ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ברכת כהנים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר נשא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"א

ברכת כהנים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

פרשת נשא שאנו קוראים לאחר מתן תורה, היא הארוכה בין פרשיות התורה, וגם מדרש רבה מאריך בה ביותר, ורמז יש כאן לשפע הרוחני שירד לעולם מכח מתן תורה.

במרכזה של הפרשה מופיעה פרשת "ברכת כהנים", וגם זה קשור לקבלת התורה. שכן אמרו חז"ל: מהיכן למדנו שזכו ישראל לברכת כהנים? - מ"כה תאמר לבית יעקב", וכתיב: כה תברכו את בני ישראל" (בראשית רבה, מג), שבזכות קבלת התורה זכו לברכת כהנים.

"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"
"תניא מנין שלא יהיו ישראל אומרים: ברכותיהם תלויות בכהנים והכהנים לא יהיו אומרים אנו נברך את ישראל? תלמוד לומר: ואני אברכם" (ספרי).כלומר, הקב"ה הוא המברך את ישראל ולא הכהנים.
ובמדרש תנחומא (נשא ח): "בשעה ששמעו ישראל שהקב"ה אומר: כה תברכו את בני ישראל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו? אין אנו צריכים אלא לברכתך ולהיותנו מתברכין מפיך, שנאמר: השקיפה ממעון קודשיך מן השמים וברך את עמך את ישראל. אמר להם הקב"ה: אע"פ שאמרתי לכהנים שיברכו אתכם, אני עומד עמכם ומברך, שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".


ולכן אסור לכהן להוסיף ברכה משלו "שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל הוסיף ברכה אחת משלי, כגון: ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. תלמוד לומר: "לא תוסיפו על הדבר" (ראש השנה כח עמוד ב'), והחידוש כאן שאפילו ברכה שמזכיר בה שה' הוא המברך גם כן אסורה, מפני שמוסיף נופך ברכה מעצמו , ומבטל את הדגש הזה שרק ה' הוא המברך.
וכן אמרו חז"ל "כל המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא ובכהנים (בשעת ברכתן)" (חגיגה טז עמוד א) ופירש רש"י::"שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם", אמנם בגמרא שם אמרו: "בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש", אבל רש"י במגילה (כד עמוד ב) על המשנה "כהן שידיו בוהקניות לא ישא כפיו", פירש: "משום שהעם מסתכלין בו, ואמרינן בחגיגה "המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות", והקשה התוס' שמהגמרא לא משמע כדבריו, אלא דווקא בזמן שבית המקדש קיים עניו כהות, ובגבולין הטעם לכך מפני שמסיח דעתו מהברכות. ונראה שרש"י פירש, שאומנם עיקר חומרת האסור להסתכל על ידי הכהנים הוא בבית המקדש, ששם שורה השכינה בגלוי, אבל גם בגבולין שייך במידת מה טעם זה, שכן הקב"ה מברך את ישראל וממילא שורה בין אצבעותיהן, ולכן קיים האסור להסתכל על ידי הכהנים, כדי שנדע שאין הכהנים מברכים אלא הקב"ה הוא המברך, "מציץ מין החרכים"- מבין אצבעותיהם של כהנים" (במדבר רבה י"א).

וכך אפשר להסביר החשיבות של הברכה שלפני נשיאת כפים, כמו שמצאנו (סוטה לט עמוד א): "שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להם:... ולא נשאתי כפי בלא ברכה". ולכאורה מה הרבותא בכך הלא כל הכהנים עושים כן? ונראה לומר שיסוד הברכה הוא לדעת "למי מברכין" (זה גיל חנוך לקטן לברכות ש"יודע למי מברכין"), ואמרו בגמרא "על מה אבדה הארץ?... שלא ברכו בתורה תחילה" ופירש רש"י: שלא למדו תורה לשמה, ובלשונו של המהר"ל "ששכחו מנותן התורה", וכן גם ביחס לברכה שלפני ברכת כהנים, ע"י שהכהן מברך הוא מכיר בכך שהקב"ה מקור הברכות שלו.

הקב"ה מתאווה לברכת כהנים

אחרי שבררנו שהקב"ה מברך את ישראל באותה ברכת כהנים, יש לעיין בכל זאת מהי מעורבותם של הכהנים בברכה זו:

"אמר ר' יהושע בן לוי: מנין שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים, שנאמר: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (סוטה לח עמוד ב) ופירש רש"י: "תלה הכתוב דבר בהן, להיות ברכה זו שימת שמו על
עמו , ולא עשאה ישראל אלא צורך המקום". היינו, שהברכה תלויה בכך שהכהנים יברכו, ובלעדיהם לא תחול הברכה.

ולכאורה אם הקב"ה מתאווה לברך את ישראל מדוע תלה את הדבר בכהנים?
והנה ה"חינוך" במצוות עשה שע"ח "מצות ברכת כהנים בכל יום" עונה על כך ב"שורשי המצווה": "שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על ידי המשרתים החונים תמיד בית ה', וכל מחשבתם דבקה בעבודתו, ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם, ויהי נעם ה' עליהם. ואל תתמה לאמור: ולו חפץ ה' בברכתם יצו אותם את הברכה, ואין צורך בברכת כהנים? כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות, כי בהכשר מעשינו תחול הברכה עלינו וכו', וגם צוונו בטובו הגדול לבקש ממנו ברכה ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים, כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו".

כלומר ברכת כהנים מכשירה אותנו לקבל מהקב"ה את ברכת הטוב, וזה משתי סיבות: א. מפני שהכהנים הם משרתי ה' הקשורים ביראת ה' כל היום. ב. מפני שעל ידיהם אנו נשאל ממנו ברכה ועל ידי זה נזכה לקבלה.

בהקשר לסיבה הראשונה, יש לציין שאין זה לעיכובא אם הכהן אינו במדרגה עילאית כזאת, כפי שכתב הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ו) "כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים אף על פי שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות".
אעפ"כ בודאי שיש יתרון אם הכהן הוא ירא ה' ובעל מידות תרומיות. מדברי חז"ל משמע שמידותיו של הכהן וכוונותיו בברכה חשובים כדי שתחול על ישראל.

בסוגיית "ברכת כהנים" בגמרא סוטה ל"ח: נאמר: "אמר ר' יהושע בן לוי: אין נותנים כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר: טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך", ומתוך הקשר הדברים משמע שהוא הדין גם כן ביחס לברכת כהנים. ומצאתי שכך מפורש בזוהר הקדוש: "כל כהן דהוא לא רחים (אוהב) לעמא, או עמא לא חמין ליה, לא יפרוס ידיו לברכא לעמא, דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי הוא יבורך אלא הוא יברך כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים" (זוהר במדבר קמז).
ועוד, בנוסח ברכת כהנים נאמר "וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה". וכבר התקשו המפרשים מנין שהכהנים צריכים לברך באהבה? ומפרש המהרש"א שזה קשור למאמר חז"ל הקודם, שדווקא טוב עין ראוי לברך, ולכן לפי אהבתו של הכהן תחול ברכתו על ישראל.

"אמור להם" רש"י בשם תנחומא "אמור - מלא, לא תברכם בחפזון ובבהילות אלא בכוונה ובלב שלם"- מכאן שהכהנים שותפים בברכה וכפי שהם מברכים בכוונה כך היא משפיעה עליהם לטובה.
וכן מצאנו שיש צורך שהכהן יהיה בשמחה בזמן הברכה, ולכן מנהג אשכנז שהכהנים בחוץ לארץ אינם עולים לדוכן לברך בכל ימות השנה רק ברגלים ובמוסף, "שאז שרויים בשמחת יום טוב: וטוב לב הוא יברך, מה שאין כן בשאר ימים אפילו בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחיתם ועל בטול מלאכתם" (רמ"א אורח חיים סימן קכח סעיף מד). ואין ספק שזה מסיבת הגלות שגרמה לנו דאבון לב וערבה כל השמחה.

ונראה שבמידת מעורבות זו חלקו ר' ישמעאל ר' עקיבא (חולין מט עמוד א) וזה לשונם: "דתניא: כה תברכו את בני ישראל - ר' ישמעאל אומר: ואני אברכם, הוי אומר: כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים. ר' עקיבא אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי הגבורה לא למדנו, כשהוא אומר: ואני אברכם, הוי אומר: כהנים מברכים לישראל, והקב"ה מסכים על ידם, אלא ר' עקיבא: ברכה לכהנים מנא ליה? אמר רב נחמן: מ'ואברכה מברכך'".
והנה בהשקפה ראשונה נראה שלדעת ר' ישמעאל הכהנים מעורבים בברכה לישראל שכן הוא אומר: "למדנו ברכה לישראל מפי הכהנים", והקב"ה מברך את הכהנים שנאמר: "ואני אברכם". ולדעת ר' עקיבא הברכה לישראל היא ע"י הקב"ה, שמסכים עם הכהנים. "ואני אברכם"- מתייחס לישראל, אבל באמת נראה להפך, שלרבי עקיבא הברכה של ישראל יותר תלויה בכהנים, שכן הכהנים מתברכים בזכות זה שברכו את ישראל. "ואברכה מברכך" משמע שברכת הכהנים פעלה כל זאת. ולעומת זאת ר' ישמעאל, שהוא עצמו כהן מעדיף לומר שברכת הכהנים היא ישירות מהקב"ה ואינה תלויה בברכתם, מ"ואני אברכם", מפני שמענוותנותו לא הרגיש שהכהנים תורמים משהו לישראל משל עצמם בכדי שיהיה ראוי שיתקיים בהם "ואברכה מברכך". ועל זה אומרת הגמרא שזה בבחינת "כהנא מסייע כהנא", לעומתו סבר ר' עקיבא משבטי ישראל, הכניע עצמו כלפי הכהנים והכיר שהם צינור השפע משמים להיות מבורכים בו, ולכן ראויים הם שיתברכו בגלל זה.

ברכת כהנים מלמדת שהשכינה שורה בישראל
ברכת כהנים נסמכה לחנוכת הנשיאים מלפניה, ולאחריה פרשת "בהעלותך את הנרות", על הסמיכות השנייה אמרו חז"ל והובא ברש"י (במדבר פרק ח פסוק ב) "בהעלתך - למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת חנוכת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב". הרמב"ן במקום הקשה מדוע נחמו במצות הדלקת הנרות? ועונה ע"פ מגילת סתרים לרבינו נסים שזה רומז לחנוכת בית חשמונאי. וסומך דבריו על המדרש: "וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה). וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם".

ונראה שיש צד שווה בין מצות המנורה לברכת כהנים. המנורה מסמלת את זה שהשכינה שורה בישראל, ולמרות שהקב"ה הוא מקור האורה, צווה לנו להאיר לפניו (שבת כד, עמוד ב), וכך גם ברכת כהנים, הקב"ה מקור הברכה, ומסר אותה לכהנים לברך את ישראל.

"וצוונו בטובו הגדול לבקש ממנו ברכה" (ספר החינוך)
נתבונן עתה בטעם השני שכתב החינוך, שסיבת הברכה היא בהיותנו מבקשים אותה ממנו. אפשר ללמוד את הרעיון הזה מההלכה שישראל צריכים להפנות את פניהם כלפי הכהנים "אמור להם"- "פנים כנגד פנים, אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף?! תלמוד לומר: כאדם האומר לחברו" (סוטה לח, עמוד ב), כל זה מלמד על הצורך לבקש את הברכה מאת הכהן.

והנה ברכת הכהנים נאמרה במקדש אחרי עבודת התמיד, (תמיד לב, עמוד ב) וכך גם בתפילה עבודה שבלב אומרים ברכת כהנים בסיום תפילת שמונה עשרה. וטעם הדבר, משום שאנו נושאים פנינו אל הקב"ה בבקשת התפילה, והקב"ה משיב לנו בברכת כהנים שתפילתנו התקבלה. וכך אמרו חז"ל: "ישא ה' פניו אליך - אימתי - בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר: הנה נשאתי פניך (פרשת וירא), והלא דברים קל וחומר, ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי לא אשא פנים לך מפניך ומפני אבותיך" (ספרי).

וכך אפשר להסביר את מאמר חז"ל שהבאנו לעיל שהקב"ה מתאווה לברכת כהנים. תאוותו של הקב"ה היא כביכול תפילתו, שאנו נבקש ממנו ברכה ושהוא יוכל להעניק אותה. על דרך מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות דף ז עמוד א, שהקב"ה מתפלל, ומהי תפילתו? "אמר מר זוטרא אמר רב: יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במידת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין".

ולכאורה קשה, מי מעכב בעדו? אלא שהוא אינו יכול להתנהג עמנו לפנים משורת הדין, ועל זה הוא מתפלל. כך גם ברכת כהנים היא באה בעקבות בקשתו ממנו להתברך. ונראה על פי זה להסביר את הקושיא הגדולה שהקשו ותשובת הקב"ה אליהם: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, כתוב בתורתך: "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, וכתיב: "ישא ה' פניו אליך"? אמר להם: ואיך לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקים על עצמם לברך עד כזית ועד כביצה" (ברכות כ, עמוד ב). וצריך להבין מדוע החומרה שישראל מחמירים דווקא בברכת המזון, היא גורמת למידה כנגד מידה , שהקב"ה יברך אותנו לפנים משורת הדין.

ונראה, שיש כאן מידה כנגד מידה, כשם שאנו מברכים את ה' על דבר מועט, כך הקב"ה מברך אותנו למרות מיעוט מצות, ויש להוסיף, שכאשר מברכים על אוכל מועט אין זה רק הודאה על דבר מועט, אלא הודאה למרות שהוא אינו שבע, שאינו כאותן שנאמר עליהם בישעיה (ח, כא) "והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלוקיו". וכנגד זה זוכים לברכה משמים למרות שהכעיסו כלפי המקום.

שמעתי בשם הרבי מבוהוש הראשון זצ"ל, שהמצוות והמעשים הטובים שלנו הם כביכול משביעים פמליא של מעלה, ונותנים להקב"ה את הכח לברך את העולם ואם אין אנו מקיימים מצוות כדבעי, הרי הקב"ה אינו שבע כביכול מאתנו, ולכן אם אנו מברכים ברכת המזון בלא שביעה, אנו יכולים לבקש מהקב"ה שהוא גם כן יברכנו אע"פ שלא היה שבע רצון ממעשינו. (ואפשר להוסיף על דבריו את מה שידוע לנו מחז"ל שהקב"ה גם הוא מקיים מצוות, שהקב"ה מניח תפילין ומתפלל. ולכאורה קשה מתי הקב"ה מברך ברכת המזון? והתשובה לפי דבריו כאשר אנו מקיימים מצוות).

ולפי האמור, שברכת כהנים ניתנת בעקבות תפילתנו ובקשתנו שיברך אותנו, אם כן כמו שהתפילה היא בקשת החסד, "ואתחנן אל ה'", אין ואתחנן אלא מתנת חינם, כך המענה לכך בברכת כהנים הוא מתנת חנם, וממילא לא קשה השאלה איך נושא לנו פנים, מפני שעל כך מועילה התפילה.

ברכת כהנים - ברכה מחוץ לדרך הטבע
אמרו במדרש (בראשית רבה מג, יא): "מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים? ר' יהודה אומר: מאברהם, דכתיב בפרשת לך לך : כה יהיה זרעך, וכתיב כה תברכו את בני ישראל", ר' נחמיה אומר: מיצחק, שנאמר: ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה וגו' לפיכך אמר המקום: כה תברכו את בני ישראל, ורבנן אמרי: מיעקב, שנאמר: כה תאמר לבית יעקב".

אברהם אבינו עליו השלום הוא ראש למברכים, אמר לו הקב"ה "והיה ברכה". פירש רש"י: "ברכות נתונות בידיך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי לאדם ונח, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ". הקב"ה ראה שאברהם רוצה להטיב עם העולם במידתו מידת החסד, ו"רצון יראיו יעשה", ונתן לו את הכח לברך ולהשפיע שפע של חסד בעולם. וכשם שאברהם נהג במידת החסד כך זכה להנהגה של חסד מאת המקום מחוץ למידת הדין והנהגת הטבע, ולכן "ויוצא אותו החוצה" - "צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אינו מוליד אבל אברהם יש לו בן" (רש"י). " כה יהיה זרעך"- כמו " כה תברכו את בני ישראל".

יצחק זכה להיות מקור למברכים בגלל מידת הגבורה שלו, שהלך לעקידה בלב שלם ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה כאמור: "ואני והנער נלכה עד כה". ועל זה בקש אברהם (כדאיתא בירושלמי תענית ה, ד) "ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני, היה לי מה להשיב ולומר לך וכו' כן יהיה רצון מלפניך ה' אלקי שבשעה שיהיו בניך נכנסים לצרה ואין מי שילמד סנגוריה אתה תהיה מלמד עליהם סנגוריה".

ויעקב אבינו ע"ה אחוז במידת האמת היא התורה חותמו של הקב"ה זכה אותנו בברכות שבאות מכחה של תורה "כה תאמר לבית יעקב" (שנאמר במעמד הר סיני). שהתורה היא מקור הברכה של העולם, שבשבילה נברא ושם חוקות שמים וארץ. הצד השווה בין שלושת האבות שעשו מעשים מעל לטבע ובחסד גבורה ואמת ולכן זכו לברכה של למעלה מדרך הטבע. וזהו נשיאת פנים של ברכת כהנים.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il