זה. הוא מסוגל לברך, היא קובעת למי הברכה. יש שוויון, יש חלוקה של תפקידים, אין האחד עולה על השני. בעולם הבא היחס הוא כמו אברהם אל שרה, שם נאמר: "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה". חז"ל גם אומרים שאברהם היה טפל לשרה בנביאות. הדברים רמוזים בזוהר במשל: יעקב אבינו גבוה יותר מרחל ולאה, הן מגיעות לו עד לכתפיים, יצחק ורבקה שווים בגובהם ולגבי אברהם ושרה יש ביטוי כאילו אברהם יושב בחיקה של שרה, יש צד מסוים ששרה חשובה ממנו.

לסיכום, בעולם הזה - האיש חשוב יותר מהאשה, לעתיד לבוא הם שווים, ובעולם הבא האשה עולה על האיש. אנו למדים מכאן שיש מספר שכבות בקשר ביניהם. כאשר אנחנו מתבוננים ביחס בין האיש והאשה ברמה החיצונית - האיש חשוב יותר, כשאנחנו מתבוננים יותר לעומק - אנחנו מוצאים שוויון, ובעולם הבא מתגלה משהו עמוק יותר, מתגלה היתרון שיש לאשה על פני האיש.
הדבר משליך גם לחיים שלנו. גם בחיים שלנו כאן יש שכבות. אפשר לומר שהנפש זו השכבה החיצונית, שם יותר בולט הצד שהאיש הוא מעל האשה, ברוח. ברובד עמוק יותר יש שוויון בין האיש ובין האשה, ובנשמה, שהיא בבחינת עולם הבא, יש יתרון לאשה על פני האיש.

ה. פנימיות - השפעה לטווח ארוך
מכאן אפשר להבין את דברי חז"ל שאמרו שעיקר ההשפעה היא מהאשה אל בעלה. כאשר אנחנו מסתכלים לטווח קצר, נראה שהאיש משפיע יותר. איזו אשה כשרה? העושה רצון בעלה, זה הסדר. כאשר יש החלטה כזו או אחרת, בנוהג שבעולם שהאיש הוא הקובע, כך מקובל. כאשר זה לא כך בדרך כלל שני בני הזוג לא מרוצים. אפילו אם האשה שמחה שהיא מחליטה לבד ומשפיעה על מהלך העניינים, בסוף היא מתמרמרת שהיא לא נשואה לבעל, לא לגבר, אלא לסמרטוט. כמובן שיכולים להיות דברים מסויימים שבהם האשה קובעת, 'נו, תחליטי את איזה צבע נבחר לספה'. הבעל ג'נטלמן, 'בבקשה, תחליטי את', אבל הוא נותן לה את המנדט להחליט, כך מקובל.

כאשר אנחנו מסתכלים לטווח ארוך, אנחנו רואים את ההשפעה של האשה גדלה. ככל שאנחנו מסתכלים לטווח ארוך יותר, אנחנו רואים שההשפעה שלה גדולה יותר, מפני שבטווח הארוך יש השפעה של הכוחות הארוכים יותר. בדברים העמוקים ביותר ההשפעה של האשה גבוהה לאין ערוך על בעלה מאשר זו שלו עליה. בשאלה האם האדם יהיה גאוותן או עניו, קמצן או פזרן, כאן יש לאשה השפעה רבה מאוד על האיש, ופחות לאיש על האשה. בנקודות העיקריות: מהו האדם, אם יהיה טוב יותר, מוסרי יותר או פחות, ההשפעה של האשה עצומה. אפילו על המקצוע שלו יש לה השפעה. כל זמן שהקשר ביניהם טוב, יש לה המון השפעה עליו. זה לא שהאשה צריכה להחליט, 'אתה תעשה כך וכך', לא זו הדרך. ההשפעה היא עמוקה יותר, סמוייה יותר, אבל עצומה.

ו. אור פנימי ואור מקיף
כדי להבין טוב יותר את הדבר, צריכים לבאר שיש שני סוגים של השפעות בעולם. בקבלה יש מושג הנקרא 'אור מקיף', וישנו 'אור פנימי'. מושגים אלו קיימים בשני מישורים: בהשפעת הקב"ה על העולם, ובתוך העולם עצמו.

הקב"ה מחיה כל דבר בעולם בהארה מקיפה ובהארה פנימית: יש חיות שהקב"ה מזרים בכל דבר, אלא שכל דבר בעולם הוא מוגבל בגודל האור שהוא מסוגל לקלוט. מה שהכלי מסוגל לקלוט נכנס לתוך הכלי, אבל ההארה עצמה נמצאת מעבר לכלי, כיון שעניינו של הכלי הוא לצמצם, לתת מסגרת. לכן גם היחס שלנו אל אלוקים הוא כפול. כמובן, לא מדובר בעצמותו שבה אין לנו שום תפיסה, אלא רק אל ההשפעות המגיעות ממנו אלינו. הציווי האלוקי, האמירה וההוראות המגיעות אלינו הן ביטויים זכריים יותר, ההארה שפולשת פנימה היא האור הפנימי שהוא יותר גלוי, ולעומת זאת החיים שהוא נותן לנו בכלליותם הם צד יותר נקבי.

כאמור, גם בתוך העולם עצמו ישנם שני סוגים של השפעה. קיימת השפעה פנימית, גלויה וישרה שבה אדם משכנע את חבירו ומבאר לו כל דבר, ויש השפעה מקיפה - בלי דיבורים נוצרת אוירה מסוימת, אוירה משפיעה. אם נחשוב על כך נמצא שההשפעה המקיפה משפיעה הרבה יותר על האדם מאשר ההשפעה הפנימית. רוב הדברים שבמודעות שלנו הם כמובן בהשפעה ישירה, פנימית, כי אלו הדברים שחודרים לתוך התודעה. אבל כל שאר הדברים הם בהשפעה מקיפה. למה אדם ישן בלילה? למה הוא אוכל שלש ארוחות ביום? כי כך כולם עושים. אם בסביבה שלו קובעים עיתים לתורה, אז הוא קובע עיתים לתורה, ואם לא - אז לא. כלומר, כאשר נוצרת קהילה חזקה שמקובלות בה נורמות גבוהות, אלה יהיו נורמות החיים. לא יהיה צריך לשכנע ולא לדבר, זה ייספג מהאווירה. ברגע שאין את זה צריכים השפעה ישירה, לשכנע בכל דבר. אגב, חשוב לדעת שאם משכנעים לדברים שבקדושה, יש בכך - מלבד ההשפעה הישירה - גם השפעה של אור מקיף.

כמובן שכל זה רק באופן כללי: כשאנחנו מדברים על השפעות, יש אין ספור השפעות, יש הרבה מודלים וכשרוצים לראות מה בסופו של דבר השפיע על האדם, צריכים לקחת בחשבון המון סולמות. אדם יכול להיות מושפע מההשפעה המקיפה שיש ברחוב, שהרי אנחנו מוקפים בחברה דתית, אבל החברה הדתית מוקפת בחברה חילונית ולכן ההשפעה המקיפה החילונית היא מאוד חזקה, אבל בעצם החברה החילונית גם היא מוקפת בהארה אלוקית, כך שאפשר להעלות שכל העולם כולו מוקף בהארה אלוקית נסתרת וגבוהה. ישנם כמה צדדים להשפעה על אדם: נפשו, מה הוא למד, הסביבה שלו, ובתוכה - סביבה כללית וסביבה פרטית ובתוך הסביבה הפרטית - מי האח שמעליו ומי האח שמתחתיו, ליד מי הוא ישב בבית הספר ומי הם החברים שלו, כל אלו משפיעים על מבנה האישיות של האדם. מכל מקום, העיקרון הוא שיש השפעה גדולה לסביבה והיא דומה לאור מקיף, ולעומתה ישנה ההשפעה הישירה, הקטנה יותר, אך הנקלטת בתודעה הגלויה של האדם. אלו הם שני סוגי ההשפעה בעולם, השפעה פנימית, והשפעה מקיפה.

ז. איש - אור פנימי, אשה - אור מקיף
האשה קשורה יותר לאור המקיף, והאיש - לאור הפנימי. ניתן להצביע על שני דוגמאות לתחומים, בהם בא לידי ביטוי הבדל זה: לימוד התורה וקיום מצוות.
לפעמים אדם שלומד תורה נדבק בהארה אלוקית במה שמובן בשכלו, ולפעמים במה שמעל לשכלו. עצם זה שהוא לומד ומבין - הרי זה בבחינת אור פנימי, אבל השקידה בלימוד והעובדה שהלימוד יקר לו, זהו אור מקיף. היחס לתורה הוא בבחינה שיותר קשורה לאור המקיף, וביחס הזה יש לנשים יותר כח מאשר לגברים.

כאשר עמדנו ליד הר סיני, נאמר למשה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". תחילה בית יעקב - הנשים, ואחר כך בני ישראל. למה? כי היחס של הנשים לתורה גדול יותר מהיחס של הגברים. למרות שגברים מצווים במצוות לימוד תורה ונשים פטורות, היחס ללימוד תורה חשוב יותר. הרב צבי יהודה היה מביא, שאנחנו למדים את המצווה להקביל פני הרב ברגל, בחודש ובשבת מהאשה השונמית, שנשאלת על ידי גיחזי "מדוע הלכת אליו, היום לא חודש ולא שבת", משמע שבחודש ושבת צריכים לבא. הכבוד לתלמיד חכם נלמד מאשה ולא מאיש, כי בעניין הזה, של יחס לתורה, נשים יותר גדולות מגברים.

במסכת ברכות בפרק שני למדנו "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מלאנשים". שואלת הגמרא בזכות מה, הרי אין זכיה בלי תורה? ומתרצת שזה בזכות זה שהן שולחות את ילדיהן ללמוד תורה ומחכות לבעליהן עד שיחזרו. הן דואגות שהבעלים ילמדו, מפני שהאשה יכולה להגיד, "טוב, שילמד ויחזור מתי שיחזור, אני הולכת לישון", אז הבעל שרוצה בת זוג יאמר, "אם היא הולכת לישון ב10- אז אני אבוא בתשע וחצי". אבל אם היא ממתינה לו עד 12 או 1 בלילה, וכשהוא חוזר מאוחר היא שמחה ואומרת "ברוך ה', למדת עוד שעה", יש לו מוטיבציה להוסיף בלימוד. אדם מעונין בקשר עם אשתו, זה דבר חשוב ובונה. כמו שאדם רוצה לאכול, לא רק ליצוק לתוך גרונו מינרלים, ויטמינים, פחמימות וחלבונים, אלא גם ללעוס וליהנות מהטעם, כך גם הוא רוצה לשמוח עם אשתו, "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". אי אפשר לדרוש מנשים שיש להן ילדים ועבודה שימתינו לבעליהן עד שעה מאוחרת בלילה, ולכן אם הן בכל זאת ממתינות שכרן גדול - אפילו יותר מזה של הגברים. "הבטחה" היא דבר עמוק - יש לנשים יותר קליטה של האור המקיף, ועל כן הן מתחברות לשפע רוחני גדול יותר. לימוד התורה לא מועיל לכך בהכרח, כי הלימוד עצמו הוא לימוד מדויק, וקשור לאור הפנימי. היחס ללימוד, קליטת האור המקיף, זו זכיה גדולה יותר.

תחום נוסף שבו נבדלים האיש והאשה הוא מצוות עשה שהזמן גרמן, מהן פטורה האשה, וזאת משום שמצוות עשה שהזמן גרמן הן מצוות שחודרות לתוך ההגדרות שבמציאות. לעומת זאת במצוות המקיפות, הכוללות הכל, אלו שאינן תלויות בזמן, בהן היא מחוייבת. יש בחינה של שוויון בין המדריגות, ודווקא הבחינה של אשה - האור המקיף, קרוב יותר לשוויון הזה. האור המקיף סובב כל עלמין, הארה המקיפה את הכל, "שווה ומשווה קטון וגדול". גם בתוך המציאות המדורגת, שהיא בחינה של אור פנימי שיוצר חלוקות במדרגות, יש צד של אור מקיף, בתוך העולם, בתוך המסגרת - האור המקיף שבתוך האור הפנימי. יש צד מסוים בבחינה הזאת של ההארה המקיפה שגדול יותר מן האור הפנימי. לכן, בעולם הזה האיש חשוב יותר, כיון שיש חשיבות גדולה מאוד להגדרה, אבל יש צד מסויים שבו האשה חשובה יותר, בצד שבו אין צורך דווקא בהגדרה אלא ביחס כללי יותר, בצד הזה יש לאשה יותר קליטה, יותר יחס ויותר חשיבות.

בדרך כלל האשה מתבוננת על הבית כמכלול שלם. ר' יוסי קורא לאישתו ביתו, לאמר: היא לא עוד משהו בבית, היא הבית, היא המכלול כולו - זה ביטוי לאור המקיף. האשה מעצבת את האוירה, את המסגרת של הבית, והאיש יוצק תוכן ורעיונות פנימה.
בגלל הגדלות של הבחינה הנקבית, הרבה שמות ביהדות הם נקביים: גאולה, תורה, כנסת ישראל, נשמה ומושגים נוספים, המקיפים את פנימיות התורה כולה.

חשוב להדגיש שמדובר על נטיות, לא על מרחקים עצומים בין המדרגות ובין המעלות. אפשר לומר שהיחס הכללי נמצא יותר אצל נשים, והיחס המפורט - אצל גברים. בעולם הזה היחס המפורט מאוד חשוב, לכן ניכרת בו יותר המעלה של האיש, אבל ככל שאנחנו משתחררים מהבעיות, המעמד של האשה נעשה חשוב יותר, זה היחס הכללי.

ח. שוני בהלך המחשבה
התפיסה של העניינים הכלליים אצל האשה, מתבטאת בצורת חשיבה שונה מעט. זו צורת חשיבה שבדרך כלל משלבת יותר את הצד של הרגש עם השכל, תפיסה שהיא יותר כוללת, התבוננות אחדותית על הדברים, מכמה זוויות בעת ובעונה אחת. בעצם, החיים הם כאלה - מורכבים מהמון גוונים. האיש, שהוא יותר אנליטי, עוסק יותר בעבודות מסויימות. הוא מתעסק איתן, מפרט אותן ומתבונן בהן. האשה לעומתו צריכה לגדל את הילדים - היא צריכה שכל כדי להסביר לילד, רגש כדי לעניין אותו וטכניקות שונות. היא צריכה גם לדעת איך לשלב את הכל יחד - את המעשה, הרגש והשכל. יש בתפיסה זו משהו יותר מקיף, ואילו ביחס של האיש יש משהו מפורט יותר. לכן עיקר מצוות הלימוד מוטלת על האיש, מפני שזהו עניינו של הלימוד - להגדיר, ואילו ביחס הכללי לתורה אנחנו מוצאים דווקא את המעלה של האשה גבוהה יותר. לכן גם נאמר על הנשים ש"דעתן קלה": הדעת היא היכולת להפריט, להגדיר, להכריע ולהתמקד בדבר אחד וזה שייך יותר לגברים, ולעומת זאת "בינה יתירה ניתנה לאשה" - בינה היא היכולת להתבונן. גם בינה מתגלה באופן פנימי - בהשגה שכלית, אבל זו השגה פחות מוגדרת, הבינה היא בחינה של אור מקיף שבתוך האור הפנימי, ראיית גוון ועוד גוון, הבנת דבר מתוך דבר ותפיסה כללית יותר של המערכת.

בכל מערכת יש בחינה יותר כללית ולעומתה יותר ישירה ופנימית, צד גברי וצד נשי, כך שגם באיש יש בחינה של אשה, וגם באשה בחינה של איש, כשבחיבור ביניהם הבחינות ההפוכות הללו גם כן צריכות להתחבר. הדברים מורכבים לאין ספור הרכבות והתפרטויות, ואפשר להשיג רק מודל כללי, לתת כיוון ולהסביר חלק מהנטיות השונות.

ט. האשה - עולם התוהו, האיש - עולם התיקון
העולם שקדם לעולם הזה, שהוא עולם התיקון, נקרא עולם התוהו. בעולם התוהו היו כוחות בעלי עוצמה גדולה, עם הרבה רגש וכשרון. אלא שמרוב העוצמה, כל כח שהיה בעולם הזה רצה למלוך לבדו, ולכן כל הכוחות כולם נפלו, נשברו ונחרבו. עולם התיקון נבנה על חורבותיו של עולם התוהו, מהשברים של עולם התוהו, כך שבתוך עולם התיקון בלועים כוחות של תוהו - כוחות גדולים, אבל חנוקים וכבושים כדי שלא יחריבו שוב את העולם. העולם הזה הפך להיות עולם מוגדר יותר, מצומצם יותר, וכך אפשר יהיה להביא אותו לתיקונו.

אפשר להסביר לפי זה, שגם חטא אדם הראשון הוא מעין מודל מוקטן של מה שהיה בעולם התוהו. חוה היא זו שגרמה לכל החטא. היא השתכנעה, מתוך מחשבות גדולות, שעל ידי אכילה מעץ הדעת, יזכו היא ובעלה ליותר. אדם הראשון היה צייתן יותר, הוא הוגדר בצורה מסוימת ועשה מה שהוגד לו לעשות. כך למעשה שניהם חטאו בגלל רצונותיה הגדולים של חוה. לכן נכבשה האשה - "בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", לא רק בגדר עונש, אלא כחלק מהתיקון. הכח הזה חשוב מאוד, אבל הוא צריך להופיע בצורה ממותנת. אם הוא יופיע במלא עוצמתו, בעוצמה של חיים אדירים, אז מכח הרצונות הגדולים שיש לאדם, שיש בהם ערוב של טוב ורע, לא יהיה אפשר לשלוט בו. הכוחות האלו הם גדולים יותר, אבל גם קשים יותר לשליטה. אפשר למצוא בחז"ל ביטויים על כח הפיתוי האדיר של האשה כיון שזהו באמת כח חיוני חזק מאוד שקשה לעמוד בפניו. כאשר אנחנו מפרקים כל רעיון לגורמים, אנחנו יכולים לטפל בכל גורם לחוד, אבל כאשר אנחנו מסתכלים על השטף הגדול של הרצון והחשק, קשה לנו לשלוט בהם. לכן הכוח החיוני, המקיף הזה, נכבש - כדי להופיע בצורה ממוקדת. האיש צווה ללמוד תורה, להגדיר את הדברים ולקבוע את העקרונות, ואז על גבי העקרונות האלה, הכוח הנשי מתגלה בצורה מתוקנת ומשפיע את השפעתו החיובית. לכן אי אפשר ללא שני הכוחות הללו. ההפריה ההדדית היא רק על ידי שניהם יחד, כאשר ישנו הכח הכללי הרואה את כל המערכת כאחת, ועל ידי כך הכח המפרט ומגדיר מעלה נקודה חדשה אחת, רצון אחד, אותו קולט הכח הכללי ומעבד אותו לחלק מהמערכת. כך המכלול גדל והכח הזכרי יכול להעלות רעיון נקודתי חדש, המצטרף, בעזרת הכח הנקבי, לכלל המתרחב וגדל, וחוזר חלילה.

הגמרא מסבירה ש"לא יאה יהירותא לנשי". כאשר יש יהירות אצל נשים זה דבר מסוכן. שתי נשים בתנ"ך התגאו ונקראו בשמות של חיות טמאות: דבורה אמרה "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", ונקראה על שם חרק טמא, וחולדה הנביאה שאמרה "קיראו לאיש" - למלך שרצה לשאול אותה שאלה, נקראה 'חולדה'... למרות שאין ספק ששתיהן היו נביאות.

גם בהיסטוריה, כאשר נשים שלטו, הן היו הרבה יותר כוחניות מאשר גברים. עתליה שרצתה לשלוט, הרגה את כל זרעה לשם כך. זהו כוח שאי אפשר להבין ולתאר אותו. אם למלוך, אז בכל מחיר והכל מותר. לכן המציאות היא שהכוח הזה כבוש יותר, והקב"ה סידר שבעולם הזה, המוגבל, צריכים השקעה רבה בכדי להתפרנס, וממילא צריך מישהו שיצא החוצה בכדי להביא פרנסה. האשה מולידה את הילדים וממילא היא לא יכולה לצאת, ולעומתה לאיש יש יותר כוח פיזי ולכן כל העבודות הפשוטות, המצריכות כוח פיזי, קשורות אליו. כך מעמד האיש גדל ביחס לאשה שנכבשה על ידי המציאות. ככל שהעולם יתוקן יותר, תקטן משמעות הכוח הפיזי וממילא מעמד האשה ילך ויעלה. היום נשים יכולות לבצע בפועל את רוב עבודות החוץ כמו גברים, כי אין כבר כל כך צורך בכוח פיזי. עדיין יש צורך שהעובד יהיה מוכן להקדיש את כל חייו למקצוע והאשה באופן טבעי קשורה יותר לילדים, אבל בכל זאת הפער הולך ומצטמצם. ככל שהעולם יהפוך להיות יותר משוכלל, הצורך בעבודה של שעות על גבי שעות יפחת, וממילא הכוחות הכלליים יותר, המשלבים תפיסות שונות - שכל, רגש ומעשה, או במילה אחרת "חיוניות", הכוחות האלה ילכו ויתגלו יותר, ונתקרב לשלב שנקרא 'לעתיד לבוא', של השוויון בין האיש לאשה.

י. סיכום
בשיעור זה עסקנו ביחס בין האיש לאשה. למדנו על כך שיסוד הכל הוא שהאיש והאשה שוים: במגמות, באידיאלים ובאחריות המוסרית, "השווה הכתוב אשה לאיש לכל דבר שבתורה". אבל יש גם שוני, והשוני לא בא ליצור פירוד, אלא השלמה. העולם שלנו הוא עולם חסר, אי אפשר בעולם שלנו לגלות באמירה אחת דבר שלם ולכן "אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי". הקב"ה אומר דבר אחד, אבל לנו אין יכולת לקלוט את הענין האלוקי הזה באמירה אחת, לכן הדבר מתגשם ומתקטן כדי שנוכל לקלוט אותו בכל זאת, ובגלל זה אנו צריכים תמיד לשמוע שני צדדים. השלימות היא דווקא על ידי השניים האלה, כאשר יש מעלות לאיש ומעלות לאשה.

הדבר שמאפיין את היחס ביניהם הוא הבחינה של אור פנימי ואור מקיף. אור פנימי הוא האור הגלוי יותר שנכנס למודעות שלנו, ואילו אור מקיף הוא אור גדול יותר מיכולת הקליטה של המודעות שלנו, אבל הוא משפיע עלינו השפעה כללית. כמובן שהדברים אינם חתוכים לגמרי, כי ברור שזה לא נכון לומר שכל מה שיש לאשה הוא מעל להבנה ולכן בעצם היא לא מבינה כלום... יש לה נטיה כזו, נטיה של שייכות לאור המקיף, שהוא הארה גדולה וכללית שאיננה חודרת אל תוך ההבנה והתפיסה. לעומת זאת הגבר שייך יותר לדבר הברור, המובן, מה שנקרא אור פנימי. ההשפעה שיש על כל אדם היא גם השפעה פנימית וגם השפעה מקיפה, גם בדרך של שכנוע ישיר - אור פנימי, וגם בצורה עקיפה - בהשפעה של אור מקיף. אמנם בדרך זו של השפעה עקיפה אין בירור ישיר של הבעיה, אבל בסופו של דבר האדם מקבל את התשובה השלימה ביותר בשבילו.

גם מבחינה פזיולוגית יש צד של מקיף ופנימי ביחס בין האיש ובין האשה, בחיבור שלהם. גם מנהג האשכנזים, שהאשה מסתובבת שבע הקפות מסביב לבעלה מתחת לחופה, רומז לאור המקיף. כל דבר שאנחנו עושים בו עיגול והקפה רומז לאור המקיף. כאשר אנחנו מסיימים את התורה כמובן שלא למדנו הכל, ובכל זאת אנחנו קולטים הארה כללית גבוהה יותר, מקיפה יותר ורומזים לזה בשבע הקפות. כל דבר שהוא גבוה מעל התפיסה מתבטא בהקפה, בעיגול שאין בו התחלה ואין בו סוף.

חייבים לשלב את שתי צורות החיים הללו יחד כדי שישפיעו השפעה הדדית - מאור פנימי לאור מקיף ומאור מקיף לאור פנימי, כך הולכים ומתעלים. גם כאשר בעתיד מעמד האשה יהיה גבוה יותר, היא תצטרך את היתרון שיש לאיש, את האור הפנימי. תמיד זה יישאר כך, השאלה רק תהיה איזה כוח יהיה יותר דומיננטי, יותר בולט.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il