ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש הנשי (א) | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש תורה ולימודה דרכי לימוד הדרכות כלליות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"א

בית המדרש הנשי (א)


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

נפשן של נשותינו חשקה בתורה. זוהי עובדה קיימת. הכנס הגדול שנערך בחודש סיוון בירושלים הוא אחת הדוגמאות לכך. מספר המשתתפות שהיה כפול מהמתוכנן הפתיע את היוזמות. אולם מי שמכיר את נשות דורנו איננו מופתע. יש צימאון נשי אמיתי ללמוד תורה. מתקיימת בהן ברכתו של אותו צדיק, החפץ חיים, שפסק להלכה (בספרו ליקוטי הלכות לסוטה כא ב) שלא ייתכן מצב מעוות שבו נשים רוכשות השכלה כללית ואינן מרחיבות בו זמנית את ידיעותיהן התורניות. הדבר דומה לכוס זכוכית (מהסוג הישן) שמזגו לתוכה בבת אחת מים רותחים. שכבה אחת של הכוס מתרחבת במהירות בעוד ששכבה אחרת נשארת מצומקת. הפיצוץ הוא בלתי נמנע. לכן פסק החפץ חיים שהמציאות החדשה מחייבת לימוד תורה לנשים. ואין לפטור אותן מכך, כפי שהיה נהוג בדורות הקודמים, שבהם נשים היו ספונות בביתן ועסקו במשק הבית בלבד. יראת השמים שלהן לא הייתה זקוקה למזון רוחני נוסף. המסורת שעברה מאם לבתה ואווירת הבית היהודי הספיקו לכך. אולם לא כן בדורותינו, בהן האישה מתקדמת בכל תחומי החיים ופתוחה להשפעות מתחלפות. עליה לרענן את אישיותה הרוחנית, לפחות באותו קצב, אם לא למעלה מזה.
ואכן עדים אנו לתנופה גדולה בתחום לימוד התורה לנשים. מכללות ומדרשות קמות, מתרבות ומתמלאות ועוד היד נטויה. יש גם יבול ספרותי מבורך. נשים כותבות מחקרים ומאמרים בכל תחומי התורה. בתנ"ך, במדרש, במחשבה, בהגות וגם בהלכה.

העיסוק בהלכה
סיווגנו את ההלכה בסוף הרשימה, משום שנדמה לכאורה שנשים ממעטות לעסוק בו. אמנם כן, לא הרבה נשים עוסקות בהיקף ובהעמקה בסוגיות הלכתיות, אך יש כאלה המסוגלות להתמודד גם עם טקסטים תלמודיים והלכתיים ולהבינם. ובאמת מדוע אישה המסוגלת להתמודד עם טקסט משפטי חילוני לא תוכל להתמודד עם טקסט תורני, להבדיל? איך יש להתייחס לתופעה?

יש, לעניות דעתי, להבחין בין נשים שמתוך התעניינות טבעית עסקו בנושא הלכתי, למדוהו לעומקו ואף העירו הערות עצמיות משלהן תוך כדי לימודן, לביו נשים הרוצות להבליט את יכולתן לברר נושא הלכתי ולהראות שאף הן מסוגלות ללמוד תורה, לא פחות מגברים. או במלים אחרות: יש הלומדות תורה לשמה, והן הרוב המכריע, ויש שתורתן אינה לשמה, ושמא אף לקנטר.
ויש גם סוג שלישי, נשים תמימות, שבגלל היותן אוטו דידקטיות, חסרה להן מסורת של בית המדרש המקובל בישראל ואין להן יכולת להבחין בין מקור מוסמך לבין דבר שאינו מוסמך, בין ראשונים לבין אחרונים, חסרות להן ההדרכה המתאימה וממילא חוש הביקורת מה ראוי להיאמר ומה אינו ראוי וכך עלולה לצאת תקלה מתחת ידן. לכן שומה עלינו לברר מהו בית המדרש שעליו אנו מדברים.

בית המדרש

לימוד התורה בישראל נמשך ברציפות ממעמד הר סיני ועד היום הזה. "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים..." וכך הולכת ונמשכת המסורת. נשים לב לשורש המלה: מסר. שליחות הנמסרת ועוברת מרב לתלמיד, מדור לדור, עד ימינו אנו. (גם המלה "הלכה" רומזת בין היתר להיותה הולכת ועוברת מפוסק לפוסק וממקור למקור ומפרשן לפרשן.) אמנם אין בית המדרש ללא חידוש. אך כל חידוש, והרבה חידושים נתחדשו בתורה במהלך הדורות, צריך להיות מעוגן במקורות ולעבור את מבחן הביקורת של המסורת הצרופה, אם אכן הוא משתלב בהמשכיות הרצופה של התורה שניתנה בסיני.

דוגמא לכך היא האגדה המסופרת במסכת מנחות כט ב:
"אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו, רבונו של עולם מי מעכב על ידך? אמר לו, אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו, רבונו של עולם הראהו לי. אמר לו חזור לאחוריך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מההן אומרים. תשש כוחו. כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו, מנין לך? אמר להן, הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו".

משה רבנו לא הבין בתחילה מה אמר רבי עקיבא, למרות שרבי עקיבא היה מסמיך כל הלכה לאותיות התורה. סגנון הדברים השונה, שאלות החיים המתחדשות, ואולי אף צורת חשיבה אחרת, לא אפשרו למשה רבנו להבין את הנאמר, עד שרבי עקיבא אמר שמקור הדברים הוא הלכה למשה מסיני. ואכן כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני. ונשים אל לב: התלמיד מחדש , הוא אומר דברים שלא שמעתם אוזן, ובכל זאת הדברים הולכים ונמשכים למשה מסיני.
אין הדברים אמורים רק כלפי נשים. הם מתייחסים לא פחות גם לגברים, שאינם רואים עצמם מחויבים לרציפות ההלכה, בין שהקימו להם במה משלהם ובין שפרשו לזוית צדדית בבית המדרש הרציף. אצל נשים הבעיה עלולה להחריף. כי אין בית מדרש מסודר שבו נשים יכולות להשתלם ולהשתלב בשרשרת ההלכה הנמשכת ברצף מסיני ועד ימינו.
לכולם ברור שבית מדרש אין פירושו מבנה פיזי מסוים. זו יכולה להיות מסגרת רוחנית מכל סוג שהוא, במה ספרותית, תקשורת בצורותיה השונות, וכל דרך שהאישה תוכל לקבל הדרכה תורנית מוסמכת, ובקורת על הבנותיה. כרגע אין שום מסגרת מסודרת כזו.

התוצאות הקשות
הנה לאחרונה הופיע ספר חדש רובו באנגלית ומיעוטו בעברית. כולו על טהרת הנשים (חוץ מאחד העורכים שאינו אישה - ויש לתמוה אם כבר נזקקות הנשים לשתף עורך זכר מדוע לא לקחו תלמיד חכם בעל שיעור קומה שיבקר וייעץ להן כיצד לא תיכשלנה בדבר הלכה?). ניכר על הכותבות שהן תלמידות חכמות המסוגלות להבין לעומקן סוגיות הלכתיות. אולם חלקן (ואני חוזר ומדגיש: רק חלקן!) מרשות לעצמן התבטאויות לא מכובדות כלפי תלמידי חכמים. הן מרשות לעצמן לחלק ציונים, מי מחמיר מדי לטעמן ומי מיקל, ואפילו מי "נגוע" לדעתן העניה ב"דעות קדומות" (כל הפוסל במומו פוסל).
לדוגמא, אחת מהן נטלה על עצמה לדון בנושא טעון: על זכותה של רווקה להיות אם חד-הורית. היא מבררת את השאלה ממקורות הלכה שונים, אך ניכר מכל המהלך שהיא אינה אובייקטיבית, אלא משוחדת בדעה קדומה. כל מי שמביע דעה אחרת, בין אם הוא רב או רופא, מכונה על ידיה בתארי גנאי שונים.
עצם העלאת נושא כזה ע"י אישה שקבעה לעצמה עמדה נחרצת מראש משקף, אולי באופן לא מודע, את עומק הטרגדיה של אישה שאפתנית מודרנית. בשנות הפוריות העיקריות היא עסוקה בבניית הקריירה האישית שלה. כשהיא מחליטה סוף סוף לפתח גם את הקריירה האמיתית והטבעית שלה: האימהות, היא מגלה לפתע שהזמן העומד לרשותה קצר והיא עלולה להחמיץ את הזדמנות חייה להיות אם. לשם כך היא זקוקה ל"פיתרון" המעוות כל כך של הבאת ילד לעולם מאב לא ידוע. לא רק ההלכה והמוסר מתנגדים נחרצות ל"פיתרון" פסול זה. אלא שהדרך הזאת "פותרת" אולי את מצוקתה האישית של אותה קרייריסטית אולם בו זמנית יוצרת בעיה חדשה של ילד חסר זהות, מתוסכל ומתוסבך, ואשר עלול גם לשאת בטעות את אחותו (שאולי נולדה אף היא בנסיבות דומות, ומלאה הארץ זימה.
למדנות תורנית תובעת מסירות אין קץ, בעיקר באותן שנים שבהן האישה צריכה לבנות את ביתה, העמדה התורנית תעדיף אפוא את בניית הבית, את הלידנות, ללמדנות. וזאת אחת הסיבות שלא מומלץ לאישה לבחור לכתחילה בדרך קשה זו. עדיף שתנצל את כישוריה בתחומים תורניים הולמים יותר ותדאג להמשכיותה של התורה בישראל ע"י צאצאים נורמליים אוהבי תורה ולומדיה לשמה.

גם מאמרים אחרים בספר (לא כולם) נגועים בדעות אישיות קדומות, בסלקטיביות של המקורות או בהערכה לא שקולה שלהם. המשותף לכל אלו הוא העדר מסורת רצופה של בית מדרש מסודר.
עצם העובדה שבמקום להשתלב בבמות תורניות קיימות (ויש מהן הפתוחות גם לנשים) העדיפו נשים אלו להצטרף לבמה שהמכנה המשותף העיקרי שלה היותה נשית ולא היותה תורנית, עפ"י המקובל בעולם התורה, מצביעה על המוקשים שהן זרעו לעצמן בדרכן זו. לא התורה בראש מעייניהן, אלא הנשיות, גם אם זו אינה תורנית. למשל, עירוב נושאים מחקריים היסטוריים בין נושאים הלכתיים. הנושאים יכולים להיות טובים ומעניינים אך מה עניין זה לזה? האם רק משום שהחוקרת היא אישה ראוי לצרפה לבמה תורנית?!
ועוד בבית המדרש למדנו: נקיי הדעת שבירושלים אינם חותמים אלא אם כן יודעים מי חותם עמהן. לכן לא נמצא במה תורנית משותפת לחובשי כיפה עם כאלו שאינם חובשי כיפה. בבמות אחרות שאינן נושאות שם תורני אין הדבר מעכב. אך בבמה המתיימרת להיות הלכתית לא נמצא תופעה כזו. בקובץ שלפנינו לעומת זאת, נמצא נשים מכוסות ראש במסגרת אחת עם נשים שאינן כאלו ואשר מצהירות בפומבי שלדעתן אישה אינה צריכה לכסות את ראישה. אין כאן מכנה משותף תורני, אלא מכנה משותף נשי. הנשיות גברה על התורה.

זו בעייתו העיקרית של בית המדרש הנשי. מה יהיה תוכנו המהותי, נשיותו, או תורתו? אמנם בבית המדרש החי לא יעלה על הדעת שגברים ונשים ילמדו יחד. בבית המדרש הספרותי יש גם כן מקום להפרדה בין גברים לנשים בעיקר בגלל הנושאים השונים המענינים את שני המינים. אולם בית המדרש צריך להיות מבוסס ראשית כל על תורה, על תורה לשמה, על תורה כפי שנמסרה לנו ממשה בסיני בהמשך רצוף אחד עד היום הזה.

איזה בית מדרש נחוץ לנו?
השאלה שצריכה לעניות דעתי להישאל היא איזה בית מדרש נחוץ לנשותינו? האם בית מדרש אליטיסטי שיטפח למדניות, הבקיאות בגמרא ובפוסקים, או שמא צורך השעה הוא בית מדרש עממי, אשר יקיף שכבות רחבות באוכלוסיית הנשים ויאפשר לנשים רבות ככל האפשר לפתח את אישיותן הרוחנית? בית המדרש הגברי בנוי בעיקרו לפי הדגם הראשון. מטרת העל שלו להצמיח תלמידי חכמים גדולים בתורה. אמנם לא כל הלומדים בו זכו להגיע למדרגה גבוהה, אך עצם האווירה התובענית דחפה גם את החלשים יותר לשאוף לרמה רוחנית מתאימה. עם ישראל הרוויח בכך שני דברים בו זמנית: גם גדולי תורה וגם שכבה גדולה של שוחרי תורה.

בית המדרש הנשי אינו חייב וגם אינו יכול לחקות את הדגם הגברי. בכלל חיקוי אינו דבר רצוי. כל אדם צריך להתאים לעצמו את הבגד ההולם אותו. ויתכן שאף עניין זה כלול באיסור "לא ילבש".
לאישה יש יעודים נוספים בחיים, חשובים לא פחות: להיות אם לילדיה ורעיה לבעלה. התמסרות רבה ליעוד אחר עלולה לפגוע באימהותה ובנשיותה. הדבר נכון לכל מקצוע תובעני ועל אחת כמה וכמה ללימוד הלכה, התובע את כל אישיותו של האדם למשך שנים רבות יומם ולילה ללא הפוגה.
אישה פטורה מלימוד תורה, בין היתר בגלל הסיבה האמורה. אמנם בימינו אישה חייבת להיות קשורה לתורה בכדי לטפח את אישיותה הדתית, אולם המזון הרוחני לטיפוח זה אינו חייב להיות דווקא עיסוק מעמיק בסוגיות הלכתיות עם ראשונים ואחרונים. יש תחומים רבים בתורה המשמשים מזון לנפש הצמאה והמתאימים יותר למטרה זו מאשר הלכות תיאורטיות ומסובכות. אמנם לפי הצורך והמשיכה הנפשית יש מקום גם לעיון בהלכה, אולם מכיוון שהזמן שאישה יכולה להשקיע בלימוד תורה הוא מוגבל מוטב לה שתנצלו ללימודים מועילים יותר ומהנים יותר (ההנאה היא מרכיב חשוב בלימוד תורה, עיין הקדמת האגלי טל).

מבנה אחר של בית מדרש
לעניות דעתי בית המדרש הנשי חייב להיות שונה מהותית מזה הגברי בכל התחומים, התוכניים והצורניים הכמותיים והאיכותיים. חיקוי לא יצלח פה. יש צורך בחשיבה יצירתית.
המטרה העיקרית הניצבת כיום בפנינו היא להעמיד בפני נשים דתיות מודרניות רבות ככל האפשר את האתגר של שאיפה רוחנית. עליהן להעמיק את אמונתן הדתית, להבין יותר את מילות התפילה ולקיים את חובתן זו כהלכה (כידוע, בדורות הקודמים נשים פטרו את עצמן בתפילה סמלית אחת ביום. בימינו אין לפטור נשים במינימום זה), להרחיב את מושגי הצניעות, מעבר לשאלות הלבוש אלא למכלול ההתנהגות הראוותנית בחברה בכלל וביחסי שני המינים בחברה המודרנית הפתוחה, עתירת הגירויים בפרט. עליהן ללמוד הלכות ורעיונותיהן כדי שתוכלנה לקיים את המצוות ביתר מוטיבציה, ולדעת כיצד לשאול שאלת חכם, דהיינו השואלת צריכה עצמה להיות חכמה כדי לשאול שאלה כהלכה, בחינת שאלת חכם חצי תשובה.

ומעל לכל על האישה המודרנית לקבוע לעצמה את סולם העדיפויות הנשי בקיום המצוות. כמדומני שבלהט הויכוח על מעמדה הדתי של האישה נשכח היסוד הגדול שעליו בנתה האישה את עולמה הרוחני בכל הדורות: החסד. אימהות לפי הבנתי אינה מצטמצמת בגידול המשפחה בלבד, היא המרכיב העיקרי במנטליות הנשית ובתיפקודה של האישה בכל מערכות החיים. כאן מבחנה האמתי של האישה המודרנית. נושאים אלו ואחרים מחייבים ליבון, בירור, עיון ולימוד. כאן חשובה הכמות הלומדת והמעצבת את אישיותן של נשות דורנו. זו המשימה העיקרית ולא קומץ של כמה נשים אינטלקטואליות הרוצות להגיע לרמה למדנית גם אם הדבר יבוא על חשבון אימהותן ונשיותן ועל חשבון בערותן של רוב הנשים שאינן שאפתניות בתחום זה דווקא.

בית המדרש הנשי חייב להיות שונה מהותית באופיו, באווירתו המוסרית והחוויתית, בהיקף תלמידותיו ובמשך זמן לימודו, מבית המדרש הגברי, הבנוי בעיקר על מאמציו האיטלקטואליים האליטיסטיים (כידוע תנועת המוסר שאפה לאזן את גישתו של בית המדרש הגברי, ואולי שונותו של בית המדרש הנשי תשפיע לטובה על זה הגברי...).
כדי שבית המדרש הנשי ישתלב בבניין התורה לדורות הנמשך מסיני, עליו להקפיד מאוד על צוות ההוראה שלו. המורים צריכים להיות כולם תלמידי חכמים שיראתם קודמת לחכמתם. לצערי האקדמיה אינה מטפחת בהכרח סוג זה של תלמידי חכמים. אמנם יש גם אקדמאיים רבים שיראתם קודמת לחכמתם, אולם תופעה זו שהיא מצויה ב"ה אינה בזכות המסגרת האקדמית בלבד. זו לכשעצמה אינדיפרנטית לכך במקרה הטוב. נשים ברמה תורנית לא אקדמית מצויות פחות ובין היתר מהסיבה שנשים צעירות מעדיפות ובצדק את בניית ביתן. יש צורך להסתמך בעיקר על כח הוראה גברי.
הבעייתיות שהצגנו כאן יכולה לאפיין גם בית מדרש גברי, אלא שבבית המדרש הנשי, שהוא חדש, צעיר, חסר ניסיון ומסורת, הבעיות מרובות יותר. על נשות דורנו לסלול את דרכן, שאינה קלה, תוך התנסות עצמית. הן יכולות לבנות נדבך נוסף בבניין התורה העתיק וההולך ונבנה מדור לדור והן יכולות חלילה לבנות להן אהל רעוע מחוץ לגדר. על הראשונות נאמר: "חכמות נשים בנתה ביתה...".

לשיעור ההמשך בית המדרש הנשי (ב).

ניתן לקרוא הרחבות הלכתיות ופסיקת הלכה של הרב בנושא זה במדור "שאל את הרב" באתר, בקישור הבא.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il